לא מומחה אבל גם להערכתי וצערי זה יקרה.
לא נראה שלפדרר יש עוד גראנד סלאם בקנה. נדאל, גם בלי ברכיים ובלי הרבה שיער, יכול לדלל את הלו"ז השנתי, להתעורר במאי ולקחת עוד 3 רולאן גרוס. רק פציעה, סנסציה או מישהו מהטופ שישתדרג על החימר ימנעו את זה.
באופן אישי, הבאסה הספורטיבית הכי גדולה שאחווה מחוץ לכדורגל. במקרה כזה לנדאל תהיה חלוקת גראנד סלאמס של 15-3-2-1 ולפדרר 8-6-5-1. כמה אני רע שלפעמים אני חושב “שיתפסו אותו כבר על סמים אסורים ואז לפדרר יהיו איזה מיליון זכיות”?
משחק עצום עם סוף עצוב. לפחות בשבילי…
אני בדיכאון כבד. 2008 אול אובר אגיין, רק שהפעם קשה לראות אותו בגמר נוסף.
מדהים שגם בגיל 38 הוא הצליח להתעלות על ג’וקו הענק לאורך כל המשחק, אבל הוא פשוט ירה לעצמו ברגל. פדרר הפסיד את המשחק הרבה יותר ממה שהסרבי ניצח.
+1
ויעידו על כך 90 ומשהו ווינרים לעומת בערך 50 של הסרבי. פשוט עצוב, לא משחק שאני מסוגל לדבר עליו עכשיו.
במידה מסוימת, זה קשה יותר: לפדרר היו היום שתי נקודות אליפות על ההגשה שלו. לא אחת, אלא שתיים!!!
הפעם האחרונה בה הרגשתי כזה עצב הייתה אחרי גמר ארה״ב 2009. גם אז פדרר הפסיד משחק שהיה צריך לנצח.
(אני אוהב טניס, אבל לא עוקב באופן רציף, אז אולי הראייה שלי מוטעית. רואה מידי פעם ויצא לי לראות בין היתר את הגמר הנוכחי ואת הגמר של 2008)
מאוד מבואס מהשורה התחתונה. מצד שני, פדרר נתן הצגה ששווה עבורי לא פחות מעוד +1 לתארים (היה פשוט יותר טוב מהסרבי, שניצח בזכות 3 הכרעות בשובר שיוויון. מרגיז) . אני תמיד צריך רגע כדי להיזכר מי בעצם ניצח בגמר של 2008, כי מה שנשאר אצלי בזיכרון זה קרב הגלדיאטורים הכי גדול שראיתי בחיי (אני אפילו לא בטוח שהייתי אז לגמרי לטובת פדרר. תחושה קצת דומה לזו מהקלאסיקו של 2006/7 שנגמר 3-3 עם השלושער של מסי. אז אמנם כבר היו ניצני החיבה לריאל מדריד, אבל לא ברמה שהפריעה לי להנות משיוויון מוצדק בקרב שקול ומרתק)
פדרר של היום פשוט הרבה יותר טוב מזה של לפני 4-5 שנים, שזה מדהים. אז היה נדמה שסוף הקריירה קרוב וחבל שימשיך ואולי ישאיר קצת טעם רע. אבל הוא “התעקש” להמשיך ומזל שכך.
זה שנובאק ככל הנראה יעבור את רוג׳ר ורפא במספר הגראנד סלאמים זה עניין חסר תקדים לנוכח יצר ההרס העצמי שלו.
מה ראיתי עכשיו?
ביזבז הזדמנות נהדרת לזכות בעוד תואר. היה ברור שרק נובאק יעצור את דג׳וקוביץ׳, וזה אכן מה שקרה. היה יותר מדי עצבני. מה שיותר מדהים הוא שכל זה קרה במערכה הראשונה, לא הרביעית או החמישית.
נדאל מצליח איפה שנובאק נכשל, פשוט פנומן, לא ייאמן מה שהוא עשה פה.
למרות האהבה לנדאל, תואר עם כוכבית. חבל שהשיא הוכתם בגלל פוליטיקה. 17 שנים שאני מחכה שרפא יעבור את פדרר רק כדי להרגיש טעם חמוץ.
מעניין לי את התחת, זא לא כתם ולא כלום, אם נובאק היה לוקח את ארה"ב במקום להרוג את השופטת היית אומר שזה כתם כי נדאל ופדרר לא שיחקו?
זה לא מעניין אף אחד.
שואל בשיא הרצינות,
למה אתם צריכים חיזוקים להנאות שלכם? נניח ולדעתי דל פוטרו השחקן שהכי עושה לי את זה, מה אכפת לי כמה גראנד סלאמס הוא ייקח?
מה זה משנה כמה תארים אסף שחקן X כשאתה נהנה לראות אותו משחק ועושה קסמים, הרי אוהדי פדרר לא חושבים שהוא הטוב ביותר בגלל סך הזכיות (ואם כן, הם די טיפשים), אז חוץ מ’הכי הרבה תארים’ אין לזה משמעות מיוחדת בעיניי. מסי לא הכי טוב בהיסטוריה בגלל שהוא כובש הרבה, רונאלדו מאוד קרוב אליו מספרית ולא קרוב מבחינת האימפקט על המשחק שיש למסי.
תארים זה מדד לאוהדים עצלנים. אנחנו מעבר לזה.
סרי, מה שקרה עם הג’וקר והשופטת האהבלית הוא חלק מהמשחק. אם הג’וקר לא היה משחק בטורניר הזה עקב פציעה, אז גם זה היה חלק מהמשחק ולא היה שום טעם חמוץ.
להיזרק מהטרוניר בגלל שאתה רוצה לשמור על הזכות שלך על הגוף שלך… זה לא חלק מהספורט. מצטער.
הוא השחקן האהוב עליי. ללא ספק.
ובקשר להיום, נהניתי מרפא כמו בימים הטובים, הוא היה ממש נפלא כשהכל התחבר לו. אבל היום זה לא היה עניין של מספר הזכיות, היום היה עניין עם ההיסטוריה, וכך מכתימים אותה. הרי כולנו יודעים, גם רפא, שבלי השטויות של האוסטרלים הוא לא היה משתתף בגמר (לא יודע אם זה רק אני, אבל הוא נראה לי סופר מאופק בחגיגה שלו).
אז יש להפריד פה בין זה שנהניתי לראות את האלוף המועדף עליי זוכה לבין זה שלא נהניתי משבירת שיא היסטורי לו חיכיתי כמעט חצי מהחיים שלי.
זה כמו שאתלטי תזכה באלופות כי כל האנגליות, ריאל, ברסה ופסז לא משחקות בגלל סיבות שלא קשורות לספורט. כן, אני אהנה מההגנה שלנו, אבל לא אחגוג את התואר.
אני מבין, אני פשוט נזכר שריאל לקחה צ’מפיונס אחרי צ’מפיונס ופשוט פחדתי על המורשת של מסי, אחרי שהתבגרתי אני צוחק על זה, רונאלדו לעולם לא יעבור את מסי אין לו גרם מהכשרון הנדיר של מסי ולא יעזרו לרונאלדו לא זכיה במונדיאל ולא 8 צ’מפיונס ברצף, כי כשאתה מוכר קסם אין תואר בעולם שישווה לו.
לצערי היום אני חסר זמן ובקושי צופה בספורט בכלל ובטניס בפרט. אני יודע את גודלו של נדאל ומעריך בטירוף את הכשרון הנדיר שלו, אך בשבילי זה יהיה פדרר לעד. החבטות שלו בטאצ’ שלו זה משהו שאין שני לו וזה מה שעושה ועשה לי את זה. לא מעניין אותי כמויות התארים, עייפתי ממריבות מי יותר גדול של נדאל vs פדרר. בשבילי פדרר בשבילך נדאל.
את ג’וקוביץ’ לעומת זו אני שונא. מאחל לו כשלון ספורטיבי בכל תחרות. חרא של ספורטאי ההיפך ממה שאני תופס ספורטאי, בכיין, יהיר, ואפס קסם.
שמעתי את זה מלא מעט אנשים, מה הוא עשה שככה אנשים מרגישים כלפיו? אני לא עוקב אחרי עולם הטניס אבל מסרטונים פה ושם דווקא קיבלתי את הרושם שהוא בנאדם אחלה לגמרי.
בימים היפים של היריבות המשולשת בין דג’וקוביץ’ פדרר ונדאל הוא שיחק טניס הגנתי מאוד. כן, זה עבד לו טוב בדיוק כמו שאיטליה לקחה מונדיאל אבל זה אנטי המהות של הטניס. הוא היה פסיבי כמו מארי וישב על הליין מאחור ופשוט החזיר כל כדור. הוא לקח הרבה תארים כך ומבחינתי זה היה ציני. אבל לא בגלל זה אני שונא אותו כי גם מארי שיחק הגנתי לכל אורך הקריירה שלו ואיני שונאו, לג’וקוביץ’ לקח זמן להתבגר ולהיות קול כפי שאתה רואה אותו היום, כשהוא עוד היה צעיר כל משחק, אבל כל משחק!! שלא עבד לו מדי היה סט שלם של פריקת זעם, התבכיינות לשופט, שבירת המחבט פעם אחר פעם, פרצוף מסכן כזה, זיופי פציעות והזמנת רופא כדי לעצור מומנטומים שליליים ועוד.
מותר לו? כן, מסריח? מאוד. שישבור את הרגל ולא יצא מזה.
אף פעם לא הייתי אוהד גדול שלו אבל הוא ווינר ענק, מפלצת טניס.
התואר הזה מגיע לו ובלי שום כוכבית, הוא לא אשם בזה שדיוקו טמבל.
ועל הקלאסה של פדרר אין עוררין
@Cockroach_Crazy, אני חושב שאתה קצת מרחיק לכת בביטול ההישגיות בספורט, בטח כאשר מדובר בספורט אישי. אם ספורט היה נטו לפאן לא היינו מתעצבנים כשמפסידים ומתרגשים כשמנצחים.
אז כן, לא הכל שחור ולבן ולא בהכרח ארון תארים קובע באופן מוחלט. כמו בכל דבר תמיד יש דרך הסתכלות וקונטקסט לכל זכייה, אבל אם פדרר לא היה זוכה מעולם בגראנד סלאם לא היית טוען ולא אף אחד שהוא הגדול מכולם, זה כן חלק ממורשת של שחקן, לא 100 אחוז ממנה, אבל חלק. בטח ובטח שאנו מדברים על ספורט אישי שבו ההישגיות שלך תלויה אך ורק בעצמך.
וודאי שכך. אתה צודק ב 200%. לא באמת דברתי על דלפו אלא על פדרר לעומת נדאל. העוד אחד או פחות אחד לא ישנו את התפיסה כלפיהם, כל אוהד יתחבר לצד אחר וכל צד יהיה צודק.
אני מכיר גם כאלו שנהנים לראות את דג’וקוביץ ובטוחים שהוא כבר היום טוב יותר מנדאל ופדרר. הקייס לטובתו אלו כמויות התארים שהוא זלל - ואי אפשר למחוק אותם רק כי איני מחבב את האיש. אבל רוב העולם מתחבר לספורטאי העל דרך הקלאסה שלהם, לפדרר ולנדאל יש את זה בערימות, בדיוק כמו שיש לסטף קרי וללברון, למסי, לבריידי (הייתי חייב אחרי הפארסה אתמול) ולעוד. לנואבק יש קלאס אולי בכמה פיקומטר…
