עם עזיבה של ראמוס או ואראן יכולנו להתמודד כשאלאבה שאני לא מחזיק ממנו כבלם - מגיע על חשבון אחד מהם, אבל כשמדובר בשניהם יחד זו אבידה מקצועית קשה, בטח כשלא יגיע מחליף ונצטרך לחלתר עם ויקטור צ’וסט ששיחק מעט מאוד ועם חסוס ואייחו או משהו כזה. כתבו פה שהיכולת של השניים בשנים האחרונות לא הייתה מדהימה אבל זה לא מדויק כי בצ’מפיונס היינו מצוינים (כמה רחוק אתם הולכים עם ‘השנים האחרונות’) ומה עם עונת האליפות בחסות ה-0:1ים? ברור שזו מגמה של כל הקבוצה אבל גם היכולת שלהם לצד מנדי. מעבר לכך זה לא נראה טוב שקבוצה כמו ריאל מאבדת את השחקנים הבכירים שלה ורק מוכרת\משחררת ולא מצרפת, רונסרו הגדיר את זה מצוין - זה נראה כמו אתלטיקו. פציעה אחת מחרבנת לנו את כל העונה.
הבעיה עם ואראן הייתה שהגענו לנקודת אל חזור בכך שסירב להאריך את חוזהו. ‘החוק’ עם שחקנים חופשיים זה שהם מרוויחים שכר עתק, לא ציפיתי שישוו את השכר של רפא לאלאבה ולגיטימי גם שהוא מרגיש תחושת מיצוי אחרי עשור, אבל - הסכום בו נמכר הוא נמוך ביחס למצב בשוק וכמה יעלה מחליף שלו, נניח קונדה או פאו טורס שהם שנתיים בטופ. וכן זה הקיץ הקשה ביותר שלנו כאוהדים לדעתי.
בקיץ 2003 ויתרו על המאמן דל בוסקה, היירו גורש ובעיקר מקאללה נמכר - עם כל הכבוד לבקהאם שבא - טעות שלקח לנו שנים להתאושש ממנה.
בקיץ 2010 משבו בלב נסדק כשראול וגוטי עזבו אך תרומתם המקצועית לא הייתה גבוהה והייתה קבוצת על.
בקיץ 2018 רונאלדו וזידאן עזבו אך הסגל שנשאר היה טוב, כך לפחות חשבנו (אסנסיו ‘יסחוב את המכונית’, אולי בייל, אולי מישהו יגיע ברגע האחרון).
בקיץ הזה אין זידאן, אין ראמוס, אין ואראן ואין התקפה (רכש באופק? מישהו מאמין כאן שאמבפה יגיע?), כאילו רק ריאל מדריד נפגעה מנגיף הקורונה.
בחזרה לוואראן: אסור שהזיכרון שיהיה לאנשים בתודעה הוא שתי הטעויות הפאתטיות נגד מנצ’סטר סיטי כי זה לעשות לו עוול. מסכים שהוא מעבר לשיאו וזוכרים שהוא התקשר ללופטגי להתנצל לאחר פיטוריו (ב-2019, חש אשמה), אבל הוא הציג שורה של משחקים גדולים ובלם על גם היום, שחקן שיש לו הכל. כמה שחקנים הגיעו כהבטחה גדולה ונעלמו אחרי עונה אחת או לא עמדו בציפיות? סיפור סינדרלה, אחרי עונה אחת בצרפת ולאט לאט פילס את דרכו עם קצת מזל והרבה אלגנטיות, אולי יותר מדי. מדהים שבגיל 20 הוא היה שקט יותר עם הכדור ובכלל מאשר בגילו היום לדוגמא, לפני הארבע זכיות בצ’מפיונס והמונדיאל.
מה שמדהים אולי, לטוב ולרע, זה שאת הכדורגל הטוב ביותר שלו הציג הצרפתי, לעניות דעתי, איי שם ב-2013. “פפה בלם נהדר. מה הבעיה של פפה? ואראן עושה הכל יותר טוב ממנו, אין מה לעשות”. על הציטוט הזה אחראי לא אחר מאשר ז’וזה מוריניו שאמנם רצה לסגור חשבון עם בן ארצו ולהתנקם בו על ביקורת שספג ממנו בעקבות היחס לאיקר - אבל מוריניו היה בכיוון. רפא רשם 15 הופעות בעונת הבכורה, עונת האליפות, ואפילו כבש שער נפלא בעקב. הפריצה הגיעה בעונה השנייה.
חצי גמר גביע המלך, קלאסיקו בברנבאו וריאל בבעיה קשה. ראמוס ופפה אינם זמינים. ואראן אמנם כבר שיחק בצ’מפיונס באותה עונה נגד מנצ’סטר סיטי ודורטמונד אך זה לא אותו דבר. הוא נזרק למים העמוקים והיה מדהים. הוא הציל שער מהקו, תיסכל את מסי כשחיסל אותו בקלילות עם הרגליים הארוכות והגליצ’ים המדויקים, הוא פשוט ריחף על המגרש וגם נגח לרשת מכל הלב את ה-1:1 שהותיר לריאל סיכוי בגומלין. ואז בקאמפ נואו הוא כבש שוב, בנגיחה למשקוף ופנימה, ניתור שגם לתשואות מכריסטיאנו וראמוס שלא יכלו להוריד את החיוך מהעיניים ואז החיבוק הקבוצתי עם מוריניו. בלם על נולד בכדורגל העולמי. באותם צמד משחקים כבש ואראן גם בבית וגם בחוץ כאמור ולא ביצע אף לא עבירה אחת על אף שעמד מול כוכבי על שונים.
“זה היה משחק חייו, ללא ספק. לפני שהגיע לגיל 20. הוא זרח עם אחוזי הצלחה גבוהים מאוד במאבקיים - 77% והרחיק כל הזמן את הסכנה מעבר לשערים המרהיבים. הוא באמת נתן ביטחון לדייגו לופס והציג שיתוף פעולה על עיוור עם ראמוס. לא רק מסי היה בין המתוסכלים אלא גם ססק, צ’אבי ואינייסטה. הוא כבר בלם בלתי מעורער בריאל מדריד והמטרה הבאה היא נבחרת צרפת, כמובן”.
וקצת על הצמד ראמוס-ואראן. במשך ארבע הזכיות שלנו בחמש שנים בליגת האלופות, רק אתלטיקו (עם ה-2:1 בגומלין חצי הגמר) הצליחה “להפיל” את חומת ראמוס-ואראן. וגם בשלוש השנים אח"כ הפסדנו רק עוד משחק בודד כשהצמד שיחק יחד - נגד מנצ’סטר סיטי בברנבאו. אין ספק שנתגעגע אליהם ולמורשת של האלופים. משחקם האחרון יחד בליגת האלופות היה בגומלין נגד אטאלנטה בשמינית הגמר. ושימו לב לזה: בסך הכל 44 משחקים בצ’מפיונס יש להם יחד: 31 ניצחונות, 11 תוצאות תיקו ושני הפסדים בלבד. “פרידה מפתיעה מהצמד האגדי”, נכתב במארקה. לק מהשקט הנפשי שלו בא לידי ביטוי בכך שהורחק רק פעמיים בלבן, מספר בלתי נתפס. ויש לו רק 24 כרטיסים צהובים.
עשור אגדי בלבן: 360 הופעות, 18 תארים ו-17 שערים. שיא המשחקים היה דווקא עם אנצ’לוטי. זה הזמן לומר: Adios y Gracias, Rafa.