אני דווקא לא חושב שזה עניין של עוד בלם או עוד קשר או משהו כזה. היו לי תקוות אדירות לגבי צ’אבי אלונסו. אני לא יכול לברוח מהתחושה הזו שמאז שאני אוהד כדורגל אנחנו בדרך כלל מפסידים בקלאסיקוס ושלא לומר מובסים, או לכל הפחות לא מנצחים מספיק גם בזמן שהיו לנו קבוצות חזקות משמעותית יותר (2000-2004). אפילו בעונה שעברה כתבתי בערך בינואר-פברואר שהכדורגל שלנו כל כך חרא ומדכא ואנחנו לא מהווים יריב במשחקים הגדולים, ככה שאם נניח נצליח לזחול לאליפות ולגנוב אותה משום שברצלונה הייתה במשבר נובמבר-ינואר - אני לא יודע עד כמה אני אשמח והאם זה שווה את זה.
לייק 1
אני דווקא מסכים עם רוח הדברים שלך.
אשאל שאלה, מתי פעם אחרונה לריאל הייתה עונה שהיא הייתה הטובה בעולם? אפשר לטעון על 2017 אבל לדעתי גם אז לא.
כן אבל פפ בסיטי הוא במעמד של אל, שזה ממש ממש ממש לא המעמד של אלונסו (או כל מאמן אחר בהיסטוריה של ריאל אולי למעט זידאן) מי שלא מתיישר עף.
איך אפשר להשוות בכלל?
שיהיה ברור, אני כמובן אשמח להפוך את אנצלוטי לשעיר לעזאזל העיקרי, אבל זה בראש ובראשונה על פלורנטינו.
דור צריך להחליט מי מנהל את הקבוצה הזאת, האם זה המאמן? האם זה פרז והשחקנים?
כל עוד אין לנו מאמן שמחליט הכל נישאר במצב הזה, אלונסו פשוט בעל כורחו נכנע להנהלה ולשחקנים האלה.
יש לנו כמה עמדות בעייתיות, אבל הבעיה שלנו היא קבוצתית ולא נקודתית, שחקן אחד או שניים לא ישנו הכל.
לייק 1
פפ היה לצורך הדוגמה, הנקודה שלי הייתה שאם הוא היה בה בעמדה שיש לו קבוצה איכותית שרצה טוב אז לא היית אומר שאין ברירה אחרת חוץ מלשחק מאוד הגנתי לקוות לעקוץ במתפרצות.
צ’אבי אלונסו לא קיבל סמכות כמו ז’וזה מוריניו, אין ספק בכלל. יש דברים שהם ברמת המועדון וזה מעליו, אני מסכים. פשוט יש החלטות הרבה יותר פשוטות ואני לא מדבר למשל על ויניסיוס ג’וניור בכלל - שהוא היה יכול לקבל ולא עשה את זה. דברים טקטיים קטנים ברצף התוצאות האיומות שלנו נגד הקבוצות הבינוניות האלה ראיו-אלצ’ה-ג’ירונה בהם גם לא שיחקנו כדורגל, חילופים וכדומה. רוצה לומר שעד המשחק נגד ראיו הבנתי אותו, ולאחר מכן אני מרגיש שלא.
לגבי ריאל מדריד והמקום שלה מבחינת כדורגל וכדומה:
לדעתי ב-2012 היינו הקבוצה הטובה באירופה, גם בעונת הדסימה (ניצחנו את ברצלונה ואתלטיקו מדריד בגביע המלך לצד הביזיונות בליגה), בעיקר המשחקים האפים נגד באיירן מינכן וב-2017.
איך היית רוצה שהוא ישחק היום?
אי אפשר ללחוץ, השחקנים לא מסכימים. לעלות מופקר ולקבל בראש?
אצל פפ אין דבר כזה לא ללחוץ, פפ הוא הכוכב. מי שלא לוחץ עף מהקבוצה. כששחקן מגיע לסיטי הוא מגיע כדי לשחק עבור פפ, לא כדי לשחק עבור סיטי. ולכן פפ יכול לשחק בסגנון שלו גם עם שחקנים פחות טובים.
ההצלחה של אלונסו בלברקוזן לא הייתה מקרית. הייתה שם עבודת אימון גדולה. השחקנים היו בתוך זה, ההנהלה גיבתה והרעיונות היו טובים, לכן הקבוצה עפה. זה לא המצב בריאל.
4 לייקים
כל מילה.
מאמנים באים והולכים, שחקנים חותמים ושחקנים עוזבים, אבל הסיפור אותו סיפור כבר 20 שנה.
מה הבעיה פשוט ללמוד את מה שברצלונה עושה ולחקות. מה כל כך מסובך? יש שם איזה סוד גרעיני או משהו?
זה כבר עניין של פילוסופיית משחק של מועדון.
כידוע לכולם בברצלונה מטופחת שיטת משחק מסויימת, שהיא לדעתי האופטימלית ביותר למשחק הכדורגל. הבסיס שלה הוא להחזיק בכדור כמה שיותר זמן.
זו שיטה הגיונית מהסיבה הפשוטה שהיריבות לא יכולות להבקיע מולך, אם אין להם את הכדור…ככל שזמן החזקת הכדור פוחת כך פוחתים סיכויי ההבקעה, וההפך.
אז המטרה הראשית והראשונית היא למנוע מהן לגעת בו.
השיטה הזאת דורשת שחקנים בעלי יכולות טכניות יוצאות דופן ברמתן. לכן מחלקת הנוער של ברצלונה היא כמו מסננת - מכל מאות הילדים מי שבסוף ״שורדים״ שם הם רק אלה שבהם מתגלות או מתפתחות היכולות העילאיות הספציפיות האלה. וככה היא מנפקת כל פעם דור נוסף של שחקנים עם מספיק כישרון להוציא לפועל את השיטה, ושברוב משחקי הקלאסיקו הופך את שחקני ריאל לקונוסים.
זו הפילוסופיה והם שם דבקים בה תמיד, בתקופות עם ניהול נכון וטוב, וגם בתקופות בהן הניהול גרוע וכושל. בכל מקרה תמיד יש שם על מה להישען.
מה הפילוסופיה של ריאל מדריד?
לא ברור.
אני לא מצליח לזהות כלום.
אלו שחקנים מייצרת מחלקת הנוער?
רוכשים כוכבים.
5 לייקים
אין לי בעיה עם ביקורת ואני בעצמי מבקר המון את אלונסו והקבוצה,אבל מצחיק אותי שאנחנו בחצי סגל ואף אחד לא מדבר על זה,אבל כשאנחנו ניצחנו את ברצלונה לא הפסיקו להגיד לנו ״כן אבל ראפיניה פצוע״.
מתברר שגם החליפים של פדה וויני היו מאולצים,כל משחק אנחנו יאבדים שחקן או שניים זה בלתי אפשרי ככה.
לייק 1
לטוב או לרע, הפילוסופיה של ריאל מדריד, ככל שאני מבין אותה זה לנצח.
להגנת המועדון, זה רוב הזמן עובד.
2 לייקים
לא בספרד. לפחות לא ב20 שנה האחרונות. מתי פעם אחרונה ריאל עשתה באק טו באק בליגה?
2 לייקים
אני שוב אומר זה מעבר לאיך לשחק אתמול. בפוזיציה -שהוא- הביא את הקבוצה הוא כנראה בחר נכון איך לשחק.
אני מסכים שעם ויניסיוס זה אולי מקשה על המאמן לשחק טקטי אבל זה לא בילתי אפשרי.גם ימאל למשל פרימדונה למרות שהוא חוטף הרבה כדורים הוא הרבה פעמים לא מחויב מספיק בהגנה.
אבל זה לא רק ויניסיוס. אמבפה אמנם לוחץ כנראה מעבר לציפיות של כולנו, אבל זה עדיין לא מספיק. גם בלינגהאם לפעמים מוריד את הרגל מהגז כשלא צריך וכו’ וכו’.
בברצלונה זה רק לאמין, וגם זה לא תמיד.
לאיזו פוזיציה הוא הביא את הקבוצה?
הסיפור עם החילוף של ויני הוא קצת חוכמה בדיעבד. קשה לי להאמין שמישהו כאן תיאר לעצמו שזה מה שיקרה אם הוא יוחלף בקלאסיקו. על אחת כמה וכמה קשה לי להאמין שאלונסו ציפה לזה.
אלונסו עבר פה תהליך לא תקין שבמהלכו הוא התאים את עצמו לשחקנים ולא השחקנים אליו. המועדון מתנהל בצורה שמאפשרת לזה לקרות ותומכת בזה במקום ההיפך. תוסיף לזה פציעות של כל ההגנה - וזה המצב אליו נקלענו.
הפוזיציה שתיארת בפסקה האחרונה. אתה מנקה אותו מכל אחריות, אני לא. אני לא יודע אם לשחק בקו של 5 כשג’וד אחד הקשרים האחוריים זה להתאים את עצמו לשחקנים. הוא עדיין מנסה להביא את עצמו זה פשוט לא מצליח לו.
לגבי הלחץ, אמבפה השחקן הקידמי ביותר, ככזה זה הרבה יותר ממספיק מה שהוא עושה. ג’וד יכול לשחק גם מאחורה כמו אתמול ויכול לא לשחק בכלל. או לחילופין עם אחת להוציא אותו אחרי ירידה עצלנית להגנה ואני רוצה לראות שהוא ממשיך עם זה. אז נשארת רק עם ויני שזה לא סוף העולם, כמו שאמרתי גם לבארסה יש וינגר כזה. לתלות את כל התירוצים סביב זה זה לא רציני. אפשר ועוד איך להרים קבוצה טקטית איכותית גם עם הסגל הזה, אם אלונסו היה חושב אחרת הוא לא היה מגיע מלחתחילה.
שוב נופלים על ג׳וד,הבן אדם רץ הכי הרבה בקבוצה אחרי פדה,לא מפסיק לטחון שטחים ולחפות על העצלנות של ויניסיוס ואמבפה.
6 לייקים
טוב, היום אחרי שנרגעתי קצת האופטימיות חזרה, נכון שיחקנו חרא, אבל עדיין היינו מרחק של 2 החמצות מזעזעות אחרי הדקה ה 90 מתוצאה טובה.
כדורגל לפעמים משחק מטעה, רואים קבוצה שמחזיקה בכדור ומניעה וקבוצה שנייה כאילו לא עושה כלום ואז מיד חושבים שאחת הרבה יותר טובה, אבל כדורגל זה משחק של מצבים ושערים, ואם מסתכלים לעומק הגענו ליותר מצבים.
שלא יובן לא נכון, לא אוהב איך ששיחקנו, שיחקנו חרא אבל בסוף הגענו ליותר מצבים טובים מהם במשחק שהם לכאורה היו מצויינים ואנחנו גרועים, אם נחליף כל שחקן בהרכב שלנו ולא משנה מי באמבפה כשיר אני די בטוח שאנחנו מנצחים אתמול.
עכשיו למה אני אופטימי למרות שנראינו כמו חטאפה כפי שמספר הסיפורים הנודע אוהב לציין כל משחק(אגב, אם כבר חטאפה אז הפעם חטאפה עד הסוף כולל החמצות מזעזעות שחלוצים ברמה של ריאל אמורים להבקיע בקלות).
- צמד המגינים שלנו הטוב בעולם ובפער לדעתי.
- רודריגו חזר לחיים, משחק פחות טוב שלו אתמול אבל עדיין מעורב ומייצר מצבים.
- ויני סוף סוף הבקיע ונראה חד.
- אמבפה חזר.
- הקשרים כולם כשירים.
- האוסן חזר, נראה קצת חלוד אבל היה בסדר, חשוב מאוד לייצוב ההגנה מבחינת הנעת כדור.
- אלונסו הצליח לעבור את התקופה הקשה, למרות הגועל נפש אתמול נראה לי שהצליח להבטיח את הישארותו לפחות עד לסיום העונה, כי מפה אין הגיון בפיטורי מאמן, אולי עכשיו יצליח להירגע ולא לחרבן מערכים הזויים.
משחקים כדורגל חלש מאוד, אבל לפעמים 2 משחקים טובים יקצת ביטחון והכל מתחבר, אנחנו רק באמצע העונה.
ובקשר לברצלונה עצמה, כרגע זה נראה כמו מבצר, אבל לדעתי מבצר הבנוי מקלפים.
3 לייקים
בשורה התחתונה - הפסדנו. וזה לא דבר טוב כמובן, אבל יש כמה דברים חיוביים שאפשר לקחת מהמשחק הזה, וכמובן שבהמשך אגע בדברים הפחות חיוביים ואפילו רעים.
נתחיל מזה שלא שיחקנו טוב, זה ברור לכולם. אבל אני חושב שאפשר להסתכל בסה"כ הכללי על המשחק מול אתלטיקו והגמר מול ברצלונה באור חיובי במובן שגם כשהקבוצה לא נראת טוב, היא מצליחה להסתכל להם בלבן של העיניים. על חוליית ההגנה המאולתרת אין צורך להכביר במילים, וכנ"ל גם על הקישור המוגבל. נוסיף את החילוף הכפוי של פדה ואת העידרות של אמבפה למשוואה ובסה"כ אפשר לומר שהקבוצה עמדה במשימה בהתחשב בכל החיסורים והמגבלות.
נכון, זה כואב בעיניים. אבל בשורה התחתונה במועדון ריאל מדריד מה שחשוב זה התוצאה. ואמנם תוצאה לא היתה כאן בסופו של דבר, אבל לא היה מופרח שנצא מהערב הזה עם תואר. ואני לא מתפשר על ה"כמעט" שלא תבינו לא נכון, אבל צריך להבין שהקבוצה שלנו לא טובה - ולנסות לשחק על תוצאה. וזה מה שאלונסו עשה. אחרי חצי שנה הוא מבין שמהסגל הזה את החזון שלו הוא לא יצליח לממש, אז זה נראה ככה. וזה לגיטימי לחלוטין. אלונסו לא חף מטעויות - בהמשך.
הדברים המעודדים מהמשחק -
אחרי בצורת של 16 משחקים ללא שער, כשהקהל ברובו כבר לא תומך בו, כשאיש כבר לא מאמין שהוא יחזור לעצמו. הוא עשה את מה שעשה. מלבד השער המופלא, הוא היה השחקן הכי טוב שלנו, שחקני ואוהדי בארסה רעדו בכל פעם שהכדור הגיע לרגליו. משחק של ויני פריים. יכול להיות משמעותי ביותר להמשך העונה. נקווה שיצליח לייצר המשכיות.
המגמה של רודריגו ממשיכה, יצר 2 מצבים וודאים לשער (ויניסיוס וגונזאלו עם ההחמצות). כמה שהוא חשוב.
הדברים הלא מעודדים -
כפי שאמרתי לא אכביר במילים על הקישור העלוב שלנו. רק אציין אותם לרעה.
אלונסו - אני חושב שהגישה איתה הגיע למשחק היא נכונה. אבל כמו בקלאסיקו הקודם גם כאן - החילופים תמוהים.
לא מובן מדוע יצא ויניסיוס, ולמה בחר לעלות עם ארדה ומסטא. שני האחרונים עלו ופשוט הוכיחו שהם לא ברמה. כבר ציינתי בעבר כאן בפורום שאני לא מחזיק מארדה גולר. הוא טוב מול קבוצות דרג 2 ומטה בליגה הספרדית. כשהעול על הכפתיים גדל מול קבוצות איכותיות יותר הוא לא שם מנטלית. את למסטא אני אוותר, כיוון שאני חושב שהוא לא ברמה עדיין לשחק ולו דקה אחת במשחק כזה ולראייה כל מה שהיה לו להציע זה פס אחורה כל פעם שקיבל את הכדור.
אני מקווה שניהול החילופים זה משהו שישתפר עם הזמן, זה קצת מטריד אותי.
בשורה התחתונה אני יוצא מהטרוניר ומהתקופה האחרונה די מעודד -
נראה שפדה חזר לעצמו (נקווה שהפציעה לא חמורה)
רודריגו עם יכולת מצויינת ומספק את המספרים.
ברהאים MVP אליפות אפריקה
גונזאלו עם השלושער המופרע מול בטיס
ובזהירות אגיד מילה על ויניסיוס.
מה שאני מנסה לומר - נראה שמצאנו מקורות נוספים לשערים מלבד אמבפה
המחצית הראשונה הייתה נוראית עבור ריאל והסתיימה בתיקו בזכות יום רע של ימאל והרבה מזל.
את הדקות הכי טובות שלהם הם עשו בפתיחת המחצית השנייה דווקא כשהתחילו ללחוץ את בארסה יותר גבוה.
בארסה קבוצה מצוינת אבל היא לא מספיק טובה שהיריבות הגדולות שלה יסתגרו בבונקר מחשש שהם לא יצליחו לגעת בכדור.
רשמתי איזה סיכום ממש ארוך למשחק אבל אני אחכה איתו בינתיים, בהתחלה הייתי סלחן לריאל מדריד על מה שראינו ובאמת זה ביאס לראות את שתי ההחמצות הנוראיות בסיום לעומת שער הניצחון הדי מזליקי שלהם (ברור שגם ברצלונה החמיצה). מה שכן, הקבוצה היא אשמה, השחקנים שהציגו כושר ירוד בנובמבר-דצמבר, וגם המאמן פה ושם - שהגענו למשחק הזה כאנדרדוג ברור. על כן אני בהחלט מתחבר למה שאמר רוברטו גומס ברדיו מארקה (הוא מאלה שהם הכי אנטי צ’אבי אלונסו אגב ותומך מובהק בוויניסיוס ג’וניור) - קודם כל שריאל מדריד שיחקה במחצית הראשונה ובכלל כמו קבוצה קטנה| ומעבר לכך ‘ממתי הפסד בגמר היה דבר חיובי עבור ריאל מדריד’ כלומר ממתי היו מגיבים בתחושה של ‘הראינו הרבה דברים טובים’ כשלא מניפים גביע.
אמנם יש שחקנים לידו אבל מולו לא היה אף אחד, אורליאן טשואמני גנב שם את ההצגה עם פתיחת רגליים, ההחמצה של אלבארו קארראס שהוא שחקן כדורגל נהדר אבל גם כשחקן הגנה אתה מצפה ממנו להבקיע ואפילו אם טיבו קורטואה היה עולה להתקפה ומגיע אליו הכדור הייתי מגיב ככה - מזעזע. ממש מסר פס לשוער. לא תגידו הגזים ובעט בומבה לשמים, אולי היה עדיף.
עוד אגיד שאני לא חושב שהדברים שאלונסו ניסה עזרו לנו. זה הרגיש שהוא לא מקובע אלא מנסה דברים, אבל הניסוי לא ממש הצליח. נחיתות עוד יותר גדולה באמצע ללא אורליאן טשואמני שכן מסוגל לחטוף כדור, וכבלם הוא לא חי את המשחק כמו ראול אסנסיו בקטע של לצאת לנבדל או לבלום בעיטה. ההצבה של אסנסיו בצד ימין הייתי בעייתית ופדה ואלוורדה שהצטיין בחצי הגמר זה לא לפה ולא לשם…
אני תוהה מתי התחיל העניין הזה של ‘ויתור מוחלט’ על הכדורגל מבחינת הקבוצה, שהדבר היחיד-יחיד-יחיד שחשוב הוא האם מנצחים או לא. בערך מאז בואו של רונאלדיניו אני רגיל שלברצלונה יש את הכדור ואנחנו צריכים לעשות התאמות אליהם. היו משחקים בקאמפ נואו שחיכינו והתפללנו וגם עם שלישיית הקישור האגדי. ועדיין התחושה אחרי אתמול היא מאוד-מאוד רעה. זה מרכז השדה הכי גרוע שלנו איי פעם כנראה. למהמאדו דיארה ולאמרסון היה את גוטי וגם את פרננדו גאגו קצת.
למשל בעונת 2023-24 שהייתה עונת הכמעט מבחינת ברצלונה שהם הפסידו לנו בשני קלאסיקוס בליגה בדקה ה-90 (הסופרקופה היה משחק חד-צדדי אני שם אותו בצד) - אני זוכר שהתלוננתי הרבה מאוד על כך שלא היינו מספיק טובים מולם. אבל עם טוני קרוס וקצת לוקה מודריץ’ שהיה מחליף כבר - היה לנו אמצע יותר חכם כמובן.