אין רגע לעצור ולנשום בברצלונה. רגע אחרי הניצחון הגדול על דורטמונד, ורגע לפני הגומלין בדורטמונד (ואז יאגו אספאס וחבריו), ברצלונה תעלה למחזור ה-31 למשחק מול לגאנס הקטנה אבל הקשוחה.
הלגאנסים אומנם מגיעים מהמקום ה-18 בטבלה, אבל ניצחו אותנו בסיבוב הראשון, ניצחו את אתלטיקו מדריד בסיבוב השני, והפסידו 3:2 לריאל מדריד לפני 2 מחזורים. בתוספת העובדה שמדובר במשחק חוץ, ושהראש של השחקנים שלנו לא בהכרח במשחק הזה - אסור לזלזל במשחק וביריבה.
ההתלבטויות הרגילות של האנזי פליק מתעצמות דווקא במשחק הזה, ולקראת הגומלין מול דורטמונד. לאמין ופדרי, ואולי גם בילבי ז’ול גרב, חייבים חייבים מנוחה, ואין כמו לגאנס (על הנייר) וגומלין אחרי 4:0 לתת להם אותה. מצד שני - אסור לאבד מומנטום, ולאמין את פדרי הם שחקנים שברצלונה לא (בהכרח) יודעת להסתדר בלעדיהם. גם במשחקים כאלו.
בקיצור - מאוד מעניין באיזו גישה יבחר פליק להתחיל היום. האם הולכים על כל הקופה בליגה (במיוחד לאור זה שריאל מדריד תשחק רק מחר, מול אלאבס) בניסיון לגמור את המשחק ואז לנוח ו/או לתעדף מנוחה בדורטמונד, או שמתחילים זהיר ומרוטץ, ומקסימום קוראים לנחים להציל את המולדת?
בשלב הזה אני אהיה מאוד מופתע מרוטציות. זה כנראה כבר לא הזמן, ובמעט המרווחים שיש לנו זה הכי קרוב למשחק קל על הנייר. אם נסתכל רגע על הגישה של פליק ביצירת מרווחים ומנוחות ע"י ניצחונות הדרך היחידה לעשות את זה כרגע זה רק בליגה ורק ע"י הגדלת הפער ממדריד.
אידיאלית, הייתי שמח לראות החלפות בעמדות שפחות יפגעו בנו. טורס על לבה, רוטציות הבלמים, אולי פורט על קונדה המקסימום. להחליף את פדרי או את לאמין כנראה כבר לא יקרה בהרכב הפותח. על ראפיניה אני בכלל לא מדבר. אותו רק צריך להמשיך לשחרר לו עוד זמן לצבור מומנטום חיובי.
ראפיניה עבר הרבה בשבוע של הנבחרות, הכל בסדר כבר. נגד דורטמונד נתן יופי של משחק. לא הייתי דואג לו(אלא אם הייתי חושב שהוא שחקן לא מספיק טוב מלכתחילה😅).
זה קצת עובר מתחת לרדאר בגלל החג, אבל יש לנו משחק די חשוב היום. אנחנו אחרי תיקו מול בטיס, ניצחון גדול עם הרבה אנרגיות מול דורטמונד ויריבה מהסוג שאוהבות לדפוק אותנו כשאנחנו לחוצים על נקודות.
נכון שזו ‘‘רק’’ לגאנס, אבל זה בקלות יכול להפוך למשחק שיכניס את כל המערכת לפאניקה אם לא ילך כמו שצריך.
איזה משחק נוראי.
לא יודע אם זה עייפות או היריבה או הוראה של פליק לא להתאמץ, אבל השחקנים לא זזו, לא לחצו ולא ניסו כלום.
אני אתנחם בזה שהנצחון עושה צדק עם ההפסד בסיבוב הראשון. הגיע לנו לנצח אותם פעם אחת ולהפסיד פעם אחת, אז זה התאזן.
אם ג’רארד מרטין עלה ולא חטף את הכדור- דיינו
אם חטף את הכדור ולא הגיע לראפיניה בנגיעה- דיינו
אם הגיע בנגיעה וראפיניה לא היה מוסר למרכז- דיינו
אם היה מוסר למרכז, אבל לא היה בעונה הזוייה שהכל הולך לו- דיינו
אם היה בעונה הזוייה ואיניגו לא היה נותן גליץ’ של מלך על מוניר- דיינו
לפעמים צריך שגם הדברים הקטנים יעבדו בקבוצה בשביל להצליח לנצח גם כשהכל לא מתחבר. למרות היות המשחק כמשחק נקסט קלאסי יש על מה לדבר פה.
כנגד ארבעה בנים עמדה בארסה:
חכם: כנראה גם המצטיין שלי למשחק- איניגו מרטינז. אפשר לדבר על הקשיחות והאגרסיביות שלו, אבל מדובר על שחקן שבגיל מאוחר שינה את הסגנון שלו כמעט לגמרי מימיו בסוסיאדד ובילבאו. נכון, הוא תמיד היה עם יכולות יותר טכניות מיתר הבלמים, אבל העובדה שהוא בלם פותח עם הסגנון של פליק ושולט בצורה מדהימה בקו הנבדל מדהימה בעיניי.
רשע: מוניר הבן אלף שכח מאיפה הוא בא. רב עם פרנקי אחרי שבארסה הוציאה כדור בגלל ששחקן של לגאנס נכנס בצורה מלוכלכת בראפיניה. צעקתי יש בכל הבית כשאיניגו ניקה את הילד חרא מול השער.
תם: אולי נקודה אחת חיובית זה שאיבדנו את התמימות שאפיינה את הסגל הצעיר בתחילת העונה. זה ניצחון בו בעטנו, נשכנו, נפלנו, חטפנו והמשכנו הלאה עם ניצחון. כן, אלו הניצחונות שאיתם לוקחים אליפות.
זה שאינו יודע למסור: ישנן כמה סיבות בגללן הורדנו קצב. העייפות ישנה, גם פרנקי לא דוחף קדימה כמו קסאדו, ואף אחת מהאופציות לעמדת הקשר הקדמי לא דוחפת קדימה מהר כמו אולמו, אבל מאוד מורגש שקשה יותר לדחוף קדימה כשאראוחו מניע כדור מאחורה. הכדורים הארוכים לשמים, למסירות לוקח יותר זמן לצאת ולהגיע, שלא לדבר על אם מדוייק בכלל. מוזר לפסול בלם על תכונות כאלו, אבל זה ממש מורגש שהאורוגוואי מתקשה עם הסגנון של פליק. יש לו כמובן ערך מוסף בעיקר ברמה האתלטית, אבל כנראה שהוא לא יהיה פותח אצלינו בקבוצה, והשאלה אם זה יהיה לשביעות רצונו של הבופאלו.
לא יודע אם זו השעה, הילדים או שהסתכלתי על לוח המשחקים קדימה, אבל התעייפתי.
היה צפוי מראש שלא נשטוף את המגרש היום.
מצד שני גם לא הצלחנו בכלל להיכנס למשחק.
אראוחו היה רע, אבל זה הקטנת ראש לחשוב שזו הבעיה העיקרית שלנו היום. גם אם בקנבאואר היה פותח אנחנו לא היינו מצליחים לשחק טוב כי ככה זה קורה לאורך עונה שלמה. השגנו ניצחון ענק ברבע גמר ליגת האלופות, ואז אתה צריך לחזור לקרקע מול לגאנס ולהילחם על כל סנטימטר.
העיקר הניצחון והמשמעות שלו. כמה רגעים גדולים של ראפיניה ואיניגו מרטינז הם שהביאו את הנקודות.
לצערנו, איבדנו שחקן שאנחנו לא יכולים להרשות לאבד.
בליגה אפשר להסתדר, אבל באלדה סכנה לגמר הגביע ולחצי גמר הצ’מפיונס.
אינטר לדעתי הקבוצה הכי טובה באלופות. היא אחת שיכולה לעשות בית ספר לפריז ולנו כי היא דינאמית ומאוזנת מספיק לשחק איך שבא לה. אם נגיע לשחק מולה זאת תהיה כנראה הקבוצה הכי חזקה ששיחקנו מולה השנה.
כבר כמה שנים שמדובר בקבוצה עם איכות טובה שמאומנת ברמה די גבוהה, וכמו שאמרת יודעת לשחק בכל מיני דרכים.
עבורנו מדובר ככל הנראה ביריבה ה-‘‘מושלמת’’ כי היא משחקת ב-532, עם 2 חלוצים שלא מפסיקים לרוץ ויכולת נהדרת לצאת למתפרצות. רק לפני שנתיים כמעט זכתה בגביע בעצמה.
אם נקבל אותה אנחנו כנראה נחווה משהו דומה למפגשים עם צ’לסי של פעם.
למי שלא יודע המנכ’'ל הוא בפה מארוטה שאחראי לתקופה המוצלחת של יובנטוס בעשור הקודם. גם כאן מגע הזהב שלו עובד.
ואחרי האופ-טופיק, משהו קטן לגבי המשחק אתמול:
כשגאבי ופראן נכנסו הדבר הנורמלי היה לראות גאבי מחליף את פרמין באותה עמדה. פליק אתמול עשה את החילוף בין השניים, אבל בחר להעביר את ראפיניה לעמדת הקשר הימני והעביר את גאבי לעמדה הרגילה של ראפיניה.
מעניין לדעת מה בדיוק פליק חשב, אבל זה שינוי מבורך בהתחשב בקושי של ראפיניה מול קבוצות שמגנות נמוך(למרות כמה קרוסים מצויינים אתמול), בקושי של גאבי להשפיע התקפית בעמדה הזו, ובכך שעם פראן על המגרש פחות נחוץ שהקיצוני שמאלי יעשה תנועה קדימה כל הזמן.
