באמצע העונה כשהיו הרבה פציעות בקישור קרלו היה חייב להזיז את פדה לקישור האמצעי והיו כמה משחקים שהוא פשוט היה מצויין, אבל אז הפצועים חזרו ופדה חזר להיות הפיליפינית של קרבחאל.
התעוררתי רנדומלית באמצע הלילה אז החלטתי לראות את המשחק של ברזיל מול פראגוואי. בהרכב של ברזיל משחקים ויני, רודריגו ומיליטאו. כרגע אמנם רק מחצית אבל עמוסה באירועים.
נתחיל עם מיליטאו, הבנאדם נראה באמת כמו שחקן עבר. זה לא רק המהירות, זה גם שיקול הדעת, המיקום, המסירות הרעות, איבודי הכדור. למען האמת פתחתי את המשחק בעיקר בגללו, אבל גם מול נבחרת בינונית כמו פרגוואי הוא מוצא דרך לסבך את העניינים עבור הנבחרת שלו. מאוד מטריד.
רודריגו היה מעורב בשני שערים. אבל חוץ מזה הוא לא היה על המגרש. היה רגע שהוא נגע בכדור והשדר קרא לו סאביניו, כנראה שכח מקיומו, ואני לחלוטין לא מאשים את השדר.
ויני זה ויני… בדיוק כמו שאנחנו מכירים אותו. הוא מסדר את ה3-4 מצבים במחצית כמו שהוא רגיל. עובר פה ושם שחקנים, הוא מרגיש כמו כל ההתקפה של ברזיל. הבקיע פעמיים שני שערים מעניינים.
מכל מה שהוא הראה במחצית הזאת, מה שהכי אהבתי לראות הגיע לקראת סיום המחצית, בתוך תוספת הזמן. הייתה התלקחות בין שחקני שתי הנבחרות ואיכשהו ויני (שספג רגע לפני כן כניסה אחרי שעשה סומבררו לשחקן של פרגוואי) היה מעורב בהתלקחות הזאת. במקום להתלהם ולהתנהג כמו שאנחנו מכירים אותו, הוא פשוט התרחק מהמקום ולא הגיב. בשניות שנותרו לאחר שהמשחק התחדש ועד שהשופט שרק למחצית הוא כבש את השלישי של ברזיל והשני שלו. רחוק מאוד מהשחקן שהיה מאבד את הראש ויוצא מהמשחק. גם לפני כן הוא קיבל המה כניסות שלא זכו לשריקות מהשופט והגיב בצורה סבירה מאוד.
כנראה שאני הבאתי את המזל, כבר התחלתי לכתוב על כך שנבחרת אנגליה עושה במכנסיים בפעם המי יודע כמה במאני-טיים, הפעם קצת מוקדם ממה שחשבנו, וגם ג’וד בלינגהאם אחד - שהוא לא היחיד שלא הופיע - לא יכול להושיע אותה…
אני כל כך שמח עבור השער הענק הזה, אם אנגליה תעוף הוא עשה את שלו, הוא הכוכב היחיד שכן התעלה, עם שער בדקה שהוא הכי אוהב, שער מכלום, בסטייל. אין לבקהאם גול כזה. ללמפארד או ג’רארד - בנבחרת. ככה נוצרות אגדות. כל הקהל שר לו ובצדק. זה ממש ווין-ווין סיטיואיישן כרגע.
אם כעת אנגליה תודח איכשהו - אז זה די ברור - ג’וד יבין שאלה החיים ושנכונו לו עוד אכזבות רבות בנבחרת ובכלל -אנגליה קרובה יותר לכדורגל האמיתי מאשר האולימפוס במדי ריאל מדריד עם זכייה בכל התארים כבר בהתחלה ועונה מהאגדות. אני לא מודאג מהיכולת החלשה שלו לאחרונה. אם ג’וד היה מודח הוא היה מגדל עור של פיל מול התקשורת הנושכת, מפתח חוסן, בשנה שעברה הוא לא היה יכול לשחק במחזור הסיום ואיבד אליפות עם בורוסיה דורטמונד. מעבר לכך הוא היה נוסע לחופשה מוקדם, נח, מתאפס, פיזית ונפשית. עושה את קדם העונה עם ריאל מדריד וחוזר בטירוף להוכיח את עצמו שוב. רק שתי בקשות לי אליו: קודם כל וזה תלוי במאמן - בלטה אחת אחורה באמצע, אמנם לא איפה שהיה טוני קרוס אבל כן לא בעמדה של ‘10’. ומעבר לכך זה כבר אתה - פחות טראש והתעסקות בשופטים וכדומה וביריבים. חבל על האנרגיות.
קבלו ביטול הוא ה🐐
דווקא המשחק שלו לא היה טוב כמו כל אנגליה. היה לו כדור אחד מדהים לטריפייר שבמקום לבעוט כדור לרשת הטיס אותו לשמיים, ועוד 2-3 דריבלים יפים בלי הרבה תכלס. זה לא אותו הג’וד שגרם לכולנו להתבלבל.
עם זאת, אני לחלוטין לא מאשים אותו. הנבחרת כולה זוועה ולבחון שחקן באופן בלתי תלוי זה פשוט לא רציני.
מה שכן מטריד אותי בג’וד, לא הרבה אמנם אבל נקודה למחשבה, זה ההתמודדות שלו עם לחץ. בדורטמונד היה לו קל הרבה יותר לבוא לידיי ביטוי כי זו חממה שיודעת לחבק שחקנים צעירים, אבל אצלינו ברגע שנגמר ירח הדבש והציפיות עלו, המשחק שלו הפך להיות לחוץ ועצבני. הוא התחיל לריב עם שופטים, התנועה שלו עם ובלי הכדור כבר לא זרמו בטבעיות כמו בתחילת העונה שבה כולם היו מופתעים מהיכולת שלו. בתחילת היורו כשעוד היו דיבורים על קיין ופודן כאלו שיסחבו ביחד עם ג’וד את אנגליה, הוא התחיל את היורו בצורה מעולה ושיחק טוב. אחרי שהפסטיבל סביבו התגבר הוא פשוט נעלם. התגובות שלו אחרי המשחק על הדיבורים סביבו לא מקריות, מרגיש לי שהוא מאוד מושפע מהלחץ שסביבו. אני מקווה שזה פשוט עניין של ניסיון וגיל, ואני לא ודע אם זה ווישפול ת’ינקינג אבל אני גם סומך עליו ועל הצוות שלנו שיעזרו לו בזה. אם ויני התגבר על כל המכשולים אז גם ג’וד יכול לעשות את זה.
נראה לי שמספרת בדקה ה96 מעידה טוב על ההתמודדות שלו בעת לחץ.
מבין את הנקודה שלך על זה שנראה קצת עצבני אבל בסוף הוא מתעל את זה בצורה חיובית לרוב.
אני אהבתי את איך שהוא עבר משחקן לשחקן לקראת החלק השני של ההארכה עם מילות עידוד ומוטיבציה. בדיעבד זה כנראה בעיקר בגלל שהוא הוחלף, ועדיין הותיקים לא הראו כזו אחריות ומנהיגות
זה כל כך מרגיז שהוא לא זוכה להגנה מהשופטים. מתישהו זה חייב לקרות
כן כן, אני יודע שהוא כבש שער במספרת והוא ענק וכל המחמאות. בסופו של יום הוא לא שיחק טוב ואני מנסה למצוא את הסיבות. למה שהוא כן מסוגל כולנו יודעים, השאלה מה הגורם לנפילות האלה ביכולת שלו.
הוא דיבר על זה אחרי המשחק שהביקורות ששחקני אנגליה מקבלים הן אכזריות וזה משפיע.
יחד עם זאת הוא מתמודד עם הלחץ בצורה טובה לרוב.
אני יותר מאשים את המאמן שלהם באיך שהנבחרת נראית.
אם אני צריך למצוא נקודת אור מעבר למספרת המטורפת, זה שככל שהמשחק התקרב לסוף הוא נכנס למוד הרבה יותר ממוקד ולקח על עצמו. הילד הזה מתמודד מדהים עם לחץ.
נ.ב
לא הבנתי את ההתלהבות מסאקה. שחקן מאוד מוגבל בעיניי. פאלמר פרוספקט מאוד מעניין מנגד.
לגבי התמודדות עם לחץ, כפי שכתבו לפניי - הלוואי עליי רק שחקנים שמתמודדים עם לחץ בצורה של שערים מטורפים בדקות האחרונות, גם אחרי משחקי “נפל”. היכולת הלא תמיד מבריקה והקצת עצבים על השופטים מובנים לגמרי, אפילו אם נתעלם רגע מזה שמדובר בילד בן 20 (נכון, קצת קשה לזכור לפעמים - בעיקר באשמתו של ג’וד עצמו), שמשחק עונה ראשונה ברמות הגבוהות ביותר, ובכל זאת הגיע הכי רחוק שיש. ואני משוכנע שגם הפן הזה יתמתן עם הזמן, ברגע שהדברים יהפכו ליותר טבעיים וזורמים, והמתח הטבעי של שחקן צעיר יירד קצת.
מה שהרבה יותר חשוב בעיניי, והרבה יותר מורכב ויוצא דופן - זה שהוא לוקח אחריות, גם ובעיקר כשיש כסף על השולחן. זה היה מאוד בולט בתחילת העונה, כשאף-אחד אחר לא תפקד, במערך החדש והמוזר של אנצ’לוטי, וכשהיו לו כל התירוצים שלא לעשות זאת - שחקן צעיר, בקבוצה חדשה, במדינה חדשה, יש כוכבים בולטים אחרים שכבר זכו בהכול וכו’; זה בא לידי ביטוי גם במאני-טיים של העונה, עם נכוחות מתמדת, קרבה לכדור, ועם שערים ופעולות חשובות ביותר; וזה בולט גם עכשיו, בנבחרת אנגלית מפוצצת יחסית בכישרון ובכוכבים (ושוב במערך מוזר של המאמן), ובכל זאת הכותרות בכל מקום היו שאף-אחד לא מופתע שדווקא בלינגהאם הוא זה שלקח אחריות והציל את אנגליה.
תכונות כאלה, בגיל כזה, הם מחזה נדיר במיוחד - וכשהן באות יחד עם כמויות הכישרון שיש לו ברגליים - אפילו השמיים הם לא גבול.
טוב אני מקווה שאתם צודקים. אני עדיין חושב שזה מאוד מעיק עליו, בטח אחרי שהוא משחרר ציטוטים כאלה ואחרי שראינו את הפערים ביכולת שלו. נראה בעתיד.
תשמע הנבחרת הזו פח אשפה, זה ששחקנים כמו קיין, רייס, פודן, בלינגהאם נראים כל כך רע לדעתי מעיד יותר על צוות האימון מאשר על שחקן בודד.
אני גם בחששות בנוגע לבלינגהאם אחרי חצי העונה השני החלש שלו אבל ימים כמו אתמול גורמים לי להרבה יותר אופטימיות מפסימיות לגביו.
ברור שהם משחקים לא טוב ואי אפשר ללמוד מזה יותר מדיי. גם כתבתי בדיוק את אותם הדברים בהודעה שלי.
אבל אי אפשר להתעלם מהפערים ביכולת שלו בין המשחק הראשון ליתר המשחקים. וחוץ מזה שהוא גם ירד ביכולת אצלינו אחרי שהציפיות ממנו עלו והוא קיבל יותר תשומת לב. בנוסף לזה הוא מתייחס לדיבורים סביבו כמעט בכל ריאיון ומדבר על זה שהוא הראה למבקרים שלו מה זה. לא יודע עד כמה אפשר להגיד שזה לא מזיז לו.
בלינגהאם עם יורו חלש להחריד.אבל אז דופק מספרת בדקה ה 96 ומקבע את מעמדו כשחקן הטוב בטורניר, מזכיר מה שהיה עם ריאל בתחילת העונה, ג’וד שיחק חלש ברוב המשחקים ואז דחק עוד שער קריטי ונבחר לשחקן המשחק.
רוב השערים שהוא מבקיע כולל זה של אתמול הוא יבקיע גם אם ישחק קשר, שם הוא שחקן על בניגוד לבלינגהאם שחקן ההתקפה שהוא סביר ורוב המשחק לא מורגש.
הבעיה שהמאמנים שלו כרגע הם קרלו וסאות’גייט, הוא ימשיך לחלטר כשחקן התקפה למרות שהדקות היחידות הטובות של בלינגהאם בטורניר היו כשהוא שיחק קשר 50/50 וגם משם הוא הבקיע.
אנגליה חייבת לשחק עם רייס וג’וד במרכז כשג’וד מצטרף יותר להתקפה ופודן(עוד שחקן על שהולך לאיבוד בעקבות גאונותו של סאות’גייט) כקשר ההתקפי, פאלמר בימין ועוד קיצוני אמיתי משמאל וקיין חלוץ.
לדעתי בלינגהאם היה השחקן הכי טוב של אנגליה אתמול. הוא ומאיינו היחידים ששיחקו קדימה, והיחידים שאשכרה הצליחו לייצר מצבים - לעצמם ולחברים. הנבחרת הזו מתוכנתת ללכת על בטוח. כולם שם, למעט השניים שהזכרתי, מפחדים לקחת סיכונים. פודן נראה כמו הצל של עצמו. סאקה מנסה דריבל רק כשהוא שני מטר מהקרן. רייס מוסר בעיקר לבלמים או הצידה. זה לא השחקנים גרועים - זו השיטה. כולם הרבה יותר טובים בקבוצות שלהם, כולל אלו שמשחקים בקבוצות פח זבל כמו מאיינו.
אין מה להאשים את ג’וד ביכולת שלו. הוא עושה הכי טוב שהוא יכול, ולמרות כל האפור של הנבחרת רואים שמדובר בשחקן שחקן.
אני אישית מאשים רק את סאות’גייט, ולא מסכים שהוא היה הכי טוב של אנגליה אתמול למרות שלא הייתה שום תחרות רצינית על תואר המצטיין של אנגליה, אם חייב לבחור אז קיין.
ומשהו שאני לא מבין, מנסים להשוות וכל מה שאנגליה מנסה לעשות זה להרים לקיין ובלינגהאם ברחבה ועל הספסל יושב השחקן הכי טוב בעולם בלהרים קרוסים לרחבה והמאמן אפילו לא מעלה אותו להתחמם.
קיין היה די אומלל אתמול. הייתה לו החמצה בנגיחה ממצב נייח וחוץ מזה כמעט לא קיבל כדורים עד ההארכה. ג’וד היה הרבה יותר מעורב מעצם מיקומו במגרש ולפחות ניסה לקדם את המשחק.
סאות’גייט ימכור את אמא שלו לפני שיוציא את ווקר מההרכב, לטרנט אין מה לחפש במרכז השדה, ואל תפריע עם הגיון.
כל התקופות האלה טובות מאוד וזה הכדורגל, בריאל מדריד הלחץ הכי גדול שיש, יותר מבנבחרת אנגליה אפילו. שחקן משחק רע כל המשחק אבל מכריע אותו כדרכו - הכל בסדר. זה יותר טוב ממשחק של בעיטה אחת ליד הקורה, 60 מסירות, יצירת שני מצבים שהוחמצו - אני מדבר על החכם בדיעבד מיכאל יוכין שאני לא אוהב את הציניות שלו. ג’וד בלינגהאם לא היה טוב אבל הארי קיין כן? לא חושב. גם פיל פודן לא. אני לא זוכר דריבל אחד או ניסיון טוב שלו חוץ מהשער שנפסל.