3 נצחונות רצופים ב-3 משחקי חוץ. אמנם לא על אריות אירופה או הליגה האנגלית, אבל עדיין רצף מכובד עם נצחונות משכנעים בשליטה די מוחלטת שלנו. מרוב דאגה ותלונות על הקיץ המשונה ועל פתיחת העונה הזוועתית שלנו, כבר שכחנו שדברים עשויים להשתפר.
בינתיים נראה שדברים קצת זזים לכיוון הנכון. אמנם הכדורגל עדיין לא להיט, אבל בהחלט ניתן לראות מחויבות מצד השחקנים, ומוריניו מזכיר את הנושא בעצמו בראיונות האחרונים שלו. לוקאקו התבטא לאחרונה על כך שהמנג’ר ראוי ליותר קרדיט מהתקשורת, כך שאולי מנצ’סטר באמת יונייטד מבפנים, למרות שזה לא בהכרח ברור מבחוץ.
נקווה להמשיך במגמת ההשתפרות מחר, מול פורטוגל הקטנה הלא היא וולבס של ז’ורז’ה מנדז, במשחק בית נוח על הנייר. אנחנו מגיעים ללא ראשפורד ומאטיץ’ המושעים (משחק השעיה שני מתוך 3 לראשפורד, ראשון ואחרון למאטיץ’). מרכוס רוחו שיחק בקבוצת הרסרבס בשבוע שעבר אך עוד לא חזר להתאמן עם הקבוצה הראשונה. אנדר הררה בשלבי שיקום אחרונים וימשיך להיעדר. פיל ג’ונס חזר לכשירות, אך נראה שהצמד סמולינג את לינדלוף, שהציג בינתיים את היכולת הטובה ביותר בהגנה, ימשיך לפתוח בצדק.
דיוגו דאלוט, שערך הופעת בכורה מאוד מכובדת לילד בן 19 ביום רביעי, ינוח מחר כדי לחסוך ממנו הסתגלות גם לעומס משחקים, בנוסף לקבוצה, ליגה ומדינה חדשות ולחזרה מפציעה וניתוח שעבר.
ההרכב הצפוי:
דה חאה
ולנסיה - סמולינג - לינדלוף - שואו
פלאייני
פרד - פוגבה
אלכסיס - לוקאקו - ג’סי
דברים נחמדים מיום רביעי:
יקירנו רפאל דה סילבה מתראיין אחרי הניצחון של ליון באתיחאד: “כולם יודעים שאני אוהד יונייטד, מרגיש טוב לנצח כאן”.
גם ממפיס שמח:
שיהיה בהצלחה.
