ממש לא מסכים, לברון השחקן הכי חשוב ומשפיע של הלייקרס בפלייאוף הזה, לא הכי טוב, כי דייוויס יותר טוב ממנו היום.
בעונה הרגילה כששיחק בקבוצה חלשה להחריד הוא קלע 29 ב 50% מהשדה הוריד 8 ריבאונדים ומסר 7 אסיסטים, אבל מאז שחלון ההעברות נסגר וקיבל קבוצה טובה הוא משחק אחרת.
בפלייאוף הוא קולע 23.4 ב 50% מהשדה מוריד 10 ריבאונדים, מסור 5.3 אסיסטים בנוסף ל 0.9 חטיפות ו 1.3 חטיפות.
המספרים מצויינים אבל יותר נמוכים ממה שרגילים ממנו אבל לא מספרים את הכל, בפלייאוף לברון עם הגנה אדירה לצד דייוויס וחוסם ומשנה הרבה זריקות, נותן את הגוף וחוטף כדי לסחוט עבירות תוקף ומשתדל הרבה יותר.
התקפית הוא שולט לחלוטין בקצב המשחק, מתי שצריך משחק מהיר ומתי שצריך מאט את הקצב, לוקח על עצמו פחות בעניין הובלת כל ההתקפות, עד עכשיו שיחקו נגד 2 מהקבוצות שרצות הכי הרבה בליגה, ממפיס הצעירים והסופר אתלטים וגולדן סטייס שבכלל המציאה את השיטה, לברון בגיל 38 לא יכול לרוץ בקצב הזה למשך סדרות שלמות, כל משחק הוא מזהה מי חם ומפנה לו את הבמה, מושך את השומר שלו הצידה ונותן לחברים שלו לבוא לידי ביטוי, יש לו סגל הרבה יותר טוב עכשיו, מי שהיה חם בכל משחק נתון קיבל את הבמה, אם זה ריבס ראסל שרודר או ווקר במשחקים האחרונים והם מחזירים בגדול, זה משאיר את לברון רענן כדי להשתלט על המשחק מתי שצריך ולתת את ה 24 נקודות שלו ברגעים המכריעים.
אבל עדיין, משחק מספר 6 מול הווריורס כשהוא יודע שהפסד ואין דרך חזרה(רוב הסיכויים שגולדן סטייט מנצחת במשחק 7 אם מגיעים לשם) הוא חוזר להיות לברון הישן והטוב, 30 נקודות ב 10 מ 14 מהשדה 9 ריבאונדים ו 9 אסיסטים ו 7 דקות אחרונות גרבז’טיים והוא נח, אם היה משחק צמוד היה מסיים עם טריפל דאבל 36 11 ו 11, משחק מפלצתי.
לברון פשוט סומך יותר על החברים שלו ומשתמש בהם כדי להישאר רענן, אבל עדיין שולט לחלוטין על המשחק רק סבדרכים אחרות.
ראיתי כמעט כל משחק פלייאוף של דאנקן, שחקן אדיר, אבל המשחק ההגנתי של AD בפלייאוף הזה זה משהו שלא ראיתי, ההבדל הגדול ביניהם שעם דאנקן בנוסף למשחק הגנה משובח היית יכול לרשום את המספרים שלו בהתקפה עוד לפני תחילת המשחק, דייוויס בעייתי מאוד בעניין הזה, לצד משחקים מהרמה הכי גבוה התקפית הוא נופל למשחקים של 10 נקודות שהוא בכלל לא מורגש, אצל דאנקן לא היו משחקים חלשים התקפית במיוחד לא בפלייאוף.
). מזל שיש את ג’ימי לחוות גם רגעים של אושר שקצת מזכיר אושר של הצלחה של קבוצה שאתה אוהד. לא מפספס אותו כמעט מאז הריצה ב-2020, הוא פשוט מרגש.