והיום: יא מאס!
מילווקי באקס:
פרופיל:
עיר: מילווקי, וויסקונסין.
אוכלוסיה: 602 אלף תושבים.
אולם: BMO האריס ברדלי סנטר (18.7 אלף מושבים).
בעלים: ווסלי אדנס ומארק לאסרי.
ג’נרל מנג’ר: ג’ון הורסט.
מאמן: מייק בודנהולצר (עונה 1).
היסטוריה:
אליפויות: 1.
אליפויות קונפרנס: 2.
הופעות בפלייאוף: 30.
האגף המקצועי:
נשארו: יאניס אנטטקומפו, אריק בלדסו, סטרלינג בראון, מלקולם ברוגדון, מת’יו דלבדובה, ג’ון הנסון, ת’ון מייקר, קריס מידלטון, טוני סנל, די ג’יי ווילסון, טיילר זלר (לא מובטח), שבאז מוחמד.
הגיעו: ברוק לופז, ארסן איליאסובה, דונטה דיוצ’נזו (רוקי), פט קונטון, טרבון דובאל (רוקי), ג’יילן מוריס, כריסטיאן ווד.
עזבו: ג’בארי פארקר, מרשל פלאמלי, ג’ייסון טרי, ברנדון ג’נינגס, זבייאר מנפורד.
חופשיים שטרם הוחתמו: אין.
סך משכרות: 118,287,301 מ’ דולר.
רוסטר:
פוינט: בלדסו/דלבדובה
שוטינג: סנל/ברוגדון/די ויצ’נזו/קונאטון
סמול: מידלטון/בראון/מוחמד
פאוור: יאניס/איליאסובה/ווילסון/ווד
סנטר: הנסון/לופז/זלר/מייקר
מה שהיה:
הבאקס הוקמו בשנת 1968 ותאמינו או לא אבל היו עם אותו שם מהיום הראשון (לא מובן מאילו בליגה שבה כל קבוצה כמעט החליפה כמה שמות). העונה הראשונה לא היתה משהו מיוחד לספר עליו מלבד זה שהיא סדרה להם את הבחירה הראשונה בדראפט 1969. בדראפט הזה הקבוצה בחרה אחד, לו אליסנדור שמו, שידוע לכולכם בשמו המוסלמי, קארים עבדול ג’באר. כבר בעונה הראשונה של קארים, הקבוצה הדיחה את הסיקסרס בפלייאוף לפני שהודחו בגמר המזרח (היו רק שני סיבובים בפלייאוף האזורי בזמנו) נגד הניקס החזקים של וויליס ריד. בעונת 70-71, עונתו השלישית בלבד של הפרנצ’ייז הצעיר והשנייה של קארים, הקבוצה עשתה עונה אדירה במאזן 66-16 (מקום ראשון בליגה בפער עצום של 14 משחקים על השניה, הניקס) ובפלייאוף דרסו את המערב (עברו למערב בשנה הזו) כשניצחו 4-1 גם את סן פרנסיסקו ווריירס של ג’רי לוקאס ונייט ת’ורמונד (הקבוצה ששנה אחרי תהפוך לגולדן סטייט ווריירס) וגם את הלייקרס של ווילט צ’מברלין. בגמר הנ.ב.א הם הביסו בסוויפ את בולטימור בולטס וזכו באליפות ראשונה (ויחידה).
הבאקס המשיכו להרשים בשנים הקרובות ועשו פלייאוף אחרי פלייאוף אך לא הצליחו לשחזר את הישג השיא מ-71. עונת 74-75 הייתה עונה די מקוללת כשקארים סבל בתחילתה מפציעה שגרמה לבאקס לפתוח את העונה במאזן 3-13 שלילי, אחרי החזרה שלו שחקנים אחרים נפצעו (ג’ים פרייס שחק רק 41 משחקים כל השנה ובכל רגע נתון היו שחקני מפתח פצועים) והבאקס הסתפקו במאזן שלילי 38-44 ונותרו מחוץ לפלייאוף. בקיץ 75, אחרי עונת השפל הזו, קארים הנחית פצצה והודיע שהוא עוזב את הקבוצה והולך לשחק עם הלייקרס.
עונה אחת אחרי העזיבה של קארים הבאקס עוד עשו פלייאוף אבל משם הלכו לכמה שנות מעבר תחת המאמן המצוין דוני נלסון. הקבוצה כן הגיע לפלייאוף אבל לא הצליחה לייצר כוכב שייקח אותם לטופ. הבאקס המשיכו להיות קבוצת פלייאוף רלוונטית גם בשנות ש-80 תחת כוכבם החדש, סידני מונקרייף (עשה 5 שנות שיא בבאקס בין השנים 1981-1986 עם קצת מעל 20 נק’ למשחק). בשנים הללו הבאקס היו הקבוצה היחידה עד 2003 שהדיחה את הסלטיקס בסוויפ בסדרה של הטוב מ-7 (שנת 1983), היו היריבה הראשונה של ג’ורדן בפלייאוף (84, עונת הרוקי) והדיחו אותו וגם משחק הפרידה של ד"ר ג’יי מהענף היה נגדם בשנת 87.
שנות ה-90 היו מזעזעות לפרנצ’ייז שהפך לא תחרותי ונותר מחוץ לפלייאוף שנה אחרי שנה מ-1991 ועד העונה המקוצרת של 98-99 אז חזרו לפוסט סיזן ועפו סיבוב ראשון בסוויפ נגד הפייסרס של רג’י. המפנה החל בשנת 1994 אז הבאקס בחרו בדראפט את גלן ביג דוג רובינסון שהיה החלק הראשון ממה שיהפוך כמה שנים אחר כך, לביג 3 של מילווקי. ב-96 מינסוטה בחרו את ריי אלן בבחירה ה-5 ושלחו אותו לבאקס תמורת הזכויות לבחירה 4 של הבאקס, סטפון מרבורי ולבאקס סוף סוף היה כוכב על. ב-98 הבאקס השיגו את סם קאסל הותיק ואת טים תומאס הצעיר והשלימו קבוצה נפלאה ואטרקטיבית. אכן, הבאקס הגיעו בעונת 00-01 לגמר המזרח כשהם עוברים בדרך את המג’יק של טרייסי מקגריידי (33.8 נק’ ממוצע למשחק בסדרה הזו) ב-4 משחקים (3-1) ואת שארלוט הורנטס בסדרה קשה של 7 משחקים לפני שנעצרו בגמר המזרח נגד הסיקסרס הסופר חזקים של אלן אייברסון, דיקמבה מוטאמבו, ארון מק’קי ואריק סנואו.
אגב, בקיץ 00 הקבוצה בחרה את מייקל רד המוכשר בדראפט ואחרי הכישלון בגמר המזרח של 01 (7 משחקים נגד פילי כאמור) הם החליטו לעשות צעד שאמור היה להפוך אותם לאלפא דוגז של המזרח כשעשו טרייד שהביא להם את אנת’וני מייסון. אבל כמו שהלייקרס יגלו כמה שנים אחר כך, הרבה כוכבים זה לא אומר בהכרח הצלחה ולפעמים השלם קטן מסך חלקיו. כך היה בעונת 01-02 כאשר אולסטארים של הבאקס התפורר לחלוטין בגלל בעיות חברתיות בחדר ההלבשה. אנת’וני מייסון שבא כהבטחה סבל מבעיות משקל ולא הביא את עצמו לידי ביטוי ובמקביל הכוכבים בינם לבין עצמם ולבין המאמן סבלו בעיות וריבים והקבוצה אפילו לא נכנסה לפלייאוף.
בקיץ גלן רויבנסון נשלח בטרייד בשביל טוני קוקוץ’ ובחירת דראפט עתידית ובמהלך העונה הבאה ריי אלן נשלח לסיאטל תמורת גארי פייטון ודזמונד מייסון. הבאקס הגיעו לפלייאוף והודחו סיבוב ראשון בקיץ 2003 איבדו את פייטון שעבר ללייקרס (חזרה לנושא של שלם שקטן מסך חלקיו). משם זו הפכה להיות הקבוצה של מייקל רד כששחקנים שונים מגיעים לשחק סביבו (קית’ ואן הורן, ג’ו סמית’, דזמונד מייסון, טים תומאס, מייק ג’יימס, מו וויליאמס, טי ג’יי פורד, אנדרו בוגוט ועוד) אבל הקבוצה לא ממש חזרה להיות כוח במזרח. בעונת 08-09 מייקל רד החל לסבול מפציעות והפך ללא רלוונטי ובדראפט 2009 הקבוצה בחרה את ברנדון ג’נינגס ככוכב הבא שלהם. הקבוצה של תחילת העשור הזה בהנהגת ג’נינגס, מונטה אליס, דרו גודן ואחרים לא הצליחה להניב הישגים ואף נותרה מחוץ לפלייאוף מדי פעם.
בדראפט 2013 הקבוצה בחרה את יאניס, הגריק פריק ושם מתחיל הפרק האחרון שעדיין נמצא בריצה מבחינת הבאקס.
הוא שיהיה:
הבאקס עשו ויתור על ג’בארי פארקר הקיץ, מוצדק לטעמי ובעיקר שמרו על יציבות בסגל. המהלך המשמעותי הוא החתמתו של מייק בודנהולצר המצוין מאטלנטה, מתוך תקווה שסוף סוף נראה קבוצה מאומנת שמוציאה מעצמה את המקסימום. הבאקס הם אחת הקבוצות הטובות במזרח וככזו, חייבים לתת עונה ראויה וסוף סוף לעבור סיבוב במזרח. רק שתבינו, מאז עונת 00-01 הם לא עברו סיבוב בפלייאוף! זה בלתי נסבל לקבוצה שכמעט תמיד החזיקה כוכב על בסגל. קארים הביא אליפות, ריי אלן עשה אותם רלוונטים שוב ועכשיו תורו של יאניס לקחת את הקבוצה קדימה ואין תירוצים יותר עכשיו כשיש מאמן ברמה גבוהה סוף סוף אחרי טראומת קיד.
בנימה אישית:
מת על ריי אלן ודרכו, מחבב את הפרנצ’ייז. כל הכישלון שלהם בשני העשורים האחרונים מאכזב מאוד כי תמיד היה שם כוכב ואני מקווה שהשנה הם יצליחו לטפס חזרה לפחות לסיבוב השני כי יאניס הוא בהחלט שחקן סופר מלהיב שצריך להגיע לרמות הגבוהות.
לסיכום:
-
תסריט אופטימי: הבאקס מתחברים, יאניס אדיר, בודנהולצר מוציא מהם את המקס’ והם עוברים סיבוב בשעה טובה.
-
תסריט פסימי: חוזרים על העונה האחרונה שוב.
-
תסריט ריאלי: לדעתי יעברו הפעם סיבוב, די כמה אפשר להיכשל, הגיע הזמן לעשות משהו ראוי ונכון שהוויזארדס, הראפס, הסלטיקס והסיקסרס עדיפות על הנייר אבל זה הזמן של יאניס לתת בראש ולתת ערך מוסף.