בכתבה ישנה על נבחרת ספרד במגזין ‘שם המשחק’, פותח סיימון קופר עם הציטוט האל-מותי של אלפרדו די-סטפאנו - “שיחקנו כמו שלא שיחקנו מעולם - והפסדנו כמו תמיד”. המגזין הוא של יולי 2008, בדיוק הזמן בו הנבחרת למודת האכזבות יצאה מחושך לאור עם לואיס ארגוניס כשזכתה ביורו 2008 עם כדורגל שמח - Que Viva Espana. את השאגה של קמאצ’ו בגול של טורס אתם בטח זוכרים עד היום. לאחר-מכן ימשיך את דרכו ויסנטה דל-בוסקה וישלים עם הנבחרת את הטרבל המושלם ‘יורו-מונדיאל-יורו’ ואיקר קסיאס יפנה לשופט במטרה לסיים את הסיוט האיטלקי בלי תוספת הזמן. ספרד - 4| איטליה - 0.
הנבחרת איבדה מהקסם שלה אך אחרי הפיאסקו במונדיאל 2014 לתקשורת היה קשה לבוא בטענות - “לא נשכח את כל מה שנתתם”, נכתב בשער ה-AS, הבעייה הייתה שהמסקנות לא הוסקו. דל-בוסקה היה עקשן ולא האמין בצעירים. עם נבחרת כמעט זהה בסגל השחקנים אך זקנה ומותשת וחסרת רעיונות - ספרד הודחה בשמינית גמר היורו ע"י איטליה. זו הייתה שירת הברור של קסיאס שלא שותף, ובלי קשר אחרי קדנצייה ארוכה בת 8 שנים, הגיע הזמן של דל-בוסקה ללכת.
מחליפו היה ז’ולאן לופטגי, האיש שכשל בפורטו אך במדי הנבחרת הצעירה הוביל את ספרדU21 להישגים וזכייה בתואר כאן ברמת-גן. אין יותר מרגש מזה כאשר הוא פוגש את השחקנים שגידל כמו מוראטה, איסקו, טיאגו ואחרים - בנבחרת הבוגרת. לופטגי הבטיח מהפכה - וגם קיים, וכעבור ארבע שנים בהחלט אפשר לומר שהנבחרת ‘שוב שמחה’. ספרד צלחה את קמפיין המוקדמות בבית הישראלי בקלילות גדולה למרות תיקו אכזרי ומאוחר במשחק החוץ באיטליה, כשגולת הכותרת הייתה שלישייה אדירה ללא מענה בסנטיאגו ברנבאו תודות לצמד של איסקו ואחד של מוראטה. הנבחרת הבטיחה את ראשות הבית וההעפלה האוטומטית.
כיום אפשר באמת לדבר שוב על ספרד כאחת המועמדות לזכייה במונדיאל לצד ברזיל של ניימאר, האלופה גרמניה שראויה לריספקט ואולי צרפת עם הסגל הבלתי-נגמר שלה. ספרד מציגה שוב את משחק הנעת הכדור הקסום שלה ונראית חזקה ובטוחה וצעירה מתמיד. פרננדו היירו עתיד להתמנות למנהל הספורטיבי של הנבחרות אבל עד שזה יקרה צריך לתת את הקרדיט לאיש שעשה את מה שצריך לעשות. ספרד 2017 מציגה: רקורד הכיבושים הטוב בהיסטוריה שלה. הנבחרת של לופטגי כבשה 49 שערים ב-15 משחקים, כלומר 3.2 בממוצע למשחק - רקורד שמעולם לא היה לה, גם לא בתקופת היורו-מונדיאל-יורו עם דל-בוסקה. לא פחות מ-17 שחקנים כבשו בנבחרת בתקופה הזו
הנבחרת כוללת בכל הרכב שלה את המנצחים על התזמורת, אשפי הכדורגל היפה. במארקה כבר כתבו על ‘ארבעת הקוסמים’. אינייסטה מתקרב לסוף הקריירה שלו אך תמיד יישאר באנקר בתקווה שיתעורר ברגעים הגדולים, ומצד שני איסקו שקיבל את הקרדיט מהמאמן גם כשהיה שחקן ספסל בריאל מדריד - נמצא בכושר הטוב בקריירה שלו כמו גם דויד סילבה שפורח לעת זיקנה. הוא עושה חייל בסיטי ובנבחרת כבש 11 שערים בתקופת לופטגי - הכובש המצטיין; דה-חאה כמובן נועל את השער; לאור ההיעדרות של קרבחאל - אודיורוזולה הצעיר קיבל את המושכות והוא יהיה שחקן סגל. הזימונים משתנים והנבחרת נראית פתוחה לכולם. אפילו דויד ויאה זכה לקאמבק מרגש וקצר. כרגע אלבארו מוראטה שכבש ארבעה משחקים ברציפות נראה בשל במיוחד להיות ה-‘9’ במונדיאל בזמן שדייגו קוסטה שחוזר לשחק בינואר ינסה לתת את הטון. יש עוד אופציות כמו רודריגו או יאגו אספס. אסנסיו הוקפץ סופית מהנבחרת הצעירה וגם קאייחון ואחרים מחכים על הספסל. נשאלת השאלה מי יהיה השחקן הנוסף בפאזל בקישור.
ראול הוא הסיבה לכך שאני אוהד את הסלקסיון ואני עוד שייך לעידן הישן של הכשלונות. הרגע הקשה היה למשל מונדיאל 2002 - ילד בן 10 שלא מבין איך דרום קוריאה מביאה את המשחק עד לפנדלים, ותוהה למה ראול פצוע דווקא עכשיו בטורניר גדול שלו. . שמחתי מאוד כשראול עקף את היירו אז ובצמד שכבש נגד גרמניה במשחק ידידות ב-2003 הפך לכובש המצטיין של הנבחרת(בסה"כ: 44 שערים ב-102 הופעות). חורה לי שהוא החמיץ את תור הזהב של הנבחרת ולא היה שותף לכל ההצלחות. תמיד היה את הויכוח האם ראול היה מספיק טוב במדים הלאומיים ומדברים על החמצת הפנדל ביורו 2000(ראול היה מרוסק ונראה לי שזו הפעם היחידה שבה בכה במהלך הקריירה) או היכולת הכושלת עבור ארבע שנים.
כל אחד יכול לספר על רגע אישי שלו מהנבחרת ושחקן אהוב. כמובן שהשיא היה הזכייה במונדיאל. עוד שחקנים שאהבתי במיוחד: כמובן קסיאס והיירו, ומהדור העכשווי - דויד ויאה ואינייסטה, לפחות יש כמה פעמים בשנה שאני יכול למחוא לו כפיים.
בכוונה כתבתי את המשפט ההוא של די-סטפאנו. עדיין מוקדם לדבר אך השאלה היא לאן הנבחרות יכולה להגיע? אולי הוא שוב תשחק את הכדורגל הכי יפה אך ללא ת’אכלס? האם זה לא נכון שהיא מייצרת שוב ושוב ושוב רק עוד שחקני מרכז שדה ביכולת מדהימה? האם מוראטה שהפך לשחקן הרכב בקבוצה גדולה כפי שחלם ויש לו קצת מכל דבר - יכול להיות זה שייתן את הגול בחצי הגמר למשל? גם ההגנה עם ראמוס ופיקה שהם מסגנון דומה למשל - איבדו ממהירותם - אולי יכולה להיות בעוכרינו? עד כמה דויד סילבה יהיה טוב במאני-טיים ועד כמה נכון לבנות על אינייסטה?
