אף מילה על משחק הרגל המזעזע של לונין? מבאס
בליגנהאם כנראה השחקן הכי אגרסיבי בקישור ומעלה, מה? הוא גם המתקל הכי תדיר אצלנו.
אבל היום הוא אפשר 2 בעיטות מהשטח שלו, הכדור של חוליאן למשקוף ועוד בעיטה מסוכנת שלא הספיק לסגור בגליץ’ ש לונין לקח.
משחק הבא אחרי שמוריד קצת חלודה בטוח שלא יאפשר אפילו חצי בעיטה.
הרכות היא בעיה קבוצתית ולא אינדיבידואלית, וקשה להאשים שחקן ברכות ברבע השעה האחרונה כי כל הקבוצה איבדה את הראש לגמרי. אני מסכים שהוא יכל ויכול לעשות יותר אבל בין זה לבין ״רכות בלתי נסבלת״ יש מרחק ענקי, היחיד שבא לעבוד ברמה של ג׳וד זה פדה והוא עושה עבודה ״קלה יותר״ באגף.
החילוף של ג’וד בלינגהאם היה במקום. הוא עלה לשחק בצוותא עם אדוארדו קמאבינגה שהיה אמור להוסיף את השרירים וחילוצי הכדור וכדומה, ונניח שברהים דיאס שחקן חזק פיזית שיוצר אז ארדה גולר קצת רך וזה היה נכון להוציא אותו.
יש לג’וד את המשחקים האלה בהם הוא במוד פרימדונה (כלומר רק רק למעלה ולא ממש נלחם). אבל זה לא קורה אחרי 40 יום בלי כדורגל וגם לא במשחק גדול כמו דרבי. הרעיון היה נכון כי הוא מתקל טוב וגם יודע למסור. זה לא ממש הצליח, כל הקבוצה נכנסה לשוק אחרי האדום של פדה ומה גם ששני החלוצים למעלה לא תורמים. לג’וד גם יש משחק ראש טוב וגם זה אולי היווה שיקול.
לגבי טיאגו בין אם כתבו עליו פה בציניות מחמאות מוגזמות וגם אם לא - מזכיר לכם שהיה לו כרטיס צהוב, לדעתי זה בהחלט היה שיקול בהחלפתו. הוא גם שחקן צעיר שרץ המון, הוא לא היה יכול לסיים 90 דקות וגם לא 75 דקות לדעתי.
אגב ב-2:2 המדהים הזה של אתלטיקו - מניח שהשחקנים שלנו לא ראו את הגול של מולינה קודם ואמרו גם ‘מה הסיכוי שייצא לו שוב?’. בכל מקרה ברהים היה לידו אבל לא אשם
@Yoni, עכשיו קראתי מה שכתבת, כמובן שזה אתגר עבור המאמן. לא יהיו לנו עשרה לוחמים. אבל נגד באיירן מינכן אתה משחק בכל מקרה על מתפרצות. גם בדסימה זה היה ככה ומאז 2003-04 בערך נגדם. המהירות של קיליאן יכולה לתת לנו הרבה נגדם. וכמה שגולר בסדר לדעתי אין סיבה שג’וד לא ישחק במקומו.
אני לא האשמתי אותו, להיפך, אני הסכמתי איתך לגמרי על אותה הודעה שלך שהגבתי אליו, רק ציינתי עובדה מפתיעה שהיום הוא אפשר 2 בעיטות שאין סיכוי שג’וד כשיר ב 100 אחוז היה מאפשר.
השחקן הכי קשוח בליגה ג’וד
ג׳וד אלוף העולם בלעשות את עצמו עובד קשה
בפועל המאמץ שלו בקושי תורם
*נכון לעונה שעברה והעונה
הרנסנס שפדה חווה הוא אחד ההוכחות הכי מכריעות לחשיבות ניהול המצב רוח והאגו של השחקנים, פשוט שחקן אחר לגמרי.
נגיד מה שנגיד על קרלו אבל אפחד לא שמר את חדר ההלבשה מאוחד ושמח כמוהו, גם בייל בעצמו בראיון לאחרונה אמר את זה, את החשיבות שלו בהצלחה של הקבוצה ושהוא המאמן הכי גדול שאימן אותו.
אין מה לעשות מצב רוח משפיע על היכולת גם אצל שחקנים מולטי מיליונרים…
חד משמעית, אלבארו ארבלואה הוא “המנצח” הגדול עם פדה ואלוורדה ו-ויניסיוס ג’וניור שהיו ממש בינוניים אצל צ’אבי אלונסו, ושניהם לא בהכרח זקוקים לאותה ספה אצל המאמן במשרד. מה שכן:
-לפחות בכל הקשור לכך שפדה שיחק כמגן ימני אצל אלונסו - אין מה לעשות. זה נכפה על אלונסו גם בגלל אינסוף פציעות. אני עדיין לא תמיד שקט כשטרנט שם, וקרבחאל רוצה מאוד ויש לו את יסודות ההגנה שמעולם לא היו לטרנט אבל זה לא מספיק. אני גם בטוח שגם פדה עצמו יודע שיש לו קצת אחריות באיך שהוא שיחק, בקישור בתחילת העונה הוא לא התניע.
-לצד המחמאות לקרלו אנצ’לוטי, בעונה האחרונה שלו היינו קצת קבוצה מופקרת טקטית ולדעתי היא כישלון גדול בכל המפעלים. שני הפסדים בקלאסיקוס בליגה ובכלל ארבעה בכל המסגרות, הדחה ללא מאבק נגד ארסנל ברבע הגמר ועוד ועוד. לברצלונה היו חודשיים מחורבנים ולא הגיוניים, פתחנו פער ולא ניצלנו את זה.
קרלו רחוק ממושלם, ברגע שהמטרונום שלו פרש זה זעזע את היכולת של הקבוצה דרמטית ולא היה מחליף אמיתי. הוא מעולם לא היה מאמן של פתרונות טקטיים, רק לשים את השחקנים הנכונים על המגרש בסטייט אוף מיינד הנכון.
כנראה שלא משנה כמה ננסה לברוח מזה זה מה שריאל זקוקה לו זה הDNA של המועדון. מאמני על ששולטים ביד רמה עם חזון טקטי מובהק, פשוט לא מתאימים פה.
לצערי, גם אני חושב שזה המצב.
אבל גם למצב הזה צריך לדעת איזה שחקנים להביא.
בסוף צריך שחקנים אחראים על הדשא.
ראמוס, קרוס, קאסמירו, מודריץ, כריסטיאנו, קרבחאל, מרסלו, נאצ’ו וכו וכו.
אלה שחקנים שכשהם על הדשא במצב רוח נכון יעשו את מה שצריך.
ויניסיוסים אםשר לסבול כל עוד הם לא הרוב ולא דומיננטים
הטייק שלי על ארבלואה
הרבה נאמר כאן על ההרכבים שהוא בוחר ופעם אחר פעם הוא דוחף לכם את הכובע בכוח לתוך הפה. אני כבר מתחיל לשמוע כמה סטייקים מתהפכים וזה בסדר. מגיע לו.
איפה ארבלואה מצליח במקום שאלונסו כשל?
קודם כל שקט תעשייתי. לעומת אלונסו, ארבלואה מבין איפה הוא נמצא ואיזה אגואים כדי לו ללטף, אין בזה שום דבר פסול בעיניי. נהפוכו. ארבלואה למד וזיהה (לא היה כלכך קשה) איפה היתה נקודת הכשל של אלונסו. ארבלואה גורם לכל שחקן בסגל להרגיש חשוב. זה יוצר תלכיד חזק בחדר הלבשה.
במשחקים האחרונים אפשר לראות שיש “דרך” ושאני אומר דרך קשה לי שלא להזכר בתגובות המהללות על ה"דרך" של אלונסו וניצני הלחץ העלוב שהוא בקושי הצליח להשיג למשחק וחצי בתחילת העונה.
ארבלואה בסגל חסר (ואולי זה הסוד?) הצליח לייצר מרקם שעובד בקישור. משחק הלחץ נראה כמו משחק לחץ אמיתי. משחק הנעת הכדור מתפקד ואפילו מצליחים לייצר מצבים.
מה ארבלואה השיג?
מלבד רצף נצחונות יוקרתיים על מוריניו, פפ והאחרון סימואנה הוא מצליח להחזיר לחיים את השחקנים שנקברו תחת אלונסו. ואלה שמות -
וואלורדה, ויניסיוס, טשואמני, ברהאים, האוסן.
המשימה הבאה של ארבלואה - משימה בה כשלו קודמיו: להצליח לשלב את אמבפה וג’וד בצורה שלא תפגע במרקם שנוצר. במידה ויצליח - השמיים הם הגבול.
אהבתי מאוד שארבלואה לא מיהר לפתוח עם אמבפה וג׳וד,גם טרנט לא פתח בגלל איחור לאימון ואף אחד לא עושה כרגע פרצופים,נראה שהוא שולט בחדר ההלבשה וזה כבר 80% ממה שהוא צריך כדי להצליח בריאל מדריד.
תיאגו-לא יודע מה ייצא ממנו,מה שבטוח כרגע הוא בוסר וזה נראה עדיין גדול עליו,הוא שורף שטחים אבל קצת מפחד מהכדור,הגנתית עוברים אותו בקלות,השאלה בליגה אולי תעשה לו טוב.
המשחק היה טוב ברובו,לא הגיע לנו לרדת בפיגור למחצית אבל הקבוצה סוף סוף מתחילה שוב לגלות אופי,מהפך מהיר במחצית השנייה וגם לא נשברו מהשיוויון של אתלטיקו.
בערוץ הטלוויזיה של המועדון כצפוי לא אהבו את הכרטיס האדום לפדה ואלוורדה. חזרו על עצמן מילים כמו “בושה” ו"שערורייה". ותלונות שהשופט מונוארה מונטרו לא הצליח ‘להפריד’ בין הדם הרע שיש בין פדה לבין באנה, לבין העבירה הספציפית. “אם התיקול היה על קוקה זה בוודאות לא היה נגמר באדום אלא בצהוב”. השופט לפי הדו"ח ממליץ כמובן השעייה לשני משחקים.
“אתם הולכים לשמוע שהבעיה היא בערוץ טלוויזיה של ריאל מדריד, שהם עושים סרטונים. אנחנו עושים את זה כדי לגנות את העובדה שזו לעולם, בשום פנים ואופן, לא צריכה להיות עבירה של כרטיס אדום”.
ריאל מדריד מדורגת במקום השלישי בליגה במספר הכרטיסים האדומים - שבעה במספר (זה כולל הרחקות של שחקנים שלא היו על כר הדשא, למשל אנדריק נגד סלטה). זכורה ההתפראות במהלך ההפסד הביתי 2:0 לסלטה ויגו אך לא רק. ריאל ביצעה את מספר העבירות השני הכי נמוך בליגה - 286, לעומת 267 של ברצלונה. רק אוביידו וראיו וייקאנו מנגדו ספגו יותר אדומים ממנה - שמונה. ברצלונה ואתלטיקו מדריד ספגו שני כרטיסים אדומים.
האדומים: דין האוסן הורחק נגד ריאל סוסיאדד| אנדריי לונין הורחק נגד ברצלונה (על חלקו ‘במהומה’ בסיום המשחק)| אלבארו קארראס ופראן גארסיה הורחקו נגד סלטה ויגו וגם אנדריק| פרנקו מסטאנטואונו הורחק נגד חטאפה| פדה ואלוורדה הורחק נגד אתלטיקו מדריד
ארבלואה עושה עבודה בסדר עד כה. כמה נקודות עליהן מגיע לו קרדיט:
- צ׳ומה - אם עד עכשיו השיח היה שמצ׳ומה כבר לא יצא משהו וקמא עדיין פוטנציאל, לפעמים נדמה שדווקא לגבי השני מתחילים לחשוב שהוא מקרה פוגבה ביחס למימוש הפוטנציאל. תחת ארבלואה הוא ללא ספק השתפר ועושה דברים בהתקפה שהוא לא עשה קודם. אציין שאני לא שותף להתלהבות המוגזמת (אורי קופר שם אותו בחמישיית הקשרים האחוריים בעולם בפוד שלו - שום סיכוי לדעתי). מצד שני - הוא בוודאי מצדיק את חולצת ההרכב.
- פדה - היו רמזים שהוא לא היה מאה אחוז עם אלונסו. אני לא יודע אם זה נכון, אבל הפדה הנוכחי הוא משהו אחר לגמרי
- ויני - את זה אני מייחס יותר לעובדה שהוא פרח כשאמבפה היה פצוע
- דיאס - כמובן שקשור גם לפציעות, אבל יש חזרה ליכולת טובה וכמו תמיד אצלו עבודה על המגרש
האתגר שלו יהיה כשהתותחים הכבדים יחזרו לכשירות. כבר אתמול ראינו את טיאגו יוצא מסיבות שאני לא בטוח שהן מקצועיות במאה אחוז.
אני לא רואה שוני גדול מאד מאלונסו לטובה או לרעה באשר לרמה שלנו. לדעתי די דומה עם הבדלים של מזל לכאן ולכאן. לא מספיק אך מובן בהתחשב בסגל ובפציעות.
תיאגו הוחלף לדעתי בגלל הצהוב. ובגלל שהוא לא שם מבחינה הגנתית לרמות של אתלטיקו שיש בה שילוב נדיר של אתלטיות ומהירות בקישור.
הכשירות של טרנט מוסיפה לקבוצה לא מעט גם כן.
כתבתי כבר הרבה על זה מתחילת העונה, הליגה חלשה העונה, הקבוצות מתקשות להעניש את ריאל וברצלונה גם כשמחקות חלש, זה תקף גם עכשיו, לא שארבלואה גאון או בוחר הרכבים מדהימים, לדעתי בוחר הרכבים לא נכונים ובעיקר מערכים לא נכונים, אנחנו משחקים זוועה, מתקשים לייצר מצבים ממשחק כדורגל ורק התעלות של פעם בקריירה של פדה משאירה אותנו במאבק האליפות ובאירופה, אם הוא לא תופס את משחק החיים שלו נגד סיטי לא בטוח שעוברים, אפשר לנסות להגדיל את הקרדיט של ארבלואה כמה שרוצים, בסוף זה 95% זה פדה והשאר מתחלק.
אם אני אמור להיות מרוצה מארבלואה כי הוא מצליח לגרום למושתן הקטן להיות שמח ונותן לו גב אז כבר היה עדיף להישאר עם אנצ’לוטי שהוא המאמן הכי טוב בהיסטוריה לניהול אגו, לא התלוננו שנים על קרלו כדי שנביא ונפטר את אלונסו ובסוף להיות מרוצים מארבלואה.
לאורך זמן עדיף מאמן כמו אלונסו שיש לו שיטה, אם כוכב מרגיש שמישהו צריך לנהל את האגו שלו מבחינתי מוזמן לעזוב, מעדיף קבוצת כדורגל שמשחקת כדורגל גם אם יהיו פחות כוכבים.
למה לא? גם בגומלין היינו טובים יותר (גם לפני האדום), ובלג הראשון זה לא בדיוק שהיה להם מצבים. וזה בלי 3 שחקני מפתח שלנו.
בינתיים הם חזרו, וכמו שנאמר למעלה - הדבר הקריטי כרגע זה לראות איך ארבלואה משלב אותם.
בגדול אני עם jese שארבלואה נראה לא רע בינתיים, ובכל אופן מוקדם מדי לדעתי להיות נחרץ לגביו במיוחד לאור הפציעות.
אגב ארבלואה, אומרים שטרנט לא פתח אתמול בגלל איחור לאימון.
רק לדייק את הטייק שלך:
-לדין האוסן היו משחקים קטסטרופה גם עם ארבלואה על הקווים, כמו המשחק בו הוחלף. אנטוניו רודיגר אחראי לדעתי על חלק גדול מהשיפור שלו. הדבר הכי טוב שמאמן יכול לעשות לשחק זה להמשיך לתת בו אמון. אלונסו האמין בו כל עוד היה בתפקיד. מצד אחד פציעות קטסטרופליות ומצד שני סביר שאם אמבפה כשיר אז ברהים לא משחק ולא חוזר לתחייה, בהתחלה ארבלואה כלל לא השתמש בו [מדבר על הרגע בו היה זמין].
-בפתיחת העונה אלונסו ניצח 12 מ-13 משחקים או משהו כזה, ברובם נעלנו את היריבה על מעט מצבים. המוצלחים שבהם היו הקלאסיקו, ה-0:4 על ולנסיה, קייראט אם תרצו מבחינת התוצאה. אני לא חושב שזה משחק וחצי. גם משחק הלחץ לא היה כה עלוב.
-אלונסו פוטר אחרי 19 משחקי ליגה כשריאל מדריד בפיגור ארבע נקודות מברצלונה. וכעת המצב זהה, כאשר ארבלואה ניצח את ויאריאל בחוץ אבל הפסיד לחטאפה בבית שזו כנראה השפלת העונה עבורינו.
בליגת האלופות: כל הכבוד לו שעבר את מנצ’סטר סיטי, הם היו פייבוריטים נגדנו. אבל עם ארבלואה עשינו במכנסיים נגד בנפיקה, אולי כלל לא היינו אמורים להגיע לפלייאוף בכלל נגד אותה בנפיקה והיינו נמלטים מהמשחק נגד סיטי.
לא מאשים אותו בדבר מההדחה בגביע המלך כי אלה היו היומיים הראשונים שלו בקבוצה ומבחינתי הסגל שלקח איתו למשחק היה בסדר גמור ומה גם שוויני ופדה השלימו 90 דקות.
האם ארבלואה כנראה מבין טוב יותר מאלונסו מה אפשר לעשות בחדר ההלבשה הזה ואיזה גישה תעבוד במועדון הבעייתי שלנו - בהחלט. האם אני מרוצה? יחסית כן. הנסיבות בהן מונה לא היו טובות. ועכשיו מגיע כנראה השלב הקשה ביותר..
