ניסיתי לארגן את הכל לטקסט נורמלי על הדרבי:
קיבלנו בראש וזה כואב| אני מאלה שראו את המשחק בלינק כמובן, (סליחה), בדקו חצי שעה לפני שהעניין סודר ונטש מעגל של חבר’ה בכיכר. הבטחתי לעצמי שזה יום כיפור, פרופורציות, אבל לא הייתי יכול שלא להתעצבן. לפחות לא בשער הראשון. לא מסוגל לשלוט בזה. כל השבוע אתה מחכה וזה החרא שאתה מקבל, פשוט נמאס לי. עוד מפרסום ההרכב כעסתי אבל אמרתי אולי פורטונה איתנו, אולי שוב “נגנוב”. ריאל מדריד המציאה פאטנט חדש - לא צריך לשחק 90 דקות, אפשר לעלות למגרש בדקה ה-85. סופגים כבר במנהרה, ונגד מי? פעם אחת אתם תפתחו משחק כמו שצריך? כאילו הם עושים בכוונה. כאילו הם לא יודעים כמה המשחק הזה חשוב ושאי אפשר כל פעם רמונטדה.
כמובן שהקבוצה הזו לא מאומנת, שום דבר לא מתקדם ממשחק למשחק, אנחנו אחרי שבעה משחקים רשמיים העונה ונראים מבולבלים ועלובים כמו בקדם העונה כאילו אנחנו בסלפי בארה"ב. אף אחד לא יודע איפה לעמוד, אף אחד לא מרוכז, אף שחקן לא ‘עוזר’ לחבר שלו, אין לנו מנהיג. וזו אחריות של המאמן הליצן שלנו.
אבל אני גם רוצה לדבר על שחקן אחד. דויד אלאבה שצריך לזוז מההרכב לטובת נאצ’ו הגדול שלנו. אתה אמור להיות בלם. זו כולה הדקה השלישית. איך אתה כבר מאבד את השחקן שלך? תעמוד, תפריע לו, תיתן איזה מרפקון בסתר, תפריע לו, משהו. לאן הלכת, מה נרדמת? יש שחקן אחד שהוא ‘הפסימי’ שתמיד מרוכז ורואה את התסריט הכי רע שיש והפנים שלו כל המשחק מיוסרות, וזה נאצ’ו, והוא לא ישחק לעולם. ויש את החבר’ה של הפוזה, השאננים. אז אלאבה מזיז את הכדור מדהים וכשהוא מצטרף כבלם זו תאווה לעיניים, אז מה.
התסריט הכי גרוע שיש זה לספוג שער מהיר כשאתה עם הרכב אוטובוס כזה. זה לא שבהרכב מלא קל לתת לאתלטיקו גול, בטח בבית, אז מה נעשה עכשיו? לך תרדוף אחריהם. זה העונש המושלם לאנטי כדורגל שלנו. בטח שמתם לב שכמה עיתונאים נפלו בפח לפני המשחק, ההרכב הרשמי התעכב, ראינו את לוקה מודריץ’ וטוני קרוס בפנים - אמצע קצת רך מדי הרי אסור ששניהם ישחקו יחד, ואדוארדו קמאבינגה בחוץ (מאכזב מאוד מה שקורה איתו), אבל לפחות חלוץ - חוסלו. ואז עלה “עדכון”. אפילו לג’וד בלינגהאם אין חשק לכדורגל. זה שקרלו אנצ’לוטי יבוא אחרי המשחק ויגיד “זו אשמתי” ו"אולי הייתי צריך לעשות דברים אחרת" זה לא מספיק. ריאל עוברת לסדר היום על יכולת איומה שבוע אחר שבוע. כי מנצחים 1:2 קשה את הנמושות וכי יש ג’וד. ואחר כך אוהדים כותבים לי שנהייתי ממורמר\הדף שלי\חבל שככה מייצגים את ריאל מדריד בפודיום. מזל שאני לא מגיע ביום שלישי כדי “להסביר” את הגועל נפש הזה (עבודה - זה לא שאני מפחד לנתח). כתבתי על הבעיה בספיגות המוקדמות לפני המשחק וגם על ההרכב החלש.
אין מישהו שמסוגל לעשות ‘סטופ’ לטיילת ברחבה שלנו כמו בצ’ארלס קלור (נאמר במקור על ידי שרון דוידוביץ’ על הגנת מנצ’סטר יונייטד לאחר פתיחת העונה האיומה שלה אשתקד), גם הרגליים הבריאות באמצע לא עוצרות מתפרצת. אין לנו מנהיג לא בהגנה ולא על כר הדשא, כולם נחמדים מדי. דני קרבחאל איננו אבל גם הוא לא סרחיו ראמוס. כולם מבוהלים, מפוחדים, עם הראש באדמה. אנחנו קבוצה עצובה - בלי ויניסיוס ג’וניור. עצוב. אני סולח לקבוצה על המשחק היום. לא לקרלו. אמנם אחרי ה-2:0 הגיע שער ענק של טוני קרוס שחבל שהוא עושה את זה פעם בעונה, אבל פתחנו את המחצית השנייה במלוא הדרנו. זה הרי לא חשוב לדייגו סימאונה אם ריאל תניע את הכדור 99% מהזמן. לוקאס ואסקס לפדה ואלוורדה שמחזיר לקמאבינגה שמוסר לאנטוניו רודיגר שמוסר לקפה. את לוקה מודריץ’ היה עצוב לראות - מאחר לכדורים, תמיד מהסס, נופל באגרסיביות, לא מייצר.
אמנם הייתה עבירה אחת מכוערת של חוסה מריה חימנס אבל כל שחקן אחר בריאל גם כן היה מפיל שחקן אתלטיקו בצורה מכוערת ומונע מצב מסוכן אבל פרט לכך, מה שעצוב זה שאתלטיקו שהייתה שטיח נגד ולנסיה - כלל לא הייתה צריכה להיות אתלטיקו. היא שיחקה לא רע, היה לה קל. היא לא הייתה צריכה עבירות מכוערות, מרפקים, לבזבז זמן, לעצבן, פרובוקציות, לא יודע. ואף מילה על השיפוט. היו כמה דקות על המגרש בכאוס שלנו שהייתה תחושה שאתלטיקו יכולה לשחזר את אותו 4:0 כואב מול אותו מאמן בדיוק - קרלו, לפני עשור, משחק שאחריו הוא היה צריך להיות מפוטר.
זה הרכב שצריך לזכור תמיד לדיראון עולם שריאל מדריד משחקת כמו חטאפה. לא ראיתי כדורגל רק בעידן כריסטיאנו, עידן מוצלח ומפואר, הייתי גם בחרא של שמינית הגמר. לא זוכר שהייתי מתוסכל ככה מהכלום הזה. אנחנו מועדון שלא רוצה לנצח, שאיבד את הרעב והשאפתנות ואם ג’וד לא היה מתברר ככוכב כזה מטורף שהשתלב בצורה מדויקת ומרגשת כל כך ויצא “מהביישנות” שלו אז בכלל היינו אבודים.
הנחתי שאנצ’לוטי יגיד לאחר המשחק משהו כמו: "זו לא בעיה של איכות אלא של ריכוז, מחויבות. אנחנו נעשה שזה לא יקרה יותר”. ובמחזור הבא…אתם יודעים…אותו הדבר. פרלאן מנדי ואורליאן טשואמני היו התשובה הנהדרת לקבוצה שצריכה שני גולים באופן דחוף, בטח האמתנם שהרמונטדה בדרך. לוקאס לא סגר את ההרמות אבל את אלאבה הוא בחיים לא היה מוציא והלו אתה צריך שני גולים כדי לעשות תיקו. איכס. פלורנטינו פרס הגדול הפקיר את ריאל מדריד לעונת 2023/24 אבל גם במעט שיש לנו (ברהים?) - קרלו מתעקש לעשות את המינימום. אנחנו בנחיתות גדולה מול ברצלונה שאין לה יורו ואין לה מגרש ביתי, גם במצ’אפ בין הקווים, ולוח המשחקים שמצפה לנו לא מזמין טובות. קרלו מרגיש בנוח, אף אחד לא ישאל את השאלות הקשות. ואיזה כיף, מתרגלים להפסיד (כמו נגד ג’ירונה אשתקד) ואז לא צריך לשלוח אף שחקן לעמדת הריאיונות.
אגב, מילה על החלוצים אתמול על כר הדשא. בזמנו כשאלבארו מוראטה נמכר לצ’לסי הייתי מאוכזב כי הוא היה הסופר-סאב המושלם, אבל ריאל מדריד הכניסה הרבה מאוד כסף מהמהלך הזה וקיוויתי שמוראטה יפרח במקום אחר. הוא לא מספיק טוב כחלוץ בכיר לקבוצה גדולה ולכן ההשוואה לא ממש רלוונטית, הוא שחקן הרכב באתלטיקו מדריד, ועדיין. התחושה היא שבהרבה מאוד דרבים הוא ‘היה קרוב’ להעניש אותנו, ורק אתמול החלום הפך עבורו למציאות. אני חושב שבריאל הוא לא הוערך מספיק, לא על ידי הההנהלה ולא על ידי הקהל. מוראטה >>חוסלו (ושוב, אין כאן ולו טענה לחלוץ שלנו שהגיע הקיץ, ואני יודע שזה לא אחד לאחד). אני חושב שמוראטה חלוץ נהדר. הוא מהיר מאוד, פיזי, לוחץ את ההגנה בטירוף, יודע לכבוש שערים בנגיחה, גם השליטה שלו בכדור טובה. או.קיי, הוא מחמיצן. סתם תיאורטית, איתו כחלוץ הבכיר שלנו הייתי קצת יותר רגוע, ואני מעריך את חוסלו
“תוכנית ההבראה” שאני מציע לקבוצה - קודם כל החיוך של ויניסיוס ג’וניור, אבל עד שהוא יבריא - להכניס את ברהים דיאס להרכב ויפה שעה אחת קודם. נאצ’ו יפתור קצת מבעיית השאננות והמיקום הלקוי בהגנה ואולי לא נתחיל כל משחק בפיגור ואם שחקן כמו אלאבה יסופסל, אחד שנחשב שתפס לו מעמד בקבוצה - אולי זה יעיר את האחרים. קמאבינגה כקשר אחורי במקום טשואמני שלא הוכיח דבר. האללה מדריד