ריאל מדריד חתמה את שלב הבתים עם ניצחון יפה 1:5 על סלטיק בסנטיאגו ברנבאו ועמדה במשימה - לסיים כאלופת הבית. זה קרה בפעם הרביעית מתוך ארבע עונות עם קרלו אנצ’לוטי ובפעם ה-19 בסה"כ - כשריאל שנייה רק לברצלונה יחד עם שלבי הבתים ‘בשיטה הישנה’). כעת, ביום שני, ב-13:00 בצהריים כשתהיו במשרד - המתח יגיע לשיאו בניגוד לנמנום בהגרלה של אוגוסט - כאשר יישלפו הכדורים ונדע מי תהיה היריבה שלנו בשלב שמינית הגמר. אולי הפעם גם לא יהיה פיאסקו של אופ"א כמו ההגרלה החוזרת אשתקד - זוכרים - במקום פריז סן ז’רמן היינו צריכים לפגוש את בנפיקה אבל הכל לטובה. פ.ס.ז’ שוב עלולה לצוץ, בדיוק כמו ליברפול האימתנית שסיימה אחרי נאפולי, בעוד את לייפציג ששיחקה איתנו בשלב הבתים אי אפשר לקבל. כיאה לנציגה הספרדית היחידה בשמינית הגמר - על ריאל מוטלת האחריות. הדגל של הכדורגל הספרדי 
התאריכים, לא שכחנו: ה-14-15 או ה- 21-22 בפברואר, הלו"ז של המשחק הראשון. משחקי הגומלין ב-7-8 או 14-15 במרץ.
פריז סן ז’רמן
יש בזה קצת מצחוק הגורל שברגע האחרון המיליונרים של נאסר אל חלאיפי, ובעיקר כריסטוף גאלטיה החביב שבא לעשות סדר – לא עוד רק גלאקטיקוס שלא יורדים לגליץ’ וכל היום באינסטגרם אלא קבוצת כדורגל – עדיין סיימו רק במקום השני בשלב הבתים. פ.ס.ז’ לא הצליחה לנצח פעמיים את בנפיקה ולבסוף שילמה על כך עם השער האחרון של הפורטוגלים נגד מכבי חיפה, מולה הצרפתים השיגו 2:7. פ.ס.ז’ עדיין ללא הפסד בליגה, ניימאר מציג מספרים מטורפים (14 שערים ו-11 בישולים), ליאו מסי שוב נהנה מכדורגל (12 שערים ו-14 בישולים) והוא מסוכן מאוד כמובן ולפתע קיליאן אמבפה ומצבי הרוח שלו לצד השמועות שלא עוזבות – “ירד” למקום השלישי מבחינת ההיררכיה. “הרכש” האמיתי בקיץ לא ממש היה קרלוס סולר כי אם סרחיו ראמוס שבריא טפו-טפו-טפו, משחק לא רע, שבר שיא לשחקן מועדון ללא הפסד וחולם אפילו על המונדיאל בקטאר. אשתקד בשמינית הגמר הוא היה ביציע, הפעם הוא כשיר. סביר להניח שאחרי המונדיאל נראה שם אווירת סוף קורס אבל ליגת האלופות הייתה ונשארה המטרה מספר אחת.
למה כן: גמר כבר בשמינית הגמר, כדי לתקוע עוד אצבע באמבפה ולסלק את אחת המועמדות הבכירות ללכת עד הסוף.
למה לא: ניימאר, מסי ואמבפה. כל אחד מהם יכול להכריע משחק, ואשתקד היה לא מעט מזל.
היסטוריה: תצפו ברבע השעה אשתקד. את פ.ס.ז’ הדחנו בשמינית גם ב-2018 עם זידאן וכריסטיאנו ואז זה היה פחות דרמטי ומרגש. היו מפגשים גם בשלב הבתים ב-2015-16 (נאצ’ו והפוקס), 2019-20 (כשהזאר עוד שיחק) ואפילו בליגה האירופית וגביע אירופה למחזיקות מאזן: 5-3-4.
ליברפול
ריספקט לסגנית אלופת אירופה שמראה את פניה לעתים במשחקים הגדולים כמו ה-0:1 על מנצ’סטר סיטי בליגה, אותה יריבה עליה גברה במגן הקהילה, כמו ה-0:2 על נאפולי במחזור סיום שלב הבתים וכן הלאה, וברור שדברים יכולים להשתנות והם ישתנו עד לפברואר-מרץ. מצד שני, זו פתיחת העונה החלשה ביותר בליגה בעידן יורגן קלופ. ליברפול נראית על אדי הדלק האחרונים. טועה בהגנה ולא מרוכזת, השחקנים שנטחנו עד דק בחמש-שש השנים האחרונות – נופלים מהרגליים. מוחמד סלאח מבקיע אבל לא סוחב את הקבוצה, לואיס דיאס פצוע ולעתים היא נזקקת לרוברטו פירמינו כאילו אנחנו ב-2019. אפילו וירג’יל ואן דייק טועה והפסיד לראשונה באנפילד מזה 70 משחקים, נגד לידס, כשקודם לכן הייתה פאשלה לא פחות גדולה – הפסד 1:0 לנוטינגהאם. ליברפול רק תשיעית בליגה עם מאזן 4-4-4. בשלב הבתים היא הובסה נגד נאפולי 4:1 ומאז ניצחה בכל המשחקים, כולל 1:7 על ריינג’רס. בקיץ הגיע דרווין נונייס במקומו של סאדיו מאנה שעזב לבאיירן מינכן.
למה כן: בגלל משחקים כאלה אנחנו אוהבים כדורגל ואין כמו אנפילד
למה לא: “כשהכל מתחבר לה” – כמאמר הקלישאה. והיא מה-זה תרצה לנקום.
היסטוריה: המאזן הלך והתייצב בעשור האחרון. ריאל ניצחה את ליברפול פעמיים במעמד הגמר, הדיחה אותה ברבע הגמר ב-2021 (הצמד של ויניסיוס) ובסה"כ המספרים – חמישה ניצחונות, שלושה הפסדים ותיקו.
מילאן
האימפריה ממילאנו עדיין לא חזרה להיות קבוצת וורלד-קלאס כמו בימי פאולו מאלדיני המנהל המקצועי – כשחקן, או קרלו אנצ’לוטי שעכשיו אצלנו – כמאמן, אבל היא בונה את עצמה לאט לאט ובלי הכסף הגדול של פעם. הרוסונרי שברו 11 שנה עקרות בלי סקודטו כשהקדימו את היריבה השנואה בעונה שעברה, וכעת הם גם חזרו לשמינית הגמר לראשונה מאז 2013-14, אז הודחו עם הפסד כפול נגד אתלטיקו מדריד. בעוד זלאטן איברהימוביץ’ בעיקר מעודד מהיציע בתקווה שיחזור אחרי המונדיאל, זקן אחר, אוליבייה ז’ירו – לוקח פיקוד כמו בעונה שעברה ומוריד מהנטל על רפאל לאאו הפנטסטי שמציג מהירות, כוח וקילריות. מילאן נכשלה בצמד המשחקים נגד צ’לסי, גם בשל הרכב חסר, הפסידה פעמיים אך הגיבה עם שתי רביעיות. תיאו הרננדס מסוכן מאוד, ברהים דיאס עולה מהספסל פה ושם, השוער מייק מיניין נותן שקט וסטפאנו פיולי עומד בציפיות ולא בכדי זכה לחוזה חדש. בליגה? מילאן ניצחה השנה את אינטר ויובנטוס אך הפסידה לנאפולי המוליכה. כמה שהסאן סירו רעב לליגת האלופות…
למה כן: קבוצה שאפשר לעבור ויותר מדי זמן לא פגשנו אותם. האם ריאל תנצח בסאן סירו לראשונה?
למה לא: אין לנו כוח לעיסוק התקשורתי לגבי קארים בנזמה וז’ירו.
היסטוריה: מצד אחד זכייה מרגשת בגביע השלישי, אחרי הארכה, ומנגד ההשפלה הכי קשה של המועדון באירופה, בימי הקינטה דל בויטרה. את הרוסונרי לא פגשנו מאז 2011 והיו כמה משחקים מרגשים בשלב הבתים. המאזן? 7-4-6.
אינטר
ההחתמה הנוצצת של הקיץ, שובו של רומלו לוקאקו – התבררה ככישלון גדול עד עכשיו כשהחלוץ הבלגי בעיקר פצוע, אבל איזה מזל שלאוטרו מרטינס ואדין דז’קו נותנים עבודה. אינטר הוגרלה לבית המוות וחששה מאוד, היא הגיעה למשחק נגד ברצלונה בסאן סירו במומנטום איום ונורא כשהכיסא של סימונה אינזאגי מתנדנד, אך 0:1 קטן-גדול ועם קצת עזרה מחברים משער של הקאן צ’אלנהולו – הרגיע. בקאמפ נואו היא השיגה 3:3 והגיעה למשחק נגד ויקטוריה פלזן כשהיא תלויה בעצמה וחגגה עם 0:4. בקיצור – עוד שמינית גמר, בפעם השנייה ברציפות, ואולי אם תגיע יריבה יותר נוחה מליברפול של אשתקד – אפילו מעבר לכך, לראשונה מזה הרבה-הרבה זמן. מנגד, אינטר פישלה העונה בכל המשחקים הגדולים בליגה. ולכן גם רצף של ארבעה ניצחונות רצופים הביא אותה רק למקום השישי בצמרת הצפופה בסרייה א’. עם אנדרה אוננה בשער ההגנה (על שלושת בלמיה) מרגישה בטוחה יותר. ניקולו בארלה חוזר לעניינים ובגדול כשהשווה את עונת השיא שלו בקריירה עם שישה כיבושים.
למה כן: לריאל עדיפות אולי בכל עמדה במגרש וישנן אופציות קשות יותר.
למה לא: פעם שלישית גלידה? המפגשים הכפולים בשנתיים הקודמות בשלב הבתים כבר הספיקו, והפעם אין את ארתורו וידאל.
היסטוריה: ארבעה ניצחונות רצופים לריאל מדריד הביאו למאזן של 10-2-7, ותודה לרודריגו על השער הדרמטי אשתקד. במשחק החשוב מכל, גמר 1963-64 – ריאל נכנעה 3:1. מנגד, שנתיים ברציפות היה מרגש בליגה האירופית, תשאלו את חואניטו. מ-3:1 בסאן סירו ל-1:5 רועם.
בורוסיה דורטמונד
הצהובים-שחורים מתרגלים ליום שאחרי ארלינג הולאנד וזה בכלל לא פשוט. יש להם כוכב עולה אחר – ג’וד בלינגהאם שלא רק במועדון שלנו מדברים עליו כל הזמן. תשעה שערים לאנגלי הנפלא – ארבעה בצ’מפיונס דורטמונד למעשה ניצלה את עונת הבלהות של סביליה, נתנה לה רביעייה בפיחואן ודי הבטיחה את המקום בשלב הבא. בהמשך היה לה תיקו די מכובד נגד מנצ’סטר סיטי ובסה"כ שלוש תוצאות תיקו רצופות. אדין טרזיץ’ ממשיך עם הכדורגל ההתקפי. בבונדסליגה דורטמונד נוטה שלא ממש להופיע למשחקי החוץ כשיש לה כבר שלושה הפסדים. נראית כמו קבוצה לגיטימית לשמינית-רבע גמר, לא הרבה מעבר. המומנטום קצת טוב יותר, חזרה לנצח אחרי שלושה משחקים, עם 0:5 על שטוטגארט ו-1:2 על איינטרכט פרנקפורט. היא במקום הרביעי בליגה המשוגעת שיש השנה. נציין כי דורטמונד, שלמשל הובסה נגד לייפציג – הפגינה אופי נהדר נגד באיירן מינכן שאחרי פיגור 2:0 הצליחה לחלץ נקודה. ומה עוד? הקפטן מרקו רויס גם כן שם, כשהוא לא פצוע, יוסופה מוקוקו מקבל נתח משמעותי יותר של דקות. ניקלאס זולה הגיע הקיץ מבאיירן לחזק את ההגנה.
למה כן: משחקת כדורגל פתוח וזה אולי דווקא יעזור לנו, והמגרש השני הכי מרגש באירופה כמובן.
למה לא: מהירים, רצים בלי הפסקה, הקבוצה שלנו אוהבת לשמור כוחות, לא?
ההיסטוריה: 14 משחקים, כולם בצ’פיונס. מאזן 6-5-3. שנה לאחר ההדחה הכואבת בחצי הגמר נגד לבנדובסקי+כמעט רמונטדה – הגיעה הנקמה וגילוי קאסמירו. גם היה נס פורטיו בשלב הבתים ב-2003. ריאל ניצחה פעם אחת בחוץ, ואין כמו חצי הגמר ב-1997-98 וקריסת השערים
איינטרכט פרנקפורט
יריבה המוכרת לנו מאוד מגמר הסופר קאפ האירופי. הגרמנים היו חלק מהבית המטורף ביותר העונה, הלא הוא בית ד’, שהתהפך כהוגן במחזור הסיום. במשחק המכריע הגרמנים ביצעו מהפך בזכות פנדל של דאיצ’י קמאדה ושער נוסף של קולו מואני. עם צבא אוהדים עצום מאחוריהם, פחד לא קיים בקבוצה הזו. בליגה המקומית היא צוברת כוח לאט-לאט, התאפסה מהמחזור הרביעי בערך, ומדי פעם מראה את הפוטנציאל ההתקפי שלה. היא כבשה 25 שערי ליגה – שניים בממוצע למשחק, אל ספגה 20 וזו הבעיה העיקרית, כרגע מחזיקת הליגה האירופית, שהדיחה אשתקד את ברצלונה עם קונרצרט בקאמפ נואו – מדורגת חמישית. קמאדה נמצא בעונת שיא בקריירה עם 12 כיבושים בכל המסגרות, שלושה מהם בצ’מפיונס. עוד שמות: קווין טראפ ומריו גצה.
למה כן: צריך לשפר את המאזן על אדמת גרמניה, וזיכרונות מ-1960
למה לא: כבר פגשנו אותם באוגוסט.
היסטוריה: שני מפגשים למזכרת. הפרידה מקאסמירו שהיה ה-MVP ב-0:2 העונה וגם ה-3:7 בזכייה השישית בגביע אירופה.
ברוז’
אפשר לומר שסגנית אלופת בלגיה היא הפתעת העונה במפעל. הקבוצה הבלגית ניצחה בכל שלושת משחקיה הראשונים על האפס – 0:1 על באייר לברקוזן, 0:4 מטורף נגד פורטו ו-0:2 על אתלטיקו מדריד – ומאז הורידה רגל מהגז. רק במחזור האחרון היא איבדה את הפסגה, עם תיקו מאופס נגד הגרמנים, אך זה לא מעניין אף אחד כשהקבוצה העפילה לראשונה בתולדותיה לשלב שמינית הגמר. ברוז’ מתבססת על הגנה חזקה וקבוצה ממושמעת, כשסימון מינולה, לשעבר בליברפול, ספג רק במשחק אחד בשלב הבתים ובכל העונה שמר על שער נקי 12 פעמים. הוא השוער שהדף הכי הרבה כדורים בליגת האלופות – 30 – בדומה לאנטולי טרוין משחטאר דונייצק. פראן ז’וטגלה, החלוץ הספרדי המושאל מברצלונה, כבש תשעה שערים העונה. לאנדראס סקוב אולסן, הקשר הדני, יש שמונה.
למה כן: היריבה החלשה ביותר על הנייר ובעונת מונדיאל השאיפה היא לחסוך כמה שיותר כוחות.
למה לא: הגרלה די משעממת, לא מתגעגעים לטירוף של העונה שעברה?
היסטוריה: ברוז’ כמעט ניצחה בברנבאו כשהובילה 0:2 ב-2020, ראמוס הציל נקודה. בחוץ זה נגמר ב-1:3. הבלגים הדיחו אותנו בשמינית הגמר ב-1977.
הבחירה שלכם: מי היריבה שתרצו בשלב שמינית הגמר?
- פריז סן ז’רמן
- ליברפול
- מילאן
- אינטר
- בורוסיה דורטמונד
- איינטרכט פרנקפורט
- ברוז’
0 מצביעים
