כבר שנים שהמשחק הכי גדול באנגליה היה בעל חשיבות מסורתית בלבד, ללא השלכות מקצועיות קריטיות. יונייטד לא התמודדה על האליפות כבר 6 שנים, ועדיין לא למדתי לספור עד מספר השנים שליברפול מחוץ למירוץ.
השנה המשחק יצא בטיימינג מושלם. הפסד הליגה האחרון שלנו היה במשחק שאותו הכי לא רצינו להפסיד - מול אותה ליברפול - אך הוביל לדבר שאותו הכי רצינו לראות - מוריניו בחוץ. מאז, קרה מה שלא העזנו לחלום שיקרה - שד אדום אמיתי על הקווים, כדורגל מהנה, 9 נצחונות, הפסד אחד ותיקו אחד. בין הנצחונות - צ’לסי, ארסנל וטוטנהאם בלונדון. הצד השלילי - שתי הפעמים בהן איבדנו נקודות היו בבית, כמו המשחק היום.
ואנחנו פוגשים את ליברפול שוב, יותר מחודשיים אחרי המשחק ההוא, כשהם עדיין רצים בצמרת, ואנחנו כבר בטופ 4 בניגוד לכל תחזית. סיטי מצאה את הקצב לאחרונה ונושפת בעורף של הסקאוזרים, וההרגשה בקרב אוהדי ליברפול היא שהפסד היום (שיוריד אותם רשמית למקום השני), ינפץ את חלומות האליפות, כי את סיטי קשה לעקוף כשהיא טסה בכבישי הפרמייר ליג.
מנגד, אנחנו צריכים את הנקודות כדי לחזק את סיכויינו לסיים במקום הרביעי (ואולי השלישי, ימח שימך טוטנהאם). אבל יותר מזה - הקבוצה חייבת ניצחון כאן לאוהדים שלה. המשחק באנפילד היה מסריח ברמות של חנות דגים בחמישי בערב במחנה יהודה, ואמנם מאז אנחנו חיים על ענן רכובים על חדי קרן בדרך לקשת הסמוכה, אבל כמה שאנחנו צריכים ניצחון על ליברפול בשביל השקט הנפשי.
ומי מתאים יותר לאמן את מנצ’סטר יונייטד במשחק הזה, מהאיש הזה:
אין לי מושג מה נקבל מיונייטד היום, בכל פעם שאנחנו משחקים באולד טראפורד אנחנו נראים רע, אני לא מצליח להבין למה. מצחיק הייתי מרגיש יותר ביטחון לשחק באנפילד.
לא אכפת לי מהסגנון אני רק רוצה ניצחון. אנחנו רחוקים מלהבטיח את מקומנו בטופ 4 וזה הדבר החשוב ביותר כדי שנוכל להמשיך לבנות את עצמנו תחת המאמן הבא. החשיבות של ליגת האלופות בגיוס שחקנים היא דבר שלא ניתן להפריז בחשיבותו. בנוסף לתקוע מקל בגלגלים של הסקאוזרים יהיה נפלא (עדיין זוכר להם שפתחו את הרגלים מול צ’לסי במשחק שהיה קובע את גורל האליפות).
דיווחים שמאטיץ’ בחוץ, לא הגיע עם השחקנים למלון. לא יודע איך הקישור שלנו יראה בלעדיו, אבל הררה צריך לטחון חטיפי אנרגיה ולשתות רדבול מעכשיו עד השריקה.
כמו כן, ג’סי ומרסיאל בספק גדול. באסה.
פריוויו מעולה.
במוקדם או מאוחר מאטיץ’ היה נפצע, עוד השלכה לחלון העברות בזיוני בקיץ ותכנון לקוי של מוריניו את וודוורד.
גם מרסיאל בחוץ- אולי סאנצ’ז יזכיר למה הוא מקבל משכורת של מסי ונותן תרומה של שחקן ליגת העל, לפחות לינגארד בסגל.
מעניין מאוד למי יתן אולה את המושכות במשחק כל כך חשוב, פריירה לא מצליח להתמודד עם לחץ של ברייטון אז הוא לא צריך להיחשב, מקטומיניי בקושי קיבל דקות ופרד לא זוכר מתי ראה דשא.
אין ספק שהררה הוא האקס פקטור היום, אני לא בטוח שימלא בהצלחה את חלקו של מאטיץ’.
ג’סי צריך להחליף את מאטיץ , עד כמה שזה נשמע דפוק, אנחנו צריכים רגליים בקישור ולינגארד יכול לעשות את זה, פרד לא ראה דשא פריירה מגוחך ומקטומיניי אני לא סומך עליו.
אוי ואבוי לנו בלי מאטיץ זה הולך להיות יום קשה מאוד , אם נצליח למצוא את דרכנו לניצחון , סולשאר צריך לקבל את יונייטד לא רק כמנג’ר אלה כבעלים של יונייטד
לאולה יש ביצים, נקווה שהצבת מקטומיניי לא תתנקם בו. אני אוהב את הילד אבל לא הייתי מעלה אותו מול ליברפול.
פרד נראה כמי שגמר את הסיפור אצלנו.
לא מבין עדיין למה מאטה פותח.
משחק הקרבה גדול של הקבוצה בסיטואציה די קשה ועל זה מגיע להם כל הכבוד, בהתחשב בסיטואציה מדובר בתוצאה נהדרת. הבעיה היא שמוריניו חפר לנו בור כזה עמוק שאנחנו כבר לא ממש יכולים להרשות לעצמינו להתחשב בסיטואציות.
מכת הפציעות הזו היתה די צפויה למרבה הצער, מחבורה עצלה שרצה כמעט הכי פחות בליגה בתקופת מוריניו הפכנו לקבוצה רבת ספרינטים וזה לא מפתיע שמתישהו העומס הכריע, חבל שהעיתוי רק כל כך נוראי. וחבל גם שהעומק שלנו לא כזה עמוק, יש הרבה עבודה בקיץ.
זה היה משחק הזוי. אני לא חושב שליברפול יכלה לקבל אותנו על מגש כמו שהיא קיבלה אתמול, אנחנו החסרנו 3 שחקני הרכב בפתיחה ועד סוף המחצית איבדנו עוד 3 כאשר ראשפורד על רגל אחת. בכל זאת היינו הקבוצה היותר מסוכנת.
הקבוצה עם 6 שינויים ושני שחקני קישור צעירים שלא שיחקו יחד נראתה מצויין, עם הרכב מלא הדברים היו נראים הרבה יותר טוב, אבל במסגרת הכלים שנותרו לנו, סולשאר באמת העמיד קבוצה ראויה. אני סוג של מאוכזב שלא לקחנו 3 נקודות וזה אומר הכל —> התפקיד צריך להיות מובטח לבחור, בכל זאת אני שמח שלא יוצאים בהצהרות, כרגע הכל עובד אין טעם לצאת בהצהרה מיותרת. נראה שבזכות אולה ושותפיו מצאנו איזון בהתקפה ואפילו בהגנה למרות סגל שהוא רחוק מלהיות מושלם (בלשון המעטה). בנוסף החיוביות שעופפת את המועדון מרעננת כל כך ונראה שזאת ממש הדרך ולא רק ״אפקט פיטורי מוריניו״.
לגבי פוגבה - משחק הקרבה גדול שלו, יכולת להרגיש שאכפת לו מהקבוצה וזה כל מה שחשוב.
סאנצז - כבר הספדתי אותו אבל עכשיו אני חושב שזה מוקדם מידי, הוא עלה לשחק במוד הנכון ומצאתי את עצמי מבקש שירגע כדי שגם הוצא לא יפצע עכשיו. לא ראיתי את הרצון הזה ממנו מהרגע שהגיע. צריכים לתת פוש נוסף בגיזרה שלו ולנסות להחזיר אותו למסלול ואני מקווה שסולשאר יחפש לו תפקיד אחר שהוא לא שחקן כנף. מה שבטוח סנצאז עם ביטחון יכול להיות קריטי בשלב הזה ובסיטואציה שנקלענו אליה.
יש לי המון הערכה לסולשיאר על המשחק אתמול, לא ציפיתי לכך שנצא מהמשחק המשוגע הזה עם תיקו.
לוק שואו , המצטיין אתמול אחרי כל כך הרבה ביקורות שליליות שחלקן היו בהחלט מוצדקות, שיתק לחלוטין את סאלח שנראה חסר אונים מולו.
המון כבוד גם למקטומיניי ופריירה שנכנסו פתאום מהפריזר הישר אל משחק עם חשיבות כל כך גדולה ונתנו המון לחימה ותשוקה. אין ספק שבקיץ אנחנו חייבים עוד קשר אחורי ולפי דעתי אחד שיכנס ישר להרכב - ההיעדרויות של מאטיץ’ והררה בשבועות הכי חשובים של העונה חייבים להעיר משהו אצל מקבלי ההחלטות אצלנו.
חייבים לציין את לינדלוף שהוא שחקן ההגנה הכי יציב שלנו העונה ( לא מאמין שאני רושם את זה ) ונותן הופעות שמזכירות בלמים גדולים ששיחקו אצלנו.
ראשפורד מזכיר לנו למה אנחנו אוהבים יותר מכל שחקני בית, המלוכלכים ובראשם הנדרסון פירקו לו את הקרסול ( אולה ציין שזה נראה כמו בלון ) אבל המשיך בכל זאת ונתן מה שיכל לתת.
הרבה יכולת לא ראינו אבל הנורווגי החזיר לנו את שמחת החיים והשכיח את הרפיסות מתקופת המטונף.
הזוי מבחינתי שלינגארד עלה מהספסל כשסאנצ’ז כשיר, החלטה חסרת אחריות שיכלה לעלות לנו במשחק- אני מסכים עם מה שנכתב מעליי על אלכסיס הלוואי שזה תחילת החזרה שלו.
ברביעי פאלאס בחוץ, הם במומנטום מעולה אחרי ניצחון חוץ על לסטר אבל חייבים לקחת את הנקודות.
ארסנל מול בורנמות וצ’לסי בדרבי מול טוטנהאם זו הזדמנות טובה לחזור לטופ 4 .
מקווה לראות את צ’ונג וגומז בסגל.
לא ברור איך לינגארד עבר כשירות למשחק בכלל.
מה שבטוח זה שככל הנראה ראשפורד יהיה בחוץ מול פאלאס, ואני אשמח לראות את סאנצז בחוד לוקאקו בשמאל ואולי מרסיאל בימין.
קטע מטומטם של שחקנים - להגיד ‘אני כשיר’ כשהם לא, מתוך איזו גאווה או רצון להראות שהם נותנים הכל. תכונה שיכולה להיות חיובית בבסיסה, אבל בסופו של דבר היא פוגעת בקבוצה, כששחקן לא כשיר משקר לצוות ולעצמו שהוא יכול לשחק, ודופק את הקבוצה שיכלה להשתמש בשחקן וורלד קלאס כשיר לחלוטין במקומו ולהימנע מחילוף כפול מיותר.
זה לא רק ג’סי, גם קאריק מתאר בספר שלו שעשה דברים כאלו - לא אמר שהוא פצוע תוך כדי משחק כי ‘זה לא אני לרדת מהמגרש’, למרות שעל הספסל חיכו פלטשר/סקולס/גיגס/אנדרסון/קלברלי כשירים לגמרי.
