במקום שהתקשורת העולמית תעודד אותה להמשיך ושהכל בסדר גם אם תיכשל, העיקר להילחם, הפכו את הפרישה שלה לאקט של גיבורים. ביילס בחרה באופציה הפחדנית והנלוזה ביותר והפכו אותה לגיבורה. מישהו מופתע שזה הפך להרגל?
אולי כדאי לפתוח ענף ספורט חדש, ענף הפרישה. על הפודיום נעלה את אלו שהוכיחו כי הם שלושת הפחדנים, המסכנים והמוחלשים ביותר. כי בכל זאת, ביילס גיבורה. מגיע לה מדליה.
והנה צדיק אחד בסדום:
משפט אחד מרכזי שאני חותם עליו בעיניים עצומות:
זה בסדר להודות במצוקות, אבל יש הבדל בין להשפיל מבט ולהודות שמשהו לא בסדר, לבין לנופף בכך בגאווה.
הטור של דסקל זה כל כך פתאטי שאני מתלבט אם בכלל לשים את זה פה ולדרדר את רמת האינטלגציה של קוראי הפורום פה.
הוא מאשים את מי שלא מעודד את האקט הזה שהוא “בומר”… החלטתי לחסוך ממכם את הטיפשות שלו. מדהים שלפני כמה חודשים למרות הפוליטיקה שלו חשבתי שהוא עיתונאי רציני.
אני מאוכזב שבערוצי הספורט 5 החינמיים כמעט ולא משדרים אתלטיקה.
זה בעצם הענף היחיד באולימפיאדה שמעניין אותי. אני לא מבין כלום בשחייה, ג’ודו, התעמלות או בייסבול.
גם יורוספורט כמעט לא משדרים את אתלטיקה, זה מוזר.
דאסקאל הנאור נכנס לטירוף בימים האלה…ממש full sjw. משהו כמו 3 או 4 טורים בשני הימים הראשונים ומאז לא הפסיק לכתוב עליה גם דרך העמוד שלו( פלוס כמה ירידות מרומזות ושמחה לאיד לדיוקוביץ’ שלפי דאסקאל ועדר המעריצות שלו נתן לה ביקורת מרומזת).
הנדסת תודעה ושינוי החוקים כדי להוציא את ה"נדכאים" כגיבורים. אבל זה היה ברור היא גם לא גבר וגם לא לבנה… תארו לעצמכם מה היה הוא עושה אם היא גם הייתה לסבית או טראנס. העולם היה קורס מרוב הערצה לאקט הנפלא שלה.
נכון משה, הם עשו ספין למה שהג’וקר אמר כי זה היה נוח לנרטיב. הגבר הלבן ההטרו שהוא גם נוצרי מאמין שמעז לא לכרוע ברך לאישה לא לבנה.
תזכור, אנחנו חיים בתקופה שלא חשוב מה אתה אומר או עושה, מה שחשוב זה מי אתה מבחינת זהות: אתה נחשב לקורבן? אתה לא יכול לטעות וכל מה שאתה עושה זה פלא הבריאה. אתה גבר לבן פריבילג?? זהו הלך עליך.
אם יש דבר אחד שהיורו לימד אותנו חבר זה שגם אם אתה מנסה לברוח מפוליטיקה בספורט הפוליטיקה תרדוף אחריך ותהרוס לך את האסקפיזם שלנו. האם אני טועה?
למרות שקראת לזה פוליטיקה בשקל זה לא הופך את הדיון שלנו לפוליטיקה בשקל. לצערי היום אין כבר עיתונאים אובייקטים אלא אקטיביסטים שכותבים על כל דבר מהפריזמה של האג’נדה שלהם ורק תלך ותראה איך כולם מהדהדים בדיוק אבל בדיוק את אותם המסרים כל הזמן ועל כל נושא.
ולכן זה לא פוליטי בכלל ל"העז" ולהביע דעה כמו שלי, לא אני התחלתי. ואני עומד מאחורי מה שאמרתי: שאם האתלטית ההיא לא הייתה מהמין והצבע הנכון היא לא הייתה מקבלת את כל ההערצה המוגזמת הזו.
קל למדי. פשוט מתענינים בספורט עצמו. לא במסביב. החליטה לפרוש, ביג דיל. המעריצים מאוכזבים/ סולחים. היא הפסידה מדליות ותצטרך להתמודד עם זה עם עצמה ועם המדינה שהיא מייצגת.
רוצה למצוא לזה נימוקים סוציולוגיים / פוליטיים, זה לא בתחום הספורט וזה ברמת הניחוש.
אני מעדיף להפריד בין רמת ההבנה של אדם בספורט לרמת ההבנה שלו בסוציולוגיה/פוליטיקה.
האמת שזה לא רק עיניין של מין וצבע. ביילס מנהיגה משהו שונה אחרי הפרשה המשוגעת על רופא הנבחרת של המתעמלות האמריקאיות שמסתבר שהטריד המון מהן.
הבעיה האמיתית שלי עם האג’נדה של הwoke זה שהיא מייצרת זילות לבעיות אמיתיות. אני מאמין בלב שלם עם הבעיות שביילס מתמודדת איתן. פייר? הלוואי והיה ספורטאי ישראלי שהיה יורק לתקשורת בארץ בפנים או יורד על הפוליטקאי הראשון שאומר לו מזל טוב, כי כן יש אמירה שצריכה להיאמר על המצב שלהם, כמו גם על המצב הנפשי של המתאמנים. האמירה והמחאה לגיטימית הפסטיבל המוקצן לדעתי ממש לא.
מדהים כמה ברוב המקרים יעדיפו להתעסק בכותרות והבעת דעה לפני הקונטקסט. זו המחלה האמיתית מאחורי הרשתות החברתיות. כל דפוק עם חצי מוח יכול לקבל במה (אחת הסיבות שאני מוכן לדבר על נושאים כאלה בפורום עם אנשים יותר חדים כמו הרוב פה).
האם העובדה שהיא אישה שחורה עזרה לה לקבל אובר אהדה? כן. האם היא קיבלה את כל האהדה רק בגלל זה? חד משמעית לא.
תארו לכם שסימון בייליס הייתה שוברת את הרגל בנחיתה, ובניגוד לשאר הספורטאים שעד היום היו ממשיכים להתחרות פצועים - היא הייתה אומרת: “הלו, אני לא מסוגלת להתמודד. אני פורשת כדי להחלים”. כי זה בדיוק מה שקרה. לאורך מאות אם לא אלפי שנים התייחסו לתחום הנפש בזלזול. גם היום לא מעט אנשים יקראו לבן אדם שמתמודד עם מחלה פיזית נקרא גיבור בעוד לבן אדם שמתמודד עם מחלה נפשית הם יקראו משוגע.
סימון בייליס באה ושמה את זה על השולחן. היא לא מסוגלת להמשיך להתמודד, וזה קרה על הבמה הכי גדולה בעולם. עכשיו אתם צריכים להתמודד עם זה.
אני לא חושב כמובן שמגיע לה ציון לגנאי אבל גם לא ציון לשבח. יש תמיד אמצע. שתהיה בריאה תשמור על עצמה ותגיע יותר חזקה לתחרות הבאה. אבל גם לא צריך להפוך אותה לגיבורה או איזה רול מודל.
אולפיאדה אמורה לסמן מצוינות וספורטאים ששוברים שיאים. וזה צריך לחגוג.
יש אמצע.
מה הדבר הבא? לתת מדליה למי שמשתתף ולחגוג את “העיקר ההשתתפות”.
סימון היא פורצת דרך. היא העלתה על סדר היום נושא שיש עליו טאבו. היא לא המשיכה להתחרות ולסכן את הבריאות שלה. היא לא יצאה מהדלת האחורית עם איזה שקר כלשהו על פציעה פיזית.
היא ניצחה, פשוט לא בענף שלה. היא ניצחה בחיים. היא ניצחה תפיסה מעוותת שעדיין שולטת במיינסטרים. על זה היא מקבלת את כל האהדה.
מספיק לראות את כל תגובות הנגד, כדי להבין עד כמה גדול מה שהיא עשתה. הרי אף אחד לא היה מעז לדבר נגד ספורטאי שפורש בגלל פציעה פיזית. אף אחד לא היה מעז להגיד שזה ביזיון שהוא בכלל הגיע לאולימפיאדה כשהוא יכול להיפצע. אף אחד לא היה אומר שהוא יתחרט על זה שהוא פרש באמצע. אף אחד לא היה מוציא מילה רעה.
יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, וסימון בייליס גרמה לכולנו לעשות קפיצה קדימה (see what I did there?) בכל הנושא של היחס לבריאות הנפש.
גם לא רואה קשר בין הקביעה הזאת לבין מה שקרה עם בייליס, וגם לא זוכר שהתבאסת שאבידל קיבל מפויול להרים את גביע האלופות.
הנה בכמה משפטים אתה פשוט מתעקש להוכיח לי שאני צודק חבר.
אבידל קיבל את הזכות להרים את הגביע לא בגלל שהוא ויתר או כשל מבחינה נפשית אלא בגלל שקודם כל בניגוד לכל הסיכויים הוא התאושש ממחלה נוראית כמו סרטן וחזר להיות כדורגלן באופן מקצועי. ההשוואה פה מראה לי, וזה לא נגדך, שאתה פשוט קורבן לשטיפת השכל שאתה עובר מתקשורת המינסטרים. אתה אשכרה משווה בין אבידל שניצח לא פעם אחת אלא פעמיים את הפאקינג סרטן. אם זה לא חגיגת ניצחון אני לא יודע מה זה חגיגת ניצחון. ומדבר אחד שדוד שלו וחברה מאוד טובה שלו בבית ספר נפטרו מההמחלה הארורה הזו.
אף אחד לא היה מדבר נגד ספורטאי כזה כי קרוב לוודאי לא היה מקבל יחס של “מנצח” בגלל הפציעה שלו, זה אולי הסיבה. ודרך אגב, אני חושב שהתקשורת מספיק שוחטת ולפעמים בצורה מאוד מוגזמת ספורטאים שמפסידים או יוצאים בגלל פציעה (הוא לא התאמן מספיק או הוא "ביים פציעה ")
אותו דבר שכתבתי למעלה תקף לפה, ואני רוצה להדגיש שאין לי שום דבר אישי או מקצועי נגדה. שתהיה בריאה. אני לא חושב שהיא “לוזרית” אבל היא בטח לא וינרית בעקבות הצעד שלה…
לא רציתי להביא את הטור של דסקל כי הוא די מזלזל באינטלגנציה שלנו. אבל באופן מאוד מגוחך בכל הטור הוא מספק “תחמושת” לצד שלי. הוא לדוגמה מספר על בירד והקשיים שלו או על גורדן והקשיים שלו ואתה רואה שהם פאקינג עברו את הכל לא בכו ולא התבכינו. מה בירד לא היה יכול להגיד , בסדרות שהוא הפסיד בהם, אני מסכן את הבריאות הנפשית שלי אז אני פורש… איך אתה חושב שהתקשורת והאוהדים היו מגיבים לזה אז? מהללים אותו שהוא דאג קודם כל לבריאות הנפשית שלו? או מדליקים לפידים וקושרים חבלי תלייה ואז רצים לבוסטון גארדן ומחפשים את העץ הכי גבוה לתלות אותו עליו? התשובה היא מאוד ברורה. לארי בירד כנראה היה צריך למצוא לעצמו לא רק בית חדש כמה שיותר רחוק מבוסטון אלא תעסוקה חדשה.
אני צופה בdaily wire שזה אנשי תקושרת ימין בארה"ב שבן שפירו הגדול עומד בראשה, ויש איזה אחד השמרנים שם שאמר: אם טום בריידי היה ניגש לתקשורת ואומר את מה שהיא אמרה. האם התקשורת היתה מהללת אותו? התשובה לכולנו ברורה וזה לא. וגם למה. אז בוא לא ניתמם.
זוכר את כל התקשורת העולמית מהללת את רונאלדו על זה שהוא עודד מהקווים, אחרי שנפצע מאוד מוקדם בגמר. אף אחד לא האשים אותו בשום דבר.
כן? אתה מכיר אותם ביום יום? אתה יודע להגיד איך זה השפיע להם על החיים מאז? זו אמירה ריקה מתוכן.
אתה יודע בדיוק עם אילו קשיים נפשיים השניים האלה התמודדו ועם אילו קשיים נפשיים בייליס מתמודדת? אתה יודע כמה אנשים מתאבדים בגלל מחלות נפש, לעומת מס’ האנשים שמתים מסרטן? משווה ומעלה, סבא, דודה וסבתא שלי מתו מסרטן. מכיר מקרוב את המחלה הזאת. מצד שני אני מכיר מקרוב גם את ההתמודדות של אנשים עם דיכאון וחרדות. זה אותו חרא כמו סרטן. ממש ככה.
אני חושב שכן, prove me wrong. טום בריידי אחד הספורטאים האהובים באמריקה, והנושא הנפיץ הזה של בריאות הנפש רק חיכה לאיזה צעד גדול כזה של אישיות מוכרת שתשבור את הטאבו שיש על הנושא.
בכל אופן זה ת’רד אולימפיאדה. לא ראיתי בזמן אמת את הזהב של דולגופיאט אז הרצתי את כל התחרות אחר הצהריים, וממש נהניתי. ספורטאי גדול, שלקח מדליה בזכות ולא בחסד.
היה משעשע לשמוע את אבא שלו אומר לו מזל טוב ובו זמנית “יכולת לעשות תרגיל יותר טוב”. אם לכל ספורטאים במדינה הייתה המשמעת של יוצאי ברית המועצות לא היינו חוגגים את זה שהאולימפיאדה הכי טובה שלנו אי פעם (אולימפיאדה מעולה שלנו, כן?) היא עם 3 מדליות.
אתה באמת לא מבין את ההבדל? באמת? שאל את עצמך למה… הוא לא נכנע לסרטן ואמר שבשביל הבריאות הנפשית שלו הוא מרים ידים. … ואז עוד העיז להאשים את העולם כמו שהיא עשתה.
“אני לא יתן לעולם” זה לא הספקתי לכתוב בהודעה הקודמת שלי. וזה דבר שאני כן מאשים אותה. את רוצה לפרוש תיקחי אחריות תפרשי ואל תפילי על העולם את האשמה על הפרישה שלך.
אני לא רוצה לעורר פה את הדיון על רונאלדו. אבל לא פרש מהאירו אחרי הפציעה ואמר " בשביל הבריאות הנפשית שלי ולא רציתי לראות את אדר מבקיע את גול הניצחון" ואז כולם היו מרימים לו כפיים על זה.
אני לא צריך להכיר אותם בחיי היום יום. יצא לי המזל והעיתוי המושלם לראות אותם משחקים כדורסל בעינים שלי. אני יודע מה הם עברו . את המכות וההשפלות שגורדן חטף למשל רק מדטרויט בסדרות הגמר מולם , לברון לא יחטוף בכל הקרירה שלו. שוב מייקל לא חטף מכות מכל שחקני דטרויט ואז אמר :"בשביל הבריאות הנפשית שלי החלטתי לפרוש " אלא למד אותם טוב מאוד ופעם הבאה שהוא פגש את הבהמות מדטרויט דפק אותם בדרך לטבעת הראשונה שלו… זה ההבדל.
אתה יודע שאני צודק. אחד הפופלארים. אבל אם הוא יעיז להגיד משפט כזה . הפופלאריות שלו תצנח ישר. כולנו יודעים את זה פה. במיוחד אם זה היה באולמפיאדה . ייצוג של ארה"ב על חשבון מדליה אולמפית.
הוא פרש באמצע העונה כדי להתמודד עם המחלה שלו… הוא חזר רק כשהוא הרגיש טוב יותר.
רק מראה לי שאתה לא מבין באמת על מה אני מדבר.
הפוך, אתה יודע שאני צודק. הוא ככ גדול שלפעמים הוא נראה לא אנושי. לראות שהגיבורים שלנו אנושיים זה מה שהופך אותם לגדולים יותר. בדיוק כמו הפרישה הזמנית ההיא של מסי אחרי ההפסד ההוא ששבר לו את הלב.
