הקבוצה סגורה ואין כניסה לזרים. אפילו רביע שלפני שהפך לאוהד ריאל היה קצת אוהד יונייטד קיבל סירוב.
שמה Israeli Stretford Enders בכל אופן
רגע כואב מאוד בחיים שלי.
כאב כמעט כמו כשהפסדנו מולנו ב2014 ו2016.
פרוידיאני משהו?
מסתבר שרביעי לא אוהד ריאל מחופש לאוהד אתלטיקו. הוא פשוט אוהד את שתיהן.
יש פה המון נוסטלגיה ואי דיוקים.
אני כן חושב שהפורום הקודם, בטח בשיאו, היה רחב קהילה הרבה יותר מהפורום הזה (מן הסתם) ועם הרבה הרבה הרבה פחות ספאם (מכל מיני סיבות שדנו פה עליהן כבר מספיק פעמים). אבל להגיד שדיוני העומק בפורום הקודם היו איכותיים יותר מאשר בפורום הזה - אני לא חושב שזה נכון.
הרבה מהתחושה הזו לדעתי נובע מזה שבזמנו רובנו היינו ילדים בגילאי הטיפש-עשרה, וכל דיון קצת יותר רציני היה נחשב מאוד איכותי. כיום אנחנו אנשים בוגרים ומשכילים ויכולת השיפוט שלנו גבוהה בהרבה, ועל כן קורים שני דברים במקביל: אנחנו מעריכים פחות את האיכות של כל דיון מצד אחד, ומצד שני באופן טבעי מסוגלים לנהל דיונים ברמה הרבה יותר גבוהה.
אמרתי את זה כבר בעבר ואני אומר שוב: אני לא חושב שלייזר היה מקבל בפורום הזה את רמת ההערצה שהוא קיבל בפורום הקודם. דברים שבזמנו הוא כתב והיו נשמעים מחכימים בטירוף (וצריך לזכור שמלכתחילה הוא היה אדם בוגר בשונה מרובנו) היום היו נשמעים לרבים מאיתנו די טריוויאליים.
אני גם כן חושב, זה קשור גם לעניין “ההנגשה”. פעם אתרי האוהדים היו אלה שמביאים את הניוז מספרד. הייתי מתלהב לראות את שער המארקה בפייסבוק של האתר. לאט לאט אתה לומד את העבודה והכל יותר נגיש עבורך ואתה פחות צריך את “התיווך הזה”. מה שכן, היו עוד פורומים של כדורגל, כאלה שעסקו יותר בקליפים ובחתימות מעוצבות (זוכרים שפעם היה קשקוש כזה שתופס כמה שורות?), אבל ספורטאנטר לדעתי היה פורץ דרך. כמו מכבי חיפה בליגת האלופות שלנצח תישאר הישראלית הראשונה וזו שניצחה 0:3 את מנצ’סטר יונייטד של טן האח (של אלכס פרגוסון, סליחה).
אגב
גם החשיבות של סוגי תוכן מסויימים השתנתה עם הזמן. יש פחות חשיבות בלהביא מידע ולרכז אותו, מה שפעם היה מאמץ לא קטן. הצ׳אט יודע לתת לי בדיוק את המידע שאני רוצה ובעוד שתיים שלוש לחיצות גם לעשות לי כמה חיתוכים סטטיסטיים לבקשתי. או למשל לתרגם כתבות - היום אני אפילו לא טורח לתרגם כשאני שולח כתבה בספרדית. רק את הכותרת, ומי שבא לו ילחץ ויתרגם לבד כי זה לוקח שנייה וחצי.
מה כן נשאר רלבנטי? תובנות ודעות על כדורגל
לא מאמין שנים שהזהות שלו הייתה בגדר סימן שאלה.
וכן, אין מה לעשות עולם התוכן השתנה, מה גם שהתבגרנו אז יש פחות זמן.
לדעתי דיוני ההעברות עם תמונות מהעיתונים של המארקה, אס, וכו היו הכי מרגשים. מי מסכים? מהדברים שאתה מחכה להם באופן יומי בקוצר רוח בתור אוהד בן 14
שמעתי שקראתם לי, אז באתי להגיד שלום
הלוואי והיה לי זמן לחזור לפורום, אבל כפי שאור ציין, כבר כמה שנים טובות שאני מחיה את העמוד הספרדי בפייסבוק עם אדי הדלק האחרונים וסיכוי גדול שהסיפור גם שם נגמר.
כיף לראות שהפורום עדיין קיים, אז תנו בראש ואולי עוד איכשהו אחזור לעקוב פה…
לייזר היה כותב מדהים וזה לא קשור לגיל או לחשיפה.
מישהו כאן זוכר עוד את בן הדוד שלו Recoba (ארי) ?
סדר הפעולות הבא שלך:
- תחזיר כבר לאיל את הטרמפ לאשדוד שאתה חייב לו.
- תביא לי כבר את צ’ימי אבילה בפנטזי
- תסגור את הדף שרק עמית לוגסי עוד מגיב בו
- תצטרף לפה
ובאותה נשימה @Eyal הגיע הזמן להחזיר את עידו
הלייזרים מתרבים?
בוא נקים מחדש את פורום טריוויה
האמת שזה ממש קל כשחושבים על זה - אומרים לו שקונדה במקום ההפוך ביחס לפורום, והוא ירוץ לפה בספרינט.
חלאס עם הטיזינג, בוא לפה ותביא איתך את ז’ורדן.
רגע רוב החבר’ה שפה הם עם אותם הכינויים מימי ספורטאנטר העליזים? אני לא החלפתי כינוי וגם באייסוקר היה לי כינוי דומה מאוד. תמיד עם ראול, עד המוות.
מהצד הברסאי אני זוכר היטב את רון קעקועים שהיה חבר קרוב של שמעון גרשון, יצא לנו לשוחח פעם על העניין ועל זה שהוא שבר לנו את הלב כאוהדי הפועל תל אביב
- איל פספס את הטרמפ שלי, כי בדיוק עזבתי את העבודה ברחובות.
- המקסימום שתקבל זה את ה**** שלנו - רוז׳ר מרטי.
- אכן אין ספק שהעיניים שלי מדממות מהטוקבקים.
- תן לי את הזמן והכוח מלפני עשור
די בטוח שאף אחד לא שינה.
היי רוני, שמח לשמוע ממך, רק בריאות והצלחה!
נהנתי לעקוב אחרי הפורום הספרדי שניהלתם בפורום הקודם. מקווה שתמצא זמן לכתוב פה גם . אפשר להיות משתמש רגיל כך , ללא מחויבות.
בהצלחה!
השנקל/הטייק שלי על הפורום הקודם:
מן הסתם בגלל המגוון הגדול בהרבה של משתמשים שהיו שם, גם היו שם דיונים ברמה גבוהה ביותר (כמו בכל דבר אחר בחיים), שבחלקם לדעתי אנחנו יכולים רק להתקנאות. משתמשים כמו גיא, מגן ימני, נירו שהיה פעיל בהרבה, אגלמה, וכן - גם לייזר - הם אנשים ברמה גבוהה ביותר, בכל קנה מידה ובכל גיל, והם תרמו המון לפורום ההוא, ולהפיכתו לאי של איכות בלתי מתפשרת. לצד כל הצבע, הסיקורים המושקעים לקראת אירועין גדולים כמו מונדיאל וכדו’, והקפיטריה המגוונת בטירוף - זכורה לי בעיקר תרבות הציטוטים והבאת המקורות (שכבר הוזכרה כאן), כשלייזר מככב גם כאן כמובן. גם כיום, עם האינטרנט המתקדם בהרבה והצ’אט ג’יפיטי - היכולת שלו להביא תוך כמה דקות 10 מקורות מהימנים ורלוונטיים לטיעון שלו בדיון, היא באמת אחת הפנומנליות שראיתי, וחשפה את כולנו למגוון עצום של מידעים ושל ידע (עם זאת, אני מסכים שהרבה מאוד ממה שהיה נראה לנו אז כמחדש וכתגלית עצומה, היום היה מבחינתנו כמעט common knowledge).
את כל זה, לצד ההתנסות של רובנו כאן גם בכתיבה ובניסוח, וגם בפלטפורמה של חילופי רעיונות ובניית טיעונים ונימוקים קוהרנטיים - אי אפשר לקחת מהפורום הקודם.
לצד כל זאת, ומעבר לנוסטלגיה המובנת - היו הרבה רעות חולות בפורום ההוא.
אני מתחבר מאוד לתחושה אז של “סתימת פיות”. סתימת הפיות אגב לא הייתה חייבת להיות בצורה ישירה של מחיקת הודעות וחלוקת באנים. היא התקיימה גם בצורה עקיפה, ע"י “דריסה” של משתמש צעיר יחסית (או סתם פחות מקושר) שהעז להשמיע דעה שלא בשטאנץ הרגיל, ע"י משתמש “כבד” יותר, באמצעות הודעות ארסיות להחריד ומפוצצות בביטחון עצמי, כששלל ‘אומרי-הן’ מצטרפים אליו בחדווה להתעללות בגופה - מה שגרם לכך שהרבה משתמשים צנזרו את עצמם מראש (זה נכון אגב לכל סתימת פיות באשר היא, עד דיקטטורות וכן הלאה).
וזה לא הסתיים בדעות על כדורגל, אגב. זכורים לי היטב הדיונים הארוכים ב’אין אלוהים’, לדוגמה, שהסתיימו תמיד במעמד צד אחד (ולאו דווקא בגלל טיב הטיעונים). הודעה יפה וכנה כמו זו ש- @Orel כתב כאן לפני כמה ימים, על ההתמודדות שלו עם המצב כיום באמצעים אמוניים-דתיים - הייתה זוכה לבוז ולירידות בפורום הקודם.
בכלל, תרבות הדיון שם לדעתי הייתה לא מוצלחת בכלל, וכללה שלל עקיצות הדדיות ילדותיות במיוחד, שאם היינו קוראים אותן שוב היום - היינו מובכים מאוד (ועוד יותר מובכים שחלק מהכותבים שהשתמשו בפרקטיקות האלה הכי הרבה, הם גם אלה שזכו למירב ההערצה והכבוד משאר המשתמשים). חלק מההתבגרות המבורכת של הפורום שלנו, כוללת את ההיגמלות הכמעט מוחלטת מהשטויות הילדותיות האלה.
אגב, אני חושב שזה לא מקרי ש(בהכללה)חבר’ה מהצד הברסאי זוכרים את הפורום ההוא לטובה יותר מאשר חבר’ה מהצד המדרידאי. ספורטאנטר פרח בדיוק במקביל לפריחה של ברצלונה והפפ-טים (אולי בצורה קורלטיבית אפילו), וההצלחה כידוע מסייעת בגיבוש וביצירת תחושה טובה. בתוך שלל אוהדי ההצלחות למיניהם, שאת רובם הרמה הגבוהה של הפורום גם ידעה לסנן יפה - אכן התגבשה אז קבוצה איכותית ומגובשת, מה שבחלק המדרידאי פחות הצליח לקרום עור וגידים.
מה שאני אוהב בפורום כאן, בנוסף לאינטימיות היחסית שלו ולעובדה שאני מרגיש ששני ה"צדדים" של הפורום יכולים לדבר הרבה יותר בחופשיות מאשר שם (פועל יוצא ישיר של גודל הפורום), זה את תרבות הדיון העדיפה בעשרות מונים, מבחינתי. חלק מההתבגרות של כולנו* כאן, שנובעת בין היתר גם מלקחי הפורום הקודם וגם מהיותנו בוגרי הרשתות החברתיות למיניהן - היא הידיעה והיכולת שלא להיכנס לקרבות חפירות ארוכים שלא מובילים לשום-מקום, בלי הצורך להגיד את ‘המילה האחרונה’ אחרי שהבהרת בצורה ברורה את הדעה שלך (לצד נימוקים מתאימים כמובן), ההכרה וההבנה מראש של מגוון דעות מוכרות, כך שאין צורך לחזור שוב ושוב על אותם ויכוחים ודיונים לעוסים, וגם לקחת בהומור ו/או בפרופורציות הנכונות הודעות ודעות של אחרים.
*אוקיי, רובנו.
תשמע נקודה על מה שכתבת: אני “בעסק” ופה ובאתר בזכות גיא קליין, הוא תמיד אמר שהתפקיד שלו הוא להתלונן וכשהכל הולך אין לו מה לכתוב. כלומר גם בזכיות בליגת האלופות הוא התלונן, וזה בסדר, והיה על מה כי הכדורגל היה חרבנא לרוב. אבל אני לא יודע עד כמה ההצלחה של ברצלונה ההיא רלוונטית לשיא של הפורום. בימים קשים אני כילד צעיר הייתי מנסה לשאוב עידוד “מהמבוגרים” יותר בפורום שהרגשתי אולי בנאיביות מסוימת שהם כמו האחים הגדולים שלי. אני מודה גם כילד צעיר שאמרתי ‘בארסה מאניה’ אימפריה וגם ספורטאנטר ונורא התרכזתי “בזירה” המקומית שלנו.
אני כן זוכר שהיה משהו שונה - “מדד איכות” ולא לייקים. לצורך העניין לייזר אוהב הודעה שלי - למשל - אז מספר הנקודות שלי הרבה יותר גבוה כי הוא גם בוותק בפורום וגם במעמד בעצמו בכדומה.
גם התרגשתי לראות אותם במציאות. אני בן 32, גיא נדמה לי חמש שנים מעליי, אני חושב שנירו בשנתיים או שלוש. היה מפגש אליפות מטורף נגד מאיורקה ב-2007 בבאז סטופ בטיילת, הייתי כיתה ט’. גם היה מפגש ככה ספונטני בערוץ הספורט בקלאסיקו של כריסטיאנו בקאמפ נואו 2012. כשאתה מספר לחברים שלך מהבית על “החברות” שנרקמת בפורום הם לא הצליחו להבין
דווקא בעשור הקודם הייתה קהילה די מגובשת של ריאל. זכור לי מפגש במקלארנ’ס בהרצליה שפירקנו את באיירן 4-0 והיה נחמד לאללה.
אגב, ה"בוז" לא היה רק בעניינים שלא קשורים לכדורגל. עד היום זכורים לי משתמשים מהצד הברסאי שעושים צ’רי פיקינג להודעות מהפורום שלנו ומריצים עלינו דאחקות, כאלו שהורידו את הביטחון (בעיקר לי, כנער צעיר יחסית מצד אנשים מבוגרים ממני) וגרמו לי להוריד רגל מהגז לעיתים ולהיות קורא מהצד.
גדול אתה עם המקלארנס, זה היה בשלב שאני הייתי כבר בחור בוגר, תקופה שמחה אחרי השחרור מהצבא, גיל 21, אני אירגנתי ועוד הייתי פותח איבנטים בפייסבוק עם טקסט ומזמן איזה 50 איש שמחציתם לא רלוונטיים. במחצית כשהיה 0:3 כבר החבר’ה דיברו על דילים לליסבון וגמר הדסימה.
האמת שאני לא זוכר אף עלבון מאוהדי ברצלונה “בפרק הקודם”, רק את לייזר שמתנשא מעליי כשהוא מנגח את ראול קצת יותר מדי ואני התרעמתי על כך.