אני התנגדתי, בעיקר בגלל שחששתי שלא נחזור למלחמה ושהעולם ינסה לעצור אותנו, אני מודה שטעיתי. בדיעבד, המחיר היה נסבל וראוי.
כל עוד על הפרק היו עיסקאות כאלו, הפוגה קצרה שיחרור ילדים נשים ומבוגרים תמורת שיחרור מבוקר מאוד של מחבלים.
אבל חמאס לא יאפשר עוד פעם עיסקה כזאת כבר בשלב הנוכחי בלי להבין שהסכין על הצוואר שלו וגם אז להזהר מאוד .
אלה מחבלים?
תלוי אם אתה מאמין לצה"ל או לבכיר החמאס… (שטוען שישראל תפסה אזרחים כולל ילדים והפשיטה אותם ועצרה אותם). כל צד אומר משהו, לך תדע מי משקר ומי לא…
אגב, זה רק אני או שמאז החזרה ללחימה לאחר ההפוגה קצב ההתקדמות שלנו הרבה הרבה יותר איטי? הייתי מצפה שנהיה במקום אחר לגמרי עכשיו. בכלל, חודשיים אחרי המלחמה וחודש וחצי אחרי כניסה קרקעית (גם אם מינוס שבוע) היינו מצפים לקצב התקדמות אחר.
כן, אמרו לנו תמיד שזה יקח חודשים אם לא שנים לנקות את השטח, אבל אנחנו בכלל לא בשלב הזה של ניקוי השטח. לאחר חודשיים מלחמה אנחנו, למיטב הבנתי, בערך על שליטה קרקעית על שליש מהרצועה. לא מומחה גדול או משהו, אבל זה נשמע כמו קצב התקדמות הרבה יותר מדי איטי.
זה שלא כולם מחבלים נראה לי הגיוני מאד להסיק. אחד מהם זוהה כעיתונאי וגם מבנה הגוף של הרבה מהם לא בדיוק מדגים שהם לוחמי חמאס. כמובן שיכול מאד להיות שחלקם טרוריסטים, אין ספק בכך. ‘כוח שנכנע’/‘נוחבה’ ושלל רמיזות כאלה (ערוץ 12) - לא יודע.
יש כמובן גם שמועות הפוכות לגמרי על מעצר של אזרחים בבית ספר/מקלט.
לגבי ההתקדמות - אני רואה חדשות בכמות סבירה (עד שהחלה המלחמה לא ראיתי מהדורה שנים…), לא ראיתי שמראים מפה פשוטה של איזורים שבשליטתנו ואיזורים שטוהרו לחלוטין. קשה להבין את קצב ההתקדמות שלנו, אך אני שותף לתחושתך. מה גם שהאלופים שהתראיינו באולפנים טענו עוד בהתחלה שזה סיפור של חודשים.
עוד קצת ואז ההיסטוריה תחזור על עצמה. שוב יפול לנו האסימון על מגבלות הכוח ועל הבוץ ששמו עזה. ישראל חייבת לנהל את הסיטואציה ולהגיד מה היא רוצה ביום שאחרי.
ברור שלא כולם מחבלים. אבל התמונות האלו מאוד חשובות.
אני היה אופטימי כל עוד יהיה זמן להמשיך בלחימה.
לא מבין מה ההגדרה שלכם למחבל/פעיל חמאס? רק כאלה שהולכים עם סרט ירוק על המצח? כי בתמונות מה7.10 יש המון בחורים בג’ינס/טרנינג שבאו לאנוס ולבזוז והם לא היו בנויים כמו מתאבקי mma.
גם 80% מהצוהלים במצעד החטופים בעזה לא היו בדיוק לוחמי קומנדו ולא מגיע להם שום הנחות.
חובה עלינו לספר על סיפורי הגבורה של השביעי לאוקטובר לא פחות מלספר על המחדלים של אותו יום .
היו גם הרבה גיבורים באותו יום. גם אזרחים וגם בצבא.
קרדיט למקור ראשון
" [#לא_נופלים_מדור_תשח]
(https://twitter.com/hashtag/לא_נופלים_מדור_תשח?src=hashtag_click) תא"ל במיל. אורן, בן 51 מקיבוץ סעד בשבת שבעה באוקטובר, שמע תא"ל במיל. אורן בביתו שבסעד את מטחי הרקטות הראשונים ומיד הבין. “זאת הפשיטה”, אמר למשפחתו. “רדו לממ"ד והינעלו בתוכו”. אורן התחמש באקדחו האישי ובלוויית בנו, חמוש גם הוא באקדחו, יצא אל מה שחשב שתהיה נסיעה קצרה בת דקות ספורות מביתם בסעד לבסיס אוגדת עזה ברעים, שם מילא במילואים את תפקיד מנהל הלחימה של האוגדה. האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. אל חמ"ל האוגדה החליפי יצליח אורן להגיע רק אחה"צ. כבר בחניית הבית, כפי שסיפר לעיתון ‘מקור ראשון’, שמע ירי כבד של צרורות מקלעים. הוא יצא מהקיבוץ לכביש והורה לרבש"ץ סעד לסגור אחריו את השער. הוא הצליח להתקדם אך מעט, עד לקיבוץ השכן עלומים, והחל לספוג אש חזקה. הוא נדהם ממהירות התקדמות הפשיטה והאיץ את המכונית כדי להתחמק ממטר הקליעים. ליד בארי ראו הוא ובנו את המחבלים הראשונים יורים על מכוניתם. עוד תמרון התחמקות מהירי הכבד על הרכב וגם בארי כבר מאחוריהם, בדרך אל בסיס האוגדה. ואז הגיעו אל אזור המסיבה. המראה הכאוטי של מאות המבלים ההמומים, הפקק הגדול שיצרו מכוניותיהם והירי הכבד של עשרות המחבלים החמושים המתקדמים אליהם מכיוון חורשת המסיבה, לא הותירו מקום לספק. “כאן המשימה שלנו”, אמר לבנו, “לא באוגדה. בוא נתחיל להציל אזרחים”. ממערב – גבול הרצועה הקרוע לגזרים. ממזרח – כיוון כללי נתיבות. “עזבו את המכוניות ורוצו לשדות מזרחה, לכיוון נתיבות!” צעק אורן למאות המבלים שהצטופפו על הכביש, תוך שהוא מראה להם בתנועות ידיו את כיוון המילוט. שני שוטרים חמושים באקדחים הצטרפו אל אורן ואל בנו. כעת, כדי לאבטח את הנחיל האנושי שנענה להוראות והחל לרוץ בשדות מזרחה, פיצל אורן את הכוח לשתי חוליות שיעכבו בכדורי האקדח הבודדים שלהם את עשרות המחבלים שהגיעו בטנדרים, והחלו לירות בארבעת האקדוחנים שנעמדו בינם לבין שללם האנושי העצום וחסר הישע. לאורך כשעה שלמה ובעזרת ארבעה אקדחים בלבד, מנע הכוח המאולתר של תא"ל במיל. אורן מהמחבלים ליצור מגע עם כחמש מאות מבלים, שהצליחו לברוח מזרחה דרך השדות ולהגיע לנתיבות בדיוק כמו שהורה להם. כשנגמר כוח האש של האקדחים והמחבלים התקרבו אל הארבעה מרחק מטרים ספורים, הוריד אורן את דרגותיו מהמדים כדי שהמחבלים לא יבינו את מי הצליחו להרוג ואמר שמע ישראל. רכב אזרחי שהגיח לפתע מאחור חילץ את הארבעה כמה מאות מטרים לאחור. מטנק נטוש פירק אורן את מקלע המפקד, נטל ארגזי תחמושת והקים על הכביש מגנן מאולתר, אליו התחילו להתקבץ עשרות מבלים שנמלטו מהמסיבה. הוא עם המא"ג ירה לפנים אל שטח המסיבה, והשוטרים שאיתו לאחור, אפשרו למבלים הנמלטים למצוא ביניהם מחסה זמני. תחת השמש הקופחת חבשו הפצועים במגנן את עצמם באמצעות קרעי בגדים ושתו מים מבקבוקים אותם, בהנחיית אורן, לקחו מתאי המטען של המכוניות הנטושות הרבות מסביב. לאורך שעות נערך קרב ההישרדות מדקה לדקה. תוך כדי ירי במקלע על מחבלים בחורשה, הותקל לפתע המגנן מאחור. אורן עבר עם המקלע לאחור והניס את המחבלים. מסוק קרב חיפש מהאוויר מחבלים. הם הסתתרו מפניו בצמחייה והוא המשיך הלאה למשימות אחרות. חוליה שהתקרבה למגנן חוסלה בצרור מקלע ואורן שלח את אנשיו לקחת מהגופות את הקלאצ’ים, כדי להוסיף קנה להגנת המגנן. עשרות מחבלים שארבו למגנן בחורשה הסמוכה ריתקו אותו ללא הרף. כוחות צבאיים ראשונים באו והלכו. קבוצת מילואימניקים חמושים בקלאצ’ים שלקחו מגופות מחבלים הצטרפה להגנה על המגנן, וכמוהם לוחם יחיד שמפקדו נהרג ותעה בדרך עד שהגיע למגנן והצטרף גם הוא לכוח. עכשיו כבר היה בידיו של אורן כוח אש מעט יותר משמעותי, ששימש אותו לאורך שעות של לחימה עיקשת על הגנת המגנן המאולתר שהקים באמצע הכביש ושאליו המשיכו לזרום ניצולים ופצועים מכל האזור. לקראת השעה 14:00 החל עורף המגנן להירגע. אורן הורה לשוהים במגנן לאתר מכוניות שמישות עם מפתחות ולפנות באמצעותן פצועים לבתי החולים. בשעה 15:30, לאחר שהציל כבר בבוקר מאות מבלים אותם מילט דרך השדות ושאת מנוסתם אבטח באמצעות אקדח בלבד, ולאחר שהציל עוד עשרות רבות של אזרחים שהתקבצו אל המגנן המאולתר שהקים, העביר אורן את האחריות לכוחות הצבא. “בן של חבר טוב שלי נהרג במסיבה”, סיכם אורן את סיפורו לעיתון ‘מקור ראשון’. “אמרתי לאבא שלו שאני מצטער שלא הצלחתי להציל אותו, והוא אמר – ‘תמשיכו להילחם, עם ישראל חי’”. #רגע_של_ציונות (בימים ובשבועות הקרובים נמשיך לפרסם כאן סיפורים רבים על גבורה מעוררת השראה ומחזקת רוח מהשעות הראשונות של המערכה הכבדה. כדאי לעקוב)
https://twitter.com/Zionist_leading/status/1735192174034026796
גיבורים שמונהגים ע"י מרינוטות חסרות עמוד שידרה:
"משרד ראש הממשלה פרסם היום הודעה שבה נאמר: “כחלק מהסכם שחרור חטופינו, ישראל התחייבה להעביר מזון וסיוע הומניטרי ממצרים לאוכלוסיה האזרחית בעזה, בהיקף של 200 משאיות ביום. מעבר רפיח מסוגל להעביר רק 100 משאיות ביום בבדיקה ביטחונית ישראלית שמתבצעת כבר היום במעבר כרם שלום. עד היום משאיות אלה נאלצו לחזור למעבר רפיח, מה שיצר עומס ומנע את מימוש ההסכם בין ישראל לארה"ב”.
עוד נאמר: “כדי לעמוד בהסכם, הקבינט אישר היום באופן זמני את פריקת המשאיות בצד העזתי של מעבר כרם שלום במקום להחזיר אותן לרפיח. החלטת הקבינט קובעת שרק סיוע הומניטרי ממצרים יועבר לרצועת עזה בדרך זו. ארה"ב התחייבה לממן את שדרוג מעבר רפיח באופן המהיר ביותר כדי שהסיוע ההומניטרי יועבר אך ורק דרכו בכפוף לבדיקה ביטחונית ישראלית”.
ברק רביד
מעניין מה גרם לו להקשיח את העמדה שלו…
“חמאס פרסם הצהרה שלפיה הוא מתנגד לפתוח במשא ומתן לשחרור חטופים בשבי הארגון בעזה. בהצהרה נאמר כי “חמאס מאשר את עמדתו שלא לפתוח במשא ומתן כלשהו להחלפת שבויים, אלא אם התוקפנות נגד עמנו תיפסק אחת ולתמיד”. חמאס העביר את העמדה לכל המתווכים.”
האירוע האיום מיום שישי הוא נורא בכל-כך הרבה רמות.
בראש ובראשונה, כמובן, לגבי החטופים (ומשפחותיהם) האומללים עצמם, שהצליחו לשרוד 70 יום בשבי חמאס, רק כדי לסיים את חייהם בצורה האירונית האכזרית ביותר שניתן לדמיין.
אבל מעבר לכך, לאירוע הזה יש גם השפעות אסטרטגיות מרחיקות לכת. עכשיו הלחץ על המנהיגים שלנו לעשות עסקת שבויים ‘בכל מחיר’ קפץ בצורה דרמטית. במקום “להוכיח” שהלחימה מביאה לתוצאות חיוביות ישירות בהקשר שחרור החטופים - “הוכח” בדיוק ההיפך מזה, ומטה המשפחות כבר משתמש בזה ואומר ‘אמרנו לכם’. וזה שהמשפחה של אחד החטופים שנהרגו מאש כוחותינו, הייתה מהמשפחות הבודדות שביקשה לסמוך את ידיה על פעולות הצבא והממשלה - זה בוודאי לא עוזר לאורך הרוח (אבל כמובן שזה לא מצדיק חלק מהתגובות הנוראיות שהן מקבלות).
וכשצד אחד נדחק לעשות עסקה ‘בכל מחיר’ (בהיפוך מושלם למה שהיה אמור לקרות עקב הלחץ הצבאי, וזה שהצד השני יהיה זה שיידחק לעשות עסקה ‘בכל מחיר’) - יש לכך רק תוצאה אפשרית אחת: עליית מחירים, וכניעה לתנאים של החמאס.
וזה לא רק משפחות החטופים. גם המורל הלאומי כולו נפגע קשות מאירוע כזה, בתחושה שהצבא לא מקצועי דיו, שבאופן הזה הוא לא ישיג את מטרותיו, ובתחושת אי-צדק קשה שדווקא החטופים שלנו נהרגו, כשבכל יום אנחנו שומעים על עוד ועוד מחבלי חמאס שנשבים בעודם בחיים - כולל נוח’בות ארורות שהשתתפו בזוועות של ה-7.10. חוסר הוגנות משווע.
ובנוסף לכל זה, מכיוון שמטבע הדברים הסיפור המבצעי במקרה הזה נחשף במלואו - המסקנה המיידית של כל מי שרק ירצה בכך היא ש’זהו רק קצה הקרחון’, ואם זה קרה כאן אז בוודאי שהיו עוד המוני הוצאות להורג מהסוג הזה במהלך המלחמה. מה שמקשה מאוד על טיעון ‘הצבא המוסרי’ שאנחנו עובדים קשה כל-כך לתחזק, ומה שעלול לפגום בלגיטימציה הכוללת שלנו במלחמה.
תמיד מדהים איך במלחמה למעשים של החייל הקטן בקצה, יכולים להיות לפעמים השפעות אסטרטגיות גדולות כל-כך.
רק לא לשכוח לשלוח פרחים לילד של כולנו
זה כל כך שונה מהמקרה ההוא. הם בתוך לחימה במקום מאוד מסוכן. כנראה שרובנו היינו יורים במקומם.
זה סיפור איום ונורא, צריך להפיק ממנו לקחים.
הבחירה היא בין הכרעת חמאס לבין עיסקת חטופים מופקרת סוף מלחמה וטבח נוסף של שבעה באוקטובר בצפון או במרכז. יכול להיות אפילו באותו יום. כל מי שבעד עיסקה בכל מחיר אני מצפה ממנו להגיד את זה במפורש. אני גר בפתח תקווה אימא שלי גרה לא רחוק ממני, בפעם הבאה, שמחבלי הנוחבה יבצעו פעולה זה כנראה לערים שליד הקו הירוק. ופתח תקווה זה אחת הערים האלו.
מה שרונן צור עשה עם הילד זה הפקרות ותעמולה לחמאס. מפתיע שהם לא רוצים להתגמש?
חמאס לא ישחרר את החטופים ללא הפסקה של לחימה החזרת כוחות אחורה ומענק חסינות.
אז בוא נפסיק את העמדת הפנים, כל מי שרוצה לעשות “כולם תמורת כולם” זה המחיר. ואני מצפה ממנו ביושר להגיד את זה בפה מלא ולא לנסות ללכת סחור סחור מסביב. עיסקת כולם תמורת כולם = טבח 7 באוקטובר נוסף.
מה הוא עשה?
שם אותו כמו שעשו חמאס מקריא נאום מול מצלמה. אחד לאחד.
סינואר יושב בבונקר ואומר “מלאכתם של רשעים נעשית ע"י יהודונים” אני באמת רוצה להבין, גם אם אתה בעד עיסקת שבוים אתה באמת חושב שההפגנות האלו והצעקות “עכשיו” יעזרו למדינת ישראל במשא ומתן מול חמאס? באמת רוצה להבין מה המטרה של זה? אוקי בוא נלך לעיסקה לשיחרור חטופים איך אפשר לעבוד מול הצד השני, שהצד השני יודע מראש שהוא יקבל את כל הדרישות שלו? אני באמת לא מבין את זה. יותר מזה, “כולם תמורת כולם” חמאס יודע שהוא יכול להוציא 90 אחוז מהשבוים להורג להשאר עם איזה כמה בודדים ועדיין לקבל את כול המחבלים.
כן משפחות של חטופים זכותם המלאה לזעוק ולצעוק, אבל אני מצפה ממי שעובד איתם שיעבוד עם המדינה ולא נגד המדינה…
יש פיל בחדר… יש אפס אמון בין משפחות החטופים לבין המושחת. ההפגנות הן בגללו ובשבילו לא בשביל סינוואר.
אם היה טיפה יותר אמון ואם הם היו מרגישים שיש להם גב בממשלה הם היו יותר שקטים ומנומסים. אבל בפועל נתניהו מנסה לשסות אותם אחד בשני ולמכור את ההזיה שרק צה"ל יכול לשחרר חטופים כשבמציאות צה"ל משחרר בעיקר גופות. אפילו כשהחטופים מגיעים לצה"ל בכוחות עצמם הם חוזרים בשקי גופות.
אני מסכים חלקית.
אני חושב שביבי היה צריך להגיד את הדברים שאני אומר פה. “אני מבין את המשפחות ליבי עימם, אבל שיקול שלי זה ביטחון 10 מיליון תושבי מדינת ישראל ומטרת הלחימה היא קודם כל הכרעה והסרת איום חמאס מאזרחי ישראל”
זה הכל נובע מהפחדנות שלו והפוליטקה הקטנה שהוא משחק איתנו. לי באמת נמאס ממנו…
לא ענית לי על השאלה, האם ההפגנות האלו והלחץ הזה יעזור לנו או ללא כונה לחמאס? מי יוצא מרויח מזה?
אני לא חושב שלנתניהו יש בכלל זכות להכריע בשאלה… אין לו מנדט ציבורי ולא הוא צריך לקבוע מה יעלה בגורל החטופים ומה יקרה עם עזה בסוף המלחמה.
החמאס מכיר את ישראל מצוין וההפגנות לא ישנו שום דבר בעניין הזה.
מאד ממליץ על החלק הראשון של הפוד הזה אשר עוסק בישראל. מדיניות ישראל, התנחלויות, החלטת האו"ם ועוד