אווירה מצויינת בברנבאו, הרבה גם כי הורידו את הגוש המעודד למאחורי השער.
שתי מחציות שונות לגמרי.
אנחנו עדיין פגיעים מאד כי ראמוס ווראן משחקים מאד קדימה. ההגנה הקבוצתית שלנו לא מתואמת (אין איך להגדיר את זה אחרת), קווי הגנה לא מסודרים ובכללי בלאגן
וראן פשוט מעולה
המחצית הטובה הייתה בלי גארת בייל. כשהכנסו עוד קשר התחלנו לשחק משחק שוטף. אמנם יש קצת יותר תנועה, אבל אני לא מזהה הרבה דברים חדשים בהתקפה. אותו שת״פ מוכר של דני ולוקה (שביחד עם קרוס היה מעולה במחצית השנייה), כנראה שאם מרסלו היה משחק היה אותו דבר בצד השני. זה לא דבר רע כשלעצמו, אבל מלבד אסנסיו שמנסה - אני מחכה לעוד קצת אלמנטים.
סבאיוס - מגיע לו סעיף משלו - תענוג. לומד מתי לשחרר, מתי לעבור ואיפה לעמוד. רק שיעשה יותר הגנה
וינישוס - כולנו ציפינו לו זמן רב. הוא נראה צנום מאד ביחס לשחקני בוגרים. בנוסף, הייתה התקפה שקרוס לא הצליח למסור לו כי הוא פשוט נע לשטח הלא נכון. יש לו מה ללמוד, הוא שווה את ההזדמנות, אבל צריך להיות סבלניים איתו
שוב, שתי מחציות שונות לגמרי. בשנייה הקישור שלנו עבד יפה מאד.
זה לא המשחק הגדול הראשון שבו אנחנו נדרשים לחזק את הקישור בשחקן נוסף כדי שהעסק יתפקד. את שני הצ’מפיונס האחרונים לקחנו עם איסקו שהצטרף לשלישית הקישור המוגבלת שלנו, שבאופן מאוד לא מוצדק תישאר בזיכרון כהיסטורית. הפעם זה היה סבאיוס. זה כמעט הצליח, והיה יכול להיות אחלה פיתרון קבוע אם היה לנו שני בייל ואולי מרסלו.
לופטגי אמר שהוא הכניס את ויניסיוס כי חיפש מהירות, אבל ברור שהמטרה הייתה לתת לו לטעום מהחוויה. ואולי כמו כל אחד מאיתנו גם לו עברה בראש המחשבה על בכורה חלומית. בסוף, למרות הניסיון שלנו לנתח מדעית כל פעולה, חילופים הם בעיקר עניין של תחושת בטן (ואת זה אמר מוריניו עוד כשהיה מאמן גדול).
יציע המעודדים נותן עבודה, אבל כמו שקורה לרוב ארגוני האוהדים בשנים האחרונות הם מעודדים בתוך בועה. השירים מסובכים מידיי ולא מצליחים להניע את שאר האיצטדיון. האולטרסור עשו עבודה טובה יותר בהיבט הזה בעבר. והביריס של סביליה…וואו.
החשיבות של דני קרבחאל בלחץ וביכולת לחטוף כדורים לא תסולא בפז. מחפה על מודריץ’ העייף וקאסמירו הכבד והישנוני.
כשבנזמה מוחלף אני מעריך את יחס השריקות-כפיים ב65-35 אחוז לכיוון השריקות. וגם אלה שמוחאים כפיים כנראה עושים את זה מתוך יאוש. אם הגענו למצב שקוראים את שמו של מריאנו הנגר בקריאת השתחוות (על משקל ה"איסקווו איסקווו") - סוף העולם קרב.
כשנכחתי בפיחואן (כולה נגד ראיו) והם שרו את ההמנון נשמתי נעתקה. כל הפיחואן פשוט עומד, מניף את הצעיף ושר. מדהים.
אצלנו האווירה מבחינת שירים קצת מבאסת, זה נכון, ובכללי ספרדים לא ידועים בתור קהל כדורגל חם. המדרידאים מדושנים מדי, שומרים על המושב שלהם כבר שנים, למי יש כוח לשיר 90 דקות. בנוסף, יש להם איזו יכולת להרוג מנגינות יציע שנשמעות טוב במדינות אחרות.
בכלל, בקבוצות בינלאומיות כמו בארסה וריאל מאד קשה ליצור אווירה. ככל שהמשחק מבוקש יותר ככה יש יותר סיכוי שלבחור שלידך קוראים ין סינג ולא איזה אלברו גרסיה. זו מגמה עולמית, אין כל כך מה לעשות עם זה. פלורנטינו הגאון עוזר עם מיקרופונים על הגוש ורמקולים שמגבירים אותם לשאר האצטדיון. כשיש מומנטום הברנבאו הופך למאד ביתי, כולם דוחפים את הקבוצה ואז יש תחושה שהגול חייב לבוא. בדרבי הוא לא בא.
אני משווה למשחקים לפני 5 ו-10 שנים וגם אז כל זה היה קיים אבל האווירה הייתה שונה, אבל אולי אני טועה. זה עדיין הרבה יותר טוב מהקאמפ נואו - בין היתר בגלל האקוסטיקה הטובה והיציעים התלולים בברנבאו.
אני אעלה בהזדמנות וידאו של ההמנון בפיחואן… עדיין יש לי צמרמורת. מאז המשחק אני מזמזם אותו לאשתי בלי הפסקה. מחוויות הכדורגל הטובות שהיו לי. הגישה של השחקנים שלנו מחורבנת שם תמיד אבל גם בגישה טובה יותר מאוד מאוד קשה לשחק שם. נראה לי שגם השחקנים שלהם דופקים סרווסות בחנייה לפני המשחק ועולים לדשא מתודלקים.
גם בטיס אמור להיות חם, ויש הטוענים שבריאזור אווירה טובה.
את ההמנון הזה אני מזמזם כבר שלוש שנים, והופתעתי לגלות את המנגינה הזו במשחקים של… מ.ס אשדוד (יציע אוהדים אמיתי אמנם אין להם, אבל ג׳קי עשה להם דיסק עם שירים שמשמיעים ברמקול לפני המשחק)
גם לי היו שני דרבים של 0:0, הייתי אתמול בנתניה עם הפועל והיה מופע של הקהל, אפילו לא ברחתי לפני ולא חסכתי את הפקקים כי רציתי להמשיך לשיר שם, באמת שנהנתי.
ובמעבר חד לגבי העידוד במדריד, מהניסיון הדל שלי - הטירוף האמיתי זה ברחובות שם לפני האצטדיון משהו כמו שעה וחצי לפני עם האולטראסור וכל הנערים ובני ה-20-25, השרופים עם הדגלים. מספיק שאתה מקשקש שתי מילים בספרדית או מבקש תמונה והם כמו חברים שלך לכל דבר. הייתי שם בקלאסיקו האחרון ככה לפני וגם לפני חצי גמר הצ’מפיונס נגד אתלטיקו, והיה מטורף, רק חבל שאין לי סרטון אחד נורמלי. הברנבאו, כך אני מאמין, צריך שני דברים: ראשית שזה יהיה ליגת האלופות, ושנית - שהקבוצה תהיה במומנטום לתת גול. הייתי גם בגמר הדסימה(כיף להגיד את זה), ושם האמת די נחלתי אכזבה אבל אני מניח שכולם היו בלחץ מטורף מהפסד שייזכר לעד. כל אוהד מכיר את ה-Hasta el Final - Vamos Real ולא ממש מסובך ללמוד תוך כדי תנועה.
ומשהו אחר, לגבי עניין הקישור ורביעיית הקשרים - אחרי ההצגה נגד רומא תהו האם זו חוליית הקישור הטובה בהיסטוריה שלנו, צחקתי לא פעם מהשטות הזו של המארקה אבל תירגמתי בכל-זאת. אין לי בעיה לעבות את האמצע כדי לתת פייט נניח לבאיירן מינכן, אפילו נגד יובנטוס כי צריך קצת להרביץ. אבל אתלטיקו נראה לי מקבוצות הצמרת הכי דומות לטייפ של לסטר, בקושי מניעה כדור, וזה היה רע.
