איזה קוף עצום ירד לו מהגב. וואו.
מסי יגיע לתחילת העונה מינוס 50 קילו של משקולות על הרגליים, לטעמי יש סיכוי טוב לאליפות עם ההליכה על המים שנראה ממנו השנה, יש למה לצפות
הוכתר כמצטיין הטורניר. כבש ארבעה שערים ובישל עוד חמישה
אתה זוכר שמסי שחקן חופשי נכון ?
מסי שיחק את אחד המשחקים החלשים שלו בנבחרת. בכל אחד מהגמרים הקודמים הוא היה יותר טוב, והם לא ניצלו את זה, הפעם הם עזרו לו לנצח. אני חושב שזה הדבר שהכי מפתיע פה. אבל לעזאזל למה הם לא היו יכולים לעשות את זה שהוא היה יותר טוב…
עדיין מצטיין טורניר ובצדק.
סמנטיקה משה, שנינו יודעים שעוד כמה ימים הוא יחתום על חוזה חדש, במצב הקיים רק שנה אחרי הריאיון שבו ביקש לעזוב, יש תקווה בלב.
זה לא תלוי רק בו. יש בעיה של ממוצע שכר שצריך להוריד.
מסי אבל עדיין לא זכה במונדיאל
(אחר כך נאשים שלא זכה ביורו🤫)
חברים אני רואה שאתם קופצים יותר מידי למעלה. מסי עדיין לא לקח תואר עם הנבחרת שהוא מעודד מהספסל. כל עוד הוא לא יעשה את זה הוא תמיד ישאר לוזר
עם כל הכבוד, הוא הוריד רק את הקופיף, הגורילה עדיין שם
לראות את כל שחקני הנבחרת רצים ישר אליו בשריקה כמו גדוד מעריצים היה מרגש ברמות. כל מי שמתעסק במשחק הזה ידע שאין ראוי ממנו, אשכרה חצי ברזיל הייתה בעדו. לא חושב שיהיה שחקן שיזכה ליחס כזה שוב ביריבות כזאת. לא זוכר שחקן שהגיע ליותר גמרים עם הנבחרת שלו, כמה זה היה חשוב לו, כמה הוא השתחרר.
לראות את ניימאר, אחד הכישרונות הגדולים בהיסטוריה בעיניי, מחבק אותו ככה בסיום המשחק כשהוא עדיין מנגב את הדמעות של עצמו אחרי ההפסד היה פשוט מדהים, כי גם הוא, כמו שהוא מעיד על עצמו, היה ונשאר מעריץ שלו.
ונכון, הקופה זה לא המונדיאל, אין מה להשוות, אבל בנקודה הזאת, לא היה תואר שהיה יכול לשמח את מסי יותר פרט לגביע העולם. זה לא היה הוגן אחרי כל מה שנתן לנבחרת ולכדורגל שהוא יפרוש עם המועקה הזאת.
שהחיינו!
הוא לא זכה בזמנו בקופה , רק אומר. ,( אם נשים בצד הפערים בתוצאות בקבוצות)
אכן, אבל ארגנטינאים וברזילאים יוותרו על 20 קופה תמורת מונדיאל אחד.
ושם היא גם תישאר.
מה שמצחיק זה שבראייה היסטורית, הקריירה הבינלאומית של מסי תיראה ממש מרשימה. רק מי שעקב אחריו בלייב ידע עד כמה המסע שלו היה ארוך ומייגע. עד כמה הוא תמיד היה קרוב, אך זה חמק לו מבין האצבעות פעם אחר פעם.
אגב, כיאה למסי הוא שבר אתמול שיא מדהים נוסף - השחקן היחיד אי פעם שזכה ב3 פרסי “שחקן הטורניר” של הקופה, המונדיאל והיורו. פלה, זידאן ורונאלדו זכו בשניים כאלה (מונדיאל אחד וקופה/יורו אחד).
מדהים איך כשאתה מתבגר אתה מתייחס לדברים האלו אחרת. כל הסביבה של העוסקים בתחום נהנים מעוד פיסה סטטיסטית של מסי, או רק סבב מאבקים על מי יותר גדול הוא או רונאלדו ובמורשת שלו.
כבר שנים שאני עוקב אחרי הנבחרת הביזארית הזאת שהצליחה לגרום לי מדכאון קל לשברון לב, עד אמונה סדוקה במה שיש למדינה הזאת להציע. אני כבר לא יודע מה הוביל אותי להמשיך לראות גם את הטורניר הזה עם 0 ציפיות, אבל בחיי שאני לא מצליח להסביר את התחושה הזאת של אחרי. גאווה, התרגשות לעזאזל אני רואה את מסי מדבר עם הילדים שלו אחרי הזכייה ואני עם דמעות בעיניים. מה קורה פה?
אני מניח שככה נראית אהדת כדורגל במובן הכי טהור שיש. ללא הצדקות מיוחדות לקבלת תואר, מבלי להיות מושלמים בכל אספקט בשביל להרגיש גאווה שמי שאתה אוהד הוא הכי טוב שיש. לא צריך את כל זה. האושר והרגשת השלמות הזאת לא באה מעמידה בכל הפרמטרים, היא באה מרגש אמיתי שזה כל מה שרצית לראות.
זה שייך למסי, סקאלוני ולכל ארגנטינה, וכל מה שיש לי להגיד זה תודה.
אין ניתוח טקטי של המשחק?
שאלה שמסקרנת אותי, לא מתסכל אותך שדווקא במשחק חלש של מסי בגמר הזה החברים שלו ידעו לבוא לעזרתו אבל בגמרים אחרים לא?
עדיין מתסכל אותי. מסי זכאי ליותר מקופה אחד ובודד.
המשחק לא התעלה ממש. ברזיל עלתה אם תכנית א’ מאוד טקטית שמספיקה להם רוב הזמן לנצחונות. ארגנטינה כבשו והקשו מאוד על ברזיל שבמחצית השנייה התחילה בהדרגה להיכנס לall out attack, בעוד ארגנטינה קראו כמעט כל כניסה של שחקן ברזיל לשטח ריק, ופשוט הצליחו בחלק גדול מהזמן לנטרל את הלחץ שלהם. זה ממש ניצחון טקטי של סקלוני יותר מהכל.
לגבי השאלה השנייה, הסיפור של מסי יפה, מרגש, אבל הוא לא העיקר. אני שמח בשבילו והוא היה יותר מראוי להצליח לקחת תואר עם הנבחרת, אבל זה לפני ומעל הכל ניצחון של הנבחרת ככלל, והמשחקים האחרונים ממחישים כמה זה לא יכול להיות סיפור רק של שחקן אחד. זה גם סיפור של עלייתו של דיבו מרטינז, זה סיפור הגאולה של די מריה, סיפור הפריחה של דה פול וגם המסע בשינוי התודעה בנבחרת שעשו סקאלוני והצוות שלו.
זה אומנם הפורום של בארסה, אבל לא כל השמחה היא בשביל מסי בלבד, וזו רק נבחרת שלמה שיכולה לקחת תואר, אפילו אם הוא חלק עצום ממנה
אני לא מסתיר או הסתרתי את הסיבה למה אני בעד ארגנטינה, אין לי שום קשר ריגשי או משפחתי לארגנטינה . אבל לא הבנת אותי. אני מסכים איתך שהפעם זה ניצחון קבוצתי. אני רק לא מבין למה לקח להם כל הרבה זמן להתגבש ולהבין את זה. תשנה את המשפט ל"ארגנטינה זכאית ליותר מקופה יחיד ובודד" לא משנה לי.
חוסר מזל, לחץ קשה מאוד, חוסר חיבור מהקהל, צוותים מקצועיים מקובעים והמון חולשה מנטאלית בגדול.
מה שמאפיין את הנבחרת הזאת זה לא כישרון יוצא דופן, או איכות כזו או אחרת, אלא ליכוד ושיטה מובהקים.
לדעתי בטורניר הזה ארגנטינה קיבלה את מסי של ברצלונה, אולי בפעם הראשונה ואני לא אומר זאת בביקורת אלא בידיעה שהרף עצום וגבוה גם בגילו המופלג. וכמובן גם הקטע של האמוציות ואפילו מנהיגות. זה הסיום ש’שהיה צריך להיות’, הצדק נעשה. הגיע לו ואני מודה שהעליתי חיוך גם כאוהד ריאל מדריד ואתם יודעים מאיזה ‘מחנה’ אני. אבל לדעתי גם הוא וגם כריסטיאנו שחקנים כלכך גדולים, בטופ 15 שנה ונניח 12 שנה עם כדורגל אלוהי - שהם לא היו ‘צריכים’ את זה בהקשר האזכור ההיסטורי, אולי רק שורה קטנה בויקיפדיה ו-‘תואר עם הנבחרת’. אני לא חושב שארבע זכיות בליגת האלופות ומאות שערים פחות שווים ממונדיאל - רחוק מזה. כמובן שהם מרגישים שהגשימו את עצמם בפן האישי ואין סיבה ששניהם לא יהיו בקטאר.
רוצה ברשותכם לתת מילה טובה גם לסקאלוני המאמן וגם לאנדרייטד אנחל די מאריה שכאילו משחק בליגת גמדים בצרפת ומתעלמים ממנו. אחלה שער, צריך לנצל מצבים. הוא בן 33 כבר וקשה לשים לב לזה. לדעתי כן היה בנבחרת טוב לאורך השנים בניגוד לאגווארו או פיפיטה. בכל משחק בליגת האלופות די מאריה היה בין השני שחקנים הטובים בקבוצה, מנייה בטוחה לא פחות מאמבפה וניימאר לדעתי גם אם ההסתכלות היא שונה ולאו דווקא ברמת מספרים. אני בדעת מיעוט בפורום של מדריד אבל אם תשאלו אותי, בלי להסס: די מאריה > בייל. ותודה על המספרת ההיא, גארת’.