3 נצחונות רצופים ב-3 משחקי חוץ. אמנם לא על אריות אירופה או הליגה האנגלית, אבל עדיין רצף מכובד עם נצחונות משכנעים בשליטה די מוחלטת שלנו. מרוב דאגה ותלונות על הקיץ המשונה ועל פתיחת העונה הזוועתית שלנו, כבר שכחנו שדברים עשויים להשתפר.
בינתיים נראה שדברים קצת זזים לכיוון הנכון. אמנם הכדורגל עדיין לא להיט, אבל בהחלט ניתן לראות מחויבות מצד השחקנים, ומוריניו מזכיר את הנושא בעצמו בראיונות האחרונים שלו. לוקאקו התבטא לאחרונה על כך שהמנג’ר ראוי ליותר קרדיט מהתקשורת, כך שאולי מנצ’סטר באמת יונייטד מבפנים, למרות שזה לא בהכרח ברור מבחוץ.
נקווה להמשיך במגמת ההשתפרות מחר, מול פורטוגל הקטנה הלא היא וולבס של ז’ורז’ה מנדז, במשחק בית נוח על הנייר. אנחנו מגיעים ללא ראשפורד ומאטיץ’ המושעים (משחק השעיה שני מתוך 3 לראשפורד, ראשון ואחרון למאטיץ’). מרכוס רוחו שיחק בקבוצת הרסרבס בשבוע שעבר אך עוד לא חזר להתאמן עם הקבוצה הראשונה. אנדר הררה בשלבי שיקום אחרונים וימשיך להיעדר. פיל ג’ונס חזר לכשירות, אך נראה שהצמד סמולינג את לינדלוף, שהציג בינתיים את היכולת הטובה ביותר בהגנה, ימשיך לפתוח בצדק.
דיוגו דאלוט, שערך הופעת בכורה מאוד מכובדת לילד בן 19 ביום רביעי, ינוח מחר כדי לחסוך ממנו הסתגלות גם לעומס משחקים, בנוסף לקבוצה, ליגה ומדינה חדשות ולחזרה מפציעה וניתוח שעבר.
ההרכב הצפוי:
דה חאה
ולנסיה - סמולינג - לינדלוף - שואו
פלאייני
פרד - פוגבה
אלכסיס - לוקאקו - ג’סי
דברים נחמדים מיום רביעי:
יקירנו רפאל דה סילבה מתראיין אחרי הניצחון של ליון באתיחאד: “כולם יודעים שאני אוהד יונייטד, מרגיש טוב לנצח כאן”.
היום שבו החזרנו את פוגבה ליונייטד היה היום שבו גזרנו על עצמנו עוד שנים של ״בנייה״ מחדש. אני חושב שהוא השחקן הכי עצלן בעולם עם השילוב של השחקן הכי טיפש בעולם שמשוכנע שהוא ברמה של הגדולים. הזלזול שלו עלה לנו באיבוד נקודות נוסף. אני אשמח לראות אותו מחוץ לקבוצה הזאת.
בדקה 80 התחלנו להעיף על פלאייני כדורים מה שאומר שמוריניו נוטש את השינוי החיובי כשקצת קשה, וזה בלתי נסלח.
שיחקנו כדורגל גרוע למעט דה חאה אין מה להגיד.
למען האמת זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש שלקבוצה הזאת אין עתיד ואין למה לצפות ממנה. נהנינו שני עשורים והגיע הזמן להישאר בדמדומים לתקופה בלתי מוגבלת. נמשיך לאהוד אותה, אבל זה כבר ברור שהאימפריה הזאת לא תתרומם. קשה להאמין אבל עשינו את כל הטעויות האפשרויות כדי שנקבור את עצמנו לכל כך הרבה שנים אחרי הפרישה של פרגוסון, אנחנו פחות או יותר היסטוריה.
מילה טובה לוולבס שהייתה באמת טובה יותר והגיע לה לנצח.
לא יודע למה נפלת על פוגבה דווקא היה יחסית בסדר. סאנצ’ס ולוקאקו היו הרבה יותר חלשים. גם לינגארד איכזב. כשכל השלישיה הקדמית נראית ככה איך ננצח.
מסכים בנוגע לשיטת פלאיני, הוא היה בסדר גמור מאחורה לפני הבלמים אבל כשהוא עולה למעלה להציל אותנו זה פשוט נורא.
ספגנו שוב את אותו שער קבוע של קשר שמגיע לכדור רוחב מקו שני, אותו אחד בדיוק שספגנו מול ווטפורד. מה יהיה??
ז’וזה העמיד העונה קבוצה בינונית שתתחרה על הטופ 4 עם ארסנל וכנראה טוטנהאם, הניצחונות האחרונים קצת נתנו תחושה טובה אבל זו אשליה, זה מה שהקבוצה שווה העונה וזה מה שנקבל.
לא מעניין בכלל שהוא היה בסדר, הדבר היחיד שמעניין שבפעם המיליארד הוא מאבד כדור באזור מסוכן שלאחריו אנחנו סופגים. הוא לא לומד וזה דבר שלא מתקבל על הדעת. אני אוסיף ואומר שהוא עצלן וזה מזעזע.
על סאנצז אני לא יכול להגיד כלום מכיוון שהוא לא עושה טעויות מטופשות הוא פשוט לא מספיק טוב ואנחנו לא מצליחים להשתמש בו כראוי.
בשורה תחתונה אתה לא יכול לכעוס על כושר של שחקן אתה יכול לכעוס רק על שטויות שהוא עושה שוב ושוב ושוב בלי סוף תוך כדי זריקת זין ענקית על המועדון והאוהדים.
מאוד מבאס שהעונה נגמרה כבר בספטמבר. אנחנו בהפרש 8 נקודות מהמקום הראשון אחרי 6 משחקים בלבד. וזה לא רק ההפרש, זו היכולת המזעזעת, בפרט ביחס ל-3 המקומות הראשונים.
חשבנו שראינו מגמת שיפור והתבדינו. המחצית הראשונה לא הייתה קטסטרופה, אבל וולבס הגיעה להמון מצבים באולד טראפורד. אני לא מזלזל בהם, אבל כל קבוצה מחוץ לטופ 6 צריכה להיאלץ להסתגר כשהיא מגיעה לאולד טראפורד. לא הצלחנו לשלוט, לא הצלחנו לאיים והתוצאה בהתאם.
נצטרך להסתפק בריצה טובה בגביעים השונים, ולהחזיק אצבעות חזק לצ’לסי שתימנע מאיתנו מפח נפש בסיום העונה.
