רק בשביל להדגים את הבעיה, היום ארבע שנים לשער חוץ האחרון של סוארז. בליגת האלופות.
אני מתלהב מהלחימה שלו, זוכר מאוד לטובה את ההיסטוריה שלו. (לדעתי יש לו יותר מניות באליפות של העונה השניה של לוצו מניימאר למי שזוכר איך העונה ההיא הסתימה) אבל זה מצב בלתי אפשרי, הלואי שהשערים נגד ולנסיה מראים על שינוי. אני כהרגלי מאוד סקפטי.
אני מבין את כל ההיפ סביב פאטי, ובצדק. אף אחד לא ציפה ליכולת שהוא מראה וכולנו כבר בציפייה לראות מה הוא יעשה בעתיד.
אבל, לא לשכח שהילד בן 16!!! ואמרות כמו יאללה לקדם לקבוצה הראשונה הן קצת מוגזמות.
בארסה בשנים האחרונות מחכה המון זמן עד ששחקנים מקבלים הזדמנות, הרבה יותר מידי. אבל בו זמנית, אי אפשר למהר.
גם מסי לא עלה לבוגרת עד גיל 18. ובארסה היום זה מועדון אחר לגמרי לעומת אז.
פעם ראשונה אי פעם תחת וולורדה שהקישור שלנו הוא באמת היה קישור יוזם, דומיננטי, יוצר מצבים ודוחף קדימה. דה יונג עשה בדיוק את כל הדברים שראקי לא עושה, הוא דחף קדימה, שיחק ועבד יחד עם שאר הקשרים, לא פחד להיכנס לצפיפות וברוך ה לא עמד בין המגן הימני לבלם.
ואיזה הבדל זה עשה.
קרדיט גם לארתור שנראה גם הרבה יותר יוזם ודוחף לעומת השנה שעברה, כיף לראות.
מבחינת הגנה, אני פשוט לא מצליח להבין את החופש המוחלט שמקבלים שני המגנים לעלות למעלה מתי וכמה שבא להם. בו זמנית, ואז הם משאירים את שני הבלמים שלנו לסגור שטחים עצומים לבד.
אני באמת לא מתכוון לבוא בטענות לבלמים כשהם צריכים לסגור חצי מגרש לבד כי המגנים נמצאים שניהם ליד רחבת היריב בו זמנית. אפילו פפ בחיים לא היה מאשר את זה.