אחרי שלוש שנים ריאל מדריד חוזרת למעמד המרגש של רבע גמר ליגת האלופות. בשישי, כמיטב המסורת באמצע יום שישי הרגוע והיפה (בשעה 13:00, או 13:30 אחרי הברברת הרגילה שמרגישה כמו נצח) - ישלפו הכדורים ויגרמו לכם להתרגש. הגרלה רגועה יותר אך מרגשת כמו מפגש עם פורטו והאקס פפה שהדיחו את יובנטוס וכריסטיאנו או אולי עוד קרב ענקים ומשחקים שחווינו שוב ושוב בקדנציה הקודמת של זינדין זידאן? מחר נקבל את התשובה. ואלה שמות: מנצ’סטר סיטי, באיירן מינכן, פריז סן ז’רמן, ליברפול, בורוסיה דורטמונד, פורטו וצ’לסי. מיותר לציין: כולן יכולות לפגוש את כולן.
יכולים לרשום לכם כבר בלו"ז שמשחקי רבע הגמר ייערכו בשישה-שבעה באפריל והגומלין בימים הפוכים ב-13 או ה-14 באפריל, הפעם אין המתנה שמרגישה כמו נצח. מבחינת ההיסטוריה הרי שבשנות ה-2000 הודחה ריאל רק פעם אחת ברבע הגמר - נגד מונאקו בעונת הקיירוש המקוללת. ניצחון 2:4 בברנבאו לא הספיק (מוריינטס כבש שער בדקה האחרונה) ובגומלין הצרפתים ניצחו 3:1 אחרי שמחקו שער של ראול. אצלנו זה בדרך כלל זכייה בגביע (5 פעמים משנת 2000), חצי גמר (שש פעמים) או השמינית הארורה.
ברבע הגמר האחרון שלנו אגב הייתה מאניה דיפרסיה של ממש בין שני המשחקים. 0:3 פסיכי בטורינו על יובנטוס הגאה כשרונאלדו עוד היה בצד הנכון וכבש מספרת לפנתיאון, איסקו בישל את הראשון ומרסלו קינח בשער ענק. בברנבאו הייתה פתיחה מהגיהנום ופיגור מוקדם, מנדז’וקיץ’ כבש את השני לפני ההפסקה ויובה כבר עשתה 0:3 משלה, עד שבתוספת הזמן רונאלדו כבש בפנדל אחרי עבירה על לוקאס, כשבופון עד היום לא סלח…
מנצ’סטר סיטי
הקבוצה החזקה באירופה. פפ חולם על זכייה בגביע עם האזניים הגדולות לראשונה מאז 2011, הגביע שחמק ממנו שוב ושוב ושוב. עד שנעצרה דווקא בדרבי נגד מנצ’סטר יונייטד (הפסד 2:0), סיטי רשמה רצף מטורף של 21 ניצחונות בכל המסגרות - זוכרים מי השיגה ניצחון אחד יותר? היא מוליכה את הטבלה בפער אסטרטונומי של 14 נקודות שמזכיר את ליברפול של אשתקד וכל זה על אף הפציעה שהייתה לדה בריינה, היעלמותו של אגווארו וחוסר היציבות של גבריאל ז’סוס. זה לא משנה מי בחוד - סטרלינג, פודן הנפלא או פראן טורס וגם גונדואן בעונת חייו. בשמינית הגמר השיגה פעמיים 0:2 על גלדבאך, לכו תראו את השער של דה בריינה. בעקבות הצטרפותו של רובן דיאש בקיץ, ההגנה השתפרה פלאים ויש לה את העקביות שכה הייתה חסרה לה. חמישה שחקנים בסגל כבשו בדאבל-פיגרס - נותר רק לקנא.
ההיסטוריה: אותו דה בריינה פירק אותנו פעמיים בעונה שעברה כשסיטי הפכה פיגור בברנבאו (איסקו כבש) לניצחון 1:2 בזכות ז’סוס ודה בריינה בפנדל. בגומלין רפא רשם ערב מסויט ושוויון זמני של בנזמה לא הספיק בדרך לעוד הפסד. בחצי הגמר ב-2015-16 ריאל סיימה בתיקו מאופס באיתיחאד והגיבה עם 0:1 בברנבאו חצי עצמי-חצי בייל, כמובן שישנו גם הניצחון המרגש עם מוריניו בשלב הבתים ב-2012-13. סה"כ 6 משחקים: מאזן 2-2-2.
למה כן: בגלל העונה שעברה - זמן הנקמה, והמנחוס של פפ עם המפעל הזה
למה לא: בדיוק בגלל העונה שעברה, הסיוטים של ואראן וגם קצת משעמם
באיירן מינכן
הטרבליסטית הגאה, המכונה המשומנת של האנזי פליק, זו שחולמת “לעשות ריאל מדריד” ולזכות פעמיים ברציפות בגביע עם האזניים הגדולות ולא ממש אפשר להמר נגדה. אמנם באיירן הודחה מהגביע הגרמני על ידי יריבה קיקיונית והיא סופגת פשוט בלי סוף (35 שערי חובה ב-25 מחזורים) למרות יכולת טובה של מנואל נוייר ונוכחותו של דויד אלאבה שמקושר אלינו, אך זו אותה קבוצה שזכתה בכל ששת התארים עם קרארים בכל עמדה. ברבע הגמר היא דילגה בקלילות מעל לאציו כשסגרה עניין כבר באולימפיקו עם 1:4 והשיגה 1:2 צנוע במשחק הגומלין. וכאילו שההתקפה שלה לא מספיק קטלנית עם מולר ועם המפלצת לבנדובסקי (39 שערים ב-35 משחקים, חולם לנפץ את שיאו של גרד מולר) הרי שבקיץ הצטרף לירוי סאנה שלאט לאט מתאקלם. קימיך וגורצקה באמצע עושים הכל כפי שידוע לכם.
ההיסטוריה: הקלאסיקו של אירופה, נו מה. ריאל הדיחה את באיירן בדסימה עם 0:4 בחוץ ו-0:5 מהדהד בסיכום, השלימה דאבל גם בעונת הדאבל שלה ב-2016-17 תודות לצמד של כריסטיאנו (1:2) ואז שלושער בברנבאו (וכן הייתה תצוגת שיפוט קלוקלת) וכן בחצי הגמר בעונת 2017-18: ניצחון 1:2 במינכן בזכות אסנסיו (שוויון מרגש של מרסלו) ו-2:2 קשה בבית בזכות סאן קיילור. בנזמה המושמץ הבקיע פעמיים. לריאל היה רצף מטורף של שישה ניצחונות רצופים נגד באיירן. כמובן שהיה שברון הלב בפנדלים ועוד המון-המון משחקים עוד משנות ה-80. סה"כ 26 משחקים: 12 ניצחונות לריאל ו-11 לבאיירן.
למה כן: הקלאסיקו של אירופה, ואולי הסגנון הזה נוח לזידאן. בגלל משחקים כאלה אנחנו אוהבים כדורגל
למה לא: יריבה מפחידה למען האמת שטעונה מאוד עלינו בעקבות סדרת הכשלונות האדירים נגדנו לאחרונה. אולי כדי לפגוש אותה בגמר סוף סוף?
ליברפול
הקבוצה של יורגן קלופ שפתחה את 2020-21 כאלופה הגאה שהחזירה את התואר הביתה אחרי 30 שנה - התנפצה לרסיסים, נכנעה למכת פציעות בלתי אפשרית ואחרי שאנפילד היה מבצר מטורף - 68 משחקים רצופים בלי הפסד בליגה - לפתע הגיע גיהנום עם שש מפלות ברצף - הרקורד הגרוע מזה מאה שנה. וירג’יל ואן דייק מעוז ההגנה סיים את העונה כשהושבת עוד באוקטובר נגד אברטון, הבלמים נפצעים בכל רגע ועל כן פאביניו והקפטן ג’ורדן הנדרסון נאלצים למלא את החסר מה שפוגע בקישור, טיאגו אלקנטרה לא ממש התאקלם בניגוד לדיוגו ז’וטה שגם כן נפצע וחזר, וסאדיו מאנה ומוחמד סלאח (25 שערים בכל המסגרות) לא ממש מסמפטים זה את זה. קלופ סימן מטרה חדשה - את הטופ 4, אמנם בליגת האלופות כמובן שהכל פתוח. על לייפציג התגברו האנגלים ללא בעיות עם ניצחון כפול.
ההיסטוריה: גמרים. הצמד של בייל המחליף בקייב - מספרת נפלאה, בלתי נשכחת, מצמררת ומרגשת ובירטוז של קאריוס, שגם קודם לכן ‘מסר’ לבנזמה (1:3 לריאל) - זכייה שלישית ברציפות בצ’מפיונס תחת זידאן ורונאלדו וזכייה 13 ברציפות, תיקנו את העוול מהגמר ב-1981 כשריאל נכנעה 1:0 לאנגלים (ומאז, טפו-טפו-טפו - היא לא מפסידה בגמרים). גם היה מפגש כפול אותו נעדיף לשכוח - שמינית גמר 2008-09, אולי מה שגרם לפלורנטינו לחזור לעבודה. הפסד 1:0 בברנבאו משער של יוסי, דווקא הוא, בנגיחה, והתפרקות באנפילד. 6 משחקים בסה"כ: 3 ניצחונות לכל קבוצה. איך אומר פאדי? “תיקו-תיקו שיוויון”.
למה כן: קבוצה מרגשת, הנוכחות של קלופ, בהחלט אפשרי לעבור לאור הפציעות והכושר שלה.
למה לא: הקשקשת סביב ראמוס וסלאח ומשחק כזה גדול בלי אוהדים? למה?
פריז סן ז’רמן
הפיינאליסטית מהעונה שעברה חולמת לעשות צעד אחד קדימה ולזכות לראשונה בתולדותיה בגביע החשוב מכל וכבר הצליחה להשאיר את שדי העבר (מ-2016-17, כמובן) מאחור כשהביסה 1:4 את ברצלונה בקאמפ נואו. ניימאר, כהרגלו בקודש, היה פצוע ולא בפעם הראשונה העונה (וגם די מאריה נעדר אך חזר מאז) כשאת המושכות לקח אמבפה עם שלושער אדיר שרק פתח לנו את התיאבון. בגומלין זה היה קיילור האקס האהוב עם מספר הצלות אדירה, כולל פנדל של מסי, שכפה 1:1 במשחק רע של הצרפתים. מויזה קן בולט העונה, הן אצל פוצ’טינו שסגר מעגל והן אצל טוכל שפוטר לאחר חילוקי דעות עם לאונרדו. בליגה המצב לא טוב בכלל ופ.ס.ז’ שוברת שיאים שליליים של הפסדים בעידן הקטארי, שנייה בטבלה במרחק שלוש נקודות מליל כשהיא כושלת נגד יריבותיה לצמרת. קבוצה עם התקפה מפלצתית אבל כמובן שחסר שם אופי.
ההיסטוריה: בפתיחת 2019-20 זה לא היה כוחות וריאל, במה שחשבנו שיהיה מערך התקפי מבריק - הובסה 3:0 נגד היריבה שחסרה את אמבפה-ניימאר-קבאני אך נהנתה מהצגה של אל פידאו. “בגומלין” בברנבאו, במשחקו הטוב ביותר של הזאר בלבן, משחק בו נפצע - בנזמה כבש צמד אבל המשחק הסתיים רק ב-2:2. אנחנו נעדיף לזכור את 2017-18 בשלב שמינית הגמר - 1:3 גדול בברנבאו עם צמד של כריסטיאנו ואחד של מרסלו, ו-1:2 בגומלין. בשלב הבתים ב-2015-16 שער מוזר של נאצ’ו העניק לנו את המקום הראשון. 10 משחקים: 4 ניצחונות מול 3 הפסדים
למה כן: יהיה מרגש לראות את אמבפה, גם לנו וגם לפלורנטינו, תחושה שלמרות הכוכבים - אפשר וצריך לעבור. ואולי גם לעשות מה שברצלונה לא הצליחה לעשות.
למה לא: ההבדל העצום בין שחקני ההתקפה וגם לאקס די מאריה יש הרבה מה למכור. כמובן שזו גם הגרלה קשה.
צ’לסי:
רכש רבע מיליארד היורו בערך (מוכר לכם?) לא עמד בציפיות. אגדת המועדון פרנק למפארד פוטר אחרי שטימו ורנר נקלע לבצורת ארוכה, קאי האברץ לא השתלב כמתוכנן והבלוז איבדו גובה בצמרת. ואז הגיע תומאס טוכל שעשה סדר ולא הפסיד בכל 13 משחקיו. הוא ניצח את ליברפול באנפילד ואת אברטון, החזיר את צ’לסי לטופ4, אדוארד מנדי והחבר’ה שמרו על שער נקי ב-11 מ-13 משחקיו וגם בצ’מפיונס האנגלים חזרו לשלב רבע הגמר לראשונה מאז עונת 2013-14 עם ז’וזה מוריניו. בדרך לשם הם הדיחו את אתלטיקו - אויבו הנצחי של בנזמה, הלא הוא ז’ירו - כבש שער אדיר במספרת בספרד (0:1) ובגומלין ורנר בישל לזייך שגם הוא לא ממש עומד בציפיות. מערך שלושת הבלמים עושה את העבודה עד עתה. לתמי אברהם 12 שערים, ז’ירו עם 11 ו-ורנר עם עשרה.
ההיסטוריה: שלושה מפגשים עד היום וריאל ללא ניצחון. המפגש האחרון היה בסופר קאפ האירופי ב-1998 כשריאל כאלופת אירופה הגאה נכנעה 1:0 משער בהארכה. בגמר הכפול של גביע המחזיקות ב-1970-71 - השתיים נפרדו ב-1:1 במשחק הראשון והאנגלים ניצחו בגומלין. בקיצור: 3 משחקים - תיקו ושני הפסדים.
למה כן: מפגש כזה עדיין לא קרה בליגת האלופות וגם חשבון פתוח
למה לא: די משעמם, לא? “אוטובוס” שצפוי ממול, מדובר בקבוצה מתישה.
בורוסיה דורטמונד
הקלאסיקר הגדול של גרמניה, כי לא משנה מה מצבה של דורטמונד - המשחק בינה לבין באיירן תמיד מסקרן יותר מאשר לייפציג ואחרות. תוך תשע דקות כבש הולאנד צמד מטורף. עד הדקה ה-88 התוצאה הייתה 2:2 ובסוף? באיירן ניצחה 4:2. זוהי תמצית העונה של דורטמונד. הולאנד מבקיע בלי הכרה, תשאלו את סביליה לה מירר את החיים וסגר עניין כבר בפיחואן עם צמד (2:3 לצהובים-שחורים ובגומלין היה 2:2 דרמטי), אך החברים שלו לא מצליחים לעזור לו. הנורבגי מציג מספרים שלא היו מעולם בליגת האלופות, פשוט ככה. דורטמונד חזרה למעמד לראשונה מאז 2016-17 על אף עונה לא טובה בליגה - מדורגת רק במקום השישי בטבלה. סאנצ’ו הותיר מאחור את פתיחת העונה החלשה וכמובן שהקבוצה משחקת התקפית ויפה אבל די נאיבית (למרות הניסיון של צ’אן כבלם) ויש גם מאמן חדש על הקווים - אדין טרזיץ’ שהחליף את לוסיאן פבאר.
ההיסטוריה: תחליטו אתם איזה זיכרון חזק יותר - ה-0:2 שלא הספיק בגומלין חצי הגמר ב-2013 אחרי שלבנדובסקי גמר אותנו בגרמניה, כלומר שברון הלב הזה, או חצי הגמר המרגש ב-1998 עם השער שהתמוטט בברנבאו ובסוף זה נגמר עם שער חלופים, שני שערים והעפלה לגמר ליגת האלופות. היה גם שער סופר-דרמטי של פורטיו ב-2003 שמנע הפסד בגרמניה ושני 2:2 מרתקים בשלב הבתים ב-2017. רק בביקורה השמיני באידונה פארק הצליחה ריאל לרשום ניצחון בכורה. 14 משחקים בסה"כ - 6 ניצחונות מול 3 הפסדים.
למה כן: ארלינג הולאנד - אולי פלורנטינו יקבל עוד תיאבון, כדורגל התקפי מובטח
למה לא: ארלינג הולאנד - קצת מפחיד, וגם הבאסה לשחק בזיגנל אידונה פארק ללא אוהדים.
פורטו
ההגרלה “הנוחה” ביותר, אבל את הקלישאה אתם מכירים. פורטו, שמרגשת אותנו בשנים האחרונות בזכות תקופתו של איקר וכעת עם פפה הלוחם - רחוקה שנות אור ממאבק האליפות (ספורטינג ליסבון פשוט לא הפסידה העונה בליגה) אבל הפגינה שריר בצ’מפיונס כשהדיחה את יובנטוס. אחרי 1:2 בפורטוגל, במשחק בו היריבה פשוט לא עשתה כלום ומהדי טרמי כבש כבר בדקה השנייה - הקבוצה של סרג’יו קונססאו שיחקה עם הרכב לב ונשמה והפסידה “רק” 3:2 בהארכה. פפה נתן משחק כביר במרכז ההגנה כמובן וגם בגיל 38 הוא אחד מהטובים בעולם. הקשר סרג’יו אוליביירה שכבש פעמיים במשחק המפורסם בטורינו - מציג יכולת שיא ויש לו 17 כיבושים העונה. היא אפילו הייתה ברבע הגמר אחרינו - בעונת 2018-19.
ההיסטוריה: ארבע פעמים פגשנו את פורטו בשלב הבתים במפעל ופעמיים הדחנו אותה בעבר בשלב שמינית הגמר. בעונת 2003-04 מאמן ‘אלמוני’ בשם ז’וזה מוריניו הוליך את פורטו לזכייה בצ’מפיונס. בשלב הבתים, נגד ריאל, זה הלך קשה יותר מן הסתם. ריאל השיגה 1:3 במשחק החוץ בפורטו (הלגרה, סולארי וזידאן מחקו פיגור מוקדם) ובברנבאו זה נגמר ב-1:1 חסר חשיבות. עוד מפגש היה בעונת 2001-02 - ריאל ניצחה 0:1 בבית ו-1:2 בחוץ. סה"כ 12 משחקים: 9 ניצחונות, תיקו, 2 הפסדים.
למה כן: הגרלה נוחה על הנייר ואנחנו לא במקום של לחפש אתגרים
למה לא: זה יהיה אולי משחק דומה למאבקים בליגה בהם ריאל לא מצאה פיתרון
- מנצ’סטר סיטי
- באיירן מינכן
- פריז סן ז’רמן
- ליברפול
- בורוסיה דורטמונד
- צ’לסי
- פורטו
0 מצביעים
