אני בבית, עם האישה והילד. אנחנו מוגנים ברוך השם, אבל אני כבר לא בשירות מילואים, אני לא מספיק להגיע לשום מקום של תרומות או איסוף לפני שהכל כבר מפוצץ. הכל על פניו טוב מהבחינה הזאת, אבל כל מה שאני עושה זה לשבת מול הטלויזיה ולראות את המספרים עולים.
אני מת לעשות משהו, אני מת לעזור. אני מחפש לראות איפה צריך פיזיותרפיסטים או כל דבר. אנשים שקרובים אליי מאבדים חברים, בני זוג ובני משפחה. לא יכול להיות שאין עוד מה לעשות.
כמו כולם אני יומיים לא מתפקד. בקושי אוכל, שוכב במיטה מסתובב בבית כמו ארי בסוגר. חסר יכולת להגן חסר יכולת כמעט לעזור. בירושלים יחסית מנותקים למעט אזעקות ופיצוצים, אבל אני רועד מפחד. יוצא מהבית הראש שלי כמו צלחת מסתובב 360 לאתר משהו חשוד. הלב שותת דם, רואה את אמא שלי - שהילדים שלה לידה ולא במלחמה - פשוט מתפללת ובוכה. עלה מוות בחלוננו. כל נפש שהרוצחים האלו לקחו מגיע נקמה באלפים, על כל רצח, אונס, להשיב להם באותו המטבע.
כחרדים שלא יודעים להחזיק נשק - גם אם יתנו לנו, פתחו אתמול קבוצה בוואצאפ שתוך שעה עברה את האלפיים איש מתנדבים המשנעים אוכל או ציוד, ומסייעים בכל אשר יצטרך העורף. המנהל העלה שם הודעה שהוא צריך נהג משאית עם משאית לשנע 1000 מזרונים, אחרי 5 דקות הוא התחנן להפסיק את ההודעות לפרטי כי הפון שלו קרס.
אנחנו רואים 99% מהעם מתגייס ללא הבדל דת גזע ומין, חרדים מכינים במטבחים אוכל בכמויות ומשנעים לחיילים ששומרים עלינו, בבתי הכנסיות והמדרשות לומדים ומתפלים בלי לצאת ובלי להפסיק, וכל אחד תורם. קראתי על תקופות כאלו, מעולם לא הייתי באחת כזו ומי יודע כמה אנחנו לפני דברים גדולים יותר.
וכמו כולם פה, אני רוצה את ההרתעה בחזרה, אני רוצה טבח בערבים בעזה - גם כאלו שלא קשורים - כדי שהם יחשבו אלף פעם אם זה היה שווה להכנס לבטן הרכה שלנו ולטבוח בילדים נשים וזקנים, לטבוח בחיילים גיבורים שנלחמים בגופם להגן עלינו.
אני רוצה שיהיה להם שואה. ולא אכפתלי להיות הצד הנאצי בסיפור.
אי אפשר לאמר שאין חשש. אני גר ליד לוד, לפני שנתיים לא התקרבו לכאן מחבלים, אבל אם המצב יסלים בדרום וחזיתות נוספות ייפתחו, קיים החשש שגם בערבים המעורבות יהיו בלאגנים.
עוד דבר, מדברים על התעללויות, אונס והכל, אבל אני חושש שהחמאס ישתמש בשבויים כמו שהם יודעים כהרגלם, כמגן אנושי מול אש צה"ל. זה מזוויע לא פחות.
אח של חבר שלי נרצח.
אני מרגיש שלא מגיע לי לשמוח, יש לי תחושת אשמה כל פעם שבטעות אני צוחק. לא מגיע לי, כשאלף משפחות יושבות שבעה עכשיו, שותתות דם.
לא מגיע לי, כל עוד יש שבויים אצל המחבלים האלה, שמפאת כבודו של השטן לא אקרא להם ככה.
ניסיתי לא לראות את הזוועות, ראיתי רק כמה שניות של סרטון של ילד, פאקינג ילד אצל החמאס וליטרלי נשבר לי הלב.
אם יש לכם אפשרות לצאת לעבודה ואין לכם כמעט יכולת לעזור, שמעו לי לכו לעבודה. לי זה מאוד עזר. אישית אני גם עובד בתעשיה הביטחונית אז גם מרגיש איזושהי תחושה של שליחות (למרות שמה שאני עושה לכו תדעו מתי באמת יעזור), אבל גם אם לא, אל תשבו בבית. יצאתי היום לעבודה ואני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו.
בעבודה מצד אחד אתה לא יכול להיות מרוכז אפילו לא ב-50% ומצד שני זה כן מסיח את הדעת (מתחילים שלב של למידה מרחוק, זה יום שני שלי בזום עם התלמידים - אני מחנך כיתה זמני - ולראות את החיוך שלהם וכמה הם מתלהבים שאני מספר בדיחה או צוחק לגביהם - זה מחמם את הלב). להגיד לכם שאני מסוגל בשעה 20:00 בערב שלא לראות חדשות? אני לא מסוגל. אני מחכה שאחרי מאה בשורות איוב תגיע בשורה אחת טובה.
אממ לכל מי שאמר שהוא רוצה לתרום וכאלה אני מניח שיש כל כך הרבה נקודות ואפשרויות. אני תל אביב, היה משהו אתמול בכיכר, היום ירדתי לעשות סיבוב ברגל בבוקר וראיתי שיש עוד נקודה, בבן יהודה\פרישמן, לבקשת המארגנים לא רק תרמתי אלא גם צילמתי סטורי והעלתי (לא ממש רציתי כי המטרה שלי היא לא להתלהב מזה שתרמתי אלא למשוך עוד אנשים).
אין לי זכות להיות עצוב יותר מהאדם הממוצע אבל וואלה היום קיבלנו בשורה אחת נוראית, חבר שלא היה בקשר כתב לי אחרי הרבה זמן וזה מחשיד - בחורה מקסימה שלמדה איתי בתיכון - הייתה במסיבה הארורה ההיא, מסיבת הדמים, ולא יצרה קשר איזה 40 שעות. אחת מהבנות שהיו איתי בכיתה כתבה את זה ב-Tel Aviv Secret. החלפנו אולי כמה מילים בשש השנים האלה אבל זה לא משנה. מזעזע ומשתק.
מידיעה - אנחנו תוקפים חזק הפעם. באמת חזק. כמו שלא תקפנו אף-פעם. ולא מרחמים על האזרחים העזתים ‘התמימים’. אם יש מטרה שרוצים לתקוף - תוקפים אותה, גם אם יש נזק אגבי גבוה.
שכונות שלמות נמחקו. העזתים והחמאס, שלא ידועים בחייהם ה’קלים’ - לא מבינים איזה גיהינום נחת עליהם הפעם. וזה עוד לפני שנכנסנו קרקעית, על כל המשמעויות של הצעד הזה.
המספרים של ‘מאות’ הרוגים בצד העזתי רחוקים מאוד מהמציאות. המספר האמיתי עומד על אלפים. רבים.
בוא נגיד זאת כך - בצד שלנו, המסודר יחסית, ושברובו לא נמצא במצב מלחמתי של ממש - עוד לא הצליחו לברר כמה בדיוק מתו, כמעט 3 ימים אחרי פרוץ המאורעות. אז קל וחומר בצד העזתי הכאוטי.
לצערי, התקשורת כמעט-כמעט לא מראה את הצד הזה. ולא בקטע של תאוות דם - אלא בקטע של הרמת המורל הלאומי, להבין שאנחנו לא אסקופה נדרסת, אלא הצד החזק הבלתי מעורער כאן (על-אף מחדלי הענק של הימים האחרונים).
בכנות, לא כל הדעות מחורבנות, אני דווקא מופתע לטובה. רק מחזק את הצורך להוציא התקפה בשיא הכוח. דעת הקהל לא תישאר איתנו לנצח. מספיק שנמתח את התגובה שלנו עד שאיזה אפס כמו john oliver יתחיל לכעוס על זה שהיינו צריכים לתת להם לטבוח בנו יותר.
צריך גם לזכור שיש ערימה של פליטים בספרד, הרבה תתי אדם תומכים בחמאס כי הם בטוחים שאנחנו מתעללים בערבים בגבול ובאסירים. מסתבר שגם מיה חאליפה לא מפסיקה להעלות פוסטים של תמיכה בפלסטין בטוויטר.
ב 9gag יש תמיכה גורפת בישראל.
הודעות פרו ישראליות זוכות לאלפי לייקים לעומת עשרות דיסלייקים, ולהיפך.
למי שלא יודע, זה אתר/אפליקציה שברובה עוסקת בהומור/ביזאר ולא בפוליטיקה.
תמיד היו שם המון פוסטים אנטי מהגרים, שזכו ללייקים ודיסלייקים, או נגד פשע של שחורים בארה’'ב. אין דבר כזה פוליטיקלי קורקט ב 9gag.
עם כל זה, אני לא זוכר יחס כל כך חד צדדי לנושא פוליטי כמו המלחמה בישראל.
משום מה, יש הרבה כעס על התעללות ורצח של העובדים התאילנדים. אני רק יכול להניח, שהם נתפסים בעיני הקהל כאנשים לחלוטין לא קשורים למלחמה פה, שהם בפירוש ניתנים לזיהוי כעובדים זרים, והם בכל זאת ספגו התעללות חייתית.
לא ראיתי סרטונים בעצמי, וגם לא רוצה לראות.
זה דווקא מצויין בעיניי. אני רואה כאן אפשרות חד פעמית לזמבר את עזה אחת ולתמיד וכל סיקור תקשורתי למספרים גדולים יפגע בלגיטימציה שלנו, בין אם הפרסום מגיע מאיתנו או מהצד שלהם. אנחנו נסתדר עם המורל. שהתקשורת שלנו תמשיך לשמור על שקט, שלהם תמשיך לשקר, וחיל האוויר להפציץ בלי הכרה.
אני כן חושב שמראים בערוץ 12 עליו חרשתי וגם ב-Ynet וב-וואלה! כותבים כל הזמן על ההפגזות, מראים לך עוד מבנה של החאמס מחורר, זה לא העניין. הצד השני לא מתייחס לאבידות בנפש כמונו. מבחינתם כל אחד שהוא חלק מהחאמס והחיזבאללה - מוכן למות בעד. יהיו להם 10,000 הרוגים - סתם אני מקצין - אבל הם חטפו 150 ישראלים שלנו (חלק מהם אנשי צבא וחיילים כן החלוקה כרגע לא חשובה מבחינתי) ורצחו לנו נניח אלף - הצליחו ובגדול.
ראיתי אתמול את יו"ר הלא יודע מה, זה שבא להגן על ראש הממשלה - נראה ממש לא אמין, אתה מתרגז על מה שהוא אומר, אמר שזיהוי הגופות זה כמו “תור גדול בסופר”, בא לך שהוא יילך כבר.
ברמת העיקרון, אם זה היה אפשרי - אני מסכים איתך לגמרי כמובן. היה עדיף שכל הצדדים ישתקו, ונוכל לתקוף כמה שנצטרך, ושה’שיח’ היחידי יתקיים ברמת המנהיגים, שיקבלו את המסרים ישירות מהחמאס שהם לא עומדים יותר על הרגליים.
הבעיה היא שזה לא יעבוד.
מאוד מאוד מהר התמונות מעזה יגיעו אל כל העולם, ולכן זה שהתקשורת הישראלית תשדר או לא תשדר את התמונות האלה לא ישנה שום-דבר בתמונת הלגיטימציה הכוללת. לכן אני חושב שלכל הפחות עבור האזרח/ית שיושבת בבית בדאגה, חשוב מאוד שייחשפו לעוצמת הכוח הישראלי (שבימים אלה ספגה פגיעה דימויית קשה מאוד), כדי שיוכל קצת להרים את הראש.
תמונות כאלה לדוגמה, של מה שעשינו אתמול משכונת היוקרה (לשעבר…) של עזה:
אני ממש לא אומר לספר שקרים סטייל רוסיה, תוך העלמת הבעיות, הקשיים והאבידות, אבל קצת כן להרים את המורל הלאומי, מעבר להודעות היבשושיות והלא אינפורמטיביות של דובר צה"ל.
ממליץ בחום לקרוא נאומים של צ’רצ’יל ממלחמת העולם השנייה - מלאכת מחשבת של הצגת תמונה מפוכחת ושקופה על מה שקורה בלחימה, לצד אמונה מלאה בצדקת הדרך, הצגה אמיתית של ההצלחות, וזקיפת ראש של העם.
אני מחזק את @EJB ומאוד מצער אותי שבחדשות 12 שמצד אחד גם חייב מילה טובה, כי לדעתי לרוב כן מתפקד טוב בלחימה הזאת, ואני לא מחסידיו בלשון המעטה - אבל עדיין לא נקיים משיח פוליטי ולא רק שזה חבל שלא מרוממים את הרוח, אלא זה מוריד את הרוח.
אם זה כשאומרים שצהל וחיל האוויר לא תוקפים כמו שצריך, או שלא רואים מטוסים באוויר, ואם זה שדואגים להגיד אפילו על עניינים הגיוניים ולא קשורים על חוסר אמון בממשלה מצד העם ולהחדיר תודעה של פאניקה וחוסר שליטה (לדוגמא על זה שאנשים שמעו טוב מאוד להנחיית פיקוד העורף על התכוננות ל72 שעות ממושכות במרחב מוגן - אדם הגיוני בסהכ רואה שיש פה סיכוי למלחמה גם בצפון, ומתכונן בהתאם - יש אנשים שאין להם ממד אלא רק מקלט שכונתי/קומתי, גם בממד ביתי אני יכול להגיד לכם - כמעט חצי שבת אנחנו היינו בלי חשמל ומשפחה וחברים משדרות היו עד יום ראשון בערב בלי, וגם מאז זה היה עוד יום של on/off)
אני יכול להגיד שכל היום הבית שלי רועד מהפצצות של צהל, וזה בדכ לא קורה או קורה לעיתים נדירות גם במבצעים שהיו.
אני רואה סרטונים בטלגרם על עזה שהפכה להיות סרט בשנות ה60 - שחור לבן.
ציטוטים מעזה בסגנון ״הציוניים השתגעו״ ו״הפצצות של ראינו מעולם״ וצהל מכה בהם בעוצמה אדירה ממש.
וכל זה בזמן שבדכ עוד לא מתחילות ההתקפות העוצמתיות, כי עסוקים מול המחבלים שחדרו, הצבא הסדיר והמילואים מתארגנים וזה לוקח זמן
אני רק מקווה שלמנהיגים שלנו יהיה את האומץ, האיתנות והגאווה הלאומית ללכת הפעם באמת עד הסוף - כי את הגב של העם יש, את הגב של צהל יש וגם באופן נדיר גם גב מהעולם.
כמו שרשמו באחד הדיונים - זה גם עניין שיש פה הבנה של פוטנציאל של משהו גדול יותר ברמה היסטורית - אם זה מכיוון איראן ורוסיה, שכבר רואים את הנגיעות שלהם בדבר (על איראן אין צורך להרחיב, אומרים שגם רוסיה נתנה הכנות לחמאס לקראת ההתקפה שלהם, שהם רוצים להעביר נשק - כנראה במקרה של חזית נוספת, וגם כבר כמה קבוצות האקרים רוסיות ״הכריזו מלחמה״ על ישראל)
רשמתי בדיון אחר ואז מחקתי אז אולי פה זה יותר מתאים (?), אבל אני מתקשה להבין למה אנחנו עדיין תוקפים קונבנציונאלית אחרי כל ההצרות שהולך להמטיר חורבן בעזה. האם מחכים למצב השבויים? אני מרגיש שהגיע הזמן דווקא כן להשתמש בנשק לא קונבנציונאלי כדי שהסייקל הזה שהם, או כל ארגון טרור אחר, קם כל כמה שנים ותוקף אותנו ייגמר. ובכלל, אם נעשה משהו שיפתיע את כל העולם, כולל העולם הערבי, אולי אולי (שאיפה שלי) יפסיקו להתעסק איתנו. לא בקטע דתי או משהו, אבל כל מה שעולה לי בראש זה מלחמות ישראל בתנ״ך ופסוקים שמספרים על חורבן אויבינו. ואני מרגיש שכולם צמאים לזה במדינה, ובנוסף יש גיבוי מהעולם. וגם ככה הם חצי גבול בל יתואר + מלחמת הטירור השניה בגודלה בהיסטוריה אחרי אסון התאומים.
אז למה זה עדיין מרגיש תקיפה מתחשבת, ממוקדת, ולא מספיק מחריבה ועוצמתית?
עם כל הרצון והשאיפה למחוק אותם, להפעיל אופציה לא קונבנציונאלית יכולה להפוך את התמיכה ב180 מעלות. רק אם ניכנס לחזית עצבנית מול לבנון או מול איראן ישירות (לא סביר כרגע) נוכל לטעון ללגיטימיות של הנשק הזה.
לדעתי עדיף שלא נכנס לזה עכשיו. זה לא יועיל לנו יותר מפשוט להמשיך להפעיל את חיל האויר.
אוקיי, נגיד ואני מקבל את הדברים האלה (שהם בהחלט לגיטימיים), האם אפשר להשיג חורבן והרס לעזה עם התקפות אוויריות, בהתחשב בזה שכנראה המון חמאסניקים יושבים בבונקרים? האם זה יביא לזעזוע, שלדעתי הוא אחד הדברים החשובים שאנחנו חייבים לחתור לגרום?
לא הייתי ממהר למסגר את המתקפה בעזה כמתקפות אויריות. עדיין דנים בממשלת חירום, מטהרים את הארץ ממחבלים ומשיגים תמיכה צבאית מארה"ב כדי להיות מוגנים ממתקפה רב חזיתית.
לדעתי עושים עכשיו בשכל, העם רוצה תוצאות כאן ועכשיו אבל אם היו יוצאים במקום למבצע בעזה מצבינו היה רק מחמיר.
לעומת זאת - להרוס להם מטרות אסטרטגיות, לייבש אותם מדלק חשמל ומים, לפרק אותם מוראלית ואת הבטחון שלהם בחמאס ולתת לזוועות שלהם להדהד בעולם לפני הכניסה נשמע לי הרבה יותר חכם.