בטח שמתם לב ש...גירסת ריאל מדריד

הליגה הספרדית הגיעה כמובן לחצי הדרך, הנה תמונת הסיבוב(אופצייה נוספות: לוקאס ואסקס קורע את החולצה אחרי סוסיאדד, או הפרצוף של מרסלו בקלאסיקו). כותרת לתמונה? הפציעות, העצבים. שחקן ההתקפה הטוב ביותר שלנו העונה, קארים בנזמה, הוא בעצם החלוץ היחיד, וגם הוא רחוק מלהיות שחקן ברמה הנדרשת. 12 שערים הוא כבש, שיפור גדול ביחס לאשתקד, אבל ביחס לשחקן התקפה נורמלי…

ריאל מדריד השיגה 33 נקודות - מאזן של 10 נצ’, 3 תוצאות תיקו ו-6 הפסדים(התקפה מדכאת: יחס שערים 28:24), לעומת 32 בשנה שעברה(יחס שערים 32:17 בחלוף 17 משחקים - היה לנו משחק חסר). גם בעונה שעברה ריאל דורגה רביעית, עם סגל טוב הרבה יותר, ובסוף מחקה את הפער מולנסיה וסיימה שלישית.

לופטגי בליגה[עם פיחואן-דרבי-קלאסיקו] - 14 נק’ מתוך 30 אפשריות - 4 נצ’, 2 תיקו ו-4 הפס’, יחס שערים 14:14
סולארי בליגה[לוח הרבה יותר נוח כמובן]: 19 נק’ מתוך 27 אפשריות - 6 נצ’, תיקו ו-2 הפס’, יחס שערים: 14:10.

בברנבאו: 6 נצ’, תוצאת תיקו ו-2 הפס’, יחס שערים 13:5. ההגנה השנייה הטובה, אחרי אתלטיקו, מנגד, בארסה כבשה כמעט כפול.
בחוץ: 4 נצ’, 2 תוצאות תיקו ו-4 הפס’, יחס שערים שלילי 15:19. רק סלטה ויגו והאחרונה בטבלה הואסקה ספגו יותר מריאל מדריד בחוץ.

הכובשים: קארים בנזמה ראשון עם 7 שערים| סרחיו ראמוס(כולם בפנדל) וגארת’ בייל במקום השני עם 4| סבאיוס, מרסלו וגול עצמי - עם שני גולים.

סרחיו ראמוס שיחק את כל הדקות ב-19 המשחקים הסיבוב, אחד מחבורה מצומצמת של שבעה שחקני ליגה שעשו זאת. בנזמה שני במס’ הדקות בליגה - 1485 דקות, אחריו קורטואה עם 1440 דקות, מודריץ’ עם 1380 ו-ואראן עם 1335. לעבדכם הנאמן הייתה סבלנות, בואו נבדוק מה מצב היתר: טוני קרוס עם 1246, גארת’ בייל עם 1091, קאסמירו עם 1086, קרבחאל עם 1021, אסנסיו עם 997 ומרסלו רק עם 939. איפה איסקו? עם 592 דקות, במקום ה-15.

מבחינת מספר הופעות, גם בנזמה ומודריץ’ שותפו בכל 19 המשחקים. ואראן, בייל, לוקאס ואסקס שהחל לקבל קרדיט עם סולארי, ואסנסיו לפני הפציעה - שותפו ב-16. סבאיוס-קורטואה-קאסמירו עם 15

אני חושב שלא היה אף משחק ליגה מהנה העונה חוץ מה-4:2 על סלטה ויגו, גם בשל רוח הנעורים. אולי הרמונטדה בג’ירונה במחצית השנייה משופרת.

מדד הצעירים - דירוג: 1) מרקוס יורנטה - מהתעלמות מוחלטת ועד יכולת מעולה 2) ויניסיוס ג’וניור - ישיר ואמיץ ולוקח אחריות 3) דני סבאיוס - מניע כדור על אוטומט 4) רגילון- הופעה אחרונה לא טובה אבל הרבה שקט נפשי 5) אודריוסולה - מצטיין בגביע. מאחר בהגבהות 6) פדה ואלוורדה - בעיקר כי שיחק פחות.

השחקן המאכזב? לא פשוט בכלל. גארת’ בייל במקום הראשון לדעתי, אחריו אסנסיו ואז איסקו וכוכבי המונדיאל - לוקה מודריץ’ ורפאל ואראן. אני חס על מרסלו בגלל השבוע המרגש עם הגולים, הוא ‘רק’ רביעי.

תגובה אוחדה לנושא קיים: דיון המושאלים ואקס המדרידיסטאס :: שחקנינו בתפוצות

ברוח אתגר 10 השנים שמתקיים בימים אלו, בדקתי מה עברנו בעשור האחרון בזירה המקומית. עצוב מאוד.

העונה הזו באמת יוצאת דופן בחושך שלה, ועדיין: לכל עונה, ולו השחורה ביותר - יש משחק לזכור ולקחת ממנה. אמצע ינואר, סביליה בברנבאו, סוף סיבוב ראשון\תחילת סיבוב שני. מנהרת זמן: קשה שלא ללכת אחורה לעונת 2005/06, חילופי דורות שהחלו, הגלאקטיקוס הזקנים, טיפת הזיעה האחרונה של זידאן וקצת רונאלדו כשהיה בריא לעומת ילדי הפלא הצעירים סרחיו ראמוס, רוביניו וג’וליו בפטיסטה. ריאל מדריד של לופז קארו, כן, המאמן הצעיר קפץ כיתה מקסטיליה - סיימה בתיקו מאופס במדריגל שבוע קודם לכן, בדרך לשום מקום, כשקודם לכן היא משיגה רק נקודה בברנבאו מול אוססונה וראסינג סנטאנדר. היא דורגה רק במקום השישי בפער עצום מהמוליכה ברצלונה(13 נק’), רחוקה 9 נק’ מהפתעת העונה אוססונה שבמקום השני.

וסביליה, שהגיעה לברנבאו, הייתה דבוקה אליה בטבלה במקום השביעי עם נקודה פחות, וחלמה לנצח בברנבאו כפי שעשתה שנה קודם לכן. ריאל מדריד הגיעה בלי חלוצים: רונאלדו פצוע, ראול רק מגביר קצב באימונים אחרי הפציעה הקשה בקריירה שלו(בקלאסיקו בנובמבר), וקאסנו זה קאסנו. ועדיין, היה לה מה למכור. הברנבאו נתן את הרוח של התקופות היפות, הקבוצה תקםה גלים-גלים כמו שהברנבאו אוהב, כאילו זו קבוצה אחרת, כולם רצו למעלה-למטה כמו מטורפים ובראש ובראשונה: הקוסמים גוטי וזידאן באו לעבוד. קו שמאל היה שייך לרוברטו קרלוס ורוביניו, צד ימין היה בקהאם וסיסיניו שלא ברור לעתים מי מגן ומי תוקף, גראבסן מטאטא באמצע וגוטי וזידאן, אתם יודעים.

כבר הפתיחה הרגישה נהדר: בדקה השישית זידאן מצא עצמו בצד שמאל והעביר כדור לאמצע, וגוטי בנגיעה חזקה בעט לרשת - 1:0 מהיר של ריאל מדריד. המחצית הראשונה הייתה קצבית מאוד ושתי הקבוצות החמיצו. רוביניו כבר עבר את השוער ומזווית קשה לא הצליח לכבוש, בקהאם מצא במקרה את הקורה, ומהצד השני אדריאנו שלח בעיטה מרושלת. אבל הקסם האמיתי החל רק אחר-כך. זידאן ביזבז צ’אנס גדול אחרי כדור רוחב של רוברטו קרלוס כשבעט לשמיים, אבל הוא יפצה בהמשך. סביליה כמובן ניצלה שגיאה בהגנה(בכל-זאת, מחייה), ולואיס פביאנו העניש עם 1:1 לא ממש מוצדק בדקה ה-51. הברנבאו נשאר מתוסכל חמש דקות בלבד, כשזידאן כבש בפנדל בדקה ה-56 והחזיר את ריאל מדריד לעניינים.

בדקה ה-60 הברנבאו, שכבר ראה הכל, שיפשף את עיניו. ההתקפה החלה בצד שמאל עם זידאן והמשיכה בצד ימין עם סיסיניו הרים כדור לרחבה, הגנת סביליה הרחיקה בצורה מרושלת, והכדור הגיע לגוטי שבלי להסתכל שלח עקב מדהים לאחור. זידאן המתין בדיוק בזמן ולא התפתה להיכנס לנבדל וסיים בבעיטה חזקה לרשת - 3:1 לריאל מדריד והברנבאו עף כאילו זה משחק אליפות. מה עשה גוטי, מה? בדיוק את זה - ‘ה-Taconazo’ של גוטי. זידאן בדרך-כלל שומר על פוקס פייס בגולים רגילים, והפעם הוא מיהר לסמן לגוטי לבוא לחגוג איתו.

ביום כזה איקר הכל יכול - גם יכול לטעות, וריאל ספגה שער מצמק בדקה ה-84 אחרי הגנה מרושלת במצב נייח, והבלם אייטור אוסיו הפיח תקווה אצל המארחת. על המגרש היה כבר סולדאדו, עוד חלוץ, במקומו של גראבסן. ככה זה באותה עונה. אלא שסביליה שלחה את כולם קדימה וריאל מדריד ידעה לעקוץ במתפרצת. זידאן וגוטי, צמד הקוסמים. הצרפתי שלח שמאלה לספרדי שהחזיר לו. זידאן עצר על החזה ובעט בקור-רוח לרשת, ובגיל 33 כבש בשעה טובה שלושער ראשון וגם אחרון בקריירה. ריאל הצליחה בציפורניים לסיים את העונה במקום השני, אבל את הערב הזה הברנבאו לא שכח וגם לא יישכח. לערב אחד החזירה ריאל מדריד עטרה ליושנה ותקפה שוב עם 7-8 שחקנים, כמו שאנחנו אוהבים.

כן, בהחלט ייתכן שכתבנו על המשחק הזה לא פעם. לפני שנה, לפני שנתיים. המשחקים האלה עולים שוב ושוב כשנזכרים בגוטי, או זידאן, או סביליה בברנבאו, או שמחפשים קצת אור בעונה חשוכה כמו עכשיו. דור רומנו מחכה שריאל מדריד תתחפש לערב אחד לקבוצת כדורגל ותזכיר לו מדוע התאהב - העוצמות של הברנבאו, המחויבות למשחק ההתקפי ולשואו, קבוצה שתוקפת בחמת זעם את היריבה עם 7-8 שחקנים, ומצליחה להתמודד עם בעיות ולנצח. והעונה, מתי יהיה לנו משחק גדול להיזכר בו?

הרכבים:

ריאל מדריד: איקר קסיאס| סיסיניו, ראמוס, מחייה, רוברטו קרלוס(ראול בראבו, 67’)| בקהאם, גראבסן(סולדאדו, 79’), גוטי, זידאן, רוביניו| בפטיסטה
סביליה: פאלופ| דני אלבס, אוסיו, דראגוטוינוביץ’, דויד| חסוס נאבאס(קאפה,86’), מארסקה, מארטי, אדריאנו(חסולי, 63’)| קאנוטה ולואיס פביאנו(ג’ורדי, 81’).

GettyImages-56598009.0.jpg1200×800 107 KB

image.jpg940×400 134 KB

בהמשך ישיר לפוסט הקודם: סיפור האהבה של זידאן וסביליה. הקשר הצרפתי שיחק נגד יריבות רבות לאורך הקריירה, אבל סביליה היא האהובה עליו ביותר, אין ספק. הוא כבש נגדה את השער האחרון במדי הקבוצה - במחזור הסיום בפיחואן ב-2005/06, ובסיבוב הראשון בגיל 33 לעת זקנה כבש את השלושער היחיד שלו בקריירה. מעבר לכך, המספרים שלו נגד סביליה הם 8 שערים ו-4 בישולים ב-12 משחקים. זידאן לא החמיץ אף משחק ליגה נגד סביליה בחמש העונות שלו במדריד ובישל שני שערים למוריינטס בניצחון ב-2001/02. ב-2002/03 הוא כבש בצמד הנצחונות של ריאל מדריד, הן בפיחואן(3:0) והן בברנבאו(3:1), במשחק בו גם בישל. ב-2003/04 כבש בניצחון 5:1 בשלהי העונה עם קיירוש, וב-2004/05 כבש את הגולאסו בתמונה בפיחואן. זידאן גם רשם שני משחקים נגד סביליה בחצי גמר גביע המלך ב-2003/04 אם כי לא בא לידי ביטוי ובגומלין אף הורחק. שימו לב שבמקום השני נמצאות שלוש קבוצות - אספניול, פאריס סן-ז’רמן ונאנט, מולן כבש 4 שערים. נגד מאלגה רשם את מספר הבישולים הגבוה ביותר - 5.

תגובה אוחדה לנושא קיים: מחזור 20 :: קאסמירו ולוקה מנצחים בכח את סביליה

image.jpg990×557 169 KB

image.jpg974×592 235 KB

אהלן, זוכרים אותנו? במארקה הציגו את השוני הגדול בין התבוסה המביכה בפיחואן לבין הנקמה של ריאל מדריד בברנבאו.
בתבוסה בפיחואן לא פחות מ-8 שחקני ריאל קיבלו את הציון 0. אמש ארבעה שחקני סביליה זכו לכבוד המפוקפק, בעוד בריאל ראינו את מודריץ’ עם 3 כוכבים ועוד 8 שחקנים עם שניים.

בסיבוב הראשון ריאל רשמה עשרה נצחונות בלבד. אחרי הנקמה מול סביליה, הנה הקבוצות שצריך לסגור איתן חשבון: מברצלונה ואתלטיקו מדריד ועד שאר הליגה: אתלטיק בילבאו(ב), אלאבס(ב), אייבר(ב), ויאריאל(ב) לבאנטה(ח), ריאל סוסיאדד(ח).
בשנה שעברה ריאל השתפרה מ-35 נק’ בסיבוב הראשון ועד ל-41 נק’ בסיבוב השני. מה יהיה הפעם?

אחרי עוד משחק חולני של מסי (ועוד ביזיון של הvar, כאילו בארסה צריכה טובות בעונה כזה):

המצב שלנו כל כך פח, שאנחנו שמחים על ניצחון אחד נורמלי פעם בחודשיים (וגם הוא הגיע בשיניים ובדקות הסיום). ההתנהלות של המועדון בשנתיים האחרונות (ופתיחות העונה המזוויעות) הנמיכו את הציפיות לים המלח והסיטו את תשומת הלב מהבעיה (שתמיד היתה) והולכת להיות גם בשלוש-ארבע השנים הבאות: ליאו מסי. כל רגע שיצור כזה נושם בקבוצה היריבה ואנחנו לא משתוללים על חיינו על מנת לאזן את המצב הוא ביזיון.

המזל בצ’מפיונס קבר לנו, או יותר נכון, נתן לגיטימציה להנהלה לקבור לנו המון שנים בליגה.

הלוואי הזארד פה בקיץ באיזה 70 מיליון כתשובה לטענות האלה על ההתנהלות

זה יהיה אחלה חיסכון, אבל למה לא לחכות עוד שנה ולקבל בחינם? או למה לא לשחק עם קסטיליה עד שמסי יפרוש ואז לנסות? התשובה היא זמן, שהוא סופר יקר. כל עונה מושכים עד ינואר, ואז עד הקיץ כי הסיפור גם כך גמור כבר. שחקן כמו הזארד וחלוץ כמו סוארס היה צריך להגיע לפני שנתיים שלוש כבר, גם במחיר של 200 מיליון לראש. אפילו את בעיית בנזמה הצליחו למסך.

יש הבדל בין עונת מעבר אחת, שלגיטימי מאוד להרשות אותה לעצמך לאור ההישגים, לבין לוותר עכשיו על שנים שלמות. עם כל הכבוד הרב למסי אני לא מרגיש שהוא זה שצריך לתת לנו דרייב לתחרות. התחרותיות של שאר הקבוצות כן, לא יודע למה אתה שם דגש על שחקן אחד, טוב ככל שיהיה. במיוחד שברצלונה העונה טובה מאיתנו בכל-כך הרבה עמדות מלבדו, כולל על הספסל, שהוא פשוט לא הבעיה שלנו.

כמו כן צריך לזכור שמעונות כאלה, בהן אתה כל משחק מחפש את המשיח, צומחים שחקנים שטרם התגלו. הנה יורנטה, רגילון, סבאיוס, ויניסיוס ואולי עוד גם אסנסיו.

הטענות שהיו צריכים לנחות פה שחקנים באות מחוסר ידיעה, בדיוק כמו הטענה שלי שאולי הכל דווקא בא עם הרבה יותר מודעות ממה שנדמה לנו. הזמן יגיד. אם שנה הבאה פלורנטינו יעמיד פה קבוצה רצינית, אולי חיסכון של 100 ויותר מיליון רק מאדן הזארד כן ישאו פרי. כמו גם העלאה לתודעה של חלק מהצעירים.
אם להקשיב לשמועות אגב - מצפה לנו קיץ שמח.

האמת שזו כבר גאונות.
קח שחקן שאצבע על עצבע לא מקיף, תוריד ממנו את מי שסחב את הקבוצה ואת העצלות שלו על הדרך - והנה איך אנחנו פתאום דואגים לאצבעות שלו שיחזרו לנקוף במהרה. ענק.

אסנסיו פרץ בעונה שדווקא קרה בה לא מעט. לא חושב שבהכרח יש קשר לעונות טובות או לא. עוד דוגמה - גם וראן וגם איסקו נתנו אצלנו את עונתם המשמעותית הראשונה בתקופות טובות.

לא הבנתי מה הקשר בין להביא קראק אחד להתקפה שכנראה היה מציב אותנו בעמדה טובה יותר עכשיו, לבין היכולת לקדם צעירים בעוד 9 עמדות אחרות.

אני לא חושב שאסנסיו פרץ עד עכשיו אבל זה כבר לנושא אחר. השחקנים עליהם אתה מדבר - כולם רצו לתת להם במה. רגילונים ויורנטואים לא מקבלים במה בעונות טובות.
אגב, רק ציינתי משהו על עונות כאלה. אני לשניה לא חושב שקידומם שווה חירוב של עונה, זה רק נספח.

זה כי אין קשר.

יש קשר בין רצף של הישגים לבין יכולת לחכות רגע בצד כדי להיכנס לכל המו"מים מעמדות טובות יותר. קידום צעירים זה תוצר של העמידה הזו בצד.

אני מזכיר שבקיץ הבא הזארד יעלה פחות מחצי ממה שעלה שנה שעברה וניימאר, שעבר בינתיים עוד עונה אצל הפריזאים, יהיה זמין. זה הבדל ואני מניח שבשוק כזה גם היכולת לדרוש סכומי עתק על כוכבים אחרים היא פחותה מאשר בקיץ בו כולם סגורים בקבוצותיהם ופתאום ריאל מדריד רוצה קראק.

גדלו מספיק שחקנים גדולים תחת קבוצות תחרותיות בשביל לשמוט את הקרקע מהטיעון המוזר שלך.
הזארד בקיץ הבא יהיה שחקן בן 30 ומשהו כשבפועל יכל להיות אצלנו כבר שנתיים ולשמור על ריאל תחרותית וכזו שמקבלת מענקים כשמגיעה לשלבים האחרונים בכל תחרות. בנוסף לכך שהיה תורם מאוד למרצ’נדייז ולתפוסה יותר הולמת ביציעי הברנבאו (מוזמן להציץ מדי פעם).
אני חושב שהמועדון יכול להרשות לעצמו להוציא כספים על שחקני על בלי התקפי לב, ככה שסל הקניות שלך ברמי לוי לא מצדיק לא את קידום הצעירים ולא את העתודות הבנקאיות של ריאל, בטח לא אחרי שהמודל הזה כבר הוכיח את עצמו.

אין לנו שום סיכוי להתמודד איתם בליגה כל עוד מסי בכושר והשופטים הם השחקן ה-12 שלהם.

טעויות שיפוט הן חלק מהמשחק וקבוצות גדולות נהנות יותר. אבל יש טעויות שהן פשוט לא הגיוניות. איך ה-VAR יכול לאשר שער כזה?

https://streamable.com/8wyvv

בארסה הייתה לוקחת אליפות גם בלי העזרה של השופטים, הבעיה שזה מוציא את החשק מלעקוב אחרי הליגה הביזיונית הזאת. מרגיש כמו משחק מכור והקטע שאין שום סיבה למכור. הם היו זוכים באליפות בכל מקרה. הזוי.

אני לא חושב שהבנת את הטיעון ה"מוזר" שלי אפילו בחצי. אני אומר שיש איזשהי תועלת מעונות רעות והיא בקידום (ולאחריו גם רווח עליהם) של שחקנים צעירים, שלא בהכרח בנו עליהם. בניגוד לאיסקו, אסנסיו, וראן וכו’. לרגע לא טענתי שזאת סיבה טובה לעונות כאלו, רק שזאת תוצאה שלהן, וגם בה יש משהו חיובי. ברגע שתבין שאני לא מנסה להצדיק חוסר תחרותיות בשם קידום צעירים נוכל לדון עד כמה הוא מוזר.
אני לא רואה את יורנטה וויניסיוס מקבלים כזה הד כשעניינים דופקים. מצד שני, גם אם לא יצליחו באמת, הם כבר לא ישוחררו תמורת איזה 10-20 מיליון לריאל סוסיאדד.

הזארד בקיץ יהיה בן 29 ומדובר על הבדל של שנה ומעל 100 מיליון יורו, לא שנתיים של תחרותיות, בוא לא נעוות את המציאות. מה גם שעם כל הכבוד אליו, הוא לא פותר לא את בעיית השחיקה בסגל, לא את הקישור המזדקן ולא את בעיית החלוץ. הזארד=/=תחרותיות.
טיעון על תרומות למרצ’נדייז וכרטיסים למשחקים הוא עמום כי לי לפחות קשה להעריך את מידת הנזק הכספי מהדברים האלה. אם אתה מבין בזה יותר אתה מוזמן לפרוש את משנתך.
על כל מקרה מה שחשוב פה בעיני שהנזק התדמיתי הוא לא גדול. ליברפול, בשביל להעיר את המותג הייתה צריכה להעמיד חתיכת קבוצה אחרי כל שנות התרדמת שלה. אם וכאשר בקיץ ינחתו פה שחקנים טובים ומפורסמים, אני בטוח שהיציעים יהיו שוב מלאים וחולצות של ריאל מדריד יתעופפו למליארדי סינים כרגיל.

השאלה שצריכה להישאל היא נזק לתדמית ולהכנסות בשל השנה האחרונה, לאור כל הנסיבות, אל מול החיסכון שזה ככה"נ יניב.
היתרון הגדול של המועדון שלנו זה שיש לו את הפריבילגיה לבדוק האם ההמתנה הייתה שווה את זה, ובמינימום נזק.

הזאר היה בן 28 לפני שבועיים. גם בקיץ הוא יהיה בן 28.

והדוגמה לצעיר שלא בהכרח בנו עליו היא סבאיוס? למה על וראן בנו ועל ויניסיוס לא?

תשכחו מרכש.

כן. לא ניימאר, לא אמבפה, ואפילו לא הזאר יגיעו בקיץ לריאל מדריד. והסיבה לכך היא שבריאל מדריד לא מעוניינים לקנות אותם. כיצד הפכה הקבוצה הבזבזנית ביותר, עם הנשיא היומרני והפזרן לקמצנית וקמצן בן קמצן? המציאות שהוא עצמו יצר.

תקופת הגלאקטיקוס הראשונה. פרז מנחית כוכבים במחירים אסטרונומיים שנה אחרי שנה. פיגו, רונאלדו, בקהאם, שמות פסיכיים. הפרוייקט לא מימש את הציפיות ממנו והמסקנה הרווחת היתה: גלאקטיקוס - לא רעיון שעובד. חלפו מספר שנים ושוב פרז נבחר, ושופך כסף על ימין ועל שמאל. בתוך יומיים קאקה וכריסטיאנו נוחתים בברנבאו, ואליהם מצטרפים גם אלונסו, אלביול ולצערנו גם בנזמה. פרוייקט הגלאקטיקוס 2 יוצא לדרך, עם חובות מצטברים של כ500 מיליון יורו, בנוסף להלוואה שאותה לקח פלורנטינו על סך 160 מיליון יורו מבנק קאחה מדריד עבור אותם רונאלדו וקאקה. הפעם, בניגוד לפרוייקט הגלאקטיקוס הראשון, עם טקטיקה שונה לגמרי. הרווח המקצועי הוא הבונוס, והמטרה היא ליצור רווח כלכלי.

"מכירת חולצות"

המרצ’נדייז, ההייפ סביב הקבוצה (בעקבות הצטרפות אותם כוכבים) ועקב כך הסכמי חסות עם תקציבים מנופחים, היריבות עם בארסה של הגמד האימתני, כל אלו גרמו לגרף ההכנסות להראות סימנים מעודדים. ריצה קדימה ל2019 מגלה שלמרות כל ה"בזבוזים" החוב נמחק כמעט כליל. הרעיון של פלורנטינו פרז, שקניית כוכבי הכדורגל הגדולים בעולם יחזירו את ההשקעה בהם בדרך שיווקית או מקצועית, הוכיחה את עצמה כרלוונטית. הבעיה היא שקבוצות אחרות למדו את זה, וגם הן רוצות חלק מהעוגה. פוגבה, מרסיאל, ניימאר, ואן דייק, סוארז דמבלה קוטיניו והרשימה עוד ארוכה, הם תוצאה של מדיניות רכש ה"בזבזנית" שהנחיל פרז. תשקיע, והם יחזירו לך את זה. הרי עם השורה האחרונה קשה לתווכח. החוב שהיה - נעלם, ובנוסף הקבוצה חזרה לרקוד במרכז הרחבה של הכדורגל האירופי.

התוצאות הן עליית מחירים. מחירים כאלו שאולי כבר לא באמת שווה להשקיע את הסכומים הנדרשים, משום סביר להניח שהם לא יחזרו. הרעיון שהיה גאוני לפני כעשור כבר לא ממש מבריק וצריכים לחזור חזרה ללוח השרטוט. דרך חדשה, הכל מההתחלה. אבל, רגע, אם יש אינפלציית מחירים למה שלא נהיה אנחנו אלו שמוכרים לאחרים במחירים מופקעים??

ריאל מדריד חברה להשקעות בע"מ

במועדון הבחינו בטרנד הרבה לפני שהוא פרץ. במקום להשקיע את הכסף בכוכבים הגדולים, משקיעים אותו במערך סקאוטינג ובילדים עם פוטנציאל. אסנסיו ווראן היו הסנוניות הראשונות, כשויניסיוס הוא הדוגמה הבולטת ביותר: קנה את השחקן בצעירותו. במידה והוא הופך להיות וורלד קלאס - קנית אותו בעשירית מהמחיר שהיית קונה אותו אחרי הפריצה, ובמידה ולא, עדיין הוא לא איבד את ערכו ואפילו העלה אותו כשחקן בשל. התוצאה של המהלך הזה, במקום קוטיניו אחד שמאכזב ויושב על הספסל ודמבלה שמדלג על אימונים, יש לנו ים של כישרונות הן בקבוצה והן מחוצה לה כמושאלים. במקום לבזבז 120 מיליון יורו על איקרדי, במועדון זורקים את הכסף על עוד ילדים ברזילאים, ארגנטינאים, ועוד כאלו וכאלו שאי פעם הצטלמו עם כדור בילדותם.

אז אולי את חלק מהמושאלים לא נראה אי פעם בריאל מדריד, אבל זה לא משנה. ריאל מדריד הופכת להיות חברה להשקעה בכדורגלנים בנוסף להיותה קבוצת כדורגל.

זו התיאוריה שלי. היא בסך הכל תיאוריה ואין לי שום דרך או מקור לגבות אותה. היא מסתדרת לי יפה מאוד במוח והשאלה אם אני הוזה, חי באשליה או אשכרה צודק גם אצלי נשאלת. אני מאמין שאם אכן לא נראה כוכב נוחת בקיץ אין לי ספק שהתיאוריה הזאת נכונה, למרות שיכול להיות שבמועדון ינחיתו איזה “כוכב” סוג ב’ רק כדי להשתיק את השריקות בברנבאו.

אני מאמין שכל עוד שמסי משחק אין טעם להמשיך לשפוך כספים. השקענו מאות מיליונים ועדיין לא הצלחנו להתחרות בדרדס המעצבן הזה (לפחות בזירה המקומית), והפעם אין אפילו איזה רונאלדו להביא, ויסלח לי ניימאר. אמבפה הוא חלום רטוב שלא יקרה. בינתיים נשאר להוריד את הראש ולחכות שהגל יעבור, ואולי לקוות שכמה מהילדים באמת יתפתחו להיות מה שמצפים מהם.