אני כלל לא חושב שאתה בשעת מיעוט. אני גם חושב ככה ואפילו כתבתי זאת בעבר.
לדעתי מכירת שי מריה הייתה אחת הטעויות הגדולות שעשינו.
נכון הוא רק עודד מהמגרש,עכשיו גם מסי וגם רונאלדו לקחו תואר עם הנבחרת בלי לשחק בגמר
*ציניות
*מסי השחקן הטוב בעולם
פדרי שולב בנבחרת האולימפית הספרדית. שם נוסף שהוזכר בהקשר ברסאי הוא פאו טורס.
מיודענו דני אלבס צורף לנבחרת הברזילאית האולימפית.
ספורטאים נוספים בענפים נוספים
נפתח דף על האולימפיאדה בו אפשר לדון על הענפים
ברזיל עם אלבס וספרד עם פדרי עלו לגמר.
אריק גרסיה מוסר שהוא לא נעלב.
בכל אופן, מחזיק אצבעות לפדרי.
פדרי ( וגרסיה?)
אומנם הם בעיקר אם המחמאות (ומדליית כסף), אבל באמת שהדור הצעיר של ספרד צעיר, מעניין ובעיקר צריך הכוונה. ספרד עדיין מייצרת כישרונות בסיטונאות, וכיף לראות את הדור החדש בא לידי ביטוי, אבל בגלל העזיבה המוקדמת של הכישרונות מקבוצות האם שלהן מאוד קשה לראות אותם בונים תאום וגדלים ביחד. הגדולה של ספרד בשנים האחרונות הייתה באיחוד שחקני הנבחרת בין שתי קבוצות גדולות (בארסה וריאל) ומעט אחרות. כרגע הם נראים מאוד מפוזרים, ואני מקווה שהליגה הספרדית והגדולות יתאוששו כדי להחזיר את חלקם חזרה.
אני לא יודע כמה זמן טבאס ישאר בספרד, אבל אני תוהה אם צפוי להגיע צעד כלשהו לעזור לספרד להרים את עצמה, כי כרגע היא בעיקר שוקעת עם עוד ועוד קיצוצים ואיבוד הדרגתי של הכישרונות שלה.
סליחה על הדיליי אבל חייב רגע להתייחס:
כמעט כל החלטה של סקאלוני הייתה שגויה בעיניי וצורת המשחק של הנבחרת הייתה אפורה ומשעממת טילים. ונכון לא היה כישרון יוצא דופן ולא איכות. הדבר היחיד שכן היה הוא ויתור על זהות הכדורגל של ארגנטינה. ארגנטינה עלתה לשחק בטורניר הזו כמו נבחרת אירופאית אפורה שמתעניינת אך ורק בתוצאה. הפסקנו לנסות לשחק התקפי (די חזרנו ל4-4-2 קלאסי וויתרנו על נסיונות ההתחקות אחר ה4-3-3 הברסאי), הפסקנו לנסות לשחק יפה או יצירתי. הפסקנו גם ללחוץ ולשטוף את המגרש.
כל סימני ההיכר של הכדורגל שלנו הלכו ונשחקו עד תום, ודווקא מתוך הביצה הזו, של הכדורגל הלא יפה והלא מעניין והלא סוחף, דווקא משם הוצאנו גביע. יש בזה משהו עצוב. אבל בסוף לפעמים התוצאה כן חשובה יותר מהדרך. כי אחרי למעלה מ-20 שנה, כשנשרקה השריקה האחרונה, ההתרגשות הייתה עצומה ומלאת רגש וסוחפת.
הגביע הזה הוא הרבה בזכות החולשה של שאר הנבחרות. רוב נבחרות ארגנטינה שראיתי ב15 השנים האחרונות היו ראויות יותר לתואר מזו הנוכחית. זה פשוט לא משנה. לפעמים כדורגל הוא שורה תחתונה. כשקבוצת אמצע טבלה לוקחת אליפות היא לא מתעניינת בצורה בה היא לקחה את התואר. רק ברגע שנבחרת ארגנטינה השילה מעליה את גלימת הזהר והצטרפה אל פשוטי העם במרכז הטבלה - רק אז זה קרה. עכשיו היא צריכה למצוא את הדרך ללבוש בחזרה את הגלימה. כי אנחנו פאקינג ארגנטינה קראחו.
אני חושב שזה תסמין של כל נבחרת כמעט באשר היא.
תסתכלו ב20 השנה האחרונות, בתקופת הכדורגל המודרני. הכדורגל נבחרות הפך לכדורגל ברמה מאוד נמוכה.
כל הזוכות כמעט זכו יותר בזכות כדורגל ציני והגנתי ולא בזכות שטיפת משחק.
אני מרשה לעצמי להתייחס פחות לקופה, בסוף שם יש 3 נבחרות חזקות כך שלא משנה מה ארגנטינה או ברזיל יעשו הן עדיין יהיו פייבוריטיות ברורות.
2004 - יוון וכל מילה מיותרת
2006 - איטליה בזכות ההגנה
2008 - ספרד, היוצאת מן הכלל.
2010 - אותה ספרד עם כדורגל משעמם. (והגנת ברזל)
2012 - ספרד שכבר יצאה לנו מכל החורים.
2014 - גרמניה, שיחקה נהדר.
2016 - פורטוגל, גם דרך כדורגל לא מעניין מידי.
2018 - צרפת, למרות כל הכישרון שיחקה מאוד ציני.
2020 - איטליה, קיבלנו פנדלים בחצי ובגמר, הייתה מפתיעה בהחלט, אבל לא הציגה כדורגל מטורף.
זה קורה בגלל שהנבחרות לא מתאמנות כמו שצריך. אין חיבור וקשה ליצור שיטת משחק.
משחק לחץ גבוה דורש המון תיאום, תיאום שקשה לייצר בכמה אימונים ומשחקים הבודדים של הנבחרת.
לא במקרה הנבחרות היחידות שהצליחו לזכות עם כדורגל יפה היו גרמניה וספרד, נבחרות שרוב שחקניהן משחקים באותן קבוצות.
אני חושב שהכדורגל נבחרות חייב שינוי דחוף.
אולי במקום פגרות נבחרות עדיף לנו לקבל עונת קבוצות קצרה יותר ואז משחקי נבחרות רצופים של מוקדמות + מונדיאל/יורו.
מצב כזה ייתן לנבחרות להגיע הרבה יותר מאומנות.
אם תשאלו אותי, תפקיד מאמן הנבחרת הרבה יותר סמלי ממשמעותי. מעבר לבחירת סגל והרכב אין לו באמת זמן לבסס שיטה של ממש. מעבר להיותו מנהיג מהקווים או מה לא הוא די כלום. לא במקרה המאמנים הגדולים הם מאמני קבוצות.
לא נראה יותר נבחרות על אמיתיות. צרפת ב2018 (וגם ב2020) הייתה עם סגל לדעתי הרבה יותר טוב מברזיל ההיא ועדיין תראו איך היא שיחקה.
אם הערך הספורטיבי היה השיקול הראשי זה היה ככה.
בגלל שהוא לא, אז עונה קצרה יותר הייתה מביאה לפגרה ארוכה יותר, ולגביעים שהיו מתחרים בטורנירים הבינלאומיים של קבוצות שלא רוצות שחצי שנה שחקנים שלהם לא ישחקו. ופיפא ואופא רוצות בלעדיות.
שמע, אני לא מזהה ממש את “סימני ההכר” הללו שאתה מתייחס אליהם מאז בערך 2008. זו לא אותה ארגנטינה, אבל היא לפחות רצה ונלחמה כל הזמן. ארגנטינה מבחינתי זה קודם כל לשרוף את הדשא. הכדורגל היפה והרומנטי מת אחרי שהחבר’ה שהיום מאמנים את הנבחרת התייאש ביום בו אז’אלה התפרק בגמר הקופה מול אותה ברזיל.
רוב הכדורגלנים בנבחרת הם אירופאיים. הגישה השתנתה, והגלובליזציה היא כזאת שחייבים לשנות גישה. גם ברזיל היא כזאת, ואורוגוואי תהיה כזאת כשהדור הנוכחי שלה יעלם.
מסקרן אותי או שאני לא הבנתי, אורוגואי משחקת כדורגל התקפי?
בעיקר לא בהכרח שינתה את הסגנון האגרסיבי שלה ומשחק בקצב גבוה.
ראיתם את גאבי? גאבי גאבי? ראיתם את המשחק אתמול של ספרד עם גאבי? הכי צעיר אבר? גאבי? נגד איטליה? גאבי? ראיתם כמה מסירות היו לגאבי אתמול? גאבי נגד איטליה? ומה עם גאבי?
לא קראתי עליו בכלל הבוקר.
לא ראיתי את המשחק אבל זה קורע אותי מצחוק:
האמת, לא. לא ראיתי (ממש ממעט לראות משחקי נבחרות באופן כללי).
חוץ מזה שבאמת מרשים שהוא כבר מקבל דקות ועוד במעמד חצי גמר, יש עוד הצדקה לסופרלטיבים של לוצ׳ו?
ההודעה שלך צינית ומובנת, אבל כל החגיגה התקשורתית הזו סביבו באמת גרמה לי לתהות אם יש לנו קשר חדש ברמה גבוהה ובאיזה תפקיד הוא משחק - כי מהמשחקים שראיתי אותו בבארסה הוא לא מאוד היה ברור לי. מצד שני, כלום לא ברור לי כשהג׳ינג׳י על הקווים. אנחנו נראים כמו משחק בשכונה, בלי יד מכוונת וכל אחד עושה מה בא לו.
משה, אכן משעשע.
אני ראיתי רק את המחצית הראשונה של המשחק.
גאבי היה גדול. לא שחקן ברסאי שמוסר מסירות חותכות ושולט בקצב. יותר קשר דפנסיבי שביצע כמה פעולות הגנה גדולות, וכשהכדור היה אצל ספרד תמיד נע כדי להיות אופציה מסירה. בכלל לא נראה כמו בן 17 , אלא שחקן עם הבנה של המשחק, ומה הולך לקרות עוד שניה.
גם נכנס במאבקים פיזיים וניצח יריבים פי 2 בגודל. משהו שריקי פוץ’ עוד צריך ללמוד, והרבה.
היה מוזר לראות את בוסקטס. שחקן הכי איטי על המגרש. כל הנעת הכדור של ספרד עברה דרכו והוא הניע את הכדור יפה. אבל כשהכדור היה אצל האיטלקים הם עברו אותו כאילו לא היה קיים. הוא איטי מדי, וגם חוכמת המשחק שלו ורגליים ארוכות כבר לא מחפה על זה. לוק דה יונג של ההגנה. גם איבד 2 כדורים מסוכנים, אחד חילץ בעצו והשני יכל להיות גול של איטליה.
לוצ’ו אוהב צעירים, ולא רק מברצלונה. ירימיי פינו מויאריאל גם ערך בכורה, והוא בן 18.
לי ולך יש את היכולות, אני מקווה, לקחת בפרופורציות הפוסטים/כתבות/וואטאבר על גאבי אחרי הבכורה שלו בנבחרת אתמול. הבעיה היא שאלו אותו מקורות שמחר, אחרי סגירה אלכסונית לא טובה, ימחקו אותו.
כל הכבוד לו, באמת. אבל גם הוא וגם אנחנו צריכים להישאר עם הרגליים על הקרקע בהקשר הזה. למזלנו, יש לנו את קומאן שיודע מצוין איך לגרום לנו לא לתת לגאבי יותר מידי סופרלטיבים.
לא ראיתי את המשחק.
בעקבות ההייפ התקשורתי נכנסתי לבדוק ציונים בכמה אתרים וראיתי שגאבי קיבל בכולם בין 6.3 ל 6.7. (למשל ב whoscored(.
משהו שהם פיספסו?
לפי בארסה מאניה (לא אימתתי) אלו הנתונים שלו:
49 מסירות ב-89% דיוק.
3/4 דריבלים מוצלחים.
7 חטיפות.
4 תיקולים.
מישהו יודע מה הנתונים של שקמים כמו וראטי, קאסמירו וכדו׳?