אני מסכים איתך שהוא לא אוהב את הסגל. ואצל קרלו שידוע ביחסי האנוש שלו זה כנראה לא בא ממניע מקצועי. הוא כנראה לא חושב שהם נותנים את הכל כדי לנצח.
במובן הזה חייב להגיד שחבל לי על ההגעה של אמבפה. לא מסיבות מקצועיות. זו פשוט קבוצה שהייתה צריכה להיות של בלינגהאם, והיא לא תיהיה שלו אלא של קיליאן. ואם אני צריך לבחור מי מהם יוביל בשנים הקרובות אני לא חושב פעמיים את מי אני מעדיף.
טיטי נסכים שלא להסכים
נראה לי השער השני זה כמעט בלתי אפשרי.
נראה לי שבחיים לא ראיתי כדור שדבוק לחיבורים כמו שהכדור ההוא היה…
המשחק הזה ובעיקר העונה הזו, אם כי היו תהיות כאלה גם בעונה שעברה - גרמו לי לחשוב נניח מאז שאני רואה את הקבוצה הזו באופן קבוע, משנת 2000 - בכמה מהזמן ריאל מדריד שיחקה כמו שאני רוצה שריאל מדריד תשחק. עם הנעת כדור, עם דומיננטיות, עם רצון לשחק את הכדורגל שלנו בכל מגרש במידת האפשר. נניח הגלאקטיקוס 2000-2004, נניח הקבוצה של קרלו אנצ’לוטי בפרק א’ בלי לזכות באליפות ועם תואר אחד גדול בלבד. ופרט לכך? כדורגל לא רע בתחילת עידן זינדין זידאן ועוד. אגב ז’וזה מוריניו בא לשחק פתוח בקלאסיקו הראשון שלו, חטף בראש (מבחינת המערך הוא בא ‘רגיל’), אחר כך זה הלך יותר טוב אבל אני זוכר את באיירן מינכן יותר דומיננטית מאיתנו עם הכדור בחצי הגמר הטראגי ההוא.
אז ברצלונה ומנצ’סטר סיטי הן הקבוצות ששיחקו את הכדורגל נניח הכי מצליח=תארים גדולים ויפה גם יחד בפרק הזמן הארוך ביותר נניח ב-15 השנים האחרונות, קשה לי להתייחס לבאיירן מינכן כי היא בליגה נוחה יותר. האם הציפיות שלי מוגזמות או שיש כאן הזנחה פושעת ו-ויתור על עקרונות, בעיקר מצד מאמן אחד. אפשר גם לקחת את זה לרזולוציות נמוכות יותר של האם בסגל הנוכחי כשאף אחד לא מכריח את ג’וד בלינגהאם לשחק כקשר ולוקה מודריץ’ קשיש - אפשר לשחק כדורגל יוזם שמניע כדור, או לא. אבל זו שאלה של העדפה.
*בתזה “המעניינת” שלי אני לא כולל עונות קיצון, נניח פאביו קאפלו שבא לשקם את ההריסות ולסלק את הגלאקטיקוס, וגם לא 2018/19.
*אגב, שתי התקופות שגרמו לי לרצות להתנתק מכדורגל לגמרי, עד לעונה הזו - הן 2008/09 ורצף חמשת ההפסדים הרצופים - השפלות בליגת האלופות ובקלאסיקו, והן ב-2018/19.
מהטלגרם
5 החלוצים שרצים הכי פחות בליגת האלופות העונה:
אמבפה (ריאל מדריד) – 8.0 ק"מ
ויניסיוס ג’וניור (ריאל מדריד) – 8.8 ק"מ
גיראסי (בורוסיה דורטמונד) – 9.2 ק"מ
רודריגו (ריאל מדריד) – 9.5 ק"מ
ימאל (ברצלונה) – 9.6 ק"מ
זה לא מפתיע. אין לנו משחק לחץ ואנצ’לוטי פתר אותם מהגנה, כל מה שהוא מצפה מהם זה לרוץ לכדורי עומק מעבר להגנה.
מה שכואב לי הכי הרבה זה האופי שאנחנו מציגים. אנחנו מגיעים למשחק מול קבוצה מלאת פציעות, שלא משחקת טוב, ועדיין הולכים אחורה ומתבטלים, לא מנסים בכלל לשחק כדורגל, מנסים לגנוב שער מאיזה כדור טועה משל היינו חטאפה מול ריאל מדריד 2017. בכנות זה מה שהכי כאב לי אתמול, לא התוצאה. אתם ראיתם את ההודעות שלי לפני המשחק, הייתי בטוח שאחרי המשחקים האחרונים של ג’וד והמשחק השונה שלנו בתקופה האחרונה הוא לפחות ינסה לעשות משהו, לשחק כדורגל, אבל נאדה. התוצאה לא כואבת לי כמו הדרך.
הוא סיכם את אמבפה וויניסיוס בזה שהם שחקנים מהירים, את ג’וד כעוזר למגן, לא היה אפילו איזשהו ניסיון לעשות משהו מעבר לזה. ההתבטלות הזאת מול קבוצה בינונית בסך הכל, כשאצלינו משחקים כל כך הרבה שחקני טופ קלאס, פשוט מתסכלת.
כל מה שאתה כותב נכון.
אבל זה נכון לכל משחק העונה (גם כאלה שניצחנו).
מול כל קבוצה בליגה, מהתחתית או מהצמרת.
מה שהכי מכעיס אותי באנצ’לוטי, זה שהוא לקח את הכדורגל - מהרגעים הבודדים של אסקפיזם שאני עוד מצליח להפיק במציאות ההזויה שאנחנו חיים בה - ופשוט השמיד גם אותם לחלוטין.
אני מוצא את עצמי לא מתרגש ולא מחכה במיוחד למשחקים, גם למשחקים גדולים (ולא (רק) בגלל הפרספקטיבה שקיבלתי בינתיים), ותוך כדי המשחק מתעצבן בלי סוף במקרה הטוב, או מתעסק באלף דברים אחרים במקביל במקרה הרע (הרע - גם כי אין גרוע מהאדישות, וגם כי המשמעות היא שאני לא מצליח להתנתק מכל המסביב אפילו לשנייה אחת, והרי זוהי מהות האסקפיזם). וכמובן שאין מה לדבר על תחושה של קטארזיס או סיפוק אחרי המשחק, גם כשמנצחים.
אנחנו מדברים כאן לא מעט על היכולת של הכדורגל למשוך קהלים חדשים וצעירים, וזה נושא שמעסיק מן הסתם גם את בכירי הנהלת הכדורגל העולמי כולו - אבל הנה אנצ’לוטי מצליח לגרום לאיבוד אפילו של קהלים ותיקים ואדוקים. ובמילים אחרות - אנצ’לוטי הצליח לגרום לי לרמות ייאוש מריאל, שחשבתי ששמורות רק לנבחרת ישראל (על-אף הפערים בתוצאות) - ובאמת שאני לא יכול לנסח את זה בצורה חמורה יותר.
מעבר לכל הדברים הרגילים שנכתבו פה על אנצ׳לוטי, אני רוצה להוסיף שגם בתכונה הכי טובה וחזקה שלו של יחסי אנוש מעולים וניהול של חדר הלבשה הוא נכשל לגמרי. אפשר לראות בוודאות לאורך המשחקים האחרונים על הפנים של השחקנים שהם פשוט כבר מיואשים ממנו ולא מקשיבים לו ושהוא איבד לגמרי את חדר ההלבשה. אם זה בגלל העודף ליטוף אגו של שני הפרימדונות מקדימה, אי חתיכה של פרות קדושות כמו מודריץ׳ ואלאבה, אי שיתוף של צעירים, אפילו עם כמות פציעות מטורפת וחוסר יכולת לעמוד על הרגליים האחוריות ולדרוש רכש שהקבוצה צריכה בדחיפות.
אם בתחילת העונה היו אומרים שריאל לא תזכה בכלום וברצלונה תקח טרבל, הייתם מגחחים אם לא צוחקים (ולא רק טיטי).
מדהים איך שהעונה הזאת התהפכה.
לא יודע אם זה רק הפער התהומי במאמן, אבל אין ספק שזה חלק משמעותי.
אני לא רואה משחקים של ברצלונה, אבל לקרוא על כל הרביעיות הקלילות שלהם ולקנא, הם הביאו את עצמם למצב שכל קבוצה שמגיעה מולם פשוט מפחדת.
לא כולם הסתנוורו מההגעה של אמבפה
מודה שאני הייתי מאלה שבאופוריה וחיים בסרט, כשדיברו על חוסר איזון ושינויים תמיד אמרתי: אנחנו לא ריאל מדריד של קיץ 2003 שהחתימה גלאקטיקו כמו דיוויד בקהאם ואיבדה את הבלאנס עם קלוד מקאללה, ואין לה פיזיות או שחקני הגנה. אני אשאל אותך שאלה אחרת. הכל נכון: האם צפית את ברצלונה כל כך טובה, להוציא את המשבר החריף שהיה לה? והאם ציפית שנהיה כל כך גרועים - כדורגל+תוצאות? זה מצחיק שהעונה נגמרה כמה ימים אחרי שזה כמעט קרה בגביע המלך וריאל מדריד כבר לא “בחיים” בכל המסגרות. אין סיכוי לרמונטדה. זה בגדול עבודת אימון א-י-ו-מ-ה של מאמן, שוב אומר.
קיליאן אמבפה מבאס אותי רק בזה שהוא לא לוחץ, לדעתי כריסטיאנו רונאלדו בעונת הבכורה כן עשה קצת יותר מאמץ. קשה לי להגיד שזו עונה ‘וואו’, היו לו יותר מדי נפילות. לא אמהר להשתחוות גם אם יגיע ל-40 שערים.
עבודה אימון לא טובה פלוס ניהול מקצועי שהלך צעד אחד יותר מדי פלוס פציעות. שילוב.
למעשה (האמת שזה יכול להיות רעיון לא רע לחזור אחורה ולצטט קצת מהקייצים), מבחינת יושבי הפורום הכתובת לכישלון הסגל בשלושת הקיצים הקודמים הייתה על הקיר. הם צפו אותה. אין בלם, פציעות, אין מגן, אתה מכיר את הטענות (המוצדקות). למרות זאת הקבוצה התאוששה יפה, בנתה סגל מלוכד והצליחה לעשות שני דאבלים בשלוש שנים. אבל אז לא טענו שנעשתה עבודת אימון טובה. או למשל ההצלחה עם אסנסיו וזה שסבאיוס קיבל חיים חדשים השנה (כמעט שכחנו שגם הוא נפצע, עם מי נשלוט במשחק ככה…), אחרי שאם להיות כנים פחות ציפינו ממנו. קיצר, זה צריך לעבוד לשני הכיוונים אבל משום מה עובד רק לכיוון אחד.
ואז, בקיץ, במקום לחזק איפה שצריך הבאנו שחקן (מדהים) על עמדה שבה יש לנו כבר שני כוכבים גדולים ובמו ידינו חזרנו 20 שנה אחורה. ונניח שהבאת, איפה שאר החיזוקים היכן שבאמת שיווענו.
על זה תוסיף כישלון אימון ששיאו במשחק נגד ארסנל בו נפלנו טקטית מקבוצה חסרה ואין שום סיבה שזה יקרה. אבל זה רק אחד הכישלונות. ואם כבר לדבר על סיבה ותוצאה - לדעתך זה היה קורה עם אותו קרלו ועם הקבוצה של שנה שעברה? אם לא, אז מה ההסבר?
אני אענה מורחב יותר בהמשך - בלומפילד. אבל שמע עם כל המחמאות על 2021 צריך לציין מה קרה אצל היריבות. הגביע ה-14 זה בטח לא בזכות קרלו. וגם לא עונת חייו של בנזמה. הרי ברצלונה ביום שאחרי מסי בנתה קבוצה של ליגה אירופית עד לינואר למשל. עד אובאמיאנג ופראן ותוסיף לזה את קומאן על הקווים. הכניסה של קרלו לתפקיד בלי ציפיות בניגוד ל-2013 נניח - נורא הקלה. זכינו באליפות מול אין יריבה…אתלטיקו למרות שהייתה האלופה ב-2021 ברור שזו לא קבוצה ששווה עוד אליפות ולא פייבוריטית…
לגבי העונה - והסגל של ברצלונה בלי חורים? בטח שכן. גם ה-11. אבל עבודת האימון למשל…ההחלטות הקטנות והגדולות. פדה מפלצת פיזיות והוא נראה גמור ושחוק, רודיגר…אם קרלו היה עף בינואר אחרי הסופרקופה לדעתי היה סיכוי לקחת דאבל.
הם שילוב מעולה, לפחות אמורים להיות כזה.
מקצועית זה ברור אבל גם אישיותית. לבלינגהאם יש אופי של מנהיג, לאמבפה אין שום שאיפה להנהיג. תנו לו רק לשחק כדורגל, דומה מאוד למקרה קווין דוראנט ש-“just wanna hoop״ בלי רצון לתחזק תדמית מנהיגותית כמו לברון וכדומה. זו בקלות יכולה להיות הקבוצה של בלינגהאם על המגרש ושל אמבפה מבחינת יח״צ. השילוב הכי מטריד שלנו זה ששלושת שחקני החוד שלנו על אותה עמדה.
פגשנו קבוצה שאף אחד מאיתנו לא היה מתחלף איתה, שרחוקה מאיתנו שנות אור מבחינת הישגיות, ואפילו היא מבחינת עמידה על המגרש, משחק לחץ ובעצם כל דבר שמצריך דרך וטביעת יד של מאמן, גרמה לנו להראות כמו שעון קאסיו בעולם של אפל ווטש.
כצפוי נקטנו בטקטיקה הידועה- להחזיק חזק מאחורה ולנסות לעקוץ מקדימה. כשזה עובד ב-4 מתוך 7 משחקי נוקאאוט אנחנו על גג העולם. חבל שקצת יותר קשה להסתיר את האמת על פני 38 משחקים. רק מי שלא רואה אותנו משחקים, עוד מופתע למה אנחנו לוקחים שתי אליפויות ברצף פעם בליקוי חמה.
לגבי אמבפה ומנהיגות אני חלוק. זה לא טריוויאלי ולא סביר מה שהיה עם ג’וד הרי רצון זה חשוב ועבודה אבל עונת בכורה במועדון הגדול בעולם. מצד שני לא יכול לשכוח לאמבפה נניח גמר מונדיאל המשחק הכי גדול וסיר לחץ, מה שעשה, צמד המשחקים נגדינו ב-2022 ושנים שכל העיניים עליו. גם השנה היו לו מחוות של בגרות והתקרבות לזה והתבטאויות וכדומה. אולי גם הוא יכול קצת ורוצה קצת. זה לוקח זמן וזה משתנה עם הגיל לפעמים קצת.
המנהיגים שלנו בווליום קצת אחר ושונה הם גם דני קרבחאל ופדה ואלוורדה וגם טיבו קורטואה למרות ששוער זה שונה.
העונה אנחנו גרועים כל הזמן, בהתחלה באמצע ולקראת הסוף, בבית ובחוץ, בגביע ובצ’מפיונס ובליגה. נגד הקטנות והבינוניות והחזקות.
על סמך מה?
לא מעט כתבות התפרסמו בנושא…
לדעתי הבעיה הפוכה - הוא רוצה להנהיג אבל בלינגהאם מתאים ממנו. יותר קבוצתי, יותר לויאלי ויותר בוגר.
שורה תחתונה - בשנה שעברה היו איזון והרמוניה והשנה הם הופרו.
על סמך כל מה שאנחנו מדברים עליו בפורום- מראה עיניים. לא זכורה לי כתבה בנושא אבל אולי אני טועה. בכל מקרה, הוא לא מנהיג והוא יבין את זה במוקדם או במאוחר ובכללי הנושא הזה לא מטריד אותי. בעיות תיאום או מאבקי מנהיגות בין בלינגהאם ואמבפה הם במקרה הטוב לא קיימים ובמקרה הרע הצרה המיליון בחשיבותה.
כמובן שהאיזון וההרמוניה הופרו, מהרבה סיבות אישיות ומקצועיות. אף אחד לא חשב שננחית מטאור כמו אמבפה והכל יתחבר כמו קסם אחרי שבוע. הבעיה היא שלא היה מי שיעשה את החיבור הזה. אני באמת ובתמים חושב שהצוות המקצועי אמר לעצמו: זכינו בדאבל, הבאנו את השחקן התקפה הכי טוב בעולם, מה יכול להיות רע. נעשו אפס התאמות או חשיבה מקורית כדי להתוות דרך, לקדם או לשפר משהו בקבוצה. על מה לעזאזל עבדו כל הקיץ אם לא על איך משלבים 3 שחקני התקפה שכולם אוהבים את אותה עמדה? או על איך ממקסמים את היכולות של בלינגהאם? או על איך הקישור יראה ביום שאחרי קרוס? משחק לחץ הוא מילה גסה ועל רכש אני בכלל לא מדבר. אני מאלה שמחזיקים בדעה שהסגל שלנו לא כזה טוב כמו שעושים ממנו, ועדיין- מה שיוצא ממנו העונה הוא מביך.
לאמבפה אין שאיפות להנהיג? אתה ראית אותו עם הנבחרת? אתה שמעת אותו מדבר בחצי גמר נגד ארגנטינה? אתה רואה אותו בכלל על המגרש? הבנאדם מנהיג. אני יכול לחשוב עליו 101 דברים-הוא ילד חרא, הוא לא כזה גדול בעיניי ככדורגלן לדעתי יש לו בעיה בשטח קטן ואין לו משחק מסירות טוב, הוא חוצפן לא קטן, אבל הוא פאקינג מנהיג.
בעיניי הוא מנהיג. אני רואה איך הוא מרגיע את ויניסיוס, הוא לא נכנס למאבקי אגו, והוא תמיד משדר על המגרש את הדברים שהייתי רוצה ממנהיג לשדר. יש לו קרח בוורידים.
הוא רק הגיע לריאל. הוא הגיע לקבוצה שלקחה גביע אירופה, עם שתי שחקנים שהיו בטופ 3 בתחרות לכדור הזהב. הוא עוד יהיה המנהיג
יצא לי פה ושם.
וברצינות, אני רואה דברים אחרים שמשדרים לי משהו שונה- מבחינת ורבליות, שפת גוף והתנהלות על המגרש. בכל מקרה, זו לא גבעה שאני הולך למות עליה. אני כנראה הסניגור הכי גדול שלו בפורום הזה. אם הוא יהיה בסוף המנהיג של הקבוצה אז סבבה לגמרי.
הוא לגמרי רצה לקחת את הקבוצה על עצמו העונה.
אבל אם כבר הסרטון ש- @Mendieta צרף אז אי אפשר שלא להזכיר את הקטע מתוך הסרט הדוקומנטרי שעשו על לואיס אנריקה. כנראה שקרלו לא הראשון שנתקל בבעיה.
כשזה היה רק ויני, מבחינת האיזון, זה היה נסבל לתת לו לחכות על החצי כדי להריץ אותו למתפרצות. זו לא תוכנית עבודה לכל הקבוצה וכמובן שגם רודריגו ידבק במחלה אם השניים האחרים יתבטלו.