-
האדום של סרג’י מוצדק לחלוטין, אני לא מבין איך אפשר להגיד שהוא גבולי, בלי שום קשר לעובדה שמרסלו עשה מזה מטעמים. שופט שמחליק דבר כזה הוא בדיחה, בטח לאור הכסאח שהיה לפני. שחקני בארסה אכלו מהדייסה שבישלו עם הרבה פרובוקציות לפני של אלבה, סוארז ושות’.
-
לפי ראמוס, מסי הפעיל לחץ על השופט במנהרה. עוד פנינה: סרחיו אומר שבגלל ההיכרות שלו עם סוארז הוא אמר לכל החבר’ה להמשיך לשחק כשהאחרון “נפצע” (ובצדק). אגב, חוץ מהאמי שמגיע לסוארז על המהלך הזה ועל המשחק בכלל, כל הכבוד גם לשחקני המשנה מיתר ברצלונה שזעמו על החבר’ה שלנו כאילו לא ידעו שמדובר בהצגת יחיד של “אני ורגלי”.
-
עם כל זה, באסה רצינית מאד על איך שנראינו במחצית השניה מול עשרה שחקנים. התחושה היתה שהמצבים הטובים יותר בכל זאת בצד שלהם, ועם כל הכבוד למסי זה לא צריך לקרות ביתרון מספרי. המשחק הזה הוא wake up call לכך שקבירת הצרות שלנו מתחת לגביעי אירופה (מגוחך ככל שזה נשמע) חייבת להיפסק הקיץ, כי בארסה קבוצה יותר טובה.
אגב לא חושב שלא היינו טובים מספיק. כמה שערים שווה אדום? אתם מצפים שפתאום נכניס עשיריה?
אך כאשר פוסלים לריאל פנדל ונותנים לברסה שער שלא היה זה הבדל גדול. מדובר בשער יותר לנו ושער פחות להם, אשר היה נותן תוצאה שבהחלט היינו מרוצים ממנה על אף המשחק מול 10 שחקנים.
וזה בלי קשר לכך שנמנענו לצאת מספר פעמים למתפרצות אחרי חטיפות נקיות (מסצבר שאינייסטה לא מסוגל לאבד כדור בלי שריקה).
בקיצור הייתי רוצה שנראה טוב יותר ולא הרגשתי מספיק לחץ על השער של ברסה, אך אי אפשר לזלזל במה שהשופט עשה. וכנו שאנחנו לא התפרקנו לגמרי אחרי כל אדום שספגנו אי פעם כך גם הם לא, לפני שנתיים אשכרה ניצחנו אחרי שקיבלנו אדום בתוצאה של 1-1.
והטענות העיקריות שלי הן שלא מדובר בטעויות גבוליות, זה לא הפנדל נגד יובה, או שפסלו לנו נגדם שער (שלא היה גבולי אך בהחלט קשה לראות ואני יכול להבין את הקוון). אין פה שום תירוץ למה שהשופט עשה, מהטלוויזיה זה היה לי ברור לגמרי מה שקרה שם ב2 המהלכים האלה, ואני יושב בבית ופשוט לא מבין מה קורה שם
לדעתי המשימה הצליחה - בייל כבש שער ענק במשחק גדול ועכשיו אפשר יהיה למכור אותו במחיר לא רע.
מופע האימים של כמעט כל שחקני בארסה שדרשו להוציא כדור כשסוארז (!!!) על הדשא זה שיא השיאים.
אם מודריץ נופל מהדחיפה של אלבה הוא מורחק הרבה לפני רוברטו. גם לראמוס ובייל הגיעו לפחות חמישה צהובים שונים במשחק הזה.
היה משחק הזוי. אפילו אינייסטה זרק את עצמו פעמיים.
כשהם היו בעשרה שחקנים התהפכו היוצרות. .אנחנו היינו צריכים ליזום, והם לקחו לנו את המתפרצות. עכשיו, הגענו יפה לשליש האחרון של המגרש והייתה הנעת כדור יפה מצד לצד, ומשם ההעדרות של רונאלדו ממש בלטה.
לא יודע מה נעשה אחרי עידן רונאלדו.
בכלל, נראה שנצטרך להחליף בבת אחת את כל ההתקפה שלנו. בנזמה (עם באמת מחצית ראשונה מצויינת) חסר זכות קיום כשלעצמו ללא רונאלדו, ובייל, גם אם ימשיך לא להיפצע לעולם, לא ברמה.
נקווה שיהיה קיץ מעניין
הגיע הזמן לוידוי קטן: אני אוהב את אוהדי בארסה. את הפורום השכן, את ‘בארסה מאניה’, את ‘ספורט’, את ‘אל מונדו’. את כולם.
היכולת הזאת להגן על נראטיב בחירוף נפש, לצעוד אחריו בלי לפזול ימין או שמאל, בלי לסטות מילימטר, היא מעוררת הערצה. אמונה עיוורת בצדקת הדרך. העובדות הן בגדר המלצה ולעזאזל המציאות. הכוח היחיד שיכול על הרמאים, הכסחנים, משחדי השופטים ומחממי הכדורים. אבירי האור מול כוחות האופל. יש רק דרך אחת לשחק כדורגל וגובה אחד שבו הדשא צריך להיות.
אין כאן טיפת ציניות. אחרי כל משחק טעון שלנו אני מחכך ידיי בשקיקה. איזה כינוי חדש או meme מגניב מיטב המוחות יצליחו לנפק הפעם. מרתק לגלות כל פעם מחדש איך אפשר לייצר מציאות מקבילה אם אתה מאמין במשהו מספיק חזק. הם עושים הסברה יותר טובה ממה שאי פעם אצליח, בערך כמו ‘הארץ’ ודעותיי הפוליטיות.
הם יכולים לרכב לעבר השקיעה עם ארון מלא גביעים וכמה מאניטות בקלאסיקו, אבל זה פשוט חזק מהם. אי אפשר לשנות DNA של מועדון. בהצלחה או בכישלון, בטוב או ברע- המשקפות תמיד יהיו עלינו. כמה הפסדנו, כמה ניצחנו (בזכות השופט כמובן), כמה שערים של רונאלדו היו בפנדל וכמה צהובים הגיעו לראמוס. ההיסטוריונים יכולים לכתוב ארוכות על חואניטו, רמונטאדות ותארים. את העדות לכמה ריאל מדריד היא מועדון עצום אנחנו מקבלים על בסיס יומי. מועדון עם השחקן הטוב אי פעם ו-7 אליפויות בעשור האחרון מגדיר את הזהות שלו באמצעותנו. אנחנו עומדים בזכות עצמנו, הם חייבים אותנו. אם הם ‘יותר ממועדון’ אז מה אנחנו?
לא בכל פעם מגיע שחקן כמו מסי שמשנה סדרי עולם(ואני תמיד מודה לאלוהים ולפלורנטינו שהנחית את כריסטיאנו רונאלדו בקבוצה שלי). מאוד מקווה לזכייה רביעית בצ’מפיונס בחמש עונות ושלישית ברציפות, זה שווה יותר מהכל. זה כמו בשנות ה-50. זה לא יעזור להם ולאף אחד. אנחנו המלכים של אירופה. תמיד נהיה הכי גדולים. אנחנו ריאל מדריד
אתה רציני חושב שזה רק צד אחד? זה קורה גם להפך, ככה זה בעידן האינטרנט ובמיוחד הרשתות החברתיות, ויש את אותו סוג אוהדים לשתי הקבוצות.
קודם כל זה לא וידוי ‘קטן’, זה פחות או יותר כל מה שתוכל אי פעם להגיד על כל מה שהוא לא ‘אתה’. רק קח בחשבון שבערך בכל תיאוריה פסיכולוגית בגרוש (וגם לא בגרוש) כל רבב שתמצא בזר, באחר, וכו’, הינו בפועל והלכה למעשה המציאה וההמצאה הפרטית שלך. קח עליה אחריות!! בארסה זו הקבוצה היחידה בעולם שמאפשרת לך לשקשק מפחד או לחוש תחושת עליונות מתוקה ומוחלטת.
יודע למה?
כי ‘בארסה’ היא ליהוק לכל מה שהוא לא אתה (או במילים אחרות-השלכה טהורה) , וזה כאמור נמצא עמוק בתוכך.
תחי מדריד!!
“אהוב את אויביך, בגלל שהם מפיקים ממך את הטוב ביותר.” (ניטשה) 
משעשע שאותה הודעה - ממש ככתבה - נכתבה לפני בערך שש-שבע שנים בפורום הקודם ז"ל בידי אוהד בארסה. ובתמצות קטן של ההודעה; לא משנה כמה תארים יש לריאל יותר מאתנו וכמה היא יהירה ומלכותית יותר מלוחם החירות הנודניק מקטלוניה, עדיין הם יתבכיינו על שיפוט, ועל מזג אוויר ועל מה לא בדיוק כמו שלוחם החירות (עאלק) מקטלוניה עשה לפני הפיכתו לשם דבר בכדורגל העולמי.
מה שמוביל אותי למסקנה פשוטה. לא מהות ולא נעליים, כשקבוצה אחת מראה עליונות וטובה יותר מהשניה אזי הנחותה לא בוחלת בשום אמצעי להאשים כל מי שאפשר בכישלונות שלה גם במחיר של תדמית כלשהי (שוב - עאלק תדמית, הדברים האלו הסתיימו כשמועדנים נהיו גלובלים ובעיקר ביזנס), בעבר הרחוק הייתה זו ברצלונה נגד פרנקו האכזר, בהמשך היו עונות בחסות מוריניו שהתבכיינתם והתגוננתם כמו חטאפה או גרוע מכך, ועכשיו הגלגל של העולם שוב המשיך ליסוע ואתם הטובים יותר והמצליחים יותר ובהקבלה אנחנו הבכיינים.
ואם כבר גילוי נאות - רציתי שתעשו לנו פאסיו. כי זו הזדמנות מיוחדת להורדת ידיים באיצטלא של ספורטיביות (עאלק) והיא הזדמנות נדירה מאוד. אז אם יש משהו מהעונה הדי מרגיזה הזו (מהבחינה של איך דברים קרו ולאן יכולנו להגיע ביחס לסגל) שיכל להמתיק את המכה באלופות - מפעל הבית שלכם - היה לעשות לנו פאסיו תיקון על הפאסיו המעציב הקודם.
הסיפור של הפאסיו הוציא אתכם קטנים ובכלל לא ממלכתיים ויהירים כפי שנוח לך להציג את זה, מספיק שאיקר קסיאס אולי סמל הגאווה הלבנה (אולי אחרי ראול… החלטה שלכם) אמר שהיה עושה פאסיו.
תבדיל בין השחקנים, המאמן והמועדון לאוהדים ולכלי התקשורת. מאסטרו כתב על האחרונים. בין המועדונים עצמם ברור שאין שום הבדל.
נשים בצד אותנו האוהדים כדי למנוע מריבות סרק ונסתכל על כלי התקשורת בשני הצדדים. ההבדלים הם שמיים וארץ. מונדו וספורט מתייחסים לריאל מדריד כמו שהתקשורת בצפון קוריאה מתייחסת למערב, זה מגוחך לחלוטין ויש לזה השפעה גם על דעת הקהל מן הסתם (גם על אוהדים כאן בארץ).
נכון לגבי ספורט ומונדו דפורטיבו (המקבילות של ONE ואופירע), פחות נכון לגבי האוהדים (כשאיני מחשב את האוהדים הבורים. מתנשא אך קבלו את התנצלותי).
העם הקטלוני על קבוצותיו וזרועות ‘מלחמת הצדק’ שלו תמיד יהיה נחות כלפי הבית המדרידאי, זה לגמרי עוג מלך הבשן מול משה, אבל יחס האוהדים המלינים נמצא בכל מקום, בכל קבוצה. תעטוף את זה באילו מילים יפות שתרצה - אין לנו היכולת לדעת להפסיד בכבוד הרבה בעיקר חוסר היכולת לעזור ולתלות את הדברים בך. אשכרה תלינו את חיינו את חלק מהם באיזה צד יפול המטבע כשאין לנו שום שליטה לגרום לצד שלנו להצליח.
בהמשך לדיבור על התקשורת:
מספיק לבדוק את כותרות העיתונים בברצלונה אחרי שריאל ניצחה את באיירן בחוץ וכן אחרי שהשלימה את המשימה בגומלין. אני יכול לספר שאחרי הדסימה קניתי כל עיתון ספורט אפשרי בפורטוגל - קרובה מאוד לספרד הרי ולכן יש שם היצע - ובאל-מונדו דפורטיבו ו-‘בספורט’ לא הייתה תמונה אפילו של ריאל מדריד בשער העיתון, זה היה כתבה נידחת, בקושי דף.
המארקה יודעים לכתוב על מסי ‘הסניור של הגמרים’ או לפרגן אחרי הניצחון על יובה בגמר הצ’מפיונס(גביע האלופות הזהב החמישי), ועושה רושם שאת כלי התקשורת בקטלוניה עורכים ילדים בני 14.כל יריבה שמשחקת נגד ריאל מדריד אתם תראו את הכיתוב ‘בהצלחה’, בין אם זו יובה שם שיחק בגמר האקס האהוב אלבס, ובין אם זו סתם סלטה ויגו במסגרת גביע המלך. רגשי נחיתות ללא ספק.
