דווקא בגלל העובדה שאנחנו מתמודדים מול אחת מ4 הקבוצות הטובות בעולם (לא טוטנהאם, לא את), שחקנים כמו סוארז, ראקיטיץ’ ואלבה שכבר כמה חודשים נופלים מהרגליים היישר אל עוד 90 דקות, היו צריכים לשבת בחוץ ולנוח לקראת המשחק הכי גדול של השנה.
אני שמח על האליפות. היה מרגש, ובתכלס כולם רצו לחגוג בקאמפ נואו, וכולם רצו שזה יקרה לפני חצי הגמר. אני אגיד יותר מזה - החגיגות היו מדהימות. ממש. אבל מהמאמן הייתי מצפה להסתכל על הסיטואציה מהצד, ולהבין שליברפול זו לא יונייטד, ושאם הליגה האנגלית בצעד מאוד חריג נתנו להם לשחק בשישי, אז מצפה לנו מלחמת עולם ברביעי.
אה, וכן. אני לא חושב שזו שחצנות להגיד שהמשחק מול ליברפול בקאמפ נואו תלוי בנו. אם 2 הקבוצות תגענה עם ה100% שלהן - אנחנו ננצח. יותר מזה, אם מסי יגיע ב80% שלו, וההגנה לא תעשה בושות - אנחנו ננצח. אנחנו הפייבוריטים במפגש הזה, וזה בדיוק מה שמלחיץ אותי.
הרגע לקחנו אליפות, למה לדבר על זה? אני מקווה שזה יקרה בעוד 7-8 שנים ולא בעוד 3-4. אני די בטוח שביום שהוא יפרוש כמות העניין שלי בכדורגל תפחת בצורה משמעותית.
אני כבר לא יכול להסתפק בשחקנים טובים כמו רונאלדיניו. הגול של מסי אתמול, כשהוא זורק שני שחקני הגנה, בזמן שהוא מכין לעצמו את הכדור לבעיטה ברגל שמאל, ובועט את הכדור עוד לפני שהשוער מספיק לראות אותו. לפני שמישהו במגרש מבין עד כמה הפעולה הזאת גאונית הכדור ברשת. זה אחד הגולים המטורפים שראיתי, כאלה שאם כל שחקן אחר היה מבקיע אותו היו מדברים חודשים על כמות הטכניקה המטורפת שלו, מעמידים אותו לכדור הזהב ומנתחים את הגול הזה מכל זווית (בצורה טובה ולא בונית). אבל זה מסי, זה אפילו לא נכנס ל50 השערים הגדולים שלו, ואני בספק אם ל100.
מה יהיה אחרי מסי? עזוב את זה עכשיו, כשנגיע לגשר נקפוץ ממנו.