לא בדיוק ארגנטינה כנבחרת אבל אותה מדינה וזה התרד היחידי שהיה נראה לי קשור.
ימים קשים ומרתקים לאוהדי ריבר, רעב הכתיבה הציק לי בפנים ואחרי הרבה זמן הייתי חייב לשבת ולכתוב אז הנה טור הדעה הקטן שלי לקראת הגומלין נגד פלמיירס בלילה שבין שלישי לרביעי, ריבר עם הגב אל הקיר הכי גדול שהיה לה בעידן גז’ארדו אחרי הפסד 3-0 בבית ואובדן האליפות, אולי דווקא שהכל הכי שחור יצוץ.לו שוב זריחה של אור:
"En Vos confío!!
“עליך אני סומך”
זאת התחושה שאוהדי ריבר מרגישים ממרסלו גז’ארדו כבר 6 שנים.
לא משנה מה יבוא, לא משנה מה יקרה, הקוסם, הנפוליטאן יציל את ריבר ויביא עוד תואר.
הקסם של מונייקו עבד כל כך טוב עד שלא שמנו לב שלאט לאט הארנבים שהוא מצליח לשלוף מהכובע נגמרים לו.
שלא תבינו לא נכון, אין לי טיפת כעס על מרסלו גז’'ארדו, הוא הביא את ריבר לגדולתה הגדולה בהיסטוריה, עם בעיות כלכליות, עם שחקנים שנמכרו לו באמצע העונה, גז’ארדו ידע להביא מחליפים, לשלוף שחקן חדש מהנוער, לשנות מערכים, להחליף שחקנים במחציות שלא עבדו ועם כל זה להגיע לניצחון ולזכות בתארים.
אבל מאותו גמר ארור של 2019 נגד פלמנגו נראה שלגז’ארדו כבר הרבה יותר קשה למצוא פתרונות לבעיות שלו.
העזיבה של פלאסיוס במרכז המגרש, העזיבה של מרטינז קווארטה את לב ההגנה, ריבר נפלה תוך 3 דקות בגמר של 2019, היא נפלה ב-2 המחזורים האחרונים של הסופרליגה, היא נפלה אתמול בלילה נגד אינדפנדיינטה החלשה שניצחון היה מעלה אותה לגמר, דברים שאנחנו אוהדי ריבר לא רגילים לראות מריבר של מונייקו, ריבר הווינרית של מונייקו פתאום כבר קצת לא…
השאלה הגדולה היא מתי ולאן לאן הריבר הזאת הולכת, האם לגז’ארדו שמסיים חוזה בסוף 2021 יש עוד כוחות לעלות את ריבר שוב על גג הוינריות, האם הוא יצליח לעשות מריבר שוב ההצגה הכי גדולה ביבשת או שגם הוא עייף ויחפש את דרכו במקום אחר, אולי השאלה הכי מסקרנת שאוהדי ריבר וכנראה גם של יתר הקבוצות (כן גם של בוקה ;)) שואלים את עצמם.
ועדיין למרות הכל זאת ריבר של גז’ארדו, זאת הקבוצה הכי טובה בדרום אמריקה בעשור האחרון, זאת קבוצה של כדורגל איכותי ושל גולים וביום שלישי היא תתייצב למשימה מהחשובות והקשות שלה בעידן הנוכחי, האם גז’ארדו יוציא עוד שפן מהכובע ושוב ישאיר אותנו בפליאה גדולה.
En Vos Confio…"
