FOMO תל אביבי טיפוסי.
עיר עצומה, עשירה וחולת ספורט, במדינה העשירה בתבל, עם הזדמנות לאלופה ראשונה אחרי יותר מ-50 שנה + האמריקאים שיודעים למנטז הרבה יותר טוב מכל אחד אחר. אני לא מופתע בכלל.
המחירים לא בפרופורציה לכלום, למעט חוקי ביקוש היצע.
אפילו שחקנים התרעמו על זה שהמחיר מרחיק את האוהדים האותנטיים, ומזכיר שמדובר בכאלה שמרוויחים לא מעט, במקרה הזה ג’וש הארט, שהוא המבוגר בין כל הבכירים בניקס, אבל בעל השכר הנמוך ביותר מחברי החמישייה עם כ- 20 מיליון דולר לשנה (כל החמישיה יחד מרוויחים כ- 172 מיליון דולר בשנה). כלומר אין צורך לעשות בשבילם מגבית, והם מבינים שהסכומים הללו לא באמת הגיוניים. אבל אני בטוח שלא נראה שם מקומות פנויים.
אגב שכר החמישייה הפותחת של הספרס נמוך בהרבה כי שניים על חוזי רוקי (ושלישי בכלל אומר תודה שלקחו אותו שניה אחרי שנחתך מפילדלפיה) - כ- 90 מיליון. ברגע שהחוזים הללו מסתיימים- יהיה קשה לספרס להמשיך להחזיק את כולם.
לייק 1
מה האלטרנטיבה? פיקוח על המחיר? יהיה מחסור בכל מקרה, אני מבין את הסלידה ממחירים כאלה למשהו שאמור להיות ״עממי״ אבל לא מוצא אלטרנטיבה שאינה הגרלה.
אין ממש אלטרנטיבה, זו הזדמנות חד פעמית והמועדון יעשה הכל למקסם רווחים. ואיך הגרלה היא אלטרנטיבה? גם שם צריך להסכים על מחירים, ואין סיבה אמיתית לוותר על רווחים אפשריים.
למעשה גם אין צורך כי כנראה כל ניו יורקר שרצה- ראה את המשחק.
המחירים מרגישים לנו מוזר כי אנחנו מתרבות ספורט אירופית. אצלנו מחירי הכרטיסים אחידים ונמוכים, למעט כרטיסים מיוחדים. בארה”ב המחירים לרוב (אם לא כל) אירועי התרבות הם דינמיים ועכשיו הגיעו לקיצון כי מדובר במצב קיצון - אחד ממועדוני הספורט הגדול בעולם, בעיר הגדולה והכמעט-עשירה בעולם, במעמד בו לא היה 30 שנה ועם אפשרות להישג אליו לא הגיע 50 שנה.
זה לא ממש משנה אם מחיר הכרטיס הזול ביותר הוא 10 אלף דולר או 5 אלף דולר. אני מניח שבמשחק 7 של סטף-לברון בסן פרנסיסקו זה הגיע למחירים האלו. בכל אופן אדם מן השורה לא יכול להגיע לגמר NBA מבוקש. זה אירוע אקסקלוסיבי לממש-עשירים, והפעם זה פשוט לממש-ממש-עשירים.
4 לייקים
היי אבל כתבתי את זה בעצמי:
(פחות טוב אמנם)
יכול להיות שלא הבנתי היטב את הסנטימנט של ההודעה הקודמת - אם לאנשים ״צורם״ המחיר הגבוה אז אפשר להוריד מחיר מלאכותית, אבל אז יהיה מחסור. כשיש מחסור, אפשר לחלק לפי תור או לפי הגרלה ו… זהו פחות או יותר. לחלק מהאנשים זה מרגיש צודק יותר, לי לא.
כמובן שמנקודת המבט העסקית של הניקס אין שאלה וצריך למקסם.
לייק 1
- בעיקרון הדרך של האוהד ה׳אמיתי׳ להגן על עצמו מפני סיטואציה כזו היא לקנות מנוי. אין מנוי פלייאוף בליגה הזו למיטב ידיעתי
- כדורסל הוא איננו ענף ספורט, כידוע, אלא יותר ממשפחת ה wwf
- כמו ששרקי אמר, ספורט אמריקאי זו תרבות אחרת שקשה שלא להגיב כלפיה בציניות עם כל ההערכה למוניטיזציה (ויש בהחלט)
יש ברים (אפשר להתווכח האם מקום שמוכר בירה וממוקם באפר ווסט סייד ראוי להיקרא בר, אבל זה לתרד אחר) שמשלמים לך את החשבון תוך שהם מגדרים בפולימרקט. יופי קפיטליזם.
אני אוהד ספרס מאז ימי דאנקן, אבל להפסיד בנקודה בגארדן אחרי שהובלתם ב27 במחצית…. וואלה מגיע לניקס השנה. בכעקר בגלל בעיית מנטליות אצל הספרס שעוד לא מבושלים אם לומר את האמת. קצת כמו הפטס שלי שגם הגיעו לסופרבול מהר מדי כשעוד לא בושלו.
2 לייקים
טוב, היה שווה את הכסף לא?
5 לייקים
מה לעזאזל ראיתי עכשיו???
אני לא יודע מאיפה הם הביאו את האנרגיות המנטליות לחזור מבור כזה. מגיע להם להיזכר כגיבורים בהיסטוריה של הפרנצ’ייז הזה, וואו!
משחקים כאלה גורמים לי להאמין שהכל מתוסרט.
Knicks in 5!!!
סנסציוני. איזה באסה שאני לא בניו יורק עכשיו.
לייק 1
האמא של הקבוצות הקשוחות.
כשמגיע- מגיע.
המזרח חלש כל כך ביחס למערב, אבל יצאה קבוצה מעולה, מלוכדת, יודעת בשביל מי לעבוד, אין אגו בכלל. אפילו טאטנס נהיה פתאום שחקן.
ג’יילן ברונסון- בשקט אחד מ 5 הטובים כיום, כמעט לא אפשרי לשמור עליו ולהוציא לו את הכדור מהיד. אם ילמד לשחרר מוקדם יותר- הם יצטרכו פחות חילוצים של השניה האחרונה.
מי היה מאמין שברונסון יהיה כזה כוכב כשהיה בדאלאס? ללא הפציעה של לוקה הוא לא היה מוקפץ קדימה בהיררכיה וללא הוויתור המטומטם עליו, ללוקה הייתה כבר אליפות.
אבל אותי מעניינים יותר הילדים מהמערב. איזו התקדמות של הרוקי הארפר, כולל מה שעשה לדני ופורטלנד באותו משחק מדהים. נראה איך הכאב של ההפסד יבשל אותם. לדעתי פוקס חתם על העזיבה שלו בסדרה הגרועה הזו. גם אם לא מיידית השנה, לא רואה אותו נשאר. אם יוכלו להביא פאוור שייתן גב בהגנה ובהתקפה, וירדו מהרכב של 4 גארדים (כל מי שאינו וומבי הוא בגובה של 1.95 עד 2.01) ועוד קפיצת מדרגה התקפית של וומבי- הם יהיה לא עצירים לכמה שנים (עד שיצטרכו לפתוח ארנקים).
למיטב זכרוני, גם בריצת הגמר של מינסוטה הוא היה מעולה בתור הרובין של אנט. שמח בשבילו, אנדרייטד.
-
דנהאוזן - מי שלא מכיר, לפני כמה חודשים WWE החתימו מתאבק קומי בשם דנהאוזן, שהוא ערפד שמטיל קללות על אנשים. הבכורה שלו הייתה קטסטרופה, אבל כבר למחרת הוא כבש את לב הקהל ומאז הוא המתאבק האהוב ביותר ברוסטר ומוכר המרצ’נדייז מספר 1 בחברה.
מאחר ו-ESPN ו-WWE התחילו לשתף פעולה, דנהאוזן עלה לשידור עם סטיבן איי סמית’ במהלך הסדרה הראשונה של הפלייאוף, וקילל את ניו יורק ניקס, כי איי סמית’ דיבר אליו לא יפה. הניקס הפסידו לאטלנטה מיד לאחר מכן. אחרי שני ההפסדים, דנהאוזן העלה סרטון לרשתות בו הוא טוען כי אוהד של הניקס שילם לו ‘human monies’ כדי להסיר את הקללה, ולכן הניקס הם עכשיו Uncursed. הניקס ניצחו 13 משחקים ברצף וזכו באליפות ראשונה אחרי 53 שנה, עם כמה מהתצוגות הכי לא הגיוניות בספורט אי פעם.
זה כל כך מטומטם אבל יצא פשוט מושלם. -
האופי של הניקס - הניקס התרגלו לפתוח כל משחק בגמר בצורה מחרידה, וגם הלילה לא היה שונה. אחוזים זועתיים מהשדה, קלעו 2 שלשות והחטיאו כמעט את כל שאר הזריקות ברבע שלם. שני שחקני ההתקפה החשובים ביותר שלהם אחרי ברנסון הושבתו עם בעיית עבירות לאורך רובו המוחלט של המשחק. אבל עם כמה שהתקשו בהתקפה, ידעו לשמור את עצמם במשחק עם מלחמת עולם בהגנה. השדרים אמרו שהתוצאה במחצית הייתה הנמוכה ביותר בגמרים מ-2010, כך שהיא למעשה הנמוכה ביותר בעידן השלשות. למרות ערב קליעה מחריד של כולם חוץ מאחד, למרות בעיית עבירות, למרות משחק חוץ, למרות יתרון 3-1 שאמור לספק תחושת ביטחון מסוימת, הקבוצה הזו מצליחה להשאיר את עצמה במצב מנטלי של ‘זה עכשיו או לעולם לא’ במשך כל רגע במשחק (והסדרה). שחקנים כמו ג’וש הארט ומיצ’ל רובינסון אי אפשר לייצר במעבדה לאתלטים. Resilience במיטבו.
-
השופטים - אני מבין שבפלייאוף יש מכות, ושתי הקבוצות הרביצו, הכל טוב. אבל היחס שנתנו לוומבי כבר גבל בשערורייה. אני יודע שהוא חטף יותר מכולם ככל הנראה, אבל העבירות הבלתי ספורטיביות שלו כל כך בולטות שאין לי מושג איך הוא לא הורחק עד כה, ובטח ובטח שלא היום אחרי העבירה על ברנסון שאפילו לא נשרקה. חוקקו במיוחד נגד עבירות של להכניס את עצמך לתוך איזור הנחיתה של הזורק, הוא עושה את זה בבירור באופן מכוון, ברנסון אכן דורך לו על הרגל בתנועה שהיא הגורם הנפוץ ביותר לפציעות בכדורסל, וכלום! דריימונד גרין הורחק ב-2016 על פחות מזה. אפשר להוסיף עוד כמה וכמה אי-שריקות הזויות לעבירות ברורות על ברנסון, את היד המאוד-קלה על ההדק כשמדובר בטאונס, וקשה לא להרגיש שהיה פה נסיון ליצור עניין.
-
ספרס - הגנה כמעט מושלמת לאורך כל המשחק. הם כמובן הצד היותר דומיננטי בתוצאה הנמוכה של המחצית. הכריחו כמה וכמה זריקות בלתי אפשריות עם הבאזר, עטו על ברנסון עם שמירות כפולות ומכופלות צוות רוקט סטייל, וההשפעה של וומבי בהגנה פשוט לא תיאמן. הארפר עם משחק של סופרסטאר. קרח בורידים, לקח על עצמו ודילבר גם בקלאץ’, ואמנם פספס איזה לייאפ חוף-אל-חוף אבל היה היחיד שתיפקד התקפית בספרס ברבע האחרון. עד סל של שאמט ברבע הרביעי, הספסל של סן אנטוניו קלע 24 לעומת 0 של הניקס, כש-21 מהן של הארפר. ואסל, קאסל וכמובן וומבי צריכים להסתכל על עצמם במראה בנוגע לאימפוטנציה ההתקפית שלהם בסוף, ואני בטוח שהם יעשו את זה, אבל יש לסן אנטוניו חמישייה מפחידה לעתיד הקרוב.
-
ברנסון - קודם כל, אני לא זוכר סופרסטאר בשנים האחרונות שזוכה באליפות והדבר הראשון שהוא עושה הוא ללחוץ את היד של מאמן היריבה. אני זוכר את לברון נשכב על הרצפה, את קרי בוכה עם החברים, את יוקיץ’ מחפש את הדרך לסרביה. ברנסון שומר על straight face, לוחץ לג’ונסון את היד ורק אז מתפנה לחגיגות שהן בעיקר התייפחויות סולידיות, כי גם הוא לא מאמין שזה קרה לו. איזה סיפור, ואיזה שחקן אדיר. הופעה לא פחות מג’ורדנית. הספרס התבייתו עליו מהרגע הראשון, ולמרות זאת לקח כל כדור, קלע זריקות בלתי אפשריות (ליטרלי תפסתי את הראש כל כך הרבה פעמים במשחק הזה) באחוזים מטורפים, ובמו ידיו נתן אליפות לניו יורק. מעורר השראה, השתאות, פליאה, מה לא. לא ייאמן שזה קרה ואיזה כיף שזכינו לראות את זה. הייתי אומר דוד מול גולית קלאסי אבל נראה לי שהבדלי הגובה בין דוד לגולית היו קטנים מההבדלים בין ברנסון לוומבי.
ל-4-1 אף אחד לא ציפה, אבל לכולם ברור שהסדרה הזו היא הרבה יותר מהתוצאה החד-צדדית שלה. יכל להיגמר בסוויפ לכל צד באותה מידה שיכלנו להמתין עכשיו בקוצר רוח למשחק 6. סדרה מטורפת שהחזירה המון כבוד לליגה. חבל שנגמר וטוב שהיה.
6 לייקים
מסכים, אבל איך פספסת אחד שהמונח של התמדה פשוט תפור עליו, והוא כבר באיזה רצף מטורף של הופעות, ששייך לשנות השמונים. מיקל בריג’ס.
לגבי האימפוטנציה ההתקפית של הספרס אני פחות דואג, כי השיטה קיימת, האתלטיות קיימת, וההירארכיה תשתפר, כמו שבניקס כל אחד מודע למקומו. כך יהיה במיוחד לאחר פוקס, שהגיע כמר קלאץ’ אבל לא תפקד בסדרה הזו.
כמובן ששייך לשם. גם אלבראדו ותכלס כל הניקס. קבוצה עם מנטליות חריגה.
הניקס לא היו במשך שנים הבדיחה של הליגה? מה השתנה?
אם לומר בשם אחד הייתי בוחר בליאון רוז. סוכן שחקנים שמונה להיות המנהל של הקבוצה, והתחיל את השינוי.
לצד זה לקחו שחקן משנה בדאלאס ושילמו לו הון כדי שיבוא ויחתום חוזה (לזכר הימים שהאבא שלו שיחק בניקס). בהמשך הוא אפילו ויתר על קצת כסף כדי שיתחזקו בעוד כוכבים.
2 לייקים