בהנחה וסופסוף נראה מגן ימני שנוא לכל הפחות עונה על הגדרת טופ 10 מגינים ימניים בעולם - היינו קאנסלו.
עם איזהו רביעייה הייתם פותחים? אני רוצה שכן שתשכללו את ארואחו החוזר מפציעה ואת הכושר המצוין של קונדה.
בשבילי זה באנקר,
קאנסלו, קונדה, כרסיטאנסן, ובאלדה (אין פה מחליף, עדיין לא סומך עליו)
אני מעריך מאוד את ארואחו, אבל ראשית אני שונא את קתב הפציעות שלו, ושנית אני חושב שהוא הפחות מתאים מבין השלושה לאייש את עמדת ‘בלם בארסה’. אין לו מושג איך להתנהל עם הכדור וכשהוא עולה למעלה תחושת האיבוד כדור מטפסת. קונדה - בטח בכושר של שני המשחקים - יותר מתאים. כאמור דיון היפותטי כי אין ארואחו לעוד חודש.
מבין את מה שאתה כותב על אראוחו, אבל הוא גם הבלם הכי טוב שלנו מהבחינה ההגנתית, וגם…הוא לא חייב לעלות למעלה, והוא גם לא אמור - אם קאנסלו אצלנו. בנוסף, ציוות שלו עם קונדה/כריסטנסן משאיר בלם אחד יותר אחראי (RFA), עם בלם אחד יותר הרפתקן ודוחף קדימה. לי זה נשמע כמו שילוב הגיוני.
אראוחו לא יצטרך להתנהל עם הכדור, ולחלק מסירות. הוא יצטרך פשוט להיות בלם. במקרה כזה, אגב, כמות הפציעות שלו גם אמורה/יכולה לרדת (כפי ש- @Aimarito הסביר), בגלל שהוא לא יעשה את אותה כמות הספרינטים שהוא נדרש לה בעמדת המגן הימני.
אראוחו, קונדה, כריסטנסן.
במקרה כזה קאנסלו ו/או באלדה יהיו חלק מחוליית הקישור/התקפה/וואטאבר.
כתבתי “פוטנציאלית” למעלה, אבל פחות בגלל הפציעה של אראוחו, ויותר כי מעשית - ובכן, אתה יודע…צ’אבי וזה.
וואלה ממש לא מסכים. פדרי הוא אולי הבעיה האחרונה בסיפור. במצב הנוכחי הבעיה היא שיש לנו קשר שיכול לשחק אחורי מבחינת בילד אפ אבל לא מבחינה פיזית לשחק האחורי בודד (פרנק), אחורי אחר שהוא בדיוק ההפך (רומאו) והיעדר ווינגר שמאלי וחילטור של קשרים במקום (גאבי). כל אלו מבלי לדבר שלא ברור מה צ’אבי מנסה לעשות.
קונדה חביב והכל אבל עדיין יש לו עונה קודמת שלמה על הגב שלפי היכולת שלו בה לא הייתי בוחר אותו לפני אראוחו בשום מצב.
העונה הוא עם 2 משחקים רשמיים (בגאמפר הוא היה חלש בעיני אבל אולי הושפעתי מאבי נמני) שבהם הוא היה טוב.
אני יודע שזו לא היתה העמדה שלו בעונה הקודמת אבל גם שהוא שיחק בלם הוא היה רחוק מיכולת שהוא יהיה באנקר מבחנתי.
אני אישית פותח עם אראוחו כבלם והחילופים הם בין כריסטנסן וקונדה.
בפועל כנראה שאראוחו וכירסטנסן עוד יפצעו לנו כמה פעמים במהלך העונה ככה שנצטרך את קונדה בכל מקרה ואולי גם את מרטינס איתו.
כריסטנסן סופר אחראי, אבל אראוחו לידו מאפשר לדני לעלות יותר למעלה, ויאפשר לאורוגוואי לא להתנהל עם הכדור (כמובן בהנחה שיש מגן ימני ושמאלי שיתמכו בהתקפה).
אגב, אומנם חובת ההוכחה עוד עליו, למרות פתיחת עונה חיובית (שצריך לזכור שהייתה רק מול חטאפה וקאדיס), אבל לטעמי התקרה של קונדה גבוהה משל כריסטנסן, והוא יכול לתת ולעשות דברים שהדני לא. ולכן בעתיד אני מקווה לראות את הצרפתי כחלק מצמד/שלישיית הבלמים הפותחת, במיוחד מול קווי התקפה מהירים.
ממש חבל לי שוויתרנו על פרסנדה (כשם קוד, לאו דווקא הוא), ועל ואייה (שהושאל לשנה ללבאנטה). מקווה שלא נצטער על זה שמחליפי המגנים שלנו הם רוברטו ואלונסו (כמובן, אם אני מתעלם מזה שבכלל אראוחו וקונדה הם המחליפים לעמדת המגן הימני אצל צ’אבי), אבל בטוח שכן נצטער.
לא רק מבחינת עומס, פציעות, וגיוון. באלדה חייב להרגיש תחרות לעמדה, וחייב להיחנך ולהתחנך. הוא לא יעשה את זה כמגן פותח ואנטאצ’בל.
קשר אחד מרכזי פחות, זה אומר שגאבי חוזר לפתוח (ליאור, גם אני הקאתי בפה קצת) אבל האם טקטית הוא יעז להגיע ל 4-3-3? לבה לא משהו, ראפיניה חוזר רק עוד משחק, פאטי וטורס עובדים כמו חמורים ובהחלט נראים קצת יותר טוב משנה שעברה ויש גם ילדון אחד לאמין שצריך לקבל קצת דשא. כל אלו נכנסים לעמדות ההתקפה, לא שווה להרחיב מ 2 ל 3 את ה slot?
אין עולם בו צ’אבי עולה מול קבוצה ברמה של ויאריאל עם פחות מ-4 קשרים, גם אם פדרי היה כשיר. כלומר - גאבי, גונדואן, פרנקי ורומאו ינסו לעשות משהו מועיל, מול קבוצה שלפחות לא תתבנקר. עד שצ’אבי יזרוק את פראן, פאטי, אבדה, לאמאל וחלב למגרש בדקה ה-75.
אולי נראה משהו במשחק שאחרי, מול אוסאסונה. בדגש על ה"אולי".
א. היה נראה לי שזה מתאים יותר לדיון הזה.
ב. לא הבנתי שהגבת לדורון בהמשך לתגובה שלי.
ג. עם ברצלונה הנוכחית אני גם ככה צופה פגיעה על בסיס שבועי. וגם צופה בפגיעה.
אנסו פאטי בצ’אבי-טים זה דבר שאני לא מצליח להבין. כשצ’אבי רק התחיל אנסו בדיוק נפצע והושבת ואז חזר ושוב נפצע מיד. בפועל אנסו פאטי היה כשיר באופן רצוף החל מאוגוסט 22. מאז יש לנו סאגה לא ברורה שנמשכת כשנה ומסתיימת בהשאלה מרגיזה. במהלך אותה סאגה היו 45 משחקים (אם מתעלמים ממשחקי ידידות ואימונים).
מתוך אותם 45 משחקים אנסו פתח רק ב-13 משחקים והשלים 90 דקות רק פעמיים ורק פעם אחת לא שותף בכלל. כלומר יש לנו 11 משחקים בהם אנסו מוחלף, 2 שהוא מסיים, 1 שהוא לא בסגל ו-31 פעמים שהוא נכנס כמחליף.
מתוך 31 המשחקים כמחליף 13 פעמים הוא נכנס אחרי הדקה ה-75. עולה פה טענה שפאטי קיבל המון הזדמנויות ולא ידע לנצל אותן, אבל אם יש משהו ששחקן צריך כדי לצבור מומנטום וביטחון זה המשכיות. בכל פעם שפאטי פתח הוא מיד חזר לאחר מכן לספסל. הפעם היחידה בה קיבל שני משחקים ברצף כשחקן הרכב (תחת צ’אבי) הייתה באוקטובר.
כולנו יודעים מה אנסו פאטי שווה, כולנו ראינו את הכישרון המטורף ואת חכמת המשחק. מאמן נורמלי אם היה מקבל את אנסו ברצף לשנה היה מוציא ממנו כל כך הרבה יותר. אם לשאר המאמנים יש נסיבות מקילות בדמות פציעות לצ’אבי אין. הוא פשוט חירבן את אנסו פאטי.
מה מפריע לך לכתוב את אותו הדבר על פראן או אבדה?
תן להם לפתוח 40 משחקים ברצף כדי לדעת אם הם שווים משהו או לא. למה לקטול אחרי 3 משחקים כמחליפים?
זה שאנסו עלה כמחליף בדקה ה 75 היה אמור להקל עליו. מגן עייף, אולי עם צהוב כבר. כל שחקני הספסל רואים בזה הזדמנות להראות מה הם שווים, טורפים את המגרש, מנסים להרשים.
פאטי ממש לא הרשים, לא כשהיה מחליף ולא כשפתח.
אני ראיתי מספיק והגעתי למסקנה שלי. עדיף לו לנסות את מזלו בחוץ.
פראן דווקא קיבל קרדיט לתקופה די משמעותית בעונה שעברה עד כמה שאני זוכר. וגם ממנו אפשר וצריך היה להוציא הרבה יותר. אני כן חושב אבל שהכישרון של אנסו יוצא דופן ושפראן מעולם לא הראה את הניצוצות של פאטי.
מעבדה אין לי שום ציפיה או אכזבה כי מעולם לא ראיתי ממנו משהו יוצא דופן.
לעלות בדקה 75 בקבוצה של צ’אבי זה לעלות לבלגאן. זה אחרי שכבר מעט ההיגיון שעוד היה ירד באסלה.
