מה הופך מאמן, למאמן מצליח?

כדורגל כללי
1

אני מניח שרוב האנשים יענו - הבנה בכדורגל. אבל אני לא חושב שזו התשובה הנכונה.
ראינו כל כך הרבה שחקני עבר ענקיים, חלקם נחשבו לגאוני כדורגל, שפשוט נכשלו כמאמנים.
ראינו גם לא מעט עוזרי מאמנים גדולים, מוחות כדורגל מבריקים, שניסו לפרוש כנפיים, לצאת לדרך עצמאית, אך לא צלחו.
שאלה נוספת, מתקדמת יותר, מה הופך מאמן טוב, למאמן היסטורי?

שתי השאלות הנ״ל עלו לי בזמן כתיבת מאמר, שבמהלך כתיבתו ניסיתי לענות על השאלות האלו, לפחות מנקודת המבט של פפ גווארדיולה. בקצרה, התשובה לדעתי היא ניהול ואסטרטגיה. שני הסקילים האלה חשובים יותר מהסקיל הטקטי.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים על המאמר ואת התשובה לשלכם לשתי השאלות.

6 לייקים
2

שלום וברוך הבא לפורום.

המאמר כיסה בצורה מפורטת את היתרונות של פפ, אבל אני חושב שלשאלתך מה הופך מאמן למאמן מצליח, אין תשובה ברורה. יש מאמנים מסוגים שונים שלהם יתרונות וחסרונות משלהם, השקפות משלהם. למשל פפ יבנה את הקבוצה שמשחקת בדיוק את הכדורגל שהוא רוצה לראות, ולא יתפשר על פרט הכי קטן, לעומתו יש מאמנים יותר אדפטיביים שאמנם לא ישחקו את אותה רמה של כדורגל אבל יהיו יותר גמישים בדרישות שלהם. יש מאמנים שהם מאסטרים מההיבט הפסיכולוגי ויש מאמנים שהם טקטיקנים ומכינים את הקבוצה בצורה אופטימלית למשחקים. לכל מאמן יש את היתרונות והחסרונות שלו.

מאמן מצליח זה בעיקר מאמן שיודע לבחור את הפרויקטים שלו בקפידה, ולא נענה לכל הצעה. מאמן שמגיע למקום שבו היתרונות שלו יבואו לידי ביטוי והחסרונות לא ישנו הרבה, זה מאמן שיצליח. דבר אחד נוסף, הצלחה היא עניין יחסי והכל תלוי במה מצפים ממאמן לעשות.

ספציפית לגבי פפ, מה שאותי מרשים בו, זה שהוא יודע לקחת אסופת שחקנים ולא משנה כמה מוכשרים הם יהיו, עדיין השלם יהיו אפילו גדול יותר מסך חלקיו, והקבוצות שלו תמיד יהיו קשות עד בלתי ניתנות לעצירה.

לייק 1
3

מה שהופך מאמן למאמן טוב זה שני דברים עיקריים:

  1. למידה אובססיסית של היריב
  2. התייחסות לכל משחק כאל משחק חייו

זה מה שמשותף לפפ וסקאלוני שלא דומים בשום דבר חוץ מהיותם מאמנים היסטוריים. ועכשיו מוזמנים לקפוץ לי כל מי שחושב שאני מגזים (לגבי סקאלוני)

3 לייקים
4

מאמן טוב, זה מאמן המביא קבלות. לשם זה הוא בא - בדר"כ.

5

דן אפילו אתה לא מאמין לזה

6

א. אני מאמין לזה בכל ליבי.

ב. קבלות זה לפי בקשת הקונה. אם הקונה רוצה כדורגל יפה - והמאמן הצליח להביא את זה בתקציב שהסכים הבעלים - המאמן הביא קבלות.
אם הקונה רוצה תארים והמאמן קבלן תארים באופן יציב, הוא מאמן טוב.

יש מורה טוב למתמטיקה, יש מורה טוב לאנגלית. בסוף מישהו צריך לעשות את העבודה ולהשלים את המטרה.

סקאלוני בעיניי מאמן מעולה. בשביל ארגנטינה, קבוצה עם כשרון מאוד מוגבל הכוללת את מסי הזקן הוא בנה יחידה שהביאה את הגביע. ונכון שמעורב פה גם מזל, עדיין המטרה אצל כל ארגנטינאי שאני מכיר זה לקחת את הגביע גם עם שער עם היד בנבדל. ואת סקאלוני עשה ביג טיים למרות נבחרת לא כשרונית בכלל.

לייק 1
7

-מאמן לא להיות מקובע על שיטה אחת ודרך אחת, לדעת להסתגל למצב, קרלו אנצ’לוטי כמו זיקית למשל וזה מצליח לו, מכל בחינה אפשרית.
-בכדורגל של היום כבר פחות עובד עניין הרס"רים, הכוכבים במרכז, חייבת להיות ‘גישה’ אליהם. לשמור על רעב ומוטיבצייה של השחקנים.
-על דיוויד אנצ’לוטי אנחנו שומעים לא מעט אבל אני מניח שיש עוד עוזרים דומיננטיים למשל כפי שהיה עם מייקל ארטטה במנצ’סטר סיטי.
-חייב לעמוד בציפיות של המועדון או לפחות קרוב לזה, להראות שיפור, אפילו מינימלי, משנה לשנה.
-גם טקטיקה כמובן, התייחסות ליריב, קרלו שלא נחשב לעילוי בתחום העביר את אנחל די מאריה בזמנו למרכז השדה, את פדה ואלוורדה לכנף, “המציא” עמדה לג’וד בלינגהאם, אוהדי מילאן יגידו שגם לאנדראה פירלו וכדומה.
-המנטאליות גם כן חשובה, קרלו כמו ספוג, הוא לא מתלונן, הוא אומר מה שצריך בתקשורת, לכן אנטוניו קונטה למשל לא שורד אף פעם. להשרות רוגע וביטחון.

לייק 1
8

ככל שאני חושב על פרוייקטים מוצלחים אני חושב שיש שני סוגי מאמנים:

  1. כאלו שמביאים שינוי לכל המערכת אליהם הם מגיעים.

  2. כאלו שמגיעים למלא חלל מאוד ספציפי בעמדת המאמן ותו לא.

אתחיל ואומר, שכמעט כל פרוייקט מצליח היה סביב סביבה מאוד חזקה, בריאה או לכל הפחות מתפקדת. סביבה הכוונה למנג’ר שמתפקד בתאום עם המאמן ומקדם הבאת שחקנים מתאימים, מאמן כושר שיודע לבנות שחקנים בהתאם לעומסי העונה (יש כללים לסיפור המורכב הזה), אקדמיה שעובדת שליצירת שחקנים שמתאימים לקבוצה הראשונה, מערך סקאוטינג וכמובן מאמן שהתפקיד שלו הוא בסוף להביא למצב שהקבוצה שלו מוציאה מעצמה את המיטב במטרה לנצח משחקים.

  • ריבר של גז’ארדו לא השתנתה רק כשהגיע אל מונייקו, היא השתנתה כשהחליפו סגן נשיא, והמנהל מקצועי והשניים בנו הכל יחד עם גז’ארדו והמערכת המשיכה לעבוד גם כשמכרו כל שחקן טוב שלהם. גז’ארדו שיחק את התפקיד שלו, רואים שבהיעדרו קיים פער עם דמיקליס, אבל היא לא הפכה להיות קבוצה רעה.

  • עם כל ההערכה לסקאלוני (ויש לי המון) חלק מהשינוי הגדול היה בין היתר החלפת כמעט כל הסגל התומך בנבחרת הבוגרת וקרדיט מלא מההתאחדות לתת לסקאלוני לבחור בעצמו את כל השחקנים.

  • גם פפ מאוד מוערך בעיני, והוא תמיד יגיע למקום בו הוא יצליח לשנות את המעטפת שלו (שהיא הגיעה מוכנה במידה מסויימת אליו כמו בסיטי), אבל גם ההצלחה שלו בברצלונה לא הגיעה בואקום. ברצלונה התחילה בתחילת שנות ה 90 לקדם את הלה מאסיה והרעיון בו הקבוצות הצעירות מתחילות ללמוד את הכדורגל אותו משחקים בקבוצה הראשונה תחת קרויף הביאה לפפ (שהוא עצמו היה מאמן בבארסה ב’ והבין איך הרעיון עובד) יכלו להביא לו את השחקנים הכי טובים, מכל שנתון שכבר מוכנים עבורו ליישום מהיר של הרעיונות אותם הוא כבר התחיל לבנות בלה מאסיה. בסיטי זוביזארטה כבר הקדים אותו והבטיח לו את כל התנאים אותם יצטרך אחרי שהשניים עבדו יחד בברצלונה.

  • בריאל מדריד היו שני מאמנים בולטים בעשור האחרון: זידאן ואנצ’לוטי. שניהם יודעים לעבוד עם הסגל שלהם ולנצח משחקים, ושניהם נתנו את חלקם בצורה מופלאה בתוך מערכת יפה והיררכית שבנה פלורנטינו. הם לא צריכים להתעקש על שחקנים, “לבנות קבוצה בצלמם” או לנסות לבנות תשתית רחבה. שניהם מתפעלים את חלקם כמאמנים והם לא צריכים יותר מזה.

  • ההצלחה של אינטר או אפילו היציבות היחסית שלה לעומת היריבות שלה היא משהו שכיום מייחסים יוצר למארוטה לעומת רכבת המאמנים שעברה שם. תמיד ניצבת שם קבוצה טובה ותחרותית, אבל זה לא בזכות סימאונה אינזאגי, אם כי האיטלקי כנראה האדם הנכון להמשיך לדחוף את הפרויקט של הנראזורי קדימה.

  • מוריניו אוהב שכל קבוצה נבנית בצלמו במקום בו הוא דורך. השינויים שלו תמיד מאוד מהירים ומיידיים בין אם זה בשינוי צוות תומך, שחקנים וסגנון משחק. זה נצפה בריאל, אינטר, צ’לסי ופורטו.

  • קלופ להבנתי עשה מספר שינויים בליברפול, אבל הוא נתפס בתור מאמן שלא צריך תשתית ייחודית להצליח, אלא הוציא מה שאפשר מסגל קיים (פלוס רכש ספציפי).

ראיתי מה קורה לאותם מאמנים כשהם לא מסתדרים אל מול המערכת אליהם הם נכנסים:

  • מוריניו לא מסתדר בכל מקום שמגבילים את היכולות שלו.

  • אנצ’לוטי בצ’לסי ונאפולי היה רחוק מהישגיות שאפיינה אותו במילאן או ריאל.

  • פפ הפך למאוד מוגבל במקום שבכנות הסתדר בלעדיו כמו באיירן מינכן ולא הצליח לייצר שינוי מהותי.

  • גז’ארדו כשל כישלון חרוץ בסעודיה ופוטר אחרי עונה אחת.

ההתאמה הזאת בין יצירת מעטפת לבין להיות רק “המאמן” היא טריקית וצריך לדעת איך זה יכול לעבוד עבור כל פרוייקט. אני לא יודע אם זה הוגן להכניס את כל המאמנים תחת הקטגוריה של פפ. לא כל מאמן צריך לדעת לבנות את כל הסביבה שלו (ואפשר להתווכח על החלק שלו בברצלונה ובאיירן, וזאת למרות שלדעתי הוא כנראה המאמן הטוב בעולם), וההוכחה לכך היא מאמנים כמו אנצ’לוטי. השאלה היא מה הוא הצורך בכל מועדון. מוריניו היה בעיקר עושה נזק בריאל הנוכחית לדוגמא.

דוגמא הפוכה היא מאמן כמו ביילסה. ככל הנראה אחד הטובים בהיסטוריה ביצירת תשתית (סקאוטינג, צוות רפואי, אנליסטים, מאמני כושר וכ’ו), אבל אפשר להתווכח עד כמה הוא יצליח לאורך זמן להוציא את המקסימום מהקבוצה שלו.

אם אצליח לסכם את ההודעה הלא קוהרנטית שלי. כל המאמר (שכתוב טוב, וכל הכבוד) נראה שבגדול מהלל את פפ ומדבר יותר על מה פפ עושה בשביל להצליח מאשר נוגע בשאלה היותר רחבה של מה הופך מאמן או פרוייקט למצליח.

8 לייקים
9

תודה.

אני חושב שזו נקודה חשובה מאוד.

אני מסכים. הרבה פעמים אנחנו רואים מאמנים אחרים, שמנסים בכוח להתאים את השיטה והמערך לסגל שלהם, כדי שיוכלו לפתוח עם האחד עשר הכי טובים. אבל זו טעות.

זו נקודה שחזרה הרבה בהקשר של פפ וגם בהקשר של קרויף.
כל השחקנים שהתאמנו תחת כל אחד מהם, ציין עד כמה הם ידעו לנבא במדויק את מה שעומד לקרות. את זה משיגים בזכות למידה אובססיבית של היריבות.

זה נכון, אבל זה טריוויאלי. השאלה הנשאלת היא, מה מבדיל בין מאמן שמביא קבלות למאמן שלא מביא קבלות.

אני מסכים. זה לוקח אותי למה שקרה לזלאטן בברצלונה, שסיפר שכשהגיע למועדון הוא התאכזב מזה שפפ אסר עליו להגיע עם מכונית היוקרה שלו לאימונים. כנראה שפפ התחיל לאבד אותו כבר באימון הראשון. האמת שמעניין אם פפ עדיין מאמין ומיישם את המדיניות הזאת.

קודם כל תודה רבה. כנראה שלא ניסחתי מספיק טוב את ההודעה הראשונה שלי. מטרת המאמר לא הייתה לענות על השאלה מה הופך מאמן למאמן מצליח, אלא באמת להבין מה פפ עושה שגורם לו להצליח ואיך אפשר להשליך את זה לתחומים אחרים. השאלה היותר רחבה עלתה לי במהלך כתיבת המאמר והיא באמת דורשת מחקר מעמיק וכתיבת מאמר נפרד.

אתה מתכוון לצ׳יקי, אבל אתה צודק. בסיטי הוא קיבל את כל התנאים להצליח והוא תמיד דאג לציין את זה. זו הסיבה שפפ בחר בפרויקט הזה וזו גם הסיבה שוה אבחר כל פעם להאריך את החוזה מחדש, משהו שלא קרה בשני הפרויקטים הקודמים שלו.
אתה גם כמובן צודק לגבי חשיבות המעטפת, תביא את פפ להפועל ת״א והוא כנראה יכשל (אלא אם כן יתנו לו סמכות בלתי מוגבלת), מהסיבה הפשוטה כי המועדון מתנהל גרוע.

העלת נקודה מעניית שגם בה אפשר להמשיך לדון, מה גורם למאמנים מעולים ומוכחים, לרדת מגדולתם ולהפוך לעוד מאמנים? הרי על פניו מאמנים, להבדיל משחקנים, רק אמורים ללכת ולהשתפר עם השנים, בזכות הנסיון אותו צוברים לאורך הדרך.
האם מישהו לפני עשור דמיין שמוריניו יחתום בטורקיה? אני בטוח שלא הוא דמיין את זה ולא אף אחד מאוהדי הכדורגל, כולל אלו שפחות החזיקו ממנו.
האמת שפחות עקבתי אחריו מקרוב, מאז שעזב את מדריד, אבל קשה לי להאמין שמדובר רק בבחירות רעות.

לייק 1
10

השיח היומי על כדורגל נהיה רק על שחקנים ומאמן. על מאמן, זה רק באיזה מערך הוא עולה, איך הוא מעמיד את השחקנים והאם הכדורגל מהנה או לא. על שחקנים, זה מה השחקנים מסוגלים לעשות, כמה הם עלו או מי יותר טוב.

אז ברור שבדיונים על פפ בעד או נגד הטיעונים יסתכמו בעיקר באיכות הכדורגל או בכמה כסף השחקנים ש"הוא קונה".

אני כתבתי פה לא מזמן על זה שאני חושב שאם לדוגמה היה מאמן את אסטון וילה (מועדון יציב מקצועית, ניהולית, פוליטית, כלכלית) הוא היה מצליח שם.

אני גם טענתי שפפ לא באמת מחליט באופן שמי איזה שחקנים להביא, והוא יותר מציין פרופילים של שחקנים שהוא צריך, והאנשים שעובדים איתו (מנהל מקצועי, סקאוטים) מניחים אפשרויות ומנתחים אותן ביחד.

בסיטי זה מוגזם מדי בגלל היכולת להביא כמעט כל שחקן. אבל כמו שבמקומות הקודמים הוא קיבל גם שחקנים בפרופיל נמוך יותר (או, זולים יותר), ככה אני מאמין שזה פחות העניין של הכסף, למרות שזה די מאוס לראות אותו מצליח עם התקציבים הבלתי נגמרים האלה.

יש מאמנים שהתנאי מספר אחד שלהם זה לא התקציב, אלא המעטפת. אני למשל בטוח שצ’אבי אלונסו לא היה מגיע ללברקוזן סתם ככה בכל מחיר ומצליח ככה בכל מצב.
כמו שידע להצליח גם עם ריאל סוסיאדד ב’ (העלה אותה לליגה השנייה בספרד).

יש מאמנים שאכזבו אותי, כמו למשל פבלו מצ’ין שהביא את ג’ירונה מתחתית הליגה השנייה עד לצמרת בליגה הבכירה (בפעם הראשונה), ממש נחשב לאחד ממאמני העתיד בספרד, עבר לסביליה לא יציבה, ופוטר בחודש מרץ, ומאז נע בין קבוצות תחתית מנוהלות רע למפרץ, ונראה שאפילו לא מחפש כבר קבוצה קטנה להרים, אלא רק חוזים טובים.

פימי עזב את לאס פאלמס (בעיקר בגלל ההנהלה) ועבר לסביליה, מועדון רקוב עוד יותר. אני לא אופטימי לגביו העונה.

2 לייקים
11

כן כן, אליו התכוונתי. טעות שלי.

אני לא בהכרח מדבר על מעטפת טובה מול רעה, אלא מאמן שצריך ורוצה לייצר לעצמו את המעטפת ולבנות את כל הסביבה בריאות עיניו, כמו פפ או ביילסה. מנגד, מאמנים שמרגישים בנוח למלא את התפקיד שלהם בלבד באימונים ובמגרש כמו אנצ’לוטי או גז’ארדו שיסתדרו לא משנה מה העיקר שהמעטפת עובדת.

זה לא בהכרח טוב או לא טוב, זה באמת עיניין של גישה. כל אותם מועדונים הינם גדולים.

אני מניח שזה מאוד משתנה ותלוי פרופיל מאמן. הדוגמאות שאור נתן טובות כי הן מציגות מאמנים שמצד אחד היו מדהימים כשהגיעו כהפתעות ואנדרדוגים אבל התקשו לייצר לעצמם מעמד של מאמנים רציניים עם עקביות בכמה פרוייקטים. אולי עוד נשמע עליהם ואולי הם נכוו כל כך שהם מיצו. שם כזה שאכזב אותי מאוד זה סמפאולי שמאז הפיאסקו עם ארגנטינה הוא לא אותו מאמן.

הרבה יותר מורכב. יש פה עיניין של דפוס אופי שלם, וסגנון מסויים של אדם שמה שמגן עליו ועל חלק מההתנהלויות שמאפיינות אותו אלו התוצאות. כשאין תוצאות טובות שיגנו עליו, הסביבה בכל מועדון מאבדת אליו סבלנות.

12

אני מאמין שזה נכון לגבי הרוב המוחלט של המאמנים.

אם תבדוק כמה סיטי ביזבזה מאז שהוא הגיע (בקיזוז הכנסות ממכירות), אני בטוח שתגלה שסיטי לא במקום הראשון ויש מצב שגם לא במקום השני, בטבלת הבזבוזים האנגלית.
האמת שסיטי גם לא הביאה אף סופרסטאר ממועדון על. השחקנים היחידים שהגיעו מקבוצות מהדרג השני הם: האלנד ואקנג׳י (דורטמונד), רודרי (אתלטיקו) וווקר (טוטנהאם). כל שאר השחקנים הגיעו מקבוצות דרג שלישי - רביעי.

אני מסכים ואותי באופן אישי היה מעניין לראות אותו לוקח קבוצה כמו ברנלי, בדומה למה שקומפאני עשה, מעשה אותה ליגה ומצליח להשאיר אותה.

לייק 1
13

אפרופו הדיון שעלה פה, מעניין איך הוא היה מגיב אם ברצלונה הייתה יכולה להחתים שחקנים במיליארדים, להעיף שחקני על במאות מיליוני יורו ולקנות שחקנים במאות מיליוני יורו - הכל לפי טעמו של פפ.

2 לייקים