והיום: מסעות החד קרן במכה של הכדורסל.
ניו יורק ניקס:
פרופיל:
עיר: ניו יורק סיטי, ניו יורק.
אוכלוסיה: 8.2 מיליון תושבים.
אולם: מדיסון סקוור גארדן (19.8 אלף מושבים).
בעלים: ג’ים דולן.
ג’נרל מנג’ר: סטיב מילס.
מאמן: דייויד פיטצדייל (עונה 1).
היסטוריה:
אליפויות: 2.
אליפויות קונפרנס: 8.
הופעות בפלייאוף: 38.
האגף המקצועי:
נשארו: רון בייקר, דמיאן דוטסון, טים הארדוויי, אנס קאנטר, לוק קורנט, קורטני לי, עמנואל מודאי, ג’ואקים נואה, פרנק ניליקינה, קריסטפס פורזינגיס, לאנס תומאס, טריי ברק (לא מובטח).
הגיעו: מריו הזוניה, קווין נוקס (רוקי), מיטשל רובינסון (רוקי), קאדים אלן, אלונזו טרייר (רוקי), נואה וונלה.
עזבו: קייל או’קווין, טרוי וויליאמס, מייקל ביזלי, ג’ארט ג’ק.
חופשיים שטרם הוחתמו: אייזאה היקס (מוגבל).
סך משכרות: 112,071,393 מ’ דולר.
רוסטר:
פוינט: ברק/ניליקינה/מודאיי/אלן
שוטינג: לי/בייקר/דוטסון
סמול: הארדוויי/הזונייה/נוקס/תומאס
פאוור: פורזינגיס/וונלה
סנטר: קאנטר/רובינסון/קורנט/נואה
מה שהיה:
הניקס הם אחת מהקבוצות המקוריות של הליגה, הם היו שם מההתחלה בשנת 1946 ואפילו נשארו מאז ומעולם עם אותו השם. משנת 46 ועד תחילת שנות ה-60 אין הרבה מה לספר, הניקס הובלו בעשור הראשון ע"י ג’ו לופצ’יק שהיה שחקן קולג’ים שהוחתם בקבוצה (כשהליגה רק קמה אז כמובן שלא היה עדיין מאגר שחקנים אז קבוצות פשוט החתימו שחקני קולג’ מהערים שבסביבתן) אך לא הצליח להוביל את הניקרבוקרס לאליפות. בשנת 64 הניקס בחרו בדראפט את הסנטר המוכשר ממכללת גמבלינג סטייט והמזל החל להשתנות לפרנצ’ייז הזה. למרות עונת רוקי של 19.5 נק’ ו-14.7 רב’ הניקס עדיין לא זכו בתואר. בשנת 67 הניקס הוסיפו מהדראפט את וולט פרייז’ר, הרכז המוכשר מאוניברסיטת דרום אילנוי. ההצלחה הגיעה בעונת 69-70 אז קבוצה מצוינת שכללה את ריד, פרייז’ר, ביל ברדלי, דייב ד’בושר ודיק בארנט הצליחה להדיח בפלייאוף המזרחי את הבאקס של קארים בדרך לניצחון בגמר על הלייקרס של ווילט, ג’רי ווסט ואלג’ין ביילור ולזכות באליפות היסטורית. סיפור מעניין הוא שבמשחק 5 הניקס איבדו את כוכבם וויליס ריד לקרע בשריר ברגל ימין אך הוא בכל צלע חזרה למגרש וניסה לשחק. לעזור הוא לא עזר אבל הרוח שלו גרמה לאחרים לתת יותר.
בעונת 71-72 הלייקרס השיגו נקמה כשגברו על הניקס בגמר הנ.ב.א אבל כבר בשנה שלאחר מכן נערך הקרב השלישי בין הפרנצ’ייזים הותיקים בגמר. הניקס הגיעו מחוזקים עם ארל מונרו בסגל (היה הכוכב של בולטימור בולטס שהיו כוח גדול באותן שנים) ועדיין עם ריד, פרייז’ר, ד’בושר, בראדלי וג’רי לוקאס. הלייקרס עם ווילט, בשלב הזה בן 36, ווסט, בן 34 כבר וגייל גודריץ’ לא הצליחו לעצור את הניקס שניצחו די בקלות 4-1 בסדרה למרות 5 משחקים צמודים. הניקס חגגו אליפות שנייה ונראו דומיננטים מתמיד. הניקס חוו עוד עונה אחת בטופ כששנה אחר כך הגיעו לגמר המזרח והודחו שם ע"י הסלטיקס החזקים. בסוף עונת 73-74 ואחרי ההפסד לסלטיקס, וויליס ריד הודיע על פרישה והניקס נאלצו שוב לחוות את החלקים הפחות נעימים של הטבלה. אחרי כמה שנים מחוץ לפלייאוף, הניקס חוו הצלחה רגעית כשבפלייאוף של 78, בהנהגת בוב מקאדו המצוין, הצליחו להגיע לחצי גמר המזרח אך שם הודחו נגד הסיקסרס.
שנייה לפני פתיחת עונת 82-83 הניקס שלחו את מייקל ריי ריצ’ארדסון (זה בסדר שהוא לא אומר לכם כלום) לווריירס תמורת כוכב העל ברנארד קינג. החתמתו של קינג החזירה את הניקס לרלוונטיות לראשונה אחרי כמעט עשור והקבוצה רצה בעונת הבכורה שלו לחצי גמר המזרח שם נעצרו נגד הסיקסרס של מוזס מלון, מו צ’יקס וד"ר ג’יי (חתיכת קבוצה אה?). במהלך עונת 84-85 ברנארד קינג נפצע בברך והוא לא יחזור לתפקוד מלא עד עונת 87-88 (שנתיים שיקום!). בהיעדרו הניקס הפסידו בלי סוף ובקיץ 85 עם הבחירה הראשונה בדראפט, בחרו את פטריק יואינג, כוכבה של מכללת ג’ורג’טאון. אחרי עזיבתו של קינג בטרייד בקיץ 87, הקבוצה הפכה בלעדית לזו של פט יואינג כאשר בעזרת מארק ג’קסון הצעיר וצ’ארלס אוקלי הקשוח, הוביל את הניקס לחצי גמר המזרח ב-89. שנות ה-90 היו בסימן היריבות הגדולה בין הבולס לניקס, הקרב על הכבוד בין עיר הרוחות לתפוח הגדול, שתי הערים הגדולות של החוף המזרחי.
המשחקים בין הקבוצות היו עמוסים בקטטות, טראש טוק, אמוציות, אפילו המאמנים נגררו לפעמים לבלגן. ג’ורדן וסטארקס, ג’ורדן ומקדניאלס, כולם על כולם, בלגן אחד שלם. חפשו ביוטיוב The Chicago Bulls & The New York Knicks Brawl 1994, תראו מה שהלך שם, טירוף מוחלט. בעונת 93-94 הניקס קיבלו צ’אנס אמתי לאליפות כשג’ורדן היה בפרישה הראשונה שלו. הניקס ניצחו את הבולס של פיפן בפלייאוף המזרחי והגיעו עד לגמר הנ.ב.א אלא ששם הם נתקלו בהאקים והרוקטס והפסידו ב-7 משחקים. בעונת 98-99 (המקוצרת) הניקס חזרו לגמר הנ.ב.א (הפרישה השנייה של מייקל) רק כדי לחטוף 4-1 קל מהכוח העולה החדש של הליגה, הסן אנטוניו ספרס. מעט אחרי, יואינג פורש והניקס הפכו ללא רלוונטים להרבה שנים, עונה אחרי עונה של מאזן שלילי וכישלון ומדי פעם כניסות לפלייאוף והדחה מהירה. ב-2010 הניקס החתימו את אמארה סטודמאייר המצוין מפיניקס ובאמצע אותה עונה השיגו גם את כרמלו אנת’וני וצ’ונסי בילאפס מדנבר. כל זה לא עזר לקבוצה שאמנם הגיעה 3 שנים ברציפות לפלייאוף אך מעולם לא עברה את חצי הגמר המזרחי. בשנים 2013-2016 הניקס בעיקרו חוו כשלונות בדרך לפלייאוף עם שחקנים כמו ברניאני, שבד, ג’יי אר סמית’ והשאריות של אמארה. מלו לבד לא יכל לעזור לסגל הזה. בדראפט 2015 הניקס בחרו בקריסטפס פורזינגיס ואחרי שנתיים שלו תחת מלו, הניקס שחררו את אנת’וני בקיץ 2017 והמפתחות עברו בלעדית לידי הלטבי.
הוא שיהיה:
הניקס עשו בקיץ הזה דראפט מעניין, מצד אחד בחרו בבחירה גבוהה בנוקס שרבים רואים בו פוטנציאל פלופ אך בליגת הקיץ הרשים למדי ומצד שני בבחירה מאוחרת בסיבוב השני הרימו את רובינסון שמאיים להיות חתיכת גניבה וגבוה מרשים. מעבר לזה הניקס התמקדו בהחתמת שחקנים לשנה אחת כשהעיניים לקיץ הבא, אז לניקס יהיה פורזינגיס בריא וכסף לחוזה מקס’ אחד. העונה הזו אמורה להיות סתמית לחלוטין, אולי פלייאוף, אולי לא, זה לא ממש משנה, העיקר שפורזי יחלים כראוי ושאיזשהו כוכב ירצה לבוא לתפוח בקיץ הבא. הניקס עשו מהלך טוב עם הבאתו של דייויד פיטצדייל למשרת המאמן וכמו מילווקי, סוף סוף נראה קבוצה מאומנת בניו יורק. הפרצ’ייז הזה תמיד הצליח למשוך כוכבים אבל כיום כשג’ורג’ מעדיף את OKC, קוואי תקוע בקנדה ובוגי לוקח MLE, זה מסובך יותר. יהיה סתמי השנה ומאוד מעניין בשנה הבאה.
בנימה אישית:
בתור אוהד בולס אני כמובן לא מת על הניקס אבל שני העשורים האחרונים שלהם כל כך מעוררי רחמים וכל כך רחוקים משנות ריד ואז שנות יואינג עד שאי אפשר לשנוא אותם כבר. הם קבוצה חשובה בליגה וכולי תקווה שהם יצליחו למצוא כיוון ודרך בקיץ הבא ושפורזי פשוט יהיה בריא (זה לא מובן מאילו).
לסיכום:
-
תסריט אופטימי: פורזי נשאר בחוץ כל השנה, רובינסון ונוקס מבטיחים וכל השאר גרועים, הארדוויי זורק 30 אחוז מהשדה והניקס מרוויחים עוד בחירת טופ 7 לקיץ הבא.
-
תסריט פסימי: שני הרוקיז לא מספיק טובים, פורזי חוזר ונפצע שוב, הניקס מסיימים נמוך אבל לא מצליחים למשוך כוכב בקיץ הבא והבינוניות נמשכת.
-
תסריט ריאלי: הם יהיו קבוצה סבירה, לא הכי גרועים אבל לא ברמת פלייאוף. ינצחו לדעתי 25-30 משחקים ויבחרו טופ 10 בקיץ הבא.