אני מסכים עם ההודעה שלך אבל צריך קצת לדייק או לתת יותר קונטקסט: מה שקורה זה שהבנק הזה השקיע את רוב כספו באפיקים ארוכי טווח, שלמרבה האירוניה* הם היו דווקא אפיקים בטוחים. כשהבנק הפדרלי העלה את הריבית שוב אותן השקעות ארוכות טווח איבדו מהערך שלהן ולמעשה אילצו את SVB למכור בהפסד — שהוביל לקריסה של הבנק.
*זה אירוני כי המטרה של העלאת הריביות היא להאט את הכלכלה ע״י כך שזה בבסיס אמור לגרום להעלאת החיסכונות והפחתת הוצאות (יותר יקר להלוות כסף, יותר כדאי לחסוך כסף) ומנגד SVB דווקא השקיע המון באותם אפיקים שהם, על פניו, ״כדאיים״ / ״בטוחים״.
מה שכן, וזה קצת לא ברור לי, זה האם בהנהלה של הבנק נרדמו בעמידה או משהו כי זה היה דיי ברור שהריבית תמשיך להעלות. אבל זה כמו כדור שלג, זה שיודעים שהריבית תעלה לא בהכרח מבטיח שתצליח למכור ולא לצאת בהפסד …
הסבר נהיר מאוד ונהדר. כלכלה היא תחום מחקר מדהים בעיקר כי היא מבוססת כל-כך הרבה על אמון וציפיות. נבואה שמגשימה את עצמה זה משפט שהמציא כלכלן, חייב להיות.
באמת? זה היה מסוג הפעמים שאמרתי לעצמי ״מזל שהוא לא מקיים הבטחות בחירות״. זה נע בין ניתוח שטחי ומטומטם של המצב, לבין הבטחות להפוך את השינויים הכי טובים של ליברמן, לבין סתם הצעות סופר-מזיקות.
תראה, כשהייתי בן 10 ביבי היה נחשב כמישהו שמבין בכלכלה.
פופוליזם של לפני בחירות זה לא משהו חדש, אבל הוא דיבר על יוקר המחייה ככ הרבה שחשבתי שהוא באמת הולך להתעסק בזה. כמובן שלא עם השטויות שהוא פלט במהלך הקמפיין, אלא עם מהלכים אופרטיביים אמיתיים בהובלתו של שר אוצר ששנים מדבר על אג’נדה כלכלית ימנית.
ליברמן באמת השאיר להם את משרד האוצר במצב הכי טוב שהם יכלו לבקש. הם רק היו צריכים להמשיך לקדם את האידיאולוגיה שלהם במקרה הטוב או לא להרוס במקרה הרע. כאחד שלא סובל את ביבי, עדיין הצליח לאכזב אותי בפן הכלכלי.
לצערי אני לא מבין שום דבר בכלכלה ואין לי מושג איך מטפלים בעליית המחירים אבל שמתי לב למשהו: לפני שעזבתי לאיטליה הכל עלה פה פי שניים ממה שעולה בישראל.
היום הכל פי שניים ושלוש בישראל לעומת איטליה!! ק"ג אחד עוף עולה פה 7 יורו מקסימום ואיכות מצוינת. כמה זה בישראל? 70 ש"ח? שזה 18-20 יורו? מה זה?
אחלה ארוחת בוקר איטלקית כמו זו עולה 3 יורו וזה כי הגזמתי.
בישראל שילמתי לפני 6 שנים 50 שקלים על משהו דומה, ואני מאמין שמאז זה הפך לגרוע יותר.
לא יודע מה הפתרון, לא יודע את מי להאשים ולא יודע אם בכלל זה אפשרי לפתור את זה. אבל מחירים כמו שוויץ, מסים כמו דנמרק, עלות דיור כמו הונג קונג אבל עם משכורת כמו באיטליה ושירותי מדינה ברמה מזרח תיכונית זה שילוב נוראי ולא בר קיימא און דה לונג רן.
מורה/אחות: 1800 יורו שזה 7000 שח
רופא מתמחה: 1700 יורו.
מומחה בבית החולים 3500 יורו שזה 14000 שח (בגלל זה עוזבים לפרטי).
רופא משפחה מרוויח בסביבת ה4000 יורו נטו (15.500 שח)
מתכנת מרוויח בסביבת 2000 (מתחיל) עד 4000 יורו (וותיק).
עורכי דין נעים בין 2.500 עד 5000 יורו לחודש.
בית גדול עם 3 חדרים עולה בסביבת ב300.000 יורו בערים ופחות מ120.000 בפרפריה.
למשלץ ווילה ענקית ב350.000 ובית חמוד ב150.000 וזה בלב טוסקנה, שעה מפירנצה ועוד מקומות יפים. בקלות אפשר למצוא בפחות מזה אם מחפשים.
משפחה בת 4 נפשות תחיה מצוין עם 5.000 יורו בחודש.
אני באופן אישי חי לבד וכשאני מגזים עם האוכל, חימום ודלק אז זה עולה לי 1000 יורו לחודש.
@Aragones
כל המשכורות בישראל גבוהות משמעותית ממה שאתה מתאר. השכר הממוצע בישראל לפי הלמ"ס, נכון לדצמבר 2022 הוא 12,500 ש"ח. אני לא מוצא כרגע חציון אבל לא רואה סיכוי שהוא מתחת ל-9 אלף ובוודאי לא קרוב ל-7. מתכנת צעיר בישראל מקבל הרבה יותר ממתכנת בכיר איטלקי לפי המספרים שהבאת. משכורת של 16,000 למתכנת זו בדיחה, אולי למישהו חסר תואר ונסיון שלמד לבד בבית וגם זה רק לשנה הראשונה.
קילו עולה 70 ש"ח רק אם מדובר בפרגיות. עוף שלם עולה משמעותית פחות וכך גם כל שאר החלקים שאכן נמצאים באיזור של 30-40 לקילו (חזה עוף למשל).
יש כאן בעיה רצינית של מחירי דיור, גם לשכירות וגם לקניה, אבל מהיכרותי עם שוק התעסוקה לצעירים באיטליה - הם היו מתים לגור בישראל ואשכרה למצוא עבודה במשרה מלאה ולהצליח להחזיק בה גם מעל גיל 30 (לא רופאים כמובן ^_^).
אכן דיברנו על זה כבר איטליה נמצאת רק קצת מעל יוון והמצב פה לא דבש במיוחד אם אתה צעיר. ואני ממליץ למי ששואל אותי לא להגיע לפה.
אבל כולם יודעים שבאיטליה לא חיים בשביל המשכורת אלא הנופים, האוכל וכל המסביב
השאלה בקשר לישראל היא אם יוקר המחייה ימשיך לעלות האם יעלו גם את המשכורות?
שארקי תיקן שדיברו על פרגיות. אבל העיקרון של הנקודה שלי לא השתנה: יוקר המחיה מוגזם לחלוטין וכדאי לטפל בזה הכי מהר שאפשר.
אני רק לא יודע אם זה אפשרי בכלל.
אני רחוק מלהיות מומחה ורביע בטח יוכל לדייק.
למדתי באיטליה חודשיים (חודש בשני קיצים) ויצא לי להכיר שם כמה צעירים במסגרת הלימודים ובקהילה. בלימודים סיפרתי על מה אני עושה בישראל, איך חיפשתי עבודה, איך בחרתי עבודה וכמה זמן אני נמצא בה. המורה האיטלקייה, בת גילי (היה אז 25 בערך), התפלאה שאני כבר במשרה המלאה השלישית שלי, ובכלל הייתה בהלם שיש לי את הפריווילגיה לבחור עבודה. היא הייתה בוגרת אוניברסיטה ועבדה בשלוש משרות שיחד לא הגיעו למשרה מלאה, וגם לא היו קבועות.
מישהי אחרת שהכרתי קצת הסבירה לי למה זה קורה. היא עבדה בחנות בגדים כמה שנים והייתה בקשר מאוד טוב עם הבעלים, שפיטרו אותה בכל שנה וחידשו לה את החוזה כדי שהיא לא תצבור ותק ועקב כך תנאים, כמו מה שעושים כאן לחלק מעובדי הקבלן. אבל, כשהיא הגיעה לגיל 30 פיטרו אותה מבלי להחזיר. הסיבה לכך לדבריה הייתה שיש באיטליה חוק שנועד להגן על עובדים “מבוגרים”, כלומר מעל גיל 30 בערך, ומעניק להם מעמד שדומה לקביעות באקדמיה - קשה עד בלתי אפשרי לפטר אותם, לצד הטבות שכר כאלו ואחרות ביחס לעובדים צעירים יותר. במצב כזה, למעסיק אין שום סיבה להעסיק אדם בן 30 אלא אם הוא מומחה על בתחומו. רוב העובדים אינם מומחי על בתחומם, לא משנה מה התחום, ולכן עד גיל 30 עובדים בעבודות מזדמנות ואחרי זה, בגדול, אוכלים חרא.
זה כמובן לא המצב של כל האיטלקים, ואני בטוח שיש מקצועות בהם יותר נוח (לא פגשתי מתכנתים לדוגמא). אבל אני ממש ממש לא מקנא בחיים של האיטלקי הפשוט, למרות מחירי הדיור (למעט במרכזי הערים הגדולות שם יקר כמו פה), הנופים והפיצה. טוב אולי קצת מקנא בגלל הפיצה.
אוסיף במאמר מוסגר שגם החיים באיטליה בקצב אחר לגמרי. גברים גרים בכיף אצל ההורים גם אחרי גיל 30 כל עוד לא התחתנו. אני אמנם נשוי אבל בישראל יש תחושה שאם לא קנית דירה עד גיל 30 אתה כשלון (כך אני מרגיש לפחות). שם הלחץ הזה לא קיים בכלל. המרדף אחרי כסף מאוד שונה מנטלית מהמרדף פה.
@Josepe לא כל הנוצץ זהב. ישנתי באיטליה בטירה מימי הביניים. מקום באמת עוצר נשימה. הבעלים היה בחור בן 35 בערך שירש אותה דורות אחורה. אמרתי לו שהוא בטח שמח מאוד על הזכות. הוא השיב שהוא גאה להיות הבעלים אבל היה מת שמישהו יקנה ממנו את הטירה כי המדינה מזמברת לו את החיים במיסים והוא לא יכול לעמוד בזה. הוא לא מכר כי פשוט לא הצליח ולא בגלל ערך סנטימנטלי.
תשווה את זה למישהו שיורש טירה בישראל…
כל מילה של שארקי, במיוחד על קצב החיים פה.
בישראל קיים המושג/ביטוי “לשאוף למצוינות”. פה אין דבר כזה. פשוט אין.
אנשים חיים בקצב רגוע, בבוקר יורדים לבר השכונתי, שותים קפוצ’ינו ואוכלים משהו בזמן קריאת עיתון.
הם עושים את הכל Con calma (ברוגע) שזה ממש ביטוי שאומר “איפה לעזאזל אתם רצים??”.
כשמגיעים לעבודה בדרך כלל “מבזבזים” שעה על לאכול ביחד משהו ואז לשתות קפה, שזה ממש טקס פה.
כל ארוחה פה היא כמעט טקס, חופשת הקיץ היא מסיבה אחת ארוכה וללכת לים זה משהו שכל איטלקי שואף אליו.
ממה שהבנתם, החיים פה הם סוג של חופשה ממושכת.
ומה שמצחיק הם פחות מקבלים אנשים “חרוצים”, כי זה גורם להם להיראות רע. למשל בתחילת הקורונה הייתי מגיע בשעה 7:55 למחלקה כי מתחילים ב8. הגעתי אחרי שאכלתי ותמיד הייתי מוכן לעבוד.
הקולגות הגיעו תמיד בין השעה 8:10 עד 8:20, אכלו ביחד ארוחת בוקר ורק ב9:00 התחילו לעבוד. דבר כזה בחיים לא יעבוד בישראל ובצדק.
פה פשוט הסתכלו עלי עקום כשהתחלתי לעבוד ב8:00.
אז זה חלק מהתרבות שלא מרשה להם להתפתח יותר מדי אבל הם רוצים את זה. רוצים לחיות ברוגע.
מה שהרס את איטליה היה המעבר הנמהר ליורו שייקר את הכל פי שניים לפחות אבל המשכורות נשארו אותו דבר.
בקשר למיסים, אם אתה מרוויח עד 85,000 יורו בשנה אתה משלם משהו כמו 5% (5 תאורטית, 4% פרקטית) מסים ב5 השנים הראשונות ואז זה עולה ל11.7% (15% על 78% מההכנסה שיוצא 11.7%).
אם עוברים את ה85 אלף אז יש מסים מסוג אחר שעולים לאט לפי מה שאתה מרוויח.
אז מי שמרוויח 85,000 יורו בשנה משלם כ10,000 יורו מסים.
וכן, הממשלה מנסה לגנוב כסף בדרכים שונות, למשל על הבית השני, או המכונית. כל שנה חוץ מביטוח אני משלם 200 יורו על החזקת המכונית.
עריכה: ההרגשה שהכל היה גרוע יותר מאז המעבר ליורו היא נכונה כי בשונה כמעט מכל מערב אירופה, המשכורת באיטליה לא השתנתה במשך 30 שנה!
אז לפני 30 שנה 1500 יורו היו המון כסף. היום זה כמעט שום דבר.
איטליה נמצאת רק קצת מעל יוון והמצב פה לא דבש במיוחד אם אתה צעיר. ואני ממליץ למי ששואל אותי לא להגיע לפה.
