אם לא היינו גומרים את הליגה בעונה השלישית שלו איי שם בקלאסיקו הראשון בערך בגלל פתיחת עונה של 5 נקודות מתוך 12 - הוא היה נזכר הרבה יותר כאגדה, מעבר לכך שהיה לו יד בדבר בכך שחדר ההלבשה התפרק. והוא גמר הסיפור בליגה באוקטובר עם שחקנים בשיא הקריירה ולא אלה שנסחטו עד טיפת הלימון האחרונה כמו אצל זידאן ב-17/18. אבל תחת מוריניו חזרנו להיות קבוצה ווינרית לדעתי ואני שמח שהוא אימן את הקבוצה שלי. כמובן שאני לא מתכוון לשליחת האצבע לעין של טיטו ז"ל, התביישתי כאוהד, טפי. אבל קצת דם רע בקלאסיקו ועקיצות - לא מזיק.
תמיד אני אומר שמוריניו הניח את היסודות לדסימה גם אם איתנו נתקענו תמיד בחצי הגמר, לא מעט בזכות ההתעקשות שלו על הפלא תבל הזה שנקרא לוקה מודריץ’.
אני אלך שבי אחרי ויסנטה דל בוסקה בכל זאת תחת הקסם שהיה מבחינתי בקבוצה והשחקנים שגדלתי עליהם והוא שני אצלי אחרי זינדין זידאן.
מוריניו היה בהחלט הצלחה בריאל, אפשר להגיד שהוא זה שקידם אותנו לעידן המודרני.
גם לדעתי הוא היה האיש הנכון להתמודד עם בארסה ההיא. כשדיברתי על תחושת האנדרדוג התכוונתי למה שהוא השרה החוצה, זה חלק מהחבילה שהוא מביא איתו. באותו זמן סתמתי את האף וקיבלתי את זה.
אה וכמובן זכיתי בגלל הגאון הזה לראות את פפה שומר אישית את מסי. שביט יגיד מה שיגיד, זו הייתה הברקה וגם המאבק עצמו היה אדיר.
לא יודע מאמן של פרנקפורט או לא, אבל המשחק הזה בעיקר מראה את הפספוס האדיר שהיה לנו בקלאסיקו ואת עומק המחדל המקצועי. השחקנים של ברצלונה כ"כ לחיצים, כ"כ לא רגילים למתח של המעמדים האלה, שאם רק היינו משכילים להביא חצי מרמת המחוייבות והאינטנסיביות שפרנקפורט הביאה היום - היינו יכולים לנצח באותה תוצאה שבה נוצחנו בסופו של דבר.
לחשוב על השחקנים שלנו מבצעים את תוכנית המשחק של פרנקפורט היום - את קמאבינגה ופדה לוחצים במרכז, כשמודריץ’ משתחרר מהלחץ ודוחף את ויני ורודריגו קדימה - אחח, כמה חבל.
אה, וצ’אבי מראה בינתיים שהוא ירש מהמורה הרוחני שלו לא רק את הפילוסופיה והבנת המשחק, אלא גם את ניהול המשחק הלא טוב במצבי לחץ.
כתבתי לפני הקלאסיקו שחייבים לעלות עם פדה וקמאבינגה ולחנוק את הקישור שלהם ולא לתת להם לנשום, לא עשינו זאת לצערי ועלינו עם מערך מטומטם ואכלנו אותה, אבל מאז אנצ’לוטי למד והשתפר.
המאמן הגרמני שיחק שונה, הוא שיחק 5 בהגנה ו2 קשרים מרכזיים כדי לעצור את הדבר הכי מסוכן שברצלונה עושה, וזה דמבלה עובר שחקן ומגביה לאובמיאנג, המגנים בצדדים נשארו נמוך ולקחו את הקיצונים, כלומר בעיקר דמבלה, הקשר המרכזי בצד והבלם בצד באו לעזור בסגירה של הצרפתי ועדיין נשאר להם בלם נוסף ברחבה לקחת את אובמיאנג, וככה ברצלונה כמעט ולא סיכנה את השער, וכל כדור שחטפו מיד יצאו למתפרצת והביכו שוב ושוב את ההגנה של ברצלונה.
צ’אבי עלה בלי דה יונג שהוא הקשר היחיד שלו שעושה תנועה נכונה לעומק ויכול לקבל כדורים מסוכנים במיקומים מפתיעים ולייצר משהו, עם הקישור שעלה נשאר להם רק ללכת שוב ושוב לדמבלה שיכנס שוב ושוב לתוך חומת 3 המגינים מולו.
המשחק הוכיח שברצלונה די מוגבלת והרבה פחות טובה ומגוונת וקסומה מכפי שחלק כאן ניסו להציג אותה.
לא ראיתי את המשחק של בארסה, אבל קראתי את הראיון של צ’אבי לפני המשחק אז אני סמוך ובטוח שברצלונה שיחקו יפה, כי לזה הם מחוייבים בניגוד לריאל מדריד - ובטח זאת הסיבה שהם הודחו. לא נורא, זה פחות חשוב.
חורחה ואלדאנו ‘ענה’ לצ’אבי עוד לפני המשחק אתמול: חורחה ואלדאנו ענה לו: “כמובן, ברצלונה היא לא המועדון הכי קשה בעולם. המועדון הכי לחוץ בעולם הוא זה שיש לו את החובה לנצח תמיד: וזו ריאל מדריד”, אמר. “כשמדריד זוכה בליגה וזה לא הרבה עבורו, בצ’מפיונס…ובואו נראה שנה הבאה”.
מעניין אותי לשמוע הסברים מהמועדון - ז’ואן לאפורטה, צ’אבי עצמו, כל אחד - על “המשחק הביתי” של פרנקפורט אתמול. אולי ז’וזה מוריניו לא היה יכול להתאפק אבל זינדין זידאן וקרלו אנצ’לוטי בוודאי היו מתעלמים באלגנטיות משאלות כאלה.
