טוב אז שמחתי, נרגעתי, נלחצתי, הוכתי הלם, התבאסתי, נלחצתי, קיוויתי, צרחתי, שמחתי ואפילו עשיתי שיחה קבוצתית עם חברים מהבית לעשות להם רעש. הכל בהכרח בסדר הזה. לסיום הייתי עם כאב ראש והלכתי לישון, אבל חשבתי הרבה על מהלך המשחק ורציתי לראות אם זה מתיישר בסטטיקה לגבי השאיפות של סקאלוני למשחק הזה והאם זה עבד?
ואן חאל: “לא מבין על מה העיניין של התקשורת? ברזיל היא קבוצת מתפרצות קטנה”
הולנד, כפי שכתבתי בהודעה הקודמת לאחר המשחק שלהם מול ארה"ב היא נבחרת שנהנית מאוד בהתקפות מעבר ויוצאה מהירה קדימה כשיש לה יתרון מספרי. היא בבסיסה משחקת עם שלושה בלמים, שני שחקני קו אפשר להגדיר אותם גם כמגינים), שני קשרים, ושלישיה מאוד דינאמית שמנסה לתעתע את קו ההגנה. אומנם הוא קרא לברזיל “קבוצת מתפרצות קטנה” אבל בגדול הולנד לא בדיוק מצליחה לייצר מהחזקת כדור, אלא בעיקר מיתרון מספרי. סקאלוני כמובן הבין זאת ויצר תגובה שבאה לידי ביטוי בשני אופנים:
-
מצ’אפ של המערך. זה לא היה בדיוק 5-2-3, אבל זה היה לכיוון ה 5-3-2 כשדה פול עובר בין הקישור להתקפה במטרה לייצר בין היתר יתרון מספרי בקישור. לעיתים גם מסי היה יורד כי באופן דיי ברור היה ניתן לראות שואן חל לא מקדש את הקישור עם הולנד.
-
הוא התחיל מאוד ציני. בדומה למה שעשה מוריניו מוריניו ביונייטד נגד ליברפול של קלופ בתחילת דרכה, הארגנטינאי לא התעקש על החזקת כדור, ונתן בעיקר להולנד לנסות להכתיב את המשחק, כי בדומה לליברפול של קלופ בבתחילת דרכם, זו הנקודה הכי חלשה שלהם. לראייה מחצית ראשונה הולנד החזיקו 58%, במחצית השנייה החזיקו 59%. רק בתוספת זמן ארגנטינה תקפה בחמת זעם, וההולנדים העדיפו לחכות למתרפצת או להגיע לפנדלים אז ארגנטינה החזיקה 74%
-
מסי לבדו הצליח לפגוע בכל ההיערכות ההולנדית. בצורה מאוד פרגמטית ההולנדים ניסו להתמודד עם מצ’אפים של אחד על אחד, אבל כשיש לך שחקן כמו מסי זה בעיה, כי מעטים השחקנים שיכולים להוות חלק אינטגרלי במשחק בנוסף ללהצליח לשמור על הפרעוש. בקיצור, עצם ההימצאות של מסי בגרש הצליחה לפרקים לייצר יתרון מספרי, מה שבסופו של יום הביא לשער של מולינה (מעבר למסירה המדהימה).
סקאלוני: “EL EQUIPO NO MERECIO SUFRIR”
מה בכל זאת קרה? דה פול נלאץ לצאת כנראה במטרה לשמוא עליו ) בדקה ה 65 ואן חאל הבין שהמשחק לא הולך בכלל כפי שהוא רצה והוא התחיל לוותר על החלוצים הדינאמיים, והלך על שחקני מטרה. לוק דה יונג וברסחוט נכנסו ויצרו מהומה בארגנטינה, כשמהדקה השלישית ארגנטינה נכנסה למגננה הסטרית, וסקאלוני רק קיווה שיחזיוק מעמד מבלי שהוא ישנה סדרי עולם. הרגע היחיד בו נראה שהוא משנה את המערך במטרה להחזיר את הדומיננטיות זה עם החילוף של די מריה בליסנדרו ליסנדרו מרטינז. כאמור הולנד הגנה וארגנטינה תקפה.
SORRY MAAR IK HOUD VAN JE BROER (נחשו מה זה אומר)
יש שלושה שחקנים בנבחרת שלא נרא במיטבם עד כה, וזה בניגוד מוחלט לתרומה שלהם לנבחרת: דיבו, דה פול ולאוטרו מרטינז. כולם התחילו מאוד בינוני, דיבו ספג שערים שלא מתאימים לו, דה פול כבר הוכרז כמחרבן התקפות ולאוטרו כבר עמד להיות היורש של פפיטה היגוואין. הנבחרת של סקאלוני אומנם על כתפיו של כוכב מאוד בולט, אבל היא לחלוטין נמדדת על החוליות הכי חלשות שלה. כל משחק שעובר כל שחקן מוכיח את עצמו מחדש בנבחרת הזאת. הפעם אלו היו השלישיה הזאת שנתנו את התרומה שלהם לנבחרת. דיבו נתן לנו שידור חוזר של ההופעה מול קולומביה, לאוטרו למרות ההשמצות שם את הפנדל המכריע ודה פול היה אחד השחקנים המרכזיים בניצחון הטקטי של סקאלוני.
עד הפעם הבאה. מזל שזה יהיה אחרי המבחן. אני תשוש.