נשמע מצויין. אבל הבעיה האמיתית היא שזה לא משנה בכלל אלו כללים יפים תנסח לעצמך (או לנו). וזה מכיוון שמראש אנשים כמוך, אוריה, הם לא הבעיה. ובהכללה - אנשים כמו אלו שפה בפורום הם לא הבעיה. ועצם המחשבה שלך על לנסות ולנסח כללים כאלו, ועוד לייצר סביבם שיח עם אנשים שונים ומגוונים, מוכיח זאת כאלף עדים.
הבעיה האמיתית היא אותם אלה שאכן חיים כמעט כל חייהם בתיבות תהודה, לא מעוניינים לשנות זאת, ויותר מזה - אפילו לא מודעים לכך שחיים בתיבת תהודה. ובתוך תיבת תהודה כזאת, מספיקים כמה עשבים שוטים כדי לגרור מהר מאוד את כל “השיח” הציבורי לתהומות, ולמטה מכך.
אגב, גם אם משתמע אחרת ממה שכתבתי - אנשים מהסוג שתיארתי יכולים להיות גם בקרב אנשים משכילים ואינטילגנטיים ביותר. ההבדל העיקרי בינם לבין הפחות משכילים הוא באופי העשבים השוטים, שאז הסכנה להתדרדרות לאלימות פיזית נמוכה יותר (אם כי בהחלט יש סוגים אחרים של אלימות שעלולים לבוא לידי ביטוי).
אני בעד קידום שיח שנוגע בעיקר באידיאולוגיה ופחות פרסונלי. בעוד יש הסכמה רחבה שחברי הכנסת שלנו הם לא המיטב שיש לנו להציע בלשון המעטה, חשוב שנזקק את השיח לכיוון האידיאולוגי.
חשוב לי להבהיר שמבחינתי אין מדינה מערבית שבאמת מצליחה להתמודד עם הסוגיה: הולנד, צרפת, אנגליה, ארה"ב, גרמניה… בכל המדינות הנ"ל יש פירוד תרבותי מהותי בין **** הראשונה (המרחב האורבני) לבין **** השניה (הפריפריה).
אני לא בטוח למה אתה מתכוון לגבי “בעלי אינטרסים” אבל אולי שווה לפרק את הבעיה לגורמים. אם הכוונה היא לפוליטיקאים אז אני נוטה שלא להסכים - בדמוקרטיה לעד יהיו פרוקסי של הציבור, לדעתי הבעיה המהותית היא בציבור עצמו.
בפני כבר התנצלו מספר אנשים לאחר שדיברו כלפי בצורה לא נאותה מעצם היותי “ביביסט” - הם לקחו אחראיות מעצם היותם אנשים בוגרים ולדעתי זה הכיוון, המיקוד צריך להיות במעגלים הקרובים: משפחה, קולגות, חברים. אנחנו לא מחווטים לנהל מערכות יחסים מעבר למעגלים קטנים, זו גם הסיבה לכך שאני לא מאמין גדול בטוויטר ודומיו.
אפשר להשתמש בקלישאה שאני אומר לילדים “שלי” בכיתה ב’ - כל אחד אדון לעצמו ושיסתכל על עצמו. לנשום, לספור עד עשר, ואני בן אדם שזה קשה לו מאוד [עם הילדים כמובן אני סופר-רגוע ומתאפק]. כמאמר השיר של זהבה נחמה ואתניקס - רק אהבה תנצח, זו לא שורה בטקסט אבל הוא תמיד אומר את המשפט הזה בסיום ההופעה, אחרי השיר המרגש הזה: “מחשבה טובה - > מילה טובה - > מעשה טוב”.
אגב אני הרגשתי, ואני כמובן מקשר את זה ל-7/10 הארור - שזה ממש קרה אחרי היום העצוב הזה. העם היה מאוחד אבל זה לא יכול להחזיק הרבה זמן. בגלל ההנהגה החרא שלו. וקצת שונה ממה שכתבתי למעלה - כל אחד צריך להביט לדעתי קצת הצידה גם לחבר ולחברה שלו ולראות איך הוא. לא להיות מרוכז בעצמך.
זה לא אתגר גדול, זה אתגר בלתי אפשרי. תחפש מה משותף בין כל העמים המפורסמים לאורך ההיסטוריה ומי מהם שרד, ותגלה שכשהדת חיברה בין אותם אנשים אז העם שרד. אם נסתכל על היהדות (ולא זו של החרדים בימינו שהפכו אותה למשהו שהיא לא), כי זה העם שלנו בסופו של דבר, תגלה שרוב המנהגים וההלכות סובבים סביב קהילתיות תוססת והוגנת. ההכרה בכך שאנחנו פה באופן זמן ויש משמעות עתידית למה שאנחנו עושים.
אם נשליך את זה למה שקורה היום, אז ברגע שהדת נעלמת אז יש לך בעלי אינטרסים מימין ומשמאל שעל הזין שלהם אחדות העם, אנשים שחשוב להם יותר התפקידים שלהם ושכל אחד יקח את זה לאיפה שבא לו, בין אם זה לביבי שלא מוכן לשחרר את הכסא למרות שהנוכחות שלו מפלגת את העם, ובין אם זה אנשי האליטה משמאל שחולשת על תפקידי המפתח במדינה, כמו למשל בצבא ובמערכת המשפט והאחדות היא בינם לבין עצמם בלבד.
היום מה מאחד אותנו כעם? למה שנתאחד? הישראלים הרי אוהבים לבוז אחד לשני ולהצביע על מה השני לא בסדר.
אני כותב את הדברים האלה באמת מכאב. במקום שנבין שיש פה מנגנון של אנשים שדואגים לתחזק את ההיסטוריה היהודית של המדינה, יש פה אנשים לאומניים שמוכנים לגור בקו הראשון עם האויב כי אחרת זה היה מגיע למרכז, יש פה אנשים שדואגים לאספק המדיני והליברלי שלה. במקום זה אנשי הדת נגד האנשים שהם לא דתיים, הלאומניים נגד כל מי שהוא לא לאומני, האנשים ההישגיים נגד מי שלא הישגי, והאליטה נגד כולם.
אם רק היינו מוכנים לקבל את השוני באחר הכל היה הרבה יותר טוב. אבל אנחנו מתפוררים.
המעט שאני יכול לעשות, להרגשתי, היא לא להיכנס לפוליטיקה בכלל. אם ממש בא לי להתווכח יש לי פה את @titi_camara, איתו אני יכול להתווכח על שטויות כמה שאני רוצה והכל בסדר.
אתה צודק, אבל בזכות הטויטר (@Aragones הגדול!) אני לומד הרבה דברים שלא היה לי סיכוי לדעת אם הייתי נותן למינסטרים לשטוף לי את השכל. זה התחיל בקורונה ועכשיו לדוגמה עם משפט טראמפ, שזה משפט שנועד לסכל את מועמדות של טראמפ לנשיאות. אופס . נעבור נושא.
לגבי תיבות תהודה , אני מסכים מאוד איתך וזה בעיה שגם בעיני מאוד מטרידה, ובכנות אין לי
באמת מושג איך לפתור את זה.
המלצה שלי לחפש בכל הכח , אנשים מתונים שלא מתחנפים לבייס שלהם. אני יתן דוגמה מאוד קטנה בנושא של woke.
כמו כולם אני מאוד שם לב לכל השפעה הפרוגסיבית של הwoke על תחומי חיינו. אבל שמתי לב שגם הצד השני הוא קיצוני ומלא בגריפטרים וזה ממש הופך להיות בלתי נסבל.
זה ממש השפיע עלי לרעה , עד שמצאתי יוצר תוכן שלדעתי נדיר מאוד בתחום וזה
מאוד מומלץ למדתי ממנו המון על היסטוריה ועובדות. הוא מתון ולא קיצוני ולא מתחנף לאף קהל. האמת ורק האמת חשובה לו.
למה אני כותב את זה? כי אם היו יותר יוצרי תוכן כמוהו, ואין, היה אפשר באמת לפרוץ את תיבות התהודה שכולנו חיים בה.
אכן, הכי חכם לא להיכנס לדיוני פוליטיקה, אני גם לפה לא הייתי נכנס אם לא היית מתייג אותי, פורום ספורט אני נכנס לפה לברוח לא לקבל אותו חרא גם כאן.
מבין אנשים שרוצים לדבר פוליטיקה גם כאן, אני בורח מזה כמה שיכול.
מאוד קשה להשגה. איך מצד אחד לעודד חשיבה ביקורתית ומצד שני לא להוביל לדעה מסוימת… ואיך בכלל מפרידים בין עמדה ערכית לעמדה פוליטית? הרי מספיק שאני אגיד להם (לצופים הוירטואלים שאני מדריך כי אני בכלל שמו"צניק): " ערבי זה לא קללה" (אמירה ערכית) חשפתי פחות או יותר ב-85 אחוזי דיוק את עמדותיי הפוליטיות (סמולן בוגד).
אני לא יודע מה זה אחדות ואני די בספק שאני רוצה כזו… אחדות בין מי למי?
חד-משמעית. אני מאמין מאוד-מאוד גדול בקשר בלתי אמצעי בין אנשים, ולמעשה זהו הפתרון היחידי שאני מכיר למניעת דמוניזציה של “הצד השני” (או בכלל ליצירת המשגה של “צד שני”).
לדוגמה, כשהייתי בתיכון השתתפתי בסמינריון בשם גשר, שמפגיש בין דתיים לחילונים, במשך כמה ימים של דיונים פתוחים - על ערכים וכדו’ - וגם של מפגש פחות רשמי. עבור רובנו הגדול זה היה המפגש הראשון בחיים מהסוג הזה, ולמרות הגיל הדי ציני בסה"כ - יצאנו משם עם תפיסות שונות מאוד את הצד שמנגד.
הייתי מכוון ליותר מפגשים מהסוג הזה.
אני מצטער שאני נתפס לנקודה, ולרוב אני נמנע מדברים מהסוג הזה, אבל כאן זה מאוד מאוד הפריע לי.
אני חושב שלפחות 99% מחברי הפורום יחתמו על המשפט הזה, ו-God knows שיש כאן חברים מכל הקשת הפוליטית. מתוך 99% הללו, אני חושב שללפחות 80% היה מספיק מפריע לשמוע את המילה ‘ערבי’ כקללה, אם היינו בעמדה חינוכית, ככה שגם היינו מתערבים ואומרים את המשפט ‘ערבי זה לא קללה’.
אז מה, אם אני אומר את המשפט ‘חשוב להתגייס לצבא ולתת למען המדינה’, אז אני ב-85% ימני לאומן פשיסט?
אני חושב שאפשר לספק מספיק אמירות חינוכיות ברורות, מבלי להיכנס לפוליטיקה של ממש. בטח לא פוליטיקה אישיותית, שבסופו של דבר היא-היא מרבית הרעה החולה שכדאי להימנע ממנה.
99% מחברי הפורום (הגזמת קצת אבל זורם) הם הסיבה שכתבתי 85% דיוק.
אם אתה אומר “חשוב להתגייס” אתה לא חושף יותר מידיי, אבל אם אני אומר “חשוב להחליט בעצמך אם להתגייס” (עמדה לא פחות ערכית) אני כן חושף. כלומר מותר לומר רק ערכים שבקונצנזוס? בעייתי…
