ויאדוליד ידעו שאין מה למכור למרות הפרסום של צ’אבי, ונראה שהם פשוט הגיעו overwhelmed. אחד הדברים שמייצר אימפקט מאוד משמעותי פה הוא משחק הלחץ. משחק הלחץ הוא דרך להגן, משחק הלחץ הוא הדרך לייצר מצבים, ואספקט נוסף, הוא היכולת של משחק הלחץ להעביר את המשקל של המשחק למקום אליו הקבוצה שואפת שהוא יהיה.
אחת השאלות המתבקשת היא, מי מוביל את משחק הלחץ, ואני חושב שהתשובה ברורה: גאבי. שחקן שאולי אני יכול להבין את העובדה שעם הכדור הוא עוד לא מלוטש, אבל ללא הכדור הוא לא פחות מגאון והוא מצליח לייצר נוכחות ומשקל של לחץ על כל המגרש, והוא אחת הסיבות הסיבות שברצלונה הצליחה לייצר המון מצבים בחלק הקדמי.
המיקום הממוצע מראה גם כמה גבוה באופן יחסי הוא היה, והוא אחת הסיבות שרוב משקל המשחק היה בשליש של ויאדוליד. בכנות אומר שהאנרגיה של הקבוצה ללא כדור ירדה משמעותית מאותו חילוף משולש שכלל אותו, את ראפיניה, וסרג’י רוברטו.
כן זו רק ויאדוליד, אבל כמה זמן עבר מאז שראיתם נוכחות כזאת בצד ימין ביציאה קדימה? גם לרוברטו יש חלק בזה ככל הנראה, אבל קונדה היה המרכיב העיקרי בשיפור באגף ימין. באופן כללי, למרות הנטייה של ברצלונה להיות יותר דומיננטית שמאלית בהתקפה בגלל באלדה, הופתעתי לראות איך זה פשוט השתנה בהתאם לדרישות של צ’אבי, דינאמיות מבורכת.
ההצערה של הסגל מבורכת, וכיף לראות קו הגנה שיותר קרוב לממוצע עשרים מ-36, אבל אני מאוד מבין את הקושי של צ’אבי בלשחרר את בוסקטס. לעומת אלבה או פיקה, שם אנחנו לא מרגישים בחסרונם, אצל בוסקטס אפשר לראות מיידית שאין בעל בית בהנעת הכדור ובשמירה על קצב המשחק. צ’אבי מנסה לדחוף את דה יונג לעמדה, והוא מנסה להפעיל אותו עם עוד קשר חזק כמו קסייה, אבל דברים עוד לא מתחברים להולנדית, ועד שזה לא יקרה, אני לא צופה כרגע פתרונות אמיתיים במציאות ללא התמנון.
ואיך אפשר מבלי להזכיר את הפולני שגם בהפסקת השתייה עמוק במחצית השנייה אפילו לא נראה מזיע, ועדיין מחפש לתת את השלישי. ידעתי שהוא יהיה טוב, אבל פאק הוא משתלב במהירות שיא.
אני יכול להזכיר כמובן את פדרי, ראפיניה, אריק וארואוחו שהיו מצויינים, ותמיד אוכל להזכיר שוב שזו ויאדוליד חסרה מאוד, אבל כל הסיפור פה הוא השיפור בקולקטיב של הקבוצה. נהניתי.
הלאה לפיחואן!