צריך להיות עיוור מוחלט כדי לא לראות את הנסיגה במשחק הקישור של בארסה בשנה וחצי האחרונות. אולי זה היה מכוח האינרציה אבל בארסה שלטה במשחקים והראתה עליונות על 80% מהקבוצות בערך עד שהגיע קומאן. אפילו שהיו חרא של מאמנים ואפילו שהיינו חוטפים בצ’מפיונס תבוסות משפילות. עדיין היה איזה בסיס ברסאי למשחק שלנו שנשמר. מאז שקומאן הגיע בעצם הפסקנו לשחק כדורגל מאורגן.
אותי לא מעניין מי משחק. העניין הוא לא ריקי כן או לא. זה בכלל לא עניין של שמות. העניין הוא מה בארסה אמורה לעשות במשחק שלה. כרגע יש לנו 2 חלקים לקישור שלגמרי לא מתקשרים בינהם. יש לנו את הקשר האחורי שמסתפח להגנה ויש לנו את 2 הקשרים הקדמיים שמסתפחים להתקפה. המרחק בין שניהם פשוט לא מאפשר יצירת משחק מאורגן. המוח של בארסה תמיד היה הקישור. כרגע בארסה משחקת בלי מוח משותף. בלי תכנית משחק.
כשאני מסתכל על עבודת הקישור הרבה פחות מעניין אותי מה השחקן עושה כשהכדור אצלו (אתמול במחצית השניה היו דקות שגאבי הצליח לשמור נורא יפה על הכדור. אינייסטה סטייל) אלא מה קורה כשהכדור לא אצלו. התפקיד המרכזי של הקשרים הוא להוות אופציית מסירה. זה מה שמייצר זרימה במשחק, זה מה שמעייף את היריב וזה מה שהופך את המשחק שלנו ליצירתי יותר. ברגע שיש רק אופציית מסירה אחת נורא קל לסגור אותה.
גאבי 90% מהזמן לא מהווה אופציה למסירה. פרנקי ופדרי 70% מהזמן לא מהווים אופציית מסירה. אני חושב שריקי עולה עליהם מהבחינה הזו בגדול. אבל זה לא באמת שאלה של מי. גאבי צעיר ואפשר ללמד אותו את זה. גם פרנקי. גם פדרי. גם ניקו. כולם טובים ומוכשרים. רק שמישהו ילמד אותם.
