קצת מקום של כבוד, בפורום מיוחד שכזה לספורט מיוחד שכזה - הטניס.
אין לי הסבר מדויק איך אני נגוע בחיידק הטניס, ואיך לא משעמם לי לראות טניס איכותי גם שלוש וארבע שעות ברצף, ואיך אני סוגד לרוג’ר פדרר, מצליח להעריך את נדאל ושונא את ג’וקוביץ.
קצת מקום של כבוד, בפורום מיוחד שכזה לספורט מיוחד שכזה - הטניס.
אין לי הסבר מדויק איך אני נגוע בחיידק הטניס, ואיך לא משעמם לי לראות טניס איכותי גם שלוש וארבע שעות ברצף, ואיך אני סוגד לרוג’ר פדרר, מצליח להעריך את נדאל ושונא את ג’וקוביץ.
בכלל לא. אם איני טועה החבר’ה פה יותר אוהדי נדאל… יש צדדים לכאן ולכאן. אבל לראות ספורטאי בגיל שלו משחק ומתאמן כמו שחקן בן 25 זה פשוט מפעים. מסוג האנשים שתמיד רוצה לנצח, גם בסטנגה עם הילד שלו בחצר.
וברצינות, אני סוגד לנדאל ודלפו, ועד לא מזמן ממש תיעבתי את פדרר.
אבל בשנה שעברה משהו השתנה, פשוט התחלתי להעריך את הספורטאי ההיסטורי שיש לי את הזכות לראות בלייב.
שיהיה ברור, אני לא חושב שהוא ה-עז בכלל, ודווקא השנים האחרונות תורמות יותר לטענה שהוא הכי גדול אי פעם משנות הדומיננטיות שלו באמצע העשור הקודם, אבל הוא כן משהו מיוחד במינו.
כאן. ממה שאני זוכר, רוב האנשים כאן אוהדים את פדרר. רביע כנראה היוצא מן הכלל
פדרר בהחלט מיוחד, ואני אומר זאת ללא קשר לעובדה שאני אוהב טניס בגללו. אתה גם מעלה נקודה מעניינת לגבי השנה האחרונה (ו-2015 במידה פחותה). פדרר שיחק מול 4-3 דורות שונים, והצליח נגד כולם: הוא שיחק מול אגאסי בשלהי הקריירה שלו (ואפילו סאמפראס), גונזאלס שפרש מזמן, היוואט, רודיק וכו׳. הוא גם שיחק מול בני ה-30 בערך של היום (נאדאל, ג׳וקוביץ׳, מארי ווארינקה), ועכשיו הוא גם משחק מול הדור הצעיר יותר. הוא זכה בתארים גדולים מול כל אחד מהדורות האלה.
הקריירות של לא מעט שחקנים היו גדולות יותר אילו פדרר לא עמד בדרכם!
מניח שהתכוונת לנדאל, והאמת שגם אותו למדתי מאוד להעריך אחרי שנים שבהן “שנאתי” אותו מעצם היותו הנמסיס של…
אני מודה שהחזרה המדהימה שלו מהמשבר האחרון הפתיעה אותי מאוד, אבל זה מה שגרם להערכה הזו לשקוע. חוץ מזה, הוא ורוג’ר חברים טובים, מה יכול להיות רע בו?
אני רואה טניס עוד מלפני הימים של פדרר, התחלתי בימים של סאמפרס האגדי, אגאסי המדהים, קוורטן , רודיק ויואיט, של מרטינה הינגיס המדהימה והמיוחדת של דבנפורט, קפריאטי הנין, סלש ושטפי גראף היפייפה.
מעצם הקישור לשורשים גוסטבו קוריה, דויד נילבלדיאן ודלפו תמיד היו ותמיד יהיו מחוברים אצלי חזק אך מעל כולם נמצא האיש שהפסגת האולימפוס של הטניס הוקמה בשבילו וזה רוג’ר פדרר, הוא מושג השלמות.
נ.ב. עד היום לא מבין איך אפשר לאהוב את דיוקוביץ’, אחד השחקנים עם הטניס הכי רובוטי ומשעמם בהיסטוריה.
מכונת הגנה משומנת, בשיאו הגיע לכדורים שאף שחקן שאני ראיתי לא הגיע אליהם. החליק על מגרשים קשים כמו שלא ראיתי שחקנים מצליחים להחליק על החימר, עד לרמה שפחדתי שהקרסול שלי יישבר, ואני ישבתי בבית מול הטלויזיה. קורא משחק בחסד.
אני אישית סוגד לנדאל ומאוד מכבד את פדרר.
לא יודע איך ולמה אני לא מתחבר לסגנון של פדרר, אבל אני מאוד מתחבר לאישיות הנהדרת שיש לו.
אף בנאדם שאוהב טניס לא יכול לשנוא או לתעב את פדרר, הוא פשוט קלאסה.
פדרר מפסיד 2-1 לדיויד גופן ומפספס זכייה שביעית. דיויד גופן ישחק בגמר מול דימיטרוב/סוק.
סופו של טורניר, לגופן נגמר האוויר בגמר והוא מפסיד 2-1 לדימיטרוב.
כל מה שאני מבקש מטניסאים צעירים, שמרו על היציבות. להביא משחק הירואי מול נדאל/פדרר ולהיעלם זה חלש ופתטי. הלוואי שנתחיל לראות שנה הבאה את הניצנים שראינו השנה מהדור הבא ממשיכים במגמת שיפור, בדומה לטניס הנשים שנכבש כבר (אפשר לומר) ע"י הדור הצעיר.