לקראת ברצלונה
שוב הברנבאו מארח, שוב קלאסיקו, שוב טירוף(מחר, 21:45, ערוץ One). אין זמן להיכנס למרה שחורה. המשחק הזה לא יקבע שום דבר עבורה במסגרת הליגה אבל ריאל מדריד רוצה לתקן את הרושם מיום רביעי ולקחת המון, בעיקר לקראת הצ’מפיונס. הפעם זה יהיה אחרת?
סטטוס אלופת אירופהX3:
ריאל מדריד נערכת לקלאסיקו בצל הכותרות החגיגיות במארקה - ‘עוד עונה אבודה’(אלא אם כן - הצ’מפיונס), ואפילו ‘ביקורת מהבית’ על קרוס בעיקר אבל גם על קאסמירו וראמוס, שהביאה לפיטוריו של אלברו בניטו ומצב הרוח ממש לא מרומם. המאמן סנטיאגו סולארי, שיודע היטב איך המועדון הזה עובד ואולי מריח את עתידו המתקצר, מנסה לזרוע אופטימיות. הוא מדבר על כך שהקבוצה עשתה הרבה דברים טובים אם ברצלונה איימה על השער רק פעמיים('למרות שהתוצאה הסופית מסתירה את זה), ומבטיח שהקבוצה עומדת על הרגליים בגאווה - “נתמודד עם המשחק הזה באותה התלהבות ואותה הרוח, במטרה לעשות דברים טוב יותר”. עוד הוסיף המאמן שכל משחק הוא שונה. סולארי יודע שאם יוביל את ריאל לניצחון ליגה ראשון על בארסה מזה חמישה קלאסיקוס, זה יוסיף לו הרבה נקודות זכות.
המאמן נשאל כמובן על בעיית הכיבושים ואמר - “כבשנו שערים בזמן האחרון. לא במשחק נגד ברצלונה, אבל בעבר עשינו זאת. אני מקווה שנייצר את אותן ההזדמנויות”. והרגל המסיימת היא כנראה הסיפור. במארקה ערכו השוואה ודיברו על ’ סינדרום כריסטיאנו '. בשלב הזה בעונה שעברה, כבשה ריאל מדריד 16 שערים יותר. על ויניסיוס אמר המאמן - “אני אוהב להסתכל על הדברים החיוביים, הוא עשה הכל נכון - יצירתיות, למידה, רצון, הקרבה, הוא עוד יבקיע”. ריאל מדריד העונה בקושי כובשת בברנבאו - 19 שערי ליגה בלבד ב-12 משחקים, נתונים מזעזעים שלא זכורים כמותם. כמעט כמו התוצאות מול בארסה בקלאסיקוס בברנבאו. המאמן סולארי גם קרא לקהל - “זה תמיד נחמד לראות את הברנבאו מלא ולהרגיש אותו, במשחקים נגד בארסה הקהל הוא גם שחקן”.
עד עכשיו המאמן דבק עד המוות, כמעט ב-Once De Gala שלו, אבל רגע לפני הגומלין נגד אייקס, סולארי הודיע שיהיו רוטציות - “לוח השנה מחייב אותנו לעשות זאת”. סולארי יודע שלמשחק יש משקל, הרבה מעבר לסיכוי לתפוס את אתלטיקו שבמקום השני. הוא צריך למצוא פיתרון שאולי נראה בלתי-אפשרי, לצד המנוחה לה זקוקים שחקני ההתקפה: לוקאס-ויניסיוס-בנזמה - איך סולארי מציג ריאל מדריד חזקה וקילרית יותר בהתקפה, נניח עם בייל ואסנסיו ואפילו הכישרון של מרסלו, ומצד שני פוגע עד כמה שאפשר במשחק ההגנתי שהיה די טוב. ב-AS משוכנעים שאסנסיו ישחק כ-‘9’ מזויף ע"ח קארים בנזמה אך מעבר לזה רב הנסתר על הגלוי.
כהרגלו יזרוק סולארי את אותן סיסמאות ריקות במסיבת העיתונאים, ואותם השמות עולים שוב ושוב ושוב. הוא אומר שאיסקו חזר מפציעה ארוכה ולכן לא נכלל בסגל ושהוא מתאמן היטב. על השריקות לבייל - “אני לא צריך להגיד כלום לאוהדים, הם יודעים מה בייל נתן למדריד ומעריכים אותו”. על מרסלו - “כולם יודעים כמה הוא חשוב לקבוצה הזו”. ברמת הסגל, בשעות האחרונות דווח שראמוס בספק קל למשחק אבל היות והוא מושעה בין-כה מהגומלין נגד אייקס, סביר שיישחק. מרקוס יורנטה הוא הנעדר היחיד של סולארי שיגיע עם סגל מלא. קורטואה יחזור לשער בוודאות ופרט לכך - ניאלץ להמתין. עד כמה אפשר לשנות מקצה לקצה בשלושה ימים? שאלה טובה. האם בייל מסוגל לפתוח בהרכב במצבו ובאמת ‘להתפרץ’ או שאפילו הוא כבר איבד את האמונה? בכל-מקרה, בכל הרכב ובכל מצב, ריאל מדריד חייבת להפגין חוסן ועוצמה. למשחק הזה עשויות להיות השלכות גדולות לקראת הגומלין מול אייקס.
ריאל מדריד - הרכב משוער: טיבו קורטואה| קרבחאל, ראמוס(C), ואראן, רגילון(מרסלו)| קאסמירו, קרוס, מודריץ’| לוקאס ואסקס(בייל), ויניסיוס ובנזמה(מרקו אסנסיו)
מה המצב ברצלונה?
ברצלונה מגיעה למשחק מרוצה מקצה לקצה, מחויכת מאוזן לאוזן. בקבוצה לא יגידו זאת בקול רם, אבל אם ביום בינוני של מסי ובלי להתאמץ יותר מדי, ברצלונה מנצחת 3:0 בברנבאו - זה אומר הכל. לואיס סוארס כהרגלו הבריק בקלאסיקו והוא ודמבלה קיבלו את הכבוד של ‘המארקה’ והצטרפו לקבוצה ‘מלכי הברנבאו’ משנות ה-2000, ג’ורדי אלבה חתם על חוזה חדש ‘לכל החיים’ בערך, וליאו מסי, לא הגיוני לחשוב אחרת - יתאמץ קצת יותר בקלאסיקו הקודם ולא ייתן להצגה להתנהל בלעדיו. הפער של ברצלונה בצמרת בטוח לחלוטין עם יתרון 9 נק’ מריאל מדריד ו-7 מאתלטיקו, אבל ואלוורדה מנסה לשמור על פוקוס, למנוע שאננות, ולפי דבריו במסיבת העיתונאים אפשר להניח שלא יהיו רוטציות. לבארסה יש זמן עד לגומלין נגד ליון, למשל.
ואלוורדה אומר לקראת המשחק “אנחנו צריכים את הנקודות, מאבק האליפות מחייב זאת. זה משחק שונה מאשר יום רביעי. היה לנו לא פשוט לשחק שם”. המאמן נשאל האם בארסה פייבוריטית יותר מאיי-פעם ואמר שהתוצאות מראות שכן ויש ביטחון, אבל שריאל מדריד רוצה להתאוש אחרי ההפסד ושאין שום ערובה לכך שבארסה תנצח גם מחר. אמנם ואלוורדה נכנע 2:0 בסופר-קופה הספרדי בקלאסיקו הראשון שלו בברנבאו אך מאז השיג שני נצחונות מרשימים של 3:0 וכאמור חגג בסטייל את משחקו המאה על הקווים. הוא יוכל להשתוות לפפ שניצח גם כן בשלושה מארבעת ביקורי הקלאסיקו שלו בברנבאו. את הדיבורים על טרבל הוא לא אוהב וטוען שעל טרבל מדברים רק אחרי שיש שני תארים בכיס ולבארסה כרגע אין שום דבר ביד.
הסיכום הוא ‘העונה מתקדמת טוב מאוד למרות העליות והמורדות’, והמאמן הוסיף ‘יש לי בעייה - 20 שחקנים טובים’. זאת בתשובה לשאלה על ארתורו וידאל, ופלא שקוטיניו לא הוזכר. במצב הסגל, ארתור משתפר ועשוי לפתוח, וטר-שטגן ייפתח שוב בין הקורות למרות שכביכול שיחק במקום סילסן בגביע. ‘אנחנו לא מנסים לגמול אחד לשני’, סיכם. ההשערות הן שאומטיטי יפתח ב-11 על חשבון לנגלט ששיחק בגביע ובבארסה מצפים לשחק טוב יותר מאשר ברביעי. ‘בכמה דברים כן ואחרים לא’. את הסיומת מול השער אהבו שם, כמובן. מי שלא איים על השער ולו פעם אחת זה מסי, במשחק לא רגיל מבחינתנו.
מאז המחזור השישי ברצלונה לא הפסידה בחוץ, אז נכנעה 2:1 ללגאנס. מאז חלפו תשעה משחקים. עד למשחק הנפלא בפיחואן היא פחות או יותר נתקעה במוקשים ולא ניצחה את ולנסיה ואתלטיקו(תיקו 1:1) או אתלטיק בילבאו(תיקו 0:0) אבל ברצלונה כפי ששמתם לב, יודעת להעביר הילוך בזמן. היא לא חייבת להיות בשיאה כדי לנצח את ריאל מדריד, מספיקות לה כמה דקות של גאונות או העברה לגז. לבארסה יש דרייב מיוחד מאוד לקראת מחר, מעבר להעמקת המשבר בריאל מדריד. אם ברצלונה תנצח היא תשיג מאזן חיובי נגד ריאל מדריד בכל המסגרות, כשרגע במאזן כל המשחקים הרקורד הוא 95:95.
ברצלונה - הרכב משוער: טר-שטגן| סמדו(סרג’י רוברטו), פיקה, אומטיטי, ג’ורדי אלבה| בוסקטס, ארתור, ראקיטיץ’| ליאו מסי, דמבלה וסוארס
קצת היסטוריה. אין ספק שבעשור האחרון ריאל מדריד כושלת מול ברצלונה שוב ושוב ושוב וזו, מאז הגעתו של פפ, מרגישה בנוח במגרש הזה. היא ניצחה, תחזיקו חזק, שבע פעמים בעשר השנים האחרונות. ואיזה מזל שריאל מדריד פעם הייתה מצליחה יותר. ב-88 משחקי הליגה בברנבאו המאזן הוא כזה: 52:21 לטובת ריאל מדריד בנצחונות עם יחס שערים 181:109, בזמן ש-15 משחקים נוספים הסתיימו בתיקו - האחרון שבהם היה ה-1:1 בעונת הבכורה של מוריניו, פנדל לכל צד, במשחק שהיווה את הפריויו לחודש אפריל המטורף ההוא. אנחנו נצלול ב מעמקי ההיסטוריה לפי סדר כרונולוגי .
בקלאסיקו הראשון בליגה, בו ריאל מדריד הייתה המארחת - הצ’מרטין הישן, ניצחה ברצלונה 1:0 בעונת 1928/29. מאז ועד 1940(במשך שלוש השנים של מלחמת האזרחים בספרד לא נערכו משחקים), היא השיגה 8 נצחונות ותיקו, והשיא היה ניצחון 8:2 ב-1934/35. משנות ה-40 ועד שנות ה-50 רשמה ריאל מדריד שבעה נצחונות כולל 6:1 ענק בעידן שלפני די-סטפאנו ופושקאש, משחק אחד הסתיים בתיקו וברצלונה ניצחה פעמיים.
תחזיקו חזק, למעשה אותו ניצחון גדול, ועד עונת 1965/66 בו ברצלונה ניצחה 3:1 בסנטיאגו ברנבאו - ריאל מדריד ניצחה בכל המשחקים - 16 משחקים ברציפות. רצף שלא חזר על עצמו מאז כמובן וגם לא בצד השני. בתשעה מהנצחונות שמרה ריאל מדריד על שער נקי והשיא שלה בקלאסיקוס הוא ארבעה משחקים רצופים בלי ספיגה במשחקי הבית. בין הנצחונות היה גם 5:1 ב-1951/52, מאניטה כעבור שנתיים עם צמדים של די-סטפאנו ואולסן, שתי שלישיות נקיות וגם שתי רביעיות - 4:0 בעונת 1963/64 כשפוקאש לקח פיקוד עם שלושער ענק ודי-סטפאנו הוסיף, ו-4:1 בעונה העוקבת כשגיבור המשחק היה הפעם אמנסיו עם שלושער. עד סוף העשור, ריאל ניצחה פעמיים והיו עוד שתי תוצאות תיקו, בין היתר 3:3 משוגע. שיא אחר אגב, מ-1944 ועד 1970 - ריאל כבשה בכל 25 הקלאסיקוס הביתיים הרצופים בליגה.
בעשור של שנות ה-70 השתנו פני הדברים. ברצלונה עלתה למספר של ארבעה נצחונות כולל יום אחד ענק של יוהאן קרויף בברנבאו ב-1974. למזלה, ריאל הגיבה די מהר עם רביעייה וסיימה את העשור עם שלושה נצחונות רצופים. גם העשור של שנות ה-80 היה טוב. הקינטה דל-בויטרה לא הפסידה בבית וסיימה את העשור עם שלושה נצחונות רצופים, פעמיים 3:2 אגב ובין הכובשים היו מיצ’ל, בוטראגיניו והוגו סאנצ’ז, ובאותו עשור ריאל ניצחה שבעה משחקים והפסידה פעמיים, אבל על ה-0.
בשנות ה-90 ריאל מדריד עדיין שלטה יחסית, אבל משהו החל להתערער. היא תתענג מן הסתם על המאניטה המדהימה של זאמורנו בעונת 1994/95, כשראול בישל את השער הראשון שלו בערב מושלם בו הרשית שלושער, וגם לואיס אנריקה ואמוויסקה הבקיעו. ריאל נקמה בבארסה שנה בדיוק אחרי יום שחור בו ספגה מאניטה בעצמה בקאמפ-נואו עם השלושער של רומריו. בארסה ניצחה בברנבאו ב-1993/94 ו-1997/98, אך ריאל מדריד סיימה את העשור עם 3:0 ענק עם דל-בוסקה על הקווים בשנת 2000 - רוברטו קרלוס בבעיטה חופשית ענקית, אנלקה ומוריינטס כבשו. מצד שני, בקאמפ-נואו בארסה הייתה הרבה-הרבה יותר דומיננטית.
הסדק האמיתי החל בשנות ה-2000 . ריאל של דל-בוסקה שזכתה באליפות ב-2000/01 - נמלטה מהפסד ביתי מול בארסה למרות שראול העלה אותה פעמיים ליתרון(וריבלאדו ענה עם צמד משלו), והמשחק הסתיים ב-2:2. ריאל לא הצליחה גם ב-2002/03 ואז סיימה רק בתיקו 1:1 - רונאלדו כבש לה ולואיס אנריקה כבש לבארסה. בארסה ניצחה בברנבאו במשחק הזוי בערב יום הזיכרון ב-2003/04, משחק בו ריאל הובילה משער של סולארי אבל עשתה הכל הפוך והחמיצה בלי סוף, וכעבור שנתיים זה היה הערב של רונאלדיניו. כאמור, בארסה תסיים את העשור עם שני נצחונות נוספים תוצרת פפ, ועל 2008/09 עדיף לא לדבר. בעשור ההוא ניצחה ריאל 2:0 ב-2001/02 - מוריינטס ופיגו, המשחק הגדול עם לושמבורגו ב-2004/05(ניצחון 4:2) וכמובן ה-2:0 בעונת הקאפלו - ראול כבר אחרי 2 דקות ו-ואן-ניסטלרוי, ואיך לא - הפאסיו בעונת 2007/08 בערב בו בארסה הייתה צריכה לחזור הביתה חפוית ראש עם מאניטה אך זה לא קרה.
ומאז? בעייה. מוריניו השיג תיקו בברנבאו בעונת הבכורה(1:1), וניצח ב-2012/13 בהרכב משני במשחק חסר חשיבות(בנזמה וראמוס כבשו לריאל), והיה גם את ה-3:1 שהזכרנו בעונת אנצ’לוטי. אפילו זידאן הגדול הפסיד בברנבאו פעמיים. מוריניו הפסיד 3:1 בעונת האליפות כשגם שער בזק של בנזמה לא הספיק. אנצ’לוטי הפסיד 4:3 בעונת הדסימה, ועל רפא בניטס עצוב לדבר. מאז 2010 זה המצב: 5 נצ’ לברצלונה, 2 בלבד לריאל מדריד ותוצאת תיקו אחת.
