לא מעט מחברי הפורום היו במפגש צפייה בהרצליה במקלארנס באותו 0:4 עצום נגד באיירן מינכן בגומלין חצי הגמר. אני זוכר את כולנו המומים, מחויכים ו"עובדים" במחצית וסוגרים דילים לגמר בליסבון. לפי מה שהזיכרון אומר לי - אני כמובן הייתי שם, נירו, אור ברנדט שטס איתו [כבר לא פעיל בפורום] וגם גיא קליין היה… באתר הקודם היה לי מעין יומן מסע ארוך-ארוך ומרגש, פה אסתפק ב"פרויקט קצר".
עשור שלם לגמר הדסימה והזכייה העשירית של ריאל מדריד בליגת האלופות! ה-24 במאי 2014, ליסבון, יום היסטורי שייזכר לעד. גביע אירופה החשוב ביותר שלנו איי פעם. סרחיו ראמוס והדקה ה-92:48. השער שלא נשכח לעולם! צמרמורת! הצ’מפיונס הראשון של כריסטיאנו רונאלדו במועדון, הגביע שפתח את הדרך להשתלטות המחודשת על אירופה!
ההמתנה הייתה כמו נצח, 12 שנה עם אובססיה לדסימה. הייתה תקופה רעה מאוד של הדחות רצופות בשמינית הגמר, תקופה בה ריאל לא הייתה שייכת לצערנו לטופ האירופי, היו שלושה חצאי גמר עם ז’וזה מוריניו שתמיד הסתיימו בטעם מר ובטרגדיה ספורטיבית. כל פעם משהו אחר. כרטיס אדום הזוי נגד ברצלונה, דו-קרב פנדלים שובר לב והתפרקות בלילה בגרמניה.
ריאל הגיעה לגמר אולי כקבוצה הטובה באירופה אחרי דרך מרשימה וממול ניצבה אתלטיקו מדריד - לראשונה בתולדות המפעל גמר בין שתי מדינות מאותה העיר. אותה אתלטיקו ש’גברה’ על ריאל וזכתה באליפות ספרד באותה העונה עם דייגו סימאונה האדיר על הקווים. האווירה הייתה מחשמלת ושתי הקבוצות שיחקו בהרכבים כמעט מלאים: צ’אבי אלונסו נעדר בריאל והיה ביציע מתוסכל בשל הכרטיס הצהוב שספג בגומלין נגד באיירן מינכן וגם פפה לא שיחק כי לא היה במאה אחוז והוחלף ברפאל ואראן. ומנגד דייגו קוסטה שלא היה כשיר במאה אחוז - גמר את הסיפור אחרי עשר דקות.
לא היו הרבה מצבים. בדקה ה-36 דייגו גודין כבש בנגיחה מעל איקר קסיאס אחרי יציאה איומה של השוער, 0:1 לאתלטיקו מדריד. כל שלישיית ה-BBC התקשתה וגארת’ בייל היה הפעיל מכולם. בדקה ה-59 הגיב קרלו אנצ’לוטי בחילוף כפול עם איסקו ומרסלו במקום סמי קדירה ופאביו קואנטראו - החלטות ששינו את המשחק.
אבל מה יהיה? הזמן הולך ואוזל! אתלטיקו עשתה הגנה פנטסטית. עד אותה קרן. עייפות של שחקני אתלטיקו הביאו למצב שממנו היה אפשר להימנע. קרן של לוקה מודריץ’…ואת השאר אתם יודעים. סרחיו ראמוס נגח מכל הלב לרשת של טיבו קורטואה עוד כשהיה ‘בצד הפחות טוב’ של ההיסטוריה, ריאל משווה ל-1:1 בדקה ה-92:48. קסיאס נושם לרווחה, וגם אנחנו. אוהדים בוכים ביציע. היה ברור שלאתלטיקו אין סיכוי בהארכה.
וזה עדיין לקח זמן. רק בדקה ה-110 הגיע המהפך עם סלאלום נפלא של אנחל די מאריה, טיבו הדף אבל בייל עט על הריבאונד וכבש בנגיחה, 1:2 לריאל מדריד! כעבור שמונה דקות מרסלו יצא לטיול, אף אחד לא ניגש אליו ובעט מכל הלב לרשת את ה-1:3! איקר דמע. שתי דקות אחר כך המסיבה הושלמה עם פנדל מדויק של כריסטיאנו שגם סחט אותו, על אדמת מולדתו, שערו ה-17 במפעל באותה העונה. וואו.
פיקנטריה:
הפוש - כך הכל התחיל| כולנו זוכרים את האכזבות שהיו לפניכן. בין אם כשהיה חסר את הגרוש ללירה ובין אם השנים בהן ריאל הייתה חלשה מאוד.
עונת 2010/11: ריאל מדריד בונה קבוצה חזקה אך פוגשת את ברצלונה של פפ גווארדיולה. במשחק הראשון בסנטיאגו ברנבאו פפה מורחק שלא בצדק ומכאן המשימה הייתה קשה שבעתיים. ריאל הגיעה לגומלין עם סיכוי נמוך מאוד, וגם שם נגזלה עם שער חוקי שנפסל לה.
עונת 2011/12: ריאל מדריד פוגשת את באיירן מינכן בסנטיאגו ברנבאו בגומלין (לאחר הפסד אכזרי 2:1 בגרמניה ברגע האחרון) ומובילה 0:2 ממש מהיר עם צמד של כריסטיאנו רונאלדו! והכל השתבש. הגרמנים כבשו שער מצמק, דו-קרב הפנדלים בו הכל הלך הפוך…ז’וזה מוריניו על הבירכיים
2012/13: במחצית ריאל ירדה ב-1:1 נגד בורוסיה דורטמונד בגרמניה, במשחק רע. בהמשך היא חטפה לפנים, רוברט לבנדובסקי השלים רביעייה והבור היה גדול מדי - 4:1. בגומלין ריאל הגיעה לשלושה מצבים של מאה אחוז אבל גונסאלו היגואין, מסוט אוזיל וכריסטיאנו רונאלדו החמיצו. השערים של קארים בנזמה וסרחיו ראמוס לא הספיקו (0:2).
והשער ההוא של סרחיו ראמוס בגמר הדסימה הציל אותנו. הוא שינה לנו את החיים כפי שאמר תומאס רונסרו. הוא פתח את הדלת להשתלטות המחודשת של ריאל מדריד באירופה. יותר חזק ממה שהיה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 עם ריאל מדריד של ראול שהניפה את הגביע ב-1998, ב-2000 וב-2002 - שלוש זכיות בחמש שנים. עוד לפני הזכיה האפית ב-2022 והגביע ה-14 - ידעת שהמשולש הזה: כריסטיאנו רונאלדו-סרחיו ראמוס-זינדין זידאן - תמיד ינצח במשחק גדול. קבוצה של שחקנים אגדיים.
כפי שהכרוז אמר בתשוקה אדירה ומאה אלף אוהדים צרחו אחריו בחגיגות בסנטיאגו ברנבאו - “קבלו את הקבוצה שזכתה שלוש פעמים ברציפות במפעל וארבע בחמש שנים”. ריאל מדריד הנצחית, הקבוצה היחידה שזכתה לא רק פעמיים אלא שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות. האונדסימה ב-2016 עם דו-קרב פנדלים עוצר נשימה, שוב נגד אתלטיקו מדריד אחרי 1:1 ב-120 דקות, הדואדסימה ב-2017 - 1:4 ענק על יובנטוס, הזכייה השלישית ב-2018 עם המספרת של גארת’ בייל נגד ליברפול (1:3)- הכל התחיל שם אצל ראמוס. מגע הקסם
השיא של כריסטיאנו| מלך השערים הלא הוא כריסטיאנו רונאלדו הגדול. הפורטוגלי שהיה שבור לב אחרי ההדחה נגד באיירן מינכן ב-2012, הצמד שלו נשכח כליל אחרי החמצת הפנדל, והבטיח: “אני עוד אביא לכם את הדסימה”. בשביל זה הוא הגיע לריאל מדריד ויצא מאיזור הנוחות שלו. רונאלדו סיפק מספרים בכל שנה אבל זה לא עזר, עד לעונה הזו.
מי שהשתלט על מלכות השערים בליגת האלופות ויאמר לאחר כמה שנים שאפשר לקרוא למפעל הזה “ליגת האלופות על שם כריסטיאנו רונאלדו” כבש 17 שערים באותה העונה, שיא ‘אכזרי’ שטרם נשבר ואולי גם לא יישבר לעולם. הוא כבש 17 שערים ב-11 משחקים - כלומר כמעט שער וחצי למשחק, והוסיף גם חמישה בישולים.
הוא קיבל מנוחה ב-1:4 על גלאטאסראיי במחזור החמישי בשלב הבתים בסנטיאגו ברנבאו כי לא היה כשיר במאת האחוזים, וכאמצעי זהירות אחרי היתרון 0:3 על בורוסיה דורטמונד במשחק הראשון ברבע הגמר - המתין על הספסל במשחק הגומלין. רק במשחק אחד הוא לא הבקיע. כמה היה חשוב לו השער בגמר, על אדמת מולדתו, כשכבר עם השער הראשון בצמד הפנטסטי נגד באיירן מינכן בגומלין חצי הגמר - הוא שובר את שיא המפעל וחוגג עם כפות הידיים. הרשימה:
-גלאטסראיי - ריאל מדריד 6:1| שלושער לכריסטיאנו
-ריאל מדריד - קופנהאגן 0:4| צמד לכריסטיאנו
-ריאל מדריד - יובנטוס 1:2| צמד לכריסטיאנו
-יובנטוס - ריאל מדריד 2:2| שער לכריסטיאנו
-קופנהאגן - ריאל מדריד 2:0| שער לכריסטיאנו
-שאלקה - ריאל מדריד 6:1| צמד לכריסטיאנו
-ריאל מדריד - שאלקה 1:3| צמד לכריסטיאנו
-ריאל מדריד - בורוסיה דורטמונד 0:3| שער לכריסטיאנו
-ריאל מדריד - באיירן מינכן 0:1| לא הבקיע - המשחק היחיד
-באיירן מינכן - ריאל מדריד 2:0| צמד לכריסטיאנו
הגמר: ריאל מדריד - אתלטיקו מדריד 1:4| שער לכריסטיאנו
קיים את ההבטחה| ממשיכים עם המאמן קרלו אנצ’לוטי. הוא מונה בקיץ 2013 במקומו של ז’וזה מוריניו לאחר שלוש שנים סוערות. הגיע אחרי עבודה טובה בפריז סן ז’רמן אבל זה לא שהקריירה שלו הייתה בשיאה. הוא נחשב למוצחמה לליגת האלופות אחרי שתי זכיות עם מילאן בתחילת-אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000 וכמה זה מתאים שיגיע למלכה של אירופה.
כבר בשיחת המשרד הראשונה הבטיח קרלו לנשיא פלורנטינו פרס, עם הרבה אומץ, אמר לו את מה שהוא רצה לשמוע: “אל תדאג, אל פרזידנטה - אני אביא לך את הדסימה”, וכך היה. הוא ידע שבלי הגול של סרחיו ראמוס אין לו סיכוי לחזור למדריד, בטח אחרי איבוד האליפות. ראה את זה קורה וחגג בצורה צנועה עם הנפת ידיים, בניגוד לזינדין זידאן עוזרו שהיה לו את הכוח לרוץ ולהתחבק עם חבורת השחקנים. כמה לחץ השתחרר אצל הדון.
“אני מאוד שמח, זה גביע חשוב מאוד לריאל מדריד, שמביא המון אושר לאוהדים. זה היה חשוב לנו. יש לנו שקט נפשי במעמדים האלה. ה-1:1 נתן לנו הרבה כוח. זכינו במפעל החשוב ביותר. אני חושב שהיינו בירידה אחרי חצי הגמר נגד באיירן מינכן אבל מה אני יכול להגיד. פלורנטינו בירך אותי. שנינו הבנו שהגביע הזה היה חסר לנו בחדר”.
קרלו ידע לתקן בזמן עם ניהול המשחק והכניס את איסקו ומרסלו למערכה. עם אותה זכייה הוא הפך למאמן הראשון שזוכה שלוש פעמים בליגת האלופות - אם מתעלמים לרגע מגביע אירופה הישן. כמובן שהוא גם לא התבייש לקחת את המיקרופון ובחגיגות בסנטיאגו ברנבאו לשיר את המנון הדסימה. א-ג-ד-ה.
הדמעות של סאן איקר| כמו שתמיד כתבתי עליו: “האיש שתמיד עצר הכל - חוץ מאת הדמעות”. בגמר 2000 הוא פתח בהרכב ושמר על שער נקי נגד ולנסיה כשהוא בן 19 והאמת שלא הייתה לו הרבה עבודה ב-0:3 ההוא| כעבור שנתיים עלה מהספסל נגד באייר לברקוזן וסיפק סדרת הצלות מדהימה| והפעם? קרה משהו לא הגיוני. איקר טעה, פישל, יצא בחוסר ביטחון להגבהה הזו לרחבה ודייגו גודין נגח מעליו. הוא ניסה לחזור לאחור והתאבד על הכדור אבל זה לא עזר. ראו אותו מיוסר, מתפוצץ מבפנים.
איקר הגיע לגמר הזה אחרי עונה לא רגילה. כבר שנה קודם לכן מעמדו דעך אצל ז’וזה מוריניו בשל יכולת לא טובה ובפתיחת העונה המאמן קרלו אנצ’לוטי קיבל החלטה לא שגרתית - דייגו לופס יפתח בהרכב במשחקי הליגה שכן הוא בכושר טוב יותר, ואיקר, שסבל לא מעט בשנה האחרונה עם ז’וזה מוריניו - ישחק רק בגביעים.
במחזור הפתיחה בליגת האלופות חוסר המזל המשיך עם פציעה כבר אחרי 15 דקות, אבל מאז דברים השתפרו. איקר ספג שער בודד בגביע המלך ב-810 דקות - רק נגד ברצלונה בגמר, ובליגת האלופות סיפק הצלה חשובה בסנטיאגו ברנבאו ב-0:1 על באיירן מינכן, וגם בגומלין. הוא נישק את סרחיו ראמוס שממש הציל אותו והציע לו להניף יחד איתו את הגביע.
לא פרננדו היירו, לא ראול, לא אף אגדה אחרת. איקר קסיאס היה זה שהניף את גביע הדסימה - גביע אירופה העשירי והחשוב מכל של ריאל מדריד. לאחר השער השלישי של מרסלו רואים את התמונה המקסימה הזו, איקר לא יכול לעצור את הדמעות כשהוא מבין שזה נגמר - זהו-זה, זה שלנו. בהמשך הוא התחבק עם מרסלו ברחבה.
הקפטן שהבטיח בחגיגות בסיבלס ב-2012: “נחזור לכאן בקרוב עם הדסימה”, אמר: “הדסימה גדולה יותר מהמונדיאל, זה מושלם”. “כל כך הרבה זמן לא זכינו בתואר הזה. המספר 10 הוא מושלם. אני רוצה לברך את האוהדים שהגיעו וגם המיליונים שצפו בבית. נכשלנו, אני נכשלתי, אבל הצלחנו. למרבה המזל אנשים יזכרו שניצחנו ולא את הטעות שלי, זה היה כואב. הגענו למצבים, סבלנו, אתלטיקו מדריד לא איימה, היא בזבזה זמן. בסוף השגנו את זה”. עם הנפת הגביע הזו איקר השלים את הסט וזכה בכל הגביעים בקריירה. גביע אירופה עשירי של ריאל, והגביע עם האזניים הגדולות השלישי שלו.
הדון חוגג ביציע| כמה פעמים ראיתם ככה את הדון פלורנטינו פרס? הנה פרס צוהל עם חיוך מדהים, חוגג את שער השיוויון הנצחי של סרחיו ראמוס. זו הייתה הזכייה השנייה של דון פרס בליגת האלופות, אחרי זו ב-2002, כמה הוא חיכה לזה. היו לא מעט טעויות בדרך אבל פרס המשיך לנצח. “אנחנו אגדה. זה התחיל להיות אובססיה עבורינו”, אמר כשחיבק את גארת’ בייל בחדר ההלבשה. “אבל בזכות המאמצים של השחקנים וההתלהבות של האוהדים - עשינו את זה. היו קבוצות גדולות כמו באיירן מינכן, ברצלונה, אבל אנחנו תמיד שם”. פרס כמו פרס אמר משפט אופייני: “אנחנו נחגוג היום ומחר ובכיף אבל לאחר מכן כבר נתחיל לחשוב על העתיד. אנחנו רוצים את הגביע ה-11 וה-12…” וזה אכן קרה!
לפרס היה את האומץ להבין שחדר ההלבשה של ריאל מדריד מאבד את זה והשילוב עם ז’וזה מוריניו מיצה את עצמו. באותו קיץ ריאל רכשה את גארת’ בייל שהיה חשוב מאוד בפרויקט, את איסקו ילד הפלא הספרדי, דני קרבחאל חזר. וכמובן שלפלורנטינו היה יד בקיץ החשוב הזה, בו גם עזבו שחקנים גדולים כמו גונסאלו היגואין, מסוט אוזיל וקאקה שנכשל.
הרגע הזכור ביותר של המאסטרו| צ’אבי אלונסו רשם חמש עונות גדולות בריאל מדריד ללא ספק, משחקני הרכש הטובים ביותר בעידן פלורנטינו פרס. במצב של 0:3 על באיירן מינכן בגומלין הוא ביצע עבירה לא חכמה, לא רצה לתת לאף אחד לעבור אותו, רצה להיות מושלם. ושילם מחיר כבד כאשר ספג צהוב שמנע ממנו לשחק בגמר. וכולם זוכרים את “השואו” שלו על הקווים ביציע.
אלגנטי עם חליפה, יושב ליד צמד הקאנטראנוס חסה רודירגס שגמר את העונה בגלל פציעה ונאצ’ו לפני שהחל להיות באמת שחקן סגל חשוב - ולא מסוגל לשלוט בעצמו. אפילו כמעט תלש את אחת השיערות שלו.
הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו וכמעט בעט בכיסא אחרי החמצה גדולה של גארת’ בייל מתוך הרחבה, תפס את הראש כלא מאמין כשהזמן הלך ואזל וחגג בהנפת יד אדירה את השער של סרחיו ראמוס. נאצ’ו וחסה היו צריכים להרגיע את ‘המבוגר האחראי’. בהמשך, אחרי שהמשימה הושלמה עם הרמונטדה תוצאת בייל הוא קפץ מעל המעקה ועשה את הדרך לחגוג עם ערימת השחקנים (מה שגם עלה לו בהשעייה והוא נעדר מהסופר קאפ האירופי). כמובן שהערב הסתיים עם חגיגות על הדשא עם בנו ובהמשך בסיבלס. לינק - אתם תודו לי
מארגנטינה באהבה | ומי היה ה-MVP של אותו משחק? אמנם סרחיו ראמוס נבחר לשחקן המצטיין של האוהדים, אבל את התואר היוקרתי של אופ"א מהאגדה אלכס פרגוסון ששנה קודם לכן פרש מאימון - קיבל אנחל די מאריה. הקשר הארגנטינאי שלאחר המשחק דמע והיה עם דגלה של ארגנטינה-רוסאריו. זה היה גם משחק הפרידה שלו מריאל.
בחצי השני של העונה שיחק די מאריה כקשר במרכז השדה, בצד שמאל. עם הלחץ הבלתי פוסק על שחקני היריבה, וכמובן עבר לאגפים בעת הצורך. באותו משחק הוא לא הפסיק לנסות ולו לרגע. הצליח בדריבלים הקטנים מול שחקני ההגנה הקשוחים של אתלטיקו מדריד - חואנפראן, גאבי, פיליפה לואיס, מיראדנה וגודין, דחף קדימה בלי סוף. זאת בזמן שכריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה (הוחלף) לא היו בשיא כשירותם.
“זה היה מסובך. מאוד. הם כבשו שער וידענו שהם יסגרו עם כל מה שיש להם. תודה לאל שהנגיחה של סרחיו ראמוס הצילה אותנו. אני מרגיש הקלה מדהימה. לא יכול להסביר. אני נשבע באלוהים. אני לא מאמין ממה השגנו השנה. הליגה נעלמה בסופו של דבר, לא זכינו באליפות אבל זה פיצוי הולם”, אמר לאחר המשחק.
באותה עונה רשם די מאריה שיא עם 52 משחקים. הוא תרם 11 שערים ולא פחות מ-26 בישולים! לפחות לפי Transfamerkt גם נרשם לו בישול על הבא. בדקה ה-110 הוא עדיין היה מהיר, זריז, קליל רגליים, נכנס בין שני שחקני הגנה מצד שמאל ובעט כדור פנטסטי. טיבו קורטואה הדף ועל הריבאונד עט גארת’ בייל שהבקיע את ה-1:2 ומיהר לחבק אותו לאחר מכן. די מאריה עשה טעות קשה כשעזב. הוא הגיע לגמר פעם נוספת כשחקן פריז סן ז’רמן ב-2019-20 אך הפסיד לבאיירן מינכן.
אדון הדסימה| הוא היה אגדה במועדון עוד לפני כן, ללא ספק, ועם הפז"ם שצבר בריאל מדריד אף אחד לא היה מעז להתווכח על מקומו בהיסטוריה. ועדיין. מה-24 במאי 2014, כשסרחיו ראמוס הגשים לנו את כל החלומות - יש לו טייטל נוסף. גיבור הגומלין נגד באיירן מינכן שנקם במנואל נוייר כעבור שנתיים וכבש צמד בנגיחה תוך ארבע דקות - מי היה מאמין - היה גם הגיבור בגמר. בפרידה העצובה שלו ב-2021 הנשיא פלורנטינו פרס אמר לו: "אתה לעד תישאר עבור מיליוני המדרידיסטס “El Hombre de La Decima” - אדון הדסימה.
בערב בו כריסטיאנו רונאלדו מלך השערים ככל הנראה סובל מבעיית כשירות, קארים בנזמה נעלם ומוחלף, גארת’ בייל פעיל מאוד אבל לא איפס את הרגל, אנחל די מאריה יוצר המון אבל לא מאיים בעצמו - ריאל הייתה זקוקה נס. והוא הגיע עם הנס של ראמוס. מה נאמר ומה נגיד על השער החשוב ביותר בתולדות המועדון? ולבטח השער הגדול בקריירה שלו.
אחרי הדקה ה-92. עוד קרן של ריאל מדריד, מה יהיה שונה הפעם? לוקה מודריץ’ מגביהה כדור מסובב (ומאז, אגב, ראמוס גרם לי להאמין שכל כדור קרן=גול שלנו), אלבארו מוראטה ברחבה יוצר קצת בלאגן בזמן שכריסטיאנו ובייל מכוסים היטב. וראמוס קופץ גבוה, נוגח כדור אדיר בסיבוב, שחולף על פני טיבו קורטואה הענק שמכסה כמעט את כל השער ונכנס בסנטימטר היחיד שהיה פנוי בין הזרוע של הבלגי לבין הקורה. ראמוס סיים את אותה עונה היטב עם שבעה שערים, רובם בחודש האחרון, וממש הראה שהוא “בלם עם נפש של חלוץ”. כעבור שנתיים הוא יבקיע שוב בגמר נגד אותה אתלטיקו.
ראמוס כמו ראמוס גנב את ההצגה אחר כך, לא בהנפת הגביע אלא בסיבלס כמובן, הוא גזר את הרשת באצטדיון בליסבון, שלח עקיצה לאתלטיקו מדריד היריבה המרה וחגג עם דגל ספרד (וגם של אנדלוסיה) כמו ראול ב-2002. כעבור שנתיים הוא יניף את הגביע לבד, סולו.
“זה היה מדהים. השער הזה הוא לא שלי, הוא שייך לכל אוהדי מדריד, המשפחה שלי, אשתי והילד שלי ואני גם מקדיש את זה לסבא שלי”. ראמוס היה מאלה שהיו שם גם בימי שמינית הגמר הארורים, שריאל לא הצליחה להתגבר על קבוצות כמו באיירן מינכן החלשה ב-2007, רומא ב-2008 או ליון ב-2010. “חיכינו לרגע הזה כל כך הרבה זמן. ריאל אלופת אירופה ראויה מאוד”. הוא בירך גם את אתלטיקו על הזכייה בתואר האליפות ואמר כי היא הייתה יריבה גדולה. על החיבוק עם איקר: אחרי שחווינו את הרע והטוב באלפיות השניות, היינו חייבים אחד לשני את החיבוק הזה". והוא סיים ב-“Viva el Madrid, Viva Camas, Viva Andalucía y Viva España”. תחי מדריד, תחי אנדלוסיה, תחי ספרד
כשהוא פיזר לבבות| “ברגע הזה גארת’ בייל אכן שווה לריאל מדריד מאה מיליון יורו”, אמר שגיא כהן שפירשן את הגמר. והוא צודק. איזו עונת בכורה חלומית הייתה לוולשי הא? הוא עוד פיזר לבבות וחייך מקיר-לקיר. מטוטנהאם שהיא לא קבוצה קטנה כמובן אבל אופרה אחרת מריאל מדריד - למועדון הגדול בעולם. שער הניצחון הבלתי נשכח בגמר הקופה דל ריי נגד ברצלונה היה הקדימון “לדבר האמיתי”. “שני שערים ששווים דאבל”, נכתב עליו במארקה.
דקה 110, אמנם המהלך הגדול היה של אנחל די מאריה אבל בייל הריח את “הסכנה”, עמד במקום הנכון בזמן הנכון ולא פישל תחת הלחץ, נגח מכל הלב את ה-1:2 של ריאל מדריד.
חייבים לומר שבייל היה השחקן הטוב ביותר של ריאל בחלק הקדמי. הוא בתחילת המשחק יחסית קיבל מתנה מהגנת אתלטיקו ופישל, יצא לו עקום ובעט לחוץ, אבל איים על השער כל הזמן. בין אם זה שסחב את הכדור אחרי דאבל פס כמעט ממחצית המגרש ובעט עם הפאלש החוץ ליד הפינה הקרובה, ובין אם בניסיון אחר.
קבלו את עונת הדסימה שלו: 44 הופעות - 22 שערים ו-19 בישולים ב-3,329 דקות. כמעט ללא פציעות.
אם נפרט, בליגת האלופות הוא תרם שישה שערים - שער נגד יובנטוס בחוץ בין היתר, צמד נגד שאלקה ב-1:6, שער חשוב ב-0:3 על בורוסיה דורטמונד, בישול לכריסטיאנו רונאלדו נגד באיירן מינכן (השער השלישי) וכמובן בגמר. בייל אמנם כבש יותר שערים בעונת הפרידה מטוטנהאם (26) ורשם יותר הופעות בעונה השנייה בלבן (48), אך אולי זו העונה הטובה בקריירה שלו.
השער| בואו ננתח רגע את השער של סרחיו ראמוס, את כל הטוב שקרה ב-92:48. האמת, מתחילים במהלך שלפני:
-איסקו שעזר מאוד כמחליף יחד עם מרסלו - מעביר שמאלה לאנחל די מאריה שמאס בהגבהות ובועט חזק. הכדור נבלם. שימו לב ללחץ של לוקה מודריץ’ שמביא לטעות ומשיג קרן.
-מודריץ’ ניגש מהר לכדור ורץ. קצת מפוחד, גם מאמין, מרוכז! הוא יודע שאולי זה הצ’אנס האחרון ומוותר על (עוד) קרן קצרה עם דני קרבחאל. מרים כדור מסובב נפלא.
-הקרן: שחקנים רצים לתפוס מקום. שחקני ההגנה של אתלטיקו מדריד מנטרלים את כריסטיאנו רונאלדו וגם גארת’ בייל מכוסה. הנוכחות של רפאל ואראן הגבוה חשובה ובעיקר אלבארו מוראטה עם הגובה והחוזק, יותר מקארים בנזמה. הוא מושך את תשומת הלב ומבצע מעין חסימה.
-גרסיאס. סרחיו ראמוס זז בזמן, מתחמק מהשמירה וממצב לא קל!! - מבקיע לא עם הראש אלא עם הלב, הסנטימטר היחיד, בחצי גובה, מסובב, בין הקורה ליד הארוכה של טיבו קורטואה.
-המסביב. שחקן אתלטיקו לא מסוגל להסתכל על הקרן. ערימת שחקנים רצים בטירוף. גם השוער דייגו לופס. פפה, אסייר ייראמנדי, עוזר המאמן זינדין זידאן
הרגע של מרסלו| בדקה ה-59 הוא עלה מהספסל יחד עם איסקו כדי להביא למפנה. מרסלו סבל מעונה קשה ב-2012/13 בשל פציעה שהשביתה אותו לחודשים ארוכים (19 הופעות). בעונת הדסימה הוא היה שם אבל זה עדיין לא היה מרסלו הישן והטוב. בכל משחקי הנוקאאוט מרבע הגמר והלאה, כלומר בורוסיה דורטמונדX2 ובאיירן מינכןX2 - הוא ראה את פאביו קונטראו מקדים אותו. וכך גם בגמרים.
בגמר הזה הוא כאמור נכנס. עדיין לא מהיר ותחבולן כבעבר, מעט חסר ביטחון, אבל עזר לריאל מדריד לדחוף את אתלטיקו מדריד אחורה. בדקה ה-118 הוא למעשה סגר עניין. מסירה של חברו הטוב כריסטיאנו רונאלדו ומרסלו הפעם לא הלך לקו. הוא היה באמצע, זיהה את שחקני אתלטיקו הכבדים והעייפים או הלא מאמינים או הכל ביחד - פותחים לו מסדרון ולא יוצאים ללחוץ. מרסלו התקדם עוד ועוד ועוד ובעט כדור לא מספיק טוב אבל טיבו קורטואה הדף את זה פנימה. 1:3 לריאל מדריד.
מרסלו כמו מרסלו היה כל כך שמח, הוא לא רץ והשתולל אלא הוריד חולצה והראה את שמו ואת המספר שלו - כאילו אומר “זה אני”, זו התרומה שלי. בהמשך הוא התחבק עם איקר קסיאס ארוכות על כר הדשא. המגן הברזילאי למעשה פתח את התרומה המכרעת שלו בכל משחקי הגמרים למעט הגביע החמישי בו הניף את הגביע כקפטן אך לא שיחק. מאז הוא לא הביט לאחור והיה שחקן הרכב מ-ו-ב-ה-ק, גם במשחקים הקשים בחוץ - עד לעונת 2017/18.
גמר הדסימה: כובש את השער השלישי ב-1:4 על אתלטיקו מדריד
גמר 2016: מבקיע בדו-קרב הפנדלים נגד אתלטיקו מדריד אחרי ההארכה.
גמר 2017: מבשל את השער הרביעי והאחרון - למרקו אסנסיו נגד יובנטוס
גמר 2018: מבשל ברגל ימין לגארת’ בייל שעשה מספרת נגד ליברפול.
הזיכרון המרגש של ראמוס והחגיגות יומיים| נראה לכם שהגיבור לא זוכר? את הרגע הגדול בקריירה שלו ואחד הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד? סרחיו ראמוס העלה וידאו מרגש בציון עשור לגסימה ומשחזר את הכל.
“לה דסימה… עברו כבר עשר שנים. המהלך היה בעיטת קרן של אחי לוקה מודריץ’ בדקה שכולם יודעים - כל העולם. זה היה מהלך שהתאמנו במשך חודשים, כי היינו מאוד מסוכנים עם המצבים הנייחים. הוא שם את הכדור בדיוק איפה שהוא צריך להיות, עם איכות שיש לו שאני לא צריך להסביר, כי השומר שלי היה דייגו גודין. ואני עושה קצת שינויים עם כריסטיאנו רונאלדו מעביר אותו מימין, מה שגורם לגודין להיחסם קצת, ואני תוקף את הנקודה כמעט לבד כדי ליצור שער ייחודי והיסטורי, גם עבורי וגם עבור ריאל מדריד”.
“אני חושב שלוקה ואני מכירים זה את זה בצורה מושלמת. לפעמים אנחנו אפילו לא צריכים לדבר, אנחנו מבינים אחד את השני רק במבט אחד, ואף אחד לא יכול לפקפק באיכות שלו. הוא הניח את הכדור במקום שתכננו ואני מצליח למצוא את עצמי כמעט לבד בנקודה, אז זה היה ביצוע מושלם”.
"מאותו רגע של השער - אני זוכר פיצוץ של תחושת גאווה, של שמחה. ברגע הספציפי הזה לא מודעים למה שהושג ולמה שנעשה. עם חלוף הזמן מתחילים להבין מה המשמעות של השער הזה. כן, זה היה רגע בלתי נשכח ואני נהנה ממנו ונהנה ממנו כל יום, בכל פעם שאני רואה אותו.
“כשעליתי לקרן וחשבתי קצת, תמיד חשבתי שזה לא יכול להיגמר ככה. נזכרתי בסבא וסבתא שלי. בכל משחק שעליתי למעלה והייתה איזו אפשרות קטנה להבקיע שער - תמיד זכרתי אותם: המשפחה שלי, ההורים שלי והאחים שלי ואשתי והילדים שלי.
“זו הייתה זכות וגאווה עצומה להיכנס להיסטוריה של ריאל מדריד ברגע כזה ספציפי ומכריע כמו שגמר ליגת האלופות הוא כזה… בסופו של דבר זה נתן לנו את ההזדמנות להמשיך לשחק בתוספת הזמן. כולם יזכרו את הדקה ה-93”. המשחק הזה, התואר הזה, סימן את תחילתו של עידן ואני כגיבור גאה על הצלחתי לתרום את גרגר החול הזה, כך שזה היה תחילתו של עידן זהב של הצלחות, של תארים, שנמשך עד היום”.
“אני זוכר את זה עם חברים, אני זוכר את זה עם אשתי, אני מראה את זה לילדים שלי, עם ההורים שלי באיזשהו הזדמנות כשאנחנו ביחד ומופיעה תמונה… זה רגע שהוא ההיסטוריה של ריאל מדריד, המועדון הכי חשוב בעולם ואנחנו יכולים להיות ברי מזל להיות שם לנצח. זה היה ממש מטורף. אני חושב שקיבלתי יותר מאלף הודעות וואטסאפ, ואני מתנצל אם יש כאלה שעדיין לא הצלחתי לענות עליהן. לכן רציתי להודות לכולם על כל כך הרבה הודעות ושיחות. המסר המיוחד ביותר היה מאשתי, שאמרה לי: ’ מותק, אני מאוד גאה בך, אנחנו אוהבים אותך’. זה היה המסר החשוב והיקר ביותר עבורי”. “משהו שלא סיפרתי לאף אחד זה המסיבה שעשינו אחר כך, זה היה יומיים אבל אני חושב שנכשלנו (צוחק) בעניין הזה, היינו צריכים לחגוג יותר. אחד הדברים שפלורנטינו אמר לי היה: 'סרחיו, מזל טוב, ידעתי שהדסימה יהיה שלך”. “בכנות חשבתי כל הזמן שנבקיע, שהמשחק לא יכול להיגמר ככה. תקווה היא הדבר האחרון שאתה מפסיד והייתי מאוד ברור לגבי זה. זה היה רגע בלתי נשכח, אני חושב שהחשוב מכל הקריירה שלי”.
ההיסטוריה: איזה ריאל היא הגדולה יותר?| לזכותם של המונדו דפורטיבו, כלי תקשורת שמזוהה עם ברצלונה - ייאמר שהם יודעים לחלוק כבוד. לכבוד העשור לזכייה בדסימה, עלתה כתבה מעניינת באתר: “עשר שנים לדסימה - האם זו ריאל מדריד 2.0?”
“ריאל מדריד זכתה בליסבון בגביע אירופה העשירי, הראשון מבין החמישה שיגיעו בעשור הזה”. הם תוהים: ויכוח נפתח - האם הדור הנוכחי טוב יותר מריאל של אמצע שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60? אותה ריאל שזכתה כמובן חמש פעמים ברציפות בגביע אירופה שהיה שונה. “כל מה שהגיע לאחר מכן, האונדסימה והדואדסימה וכן הלאה, היו תוצאות של השער היקר הזה של סרחיו ראמוס”. “כך, התאריכים וימי השנה נערמים בחודש מאי עבור ריאל מדריד , שעכשיו רק חולמת להוסיף עוד אחד באחת ביוני נגד בורוסיה דורטמונד”. בידיעה יש סקר שלא השתתפו בו הרבה מן הסתם. בכל מקרה 74% הולכים עם ריאל של דור הזהב הנוכחי, ו-26% בחרו בריאל מדריד 1955-1965
המנון הדסימה| האנקדוטה האחרונה כנראה מגמר הדסימה הוא…המנון הדסימה. אתם מבינים את זה? ריאל מדריד הוציאה המנון חדש לכבוד הזכייה העשירית בתולדותיה בליגת האלופות. תחילה בגירסה בה השחקנים באו לאולפן להקליט. הנשיא פלורנטינו פרס ביקש מסולן “RedOne” שאוהד ריאל מדריד - לבצע. כעבור זמן מה פלסיאדו דומינגו הוסיף לזה גוון אחר של אופרה ב-2016 וזה שוחרר “רשמית”, שוב ‘באיחור’, ב-2016, לאחר הזכייה באונדסימה. השיר הגיע למקום הראשון במצעד ה-iTunes ב-17 מדינות בעולם לאחר זכייתה של ריאל בליגת האלופות, בין היתר בישראל שלנו.
השם הוא כמובן “Hala Madrid y nada más”, השורה הראשונה היא ההיסטוריה שעשינו וההיסטוריה שיש לעשות…גם אלפרדו די סטפאנו “לה סאטה” מוזכר בשיר, צ’מרטין.
