גם בשיאה של הליגה היא הייתה הספורט הרביעי בחשיבותו אחרי הפוטבול, הבייסבול וההוקי.
אתה נוגע בבעיה אבל לא בעיקר - לטעמי.
אנחנו חשופים יותר לכדורסל בארה"ב כי כדורסל יותר אוניברסלי בעולם. אתה לא יודע איך משחקים בייסבול או פוטבול ואם לא תתאמץ לדעת גם לא תדע.
אממה בארה"ב מעולם זה לא היה המשחק בה"א הידיעה. למה? כי בעונה של 82 משחקים לכל קבוצה פלוס, ובפלייאוף זה מינימום 44 משחקי פלייאוף (לא כולל ה wc) אם כל קבוצה תנצח 4-0 בסדרה של הטוב, מ 7. (אתה יכול להניח שיש הרבה יותר משחקי פלייאוף בפועל) ההשלכה של זה זה שמשחק כדורסל הוא משחק לשופוני ובאים במקום לראות סרט עם האשה לראות שחקנים משחקים מול השני. זה לא מרגש בשיט רק הופעה מעפנה או טובה.
עיקר הבעיה לטעמי שהליגה נהייתה של השחקנים, הם קובעים מי ישחק עם מי והליגה הולכת לכיוון הגלאקטיקוס כדי לנצח. תקרת שכר? הצחקת אותם. תקרה רכה שהבעלים של קליבלנד שמח לשלם את הקנס אחרי שלברון בנה קבוצה וחילק כסף כמו זבל וחרג מהתקרה.
ואז הגענו לשלב של היסמנים. כל השחקנים מדברים ברשתות החברתיות, אין שנאה וכבוד לנצח את השני,הכל מסתכם באיך אתה ממנף אירוע להרוויח כסף בין אם זה חוזה חדש בין אם זה פרסומת חדשה. הניצחון והכבוד משניים, המורשת של השחקן חשובה. זו לטעמי התוצאה שהליגה הזו הפסיקה לעניין. המקרה של האולסטאר הוא המראה לתופעה הזו, אין הגנות בכלל, בטלו את המזרח מול המערב והשחקנים בוחרים להם קבוצה, שום הורדת ידיים של כבוד רק תחרות הטבעות תינוקית שסטף קרי אשכרה נשכב על הרצפה וברח כשמישהו דהר לסל וכולם מחאו כף באולם. פיכסה
לייק 1
עד עכשיו אחד הפלייאופים הטובים והמהנים מאז ומעולם, ועכשיו קיבלנו סידרה של לברון נגד סטף !
לייק 1
אולי מבחינת פיקנטריה. כדורסל טוב אין מדי הרבה בטח שלא הגנה.
העניין הוא שאם מה שאמר פופ כל השנים - ‘תן לי רק להגיע לפלייאוף לא מעניין באיזה מקום’, אם זה עובד לכל כך הרבה קבוצות, לדוגמה מיאמי שדי זרקה זין על כל העונה ונכנסה רק דרך הפליי-אין או הלייקרס שבגלל פציעות פלוס שמירה על לברון שיחקו על הילוך רגוע/מינוס כל העונה רק כדי להכנס לפליי-אין ולהתקדם, הרסו את כל העניין בעונה הסדירה. ככה זה שעולות לפלייאוף 16 קבוצות + 4 בפליי-אין מתוך 30… העונה הסדירה זה ה Preseason.
3 לייקים
כבר כמה שנים שהעונה הסדירה היא קשקוש מקושקש. שחקנים שוברים שיאים יותר ויותר מגוחכים (איזה דונובן מיצ’ל עם גזיליארד נקודות מול איזה שארלוט במשחק חסר חשיבות עם יותר ציוצי-תגובה מאוהדים ביציע), ויתרון הביתיות בפלייאוף לא באמת שווה השקעה לאורך 82 משחקים. למען האמת, לדעתי לא רק העונה הסדירה ארוכה מדי אלא המשחקים עצמם ארוכים מדי. בלא מעט משחקים רואים הפרשים של 20+, רק כדי שברבע הרביעי הקבוצה בפיגור פתאום תיזכר שצריך לשחק ותסגור את הפער. אז בשביל מה בזבזנו שעתיים מהחיים שלנו?
אנשים אומרים שהם מעדיפים לראות כדורסל על פני כדורגל כי בכדורסל כל הזמן קורה משהו. אישית אני לא רואה שום סיבה לראות את המחצית הראשונה של משחק NBA, וברוב המקרים אפשר להסתפק ב-5 הדקות האחרונות של המשחק. בפלייאוף אולי המצב קצת יותר טוב, אבל העונה הסדירה היא פשוט שיממון ועדיף לצפות בקומקום רותח.
11 לייקים
תראה, זה לא מדויק. הלייקרס עשו טריידים מבריקים ושינו את פני הקבוצה. לא הבנתי למה התעלמת מזה. בנו קבוצה מחרידה ואיכשהו הצליחו לתקן. הם נראים ממש טוב מאז הדד ליין ומשם זה ממשיך לתוך הפלייאוף.
גם מיאמי לדעתי, קצת גניבת דעת. אם יאניס לא היה נפצע בתחילת הסדרה כנראה היינו בסיטואציה שונה לגמרי.
מזכיר שאותו מיצ׳ל ידע לקלוע הרבה גם בפלייאוף בעבר.
אני מסכים שרוב העונה הסדירה היא שיממון, בטח בהתחשב בפלייאוף, אבל לדעתי הגזמתם. אני חייב לציין שאני נהנה מהליגה הרבה יותר מבעבר. רמת הביצוע של ההתקפה(וכן, גם של ההגנה) די בשיאן. מטורף מה שהשחקנים היום מסוגלים לעשות. אני נהנה גם מהעונה הסדירה וגם מהפלייאוף(וגם מהפלייאין!).
3 לייקים
לא מסכים, היום ההתקפות כ"כ טובות ומגוונות שכל משחק קולעים המון נקודות למרות הגנות טובות, ההגנה של הלייקרס בעיקר של AD בסדרה מול ממפיס זה אחת התצוגות ההגנתיות הטובות שראיתי.
יש אשלייה שבעבר הליגה הייתה יותר קשוחה וההגנות היו יותר טובות, לדעתי ההגנות היום יותר טובות רק שההתקפה ב NBA כיום בכמה רמות מאשר בעבר, כל אותם שחקנים רחבים וגבוהים שהיו סוגרים את הצבע ומרביצים לכולם לא יצליחו היום, השחקן הגבוה שעליו הם שומרים פשוט יצא החוצה ויקלע שלשות חופשיות באחוזים גבוהים.
הלייקרס עם ווסטברוק היו על הפנים והלכו לשום מקום, טריידים מבריקים החזירו אותם לעניינים, פתאום יש להם עומק, יש להם הגנה, שחקנים שקולעים טוב מה 3 ובעיקר ריבס קיבל דקות רבות מהדקות שהווסטברוק השאיר ומחזיר בגדול.
ראיתי את כל הסדרה של הלייקרס, לדעתי יש להם סיכוי טוב להגיע לגמר ה NBA, שחקני הפנים של גולדן סטייט לא מאיימים על הסל ולא יצליחו להכריח את דייויס לצאת מהצבע ואז הלייקרס יכולים ללחוץ כשיודעים שיש מאחור מטריה אווירית, לדעתי הלייקרס ב 6 משחקים, סטף קרי יהיה חייב להתעלות כדי לנצח משחקים, לא נראה לי שהוא יכול לקלוע 40 נקודות 4 פעמים נגד ההגנה של הלייקרס.
לייק 1
רוצה לחזק את הנקודות האלה.
נכון, חוקקו חוקים לטובת התוקף. משחק ההגנה היום הוא בשיאו. בעבר מספיק שחקן שהיה מרביץ/פשוט משתדל כדי להיות שומר טוב. היום זה ממש מצריך סט יכולות, הדרך להקשות על התוקף ללא עבירה ואיך שהשחקנים היום מצליחים בזה, פשוט יוצא דופן.
וגם בהתקפה, ההבנה ש-3 זה יותר מ-2 פשוט שכללה את המשחק. כל נושא הריווח שהפך למדע בפני עצמו. יכולת הביצוע של שחקנים להצליח לקלוע כל כך מרחוק, בווליום גבוה ובאחוזים גבוהים. זה פשוט מטורף.
תלכו 30 שנים אחורה, אין הרבה שחקנים שהיו מסוגלים לתקוף ולשמור ברמה בה זה מבוצע היום. מספיק גם לראות את הגיוון בסגנונות המשחק של הכוכבים היום. יוקיץ׳, אמביד, יאניס, דונצ׳יץ׳, סטף ולברון. כולם סופרסטארים, כולם עם סגנון שונה באופן כמעט מוחלט. לפני 30 שנים, או אפילו 20, זה היה בעיקר האתלטיים ביותר והגבוהים הפיזיים. היום יש הכל, וכל אחד עם סט יכולות הרבה יותר מגוון. פשוט תענוג.
3 לייקים
מחזק כמעט את כל מה שרשמתם מעליי בקשר לשיפור בהתקפה ומוסיף שגם אני נהנה מאוד מהעונה, כמובן מהחלק השני שלה ככה שמבחינתי אפשר לקצר את לוח המשחקים בחצי.
חוץ מעניין כמות המשחקים בעונה הרגילה? כמעט בכל משחק שאני רואה עולה לי המשפט ששמעתי בעבר בעיקר על קובי:
Great defence, better offense.
רמות ביצוע הזויות, אני נהנה מכל רגע. עילויים בקליעה, באתלטיות ובהגנה, מה אפשר לבקש יותר?
5 לייקים
@Mikelike לא הבאתי את הלייקרס כדוגמה לזה שהיא קבוצה רעה, הבאתי את הלייקרס כדוגמה שאפשר לזרוק זין בעונה הסדירה ולהגיע לגמר NBA. ואם זו לא בעיה בעיניך - אין לי איך לשכנע אותך.
אבל העלתם נקודה לגבי ההתקפה וההגנה, ואני ממש רחוק מכם אז אזרוק את השנקל (או יותר) שלי - כאחד העוקב/צופה בהרבה ענפים במגבלות הזמן.
(כדורגל, כדורסל אירופאי ואמריקאי, פוטבול, אופני כביש, פורמולה 1, motogp, טניס, סנוקר ועוד…)
היה בפורום הקודם בחור מבריק ‘מגן ימני’, אני אצטט משהו שהוא כתב על ספורט שאני מסכים איתו ב200%.
לכדורסל יש בעיה מבנית. אותה בעיה, רק לגמרי הפוך, יש בכדורגל. העניין הוא שבמשחק כדורסל המטרה היא לקלוע נקודות וזה קורה 40 פעם במשחק וכ 45% מהפעמים, זה מידי קל. אין את האיזון הדרוש בין הקושי לבצע פעולה והקושי למנוע אותה. בכדורגל זה הפוך. ב90 דקות יובקעו בממוצע 3 גולים, זה מעט מידי (בכדורגל יש גם בעיה של אבטלה סמויה). פוטבול הוא משחק שמפרק את האובג’קטיב שלו בצורה מספיק טובה (טאצ’דאון, פילד גול, פירסט דאון) והאיזון בין הצלחה לכשלון הוא בדיוק מה שספורט צריך.
בעשור האחרון ראינו מגמה מאוד ברורה של נתינת כוח גדול יותר להתקפה. הגבלות בעבירות ושפיטה לחומרה כמעט כל מאבק פיזי. ליגת סטף קרי רצו יותר מהתחרות קליעות ופחות מהטקטיקה ומשחקי קרבות פיזיים. ממוצע הנקודות עלה בעשור האחרון ב 10-15 נקודות למשחק. זה המון!! (האחוזים עדיין עומדים על טווחי 43-49) אתם חושבים שאיזה ביולוגים המציאו ממותות חדשות אבל האנושות היא אותו הדבר, המשחק הוא זה שהשתנה.
התופעה הזו שכל מיני שחקנים עושים הכל - בעצם חתמה את כל התקופה הזו למשחק העבר שנקרא אולסטאר בו כל שחקן הפגין יכולות והסקור היה בשמים. על מה שנהיה היום מהאולסטאר אני כבר לא רוצה לדבר, בית זונות זה אנדרסטייטמנט. לא בחינם שאראס פתח את הפה ואמר על הליגה הזו שהיא משעממת וחסרת טקטיקה, המאמנים הם בובות ביד השחקנים, המשחקים הם לא קבוצתיים או טקטיים, וכל מה שאנחנו רואים זה סופרטארס דופקים כמויות של נקודות.
אני לא מתווכח על טעם. זה בסדר, בטוחני כשתתחילו לראות פוטבול תבינו שNBA זה משחק לילדים אמריקאים, כי באמריקה כל מה שמעניין את האנשים זה פוטבול, NFL ומכללות. הגמר של פוטבול מכללות עוקף ברייטינג את הגמר של הNBA וזה בפער קרוב לדו ספרתי.
(איני עוקץ פה מישהו. רק אומר שמנסיוני כל מי שהתחיל עם פוטבול פשוט עזב את הכדורסל וצופה בו די מהצד. פוטבול מציע את כל מה שיש לספורט להציע, מתח, משחק מאוזן, האתלטיים הכי גדולים ומשחק טקטיקה + אסטרטגיה הכי גבוה ובפער משאר ענפי הספורט)
לכם טוב עם השופוני הזה, תיסלם. אני חושב שהליגה לקחה יותר מדי את זה לכיוון הצגה ופחות דם רע. כאחד שאוהב מלחמה בספורט אני לא סובל את הכדורסל הזה, אני אוהב את השחקנים שנלחמו על הכבוד שלהם ולא הסכימו שינצחו אותם, אין היום את זה, היום כולם מכפכפים אחד לשני באינסטגרם.
לייק 1
אני בומר גאה. לי יצא לראות את לארי בירד מייקל גורדן ומגיק משחקים שום דבר לא היום לא בעתיד יהיה שווה לזה.
עכשיו תמשיכו.
תראה משה, אני רואה היום כדורסל אמריקאי. סטף הוא עילוי שך קליעה לא מהעולם הזה. אל הקליעה מצטרפת יכולת כדרור אדירה ויכולת מסירה לא רעה בכלל. שחקן נדיר. עם זאת, הקלאסיקה שהייתה בגמר של ספרס נגד לברון של מיאמי ב 2013 וב 2014 אלו היו סדרות מאסטרפיס. הגנות מתוחכמות, התקפות, טקטיקות ומצ’אפים מבריקים גם של פופ וגם של ספולסטרה (איזה מאמן אדיר! אנדרייטד אמיתי). גם קובי מול הסלטיקס בסוף העשור הראשון של המילניום היו הצגה.
היום הגמרים הרבה יותר משעממים.
אגב, הגמר של דיויד בלאט ולברון מול הווריורס בשיא גדולתה - טעם קצת את הנסיון של בלאט להאט את המכונה מולו ולנסות לחפות בטקטיקה על הכשרון שעמד מולו שלא עמד בכלל בהשוואה. הוא עוד הוביל 2-1 לפני שהם קרסו…
אני לא מסוגל לראות היום כדורסל לא באירופה ולא באנ בי אי. כל אחד וטעמו.
אבל שוב יכול להיות שזה הבומריות שלי מדברת…
אני לא רואה פחות טקטיקה ופחות פיזיות. כשאתה אומר פיזיות אתה מדבר על מכות כנראה, אבל המשחק פיזי הרבה יותר מבעבר. הטקטיקות, גם אם לא מרגיש ככה לא פחות מתוחכמות. האליפות של הווריורס בשנה שעברה הייתה לא פחות ממבריקה. מספיק רק להסתכל כמה קשה עובד סטף קרי כדי להגיע לשלשה וכמה מאמץ הקבוצה שלו משקיעה על מנת שיעשה זאת. זו טקטיקה שהיא פשוט יוצאת דופן. אתה מציין שתי קבוצות היסטוריות. סן אנטוניו ומיאמי של העשור הקודם. אני אוסיף את הסדרה ב2016 של קליבלנד נגד גולדן סטייט ובייחוד משחק מספר 7. הכדורסל במיטבו מבחינתי.
המשחק יותר מהיר ועם יותר פוזשנים, השחקנים עובדים הרבה יותר קשה. ומחינה סובייקטיבית לטעמי זה נראה יותר טוב מהקרבות המחופרים בפוסט שהיו בעבר. בטח שיותר מתוחכם.
בנושא האולסטאר אני איתך ברמת העיקרון, וזה לא נגד הליגה בעיניי, אלא פשוט שהשחקנים התפכחו והבינו כמה אין טעם במשחק הזה.
המשפט שכל מה שאנחנו רואים זה סופרסטארס דופקים כמויות של נקודות הוא ראייה סובייקטיבית וצרה של המציאות. אפשר היה להגיד אותו בכל עשור של הליגה.
והיי, אני רואה גם NFL. עדיין מעדיף NBA.
ספורט תמיד משתפר, וברור שהרמה הממוצעת היום גבוהה מהרמה הממוצעת בעבר. זה נכון לכדורסל כמו שזה נכון לכדורגל ולאתלטיקה ולכל ענף. המדע מתקדם, הטכנולוגיה משתכללת, שחקניום יודעים יותר טוב על מה להתאמן. היום כל ילד מתאמן על שלשות כאילו החיים שלו תלויים בזה, ובעבר הוא בכלל היה מחפש ענף אחר כי הוא לא מספיק גבוה או לחלופין מזלזל בקליעה כי הוא מספיק גבוה.
אבל, ממה שאני רואה, כמעט לכל אורך העונה הסדירה יש קרוב לאפס אינטנסיביות. שחקנים כמו ווסטברוק והארדן זוכים ב-MVP ומופיעים בשאקטין א פול מדי שבוע עם הליכות וחלומות בהגנה שלא מביישות את הארי מגווייר. אני מבין את ההנאה שבלראות אותם משחקים, אבל זו הנאה שיותר דומה לקרקס בעיניי - אנשים שעושים דברים מאוד מאוד מרשימים - ולא לספורט תחרותי. לא יוצא לראות בפרמייר ליג רגעים של רפיון, שלא לדבר על משחקים שלמים. יש לקבוצות משחקים גרועים כמובן, אבל אין כזה דבר לא “לעשות את האמיתי” כמו שכל קבוצות ה-NBA משחקות לפחות 60 משחקים בעונה.
אני לא מאשים כאן את השחקנים למען הסר ספק. עונת ה-NBA היא דבר לא הגיוני בעליל. 82 משחקים של 48 דקות זה יותר מדי גם פיזית וגם מנטלית. אי אפשר לשמור על 100 אחוז מחויבות אלא אם כן אתה מייקל ג’ורדן וכבר אין משוגעים כמוהו. אני לא צופה המון אבל מניח שביורוליג המצב הרבה יותר טוב מבחינת התחרותיות למרות שהשחקנים משמעותית פחות טובים.
ולגבי דונובן מיצ’ל שמפגיז גם בפלייאוף - זו בדיוק הבעיה. הוא יכול להפגיז 70 נקודות במשחק פלייאוף מכאן ועד הודעה חדשה אבל הוא לא בקבוצה מנצחת ולא יהיה בקבוצה מנצחת, אז למי אכפת? רק לדונובן מיצ’ל.
יש אולי שניים-שלושה שחקנים שמפגיזים נקודות כדי לנצח, כשרק לגבי לברון וקרי אני יכול להיות בטוח.
4 לייקים
כל מילה בסלע.
ווסטברוק זה שחקן שמאוד סלדתי ממנו בשיאו, בדיוק מסיבות כמעט זהות, מהרגע שדוראנט ברח, הוא העדיף סטטיסטיקה על פני הישגים, אני מסכים. כל הקבוצה עבדה למען הטריפל דאבלים שלו וזה היה קצת מגעיל.
בנוגע להארדן, אני לא מסכים. הארדן שחקן על, יוסטון גם בניגוד לאוקלהומה הייתה קבוצה רצינית שהייתה תחרותית בפלייאוף. כולל הסדרה ההיא מול גולדן סטייט. הכי קרוב שהיה לעצירת המפלצת.
בנוגע לשאקטין, אני מבין שהכוונה הייתה שהם עושים דברים מגוחכים. אבל אני רק מזכיר שהסיבה שלא ראית את זה בעבר היא כי פשוט לא היה דבר כזה. מדובר בסגמנט שמטרתו לעשות צ׳רי פיקינג ולהגחיך. ד"ש למקגי שהיה לא רע וזה שם לו תווית בתחילת הקריירה.
בנוגע להגנה של שחקנים. כמו שאמרת המדע והטכנולוגיה השתפרו, היום במשחק עם אוריינטציה התקפית כל כך, עולה השאלה האם לאחד כמו הארדן לא עדיף לשמור אנרגיה לפעמים על מנת להיות יותר אפקטיבי בהתקפה. המשחק השתכלל גם בפן הזה.
מסכים, כמות המשחקים באמת מוגזמת. יש פה שילוב של כמות משחקים עצומה וליגה שמתמרצת קבוצות גם להפסיד. היורוליג לא דוגמא טובה כי אין לאף קבוצה על הנייר אינטרס לנסות להפסיד, אין איזה פרס שמחכה בקצה המנהרה. זו כמובן לא הבעיה היחידה. אף אחד לא טוען שהליגה מושלמת, אבל הפלייאין לטעמי ניסיון מעניין מאוד כדי לשפר את העניין הזה.
שחקנים כמו מיצ׳ל תמיד היו ותמיד יהיו, מה שהשתנה זה האינפלציה בנקודות, שלדעתי היא מבורכת ורק מעידה על השיפור המטורף.
ולגבי קרי ולברון, אני יכול להוסיף לזה גם את דוראנט, דונצ׳יץ׳, יוקיץ׳, יאניס ועוד.
התופעה של הסטאט פאדינג אכן מתרחבת בשנים האחרונות אבל זה לא ברמה שציינת/רמזת.
יש לי הרבה מה לכתוב אבל אחרי יום עמוס אתפנה לזה רק מחר או אולי בסוף השבוע…
לייק 1
התפנה לי קצת זמן והבטחתי להגיב.
חוזר שוב לתגובה של ‘מגן ימני’ - יש לנו בעיה רצינית במשחק הכדורסל אם הייעוד שלו זה לקלוע סלים וזה דבר שקורה יותר מדי פעמים (כאמור 40 פעם במשחק וכמעט 50 אחוזי הצלחה) בשביל שספורט יהיה מותח או מעורר רגש. ככל שילכו עם ההתקפה ויצברו יותר סלים המשחק יילך ויותר ישעמם, בדיוק כמו שאמר מישהו למעלה - הרבה פעמים מיותר לראות משחק כדורסל ב NBA עד לרבע הרביעי לא חשוב כמה ההפרש, ככה זה שהפעולה לקלוע סל מגיע בקלות רבה מידי.
כשדברתי על פיזיות דברתי על זה, מה שקרא שרקי אינטנסיביות ואולי התבטא טוב יותר. איני רוצה מכות אבל חלק מהמשחק הוא גם הגנה ועל כל שחקן להיות משני הדברים גם אם זה אומר 90% התקפי ו 10% הגנתי. ב NBA הלכו עם ההתקפה כל כך חזק ונתנו להתקפה כלים חזקים שבא ג’יימס הארדן וניצל את בציניות עם עונותיים בהם הוא סחט עבירות מגן בלי שהיה סיכוי לכדור לצאת לכיוון הלוח שלא לדבר על הסל עצמו.
וזו הבעיה שלי. ברור לכולם שהכל נהיה מתוחכם יותר מבחינת אימונים, שימור גוף והזדקנות איטית, ומעל הכל כל ילד יודע שגם אם הוא יהיה שחיף ולא יתאמן בחדר כושר מה שחשוב בליגה הזו זו קליעה, אם יש לך את זה - יש לך הכל, אם אין לך את זה גם אם יש לך הכל אין לך כלום.
וזה מה שיפה ביורוליג. נכון, שחקנים מחטיאים שלשות חופשיות, לייאפים פשוטים אבל המאמץ להשיג זריקה הגיונית (ולא poor shot כדברי ריגר) הוא מאמץ טקטי הבוחן משחק קבוצתי והכנה יסודית של מאמן הרבה יותר מהיכולת האישית של השחקן - הרבה בגלל שלרןב שחקני היורוליג אין רמה גבוהה של אלאראונד ובעיקר אין קליעה יציבה. שחקן עם קליעה יציבה מספיק נחטף ל NBA זריז.
@Mikelike
או שאתה רואה פוטבול בתקצירים + סופרבול - ואז זה לא נחשב בכלל ל’צופה בפוטבול’ אלא ל ‘עוקב’, או שאתה רואה כמוני כל שבוע לפחות 3 שעות רדזון או משחק טוב פלוס כל משחק בפלייאוף ואז אתה האדם הראשון שפגשתי (ופגשתי המון) שמבין ועוקב אחרי פוטבול ועדיין מתעדף את ליגת הילדות של ה NBA (ילדות - מבחינה פיזית ואתלטית כמובן למעט לברון הממותה שיכל בקלות להיות TE כפי ששיחק בילדותו לפני שעבר לכדורסל. לטעמי אפילו DE קטלני יכל להיות).
2 לייקים
ומה עם זה שלא שורקים צעדים גם אם לברון הולך עם הכדור מהחצי עד הסל? 
ברשותך אתייחס לפסקה הזו בלבד, מפני שאני לא חושב שיש לי משהו חדש לכתוב שלא כתבתי כבר קודם וחבל שסתם נטחן פה מים.
שכחת את האפשרות שבאמצע. משתדל לראות כמה שיותר משחקים, לא רואה תקצירים. רק משחקים מלאים וממש לא רק סופרבול ופלייאוף.
אני חושב שיש משהו בכדורסל, שזה ספורט שמה לעשות, כולנו שיחקנו פעם אחת, או לפחות במשחק המשרדי של לזרוק את הנייר לפח, שגורם לי להעריך כל כך את יכולת הקליעה של אנשים כמו סטף קרי קווין דוראנט. הם לקחו את הדבר הזה שכולנו עושים ביום יום - קליעה ופשוט עושים את זה הכי טוב בעולם.
אני מחזיק מאוד מהאתלטים של הפוטבול, כאמור אני חובב של המשחק(וגם ניסיתי לשחק קצת בעצמי בעבר), אבל לטעמי מהסיבה שציינתי קודם שגורמת לי כל כך להעריך את כישורי הכדורסלנים והקליעה שלהם היא זו שנותנת את הערך המוסף לענף(ערך מוסף שמבחינתי יש גם לכדורגל ואפילו ריצות באתלטיקה קלה), ניסיתי את זה בעצמי. כל החברים שלי ניסו את זה. וכנראה רוב האנשים בעולם ניסו את זה. החבורה הזו שב-NBA היא זו שעושה את זה הכי טוב ובפער. מעורר השתאות בעיניי.
לייק 1