על זה אין עוררין וגם כתבתי שלוקאס צריך לשחק טוב יותר וכנ״ל כל הקבוצה. היחיד שמופיע מתחילת העונה זה טיבו ואולי פדה.
צריך לבוא בטענות למאמן וגם לשחקנים, אבל גם לפרז. מקרלו אני לא מצפה לכלום, באמת. מפרז ציפיתי להבין שאי אפשר ללכת על חבל כל כך דק ולהסתמך על צמד בלמים פציע, מגן ימני מזדקן וזאת תוך כדי איבוד בלם שנתן עונות טובות עד מעולות אצלנו.
עוד לפני הדחיקה שלו לרשת אפילו לדעתי בשער הראשון - ויניסיוס ג’וניור בהחלט התחיל להחזיר אותנו למשחק עם הטירוף שלו והפעם לא ללכת להניף ידיים לקהל אחרי כדור קרן שטותי, אלא באנרגיות, הריצות והלחץ על ההגנה, הדריבלים, הקרנות הקצרות. מגוחך לחשוב שאמרה צ’אן יכול לעצור אותו והשער השלישי כבר גולאסו מארץ הגולאסויים, שלושער ראשון בליגת האלופות - מזל טוב. מקווה שהוא גורם לברצלונה לקצת חוסר שקט. יש לו עוד הצגה אחת לעשות לפני הבלון ד’אור. רק תתרכז בכדורגל בבקשה.
היו דקות מרגשות בערך דקות 60-70 כששני שערים הגיעו תוך דקה וחצי פלוס-מינוס, הקבוצה מתנפלת, רצה, היריבה לא עוברת את החצי, קצת רעב וזעם מהקבוצה שלנו ולא העצלנות והבזבוז זמן (לדעתי הקהל הכין תפאורה אדירה וגם העידוד היה טוב בהתחלה - נראה מהטלוויזיה - אבל הם התייאשו מהמשחק ונרדמו מהר). אני לא יודע כמה זה יחזור עוד העונה, סביר מאוד שלא. ואי אפשר להתעלם גם ביום שמח כזה מהמחצית הראשונה, קרלו אנצ’לוטי 30 שנה בענף ובסה"כ ניצח מאמן חסר ניסיון שהיה עוזר עד לפני דקה וחצי, נורי שאהין עזר לו עם החילוף.
כמה הכדורגל מטלטל גם יוכל לספר לכם לוקאס ואסקס, ידעתי שהוא יחזיר, חזר לו הצבע לפנים, היה כל כך מפוחד וחסר ביטחון, שמח בשבילו. אסור לשכוח את המסירה החשובה של לוקה מודריץ’ לקיליאן אמבפה ב-2:2 וכמובן המלחמה של רודריגו על הכדור בשער השלישי.
בגדול צד ימין עדיין כמעט לא נתן לנו כלום, לא מספיק מסוכן. הקבוצה לא באמת מתפקדת, זו נחמת עניים לדעתי. אנחנו לא קבוצת כדורגל אלא אוסף כוכבים. אנחנו בנובמבר ונראים ביולי.
מישהו עוד חושב שאמבפה באזור חיוג של ויני?
השחקן הטוב בעולם וזה לא קרוב אפילו, מפלצת כדורגל .
לא להאמין שזה אותו שחקן שדפקנו את הראש בקיר על כל מהלך שלו במשך 3 שנים.
אני חושב שעם כל ה(חוסר) כבוד לאנצ’לוטי, ראינו היום שחלק גדול מהאשמה הוא על (השובע של) השחקנים. כמו צ’אריזרד. רק כשנהיה מאתגר המפלצת מתעוררת.
במשחקים “רגילים” אנחנו באופן עקבי רצים ורוצים פחות מהיריבה.
ראינו את שני הצדדים של מודריץ’ היום, במחצית הראשונה מול קבוצה פיזית , מהירה שלוחצת גבוה הוא ממש מיותר, במחצית השנייה כשהיריבה חוזרת אחורה ואנחנו שולטים לחלוטין הוא יכול לתת 20 דקות מבריקות.
ויניסיוס זה או השחקן שאני הכי אוהב בעולם או שהוא השחקן שאני הכי שונא בעולם, עדיין לא החלטתי.
למעשה זה קצת נכון בכללי על הקבוצה. את ההתפוצציות האלו ידענו שיש ושיהיו. המומנטום בתחילת המחצית דגדג להם קצת ואז ראו שהם לוקחים על עצמם לנצח. הועלתה האינטנסיביות (לחץ אחרי איבוד כדור סופסוף) ובערב כזה של ויני הכל אפשרי. השאלה זה כמה הם יהיו מסוגלים לנהל עונה של שבוע אחרי שבוע בליגה. סימן שאלה גדול: סף ריגוש נמוך, ריאל מדריד ב ספק נחלשה (חוסלו), פציעות/בעיות בסגל, אגו וכו’