ודווין בוקר הביא את פינקס לגמר, ומיאמי היט הגיעו לגמר פעמים בשנים האחרונות עם ג’ימי באטלר כשחקן המוביל ואיזה 3 שחקני g league בסגל (אין לי לב להיות דמגוג ולהגיד שהוא הביא אותם לגמר). לפעמים קבוצות בינוניות מגיעות לגמר. קצת מזל, קצת מצ’אפים שנופלים על הצד הנכון.
בשני המקרים ההדחה של המאבריקס לוותה בסדרה בה הוא היה בינוני במקרה הטוב ולא נראה שהוא הצליח לתת לקבוצה שלו סיכוי אמיתי.
לוקה יותר טוב מדווין בוקר וג’ימי באטלר, אבל שוב - הוא הרבה יותר קרוב לאזור חיוג שלהם מאשר לשחקנים היסטורים אמיתיים. להגיד לברון וקרי זה לא הוגן כי הם באמת בטופ של הטופ - אז לצורך העניין - קוואי בעונה ההיא כשהיה בריא, יוקיץ’, יאניס - כולם באופן ברור טובים ממנו משמעותית ויותר קל לבנות סביבם קבוצה. אני מרגיש שהדיבור סביבו זה כאילו הוא בחבורה שלהם כשבעיניי הוא ממש לא.
לא בדיוק… מזכיר שכריס פול עוד לא היה פנסיונר, דיאנדרה אייטון עוד לא גילה את הסוני פלייסטיישן והייתה שם קבוצה ברמה מאוד מאוד גבוהה (שדונצ׳יץ׳ שבר לגמרי בעונה שלאחר כך).
הישג מטורף אבל במזרח המאוד מאוד מאוד חלש.
הוא היה בנקודת אור היחידה גם מול גולדן סטייט בגמר המערב וגם נגד בוסטון (כשקיירי נעלם לגמרי).
הוא לגמרי כן באיזור חיוג של כולם, בטח של יאניס שלא הבנתי איזה קבוצה קל לבנות סביבו (מזכיר שהוא היה קרוב מידת נעליים אחת של דוראנט להיות ללא אליפות כרגע כשהנהלת הבאקס שנה אחר שנה לא מצליחה לבנות לו קבוצה לאליפות).
יוקיץ׳ ולברון בהחלט בליגה משל עצמם. מעבר לזה שכבר טענתי פה שלברון בעיניי הכי גדול אי פעם, אני גם מרגיש בנוח להגיד שיוקיץ׳ הוא טופ 5 בהיסטוריה.
ללוקה יש עוד הרבה מה להוכיח אבל הוא כן טיר מעל כל הליגה מלבד יוקיץ׳.