מה הופך מאמן, למאמן מצליח?

אני מניח שרוב האנשים יענו - הבנה בכדורגל. אבל אני לא חושב שזו התשובה הנכונה.
ראינו כל כך הרבה שחקני עבר ענקיים, חלקם נחשבו לגאוני כדורגל, שפשוט נכשלו כמאמנים.
ראינו גם לא מעט עוזרי מאמנים גדולים, מוחות כדורגל מבריקים, שניסו לפרוש כנפיים, לצאת לדרך עצמאית, אך לא צלחו.
שאלה נוספת, מתקדמת יותר, מה הופך מאמן טוב, למאמן היסטורי?

שתי השאלות הנ״ל עלו לי בזמן כתיבת מאמר, שבמהלך כתיבתו ניסיתי לענות על השאלות האלו, לפחות מנקודת המבט של פפ גווארדיולה. בקצרה, התשובה לדעתי היא ניהול ואסטרטגיה. שני הסקילים האלה חשובים יותר מהסקיל הטקטי.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים על המאמר ואת התשובה לשלכם לשתי השאלות.

6 לייקים

שלום וברוך הבא לפורום.

המאמר כיסה בצורה מפורטת את היתרונות של פפ, אבל אני חושב שלשאלתך מה הופך מאמן למאמן מצליח, אין תשובה ברורה. יש מאמנים מסוגים שונים שלהם יתרונות וחסרונות משלהם, השקפות משלהם. למשל פפ יבנה את הקבוצה שמשחקת בדיוק את הכדורגל שהוא רוצה לראות, ולא יתפשר על פרט הכי קטן, לעומתו יש מאמנים יותר אדפטיביים שאמנם לא ישחקו את אותה רמה של כדורגל אבל יהיו יותר גמישים בדרישות שלהם. יש מאמנים שהם מאסטרים מההיבט הפסיכולוגי ויש מאמנים שהם טקטיקנים ומכינים את הקבוצה בצורה אופטימלית למשחקים. לכל מאמן יש את היתרונות והחסרונות שלו.

מאמן מצליח זה בעיקר מאמן שיודע לבחור את הפרויקטים שלו בקפידה, ולא נענה לכל הצעה. מאמן שמגיע למקום שבו היתרונות שלו יבואו לידי ביטוי והחסרונות לא ישנו הרבה, זה מאמן שיצליח. דבר אחד נוסף, הצלחה היא עניין יחסי והכל תלוי במה מצפים ממאמן לעשות.

ספציפית לגבי פפ, מה שאותי מרשים בו, זה שהוא יודע לקחת אסופת שחקנים ולא משנה כמה מוכשרים הם יהיו, עדיין השלם יהיו אפילו גדול יותר מסך חלקיו, והקבוצות שלו תמיד יהיו קשות עד בלתי ניתנות לעצירה.

לייק 1

מה שהופך מאמן למאמן טוב זה שני דברים עיקריים:

  1. למידה אובססיסית של היריב
  2. התייחסות לכל משחק כאל משחק חייו

זה מה שמשותף לפפ וסקאלוני שלא דומים בשום דבר חוץ מהיותם מאמנים היסטוריים. ועכשיו מוזמנים לקפוץ לי כל מי שחושב שאני מגזים (לגבי סקאלוני)

3 לייקים

מאמן טוב, זה מאמן המביא קבלות. לשם זה הוא בא - בדר"כ.

דן אפילו אתה לא מאמין לזה

א. אני מאמין לזה בכל ליבי.

ב. קבלות זה לפי בקשת הקונה. אם הקונה רוצה כדורגל יפה - והמאמן הצליח להביא את זה בתקציב שהסכים הבעלים - המאמן הביא קבלות.
אם הקונה רוצה תארים והמאמן קבלן תארים באופן יציב, הוא מאמן טוב.

יש מורה טוב למתמטיקה, יש מורה טוב לאנגלית. בסוף מישהו צריך לעשות את העבודה ולהשלים את המטרה.

סקאלוני בעיניי מאמן מעולה. בשביל ארגנטינה, קבוצה עם כשרון מאוד מוגבל הכוללת את מסי הזקן הוא בנה יחידה שהביאה את הגביע. ונכון שמעורב פה גם מזל, עדיין המטרה אצל כל ארגנטינאי שאני מכיר זה לקחת את הגביע גם עם שער עם היד בנבדל. ואת סקאלוני עשה ביג טיים למרות נבחרת לא כשרונית בכלל.

לייק 1

-מאמן לא להיות מקובע על שיטה אחת ודרך אחת, לדעת להסתגל למצב, קרלו אנצ’לוטי כמו זיקית למשל וזה מצליח לו, מכל בחינה אפשרית.
-בכדורגל של היום כבר פחות עובד עניין הרס"רים, הכוכבים במרכז, חייבת להיות ‘גישה’ אליהם. לשמור על רעב ומוטיבצייה של השחקנים.
-על דיוויד אנצ’לוטי אנחנו שומעים לא מעט אבל אני מניח שיש עוד עוזרים דומיננטיים למשל כפי שהיה עם מייקל ארטטה במנצ’סטר סיטי.
-חייב לעמוד בציפיות של המועדון או לפחות קרוב לזה, להראות שיפור, אפילו מינימלי, משנה לשנה.
-גם טקטיקה כמובן, התייחסות ליריב, קרלו שלא נחשב לעילוי בתחום העביר את אנחל די מאריה בזמנו למרכז השדה, את פדה ואלוורדה לכנף, “המציא” עמדה לג’וד בלינגהאם, אוהדי מילאן יגידו שגם לאנדראה פירלו וכדומה.
-המנטאליות גם כן חשובה, קרלו כמו ספוג, הוא לא מתלונן, הוא אומר מה שצריך בתקשורת, לכן אנטוניו קונטה למשל לא שורד אף פעם. להשרות רוגע וביטחון.

לייק 1

ככל שאני חושב על פרוייקטים מוצלחים אני חושב שיש שני סוגי מאמנים:

  1. כאלו שמביאים שינוי לכל המערכת אליהם הם מגיעים.

  2. כאלו שמגיעים למלא חלל מאוד ספציפי בעמדת המאמן ותו לא.

אתחיל ואומר, שכמעט כל פרוייקט מצליח היה סביב סביבה מאוד חזקה, בריאה או לכל הפחות מתפקדת. סביבה הכוונה למנג’ר שמתפקד בתאום עם המאמן ומקדם הבאת שחקנים מתאימים, מאמן כושר שיודע לבנות שחקנים בהתאם לעומסי העונה (יש כללים לסיפור המורכב הזה), אקדמיה שעובדת שליצירת שחקנים שמתאימים לקבוצה הראשונה, מערך סקאוטינג וכמובן מאמן שהתפקיד שלו הוא בסוף להביא למצב שהקבוצה שלו מוציאה מעצמה את המיטב במטרה לנצח משחקים.

  • ריבר של גז’ארדו לא השתנתה רק כשהגיע אל מונייקו, היא השתנתה כשהחליפו סגן נשיא, והמנהל מקצועי והשניים בנו הכל יחד עם גז’ארדו והמערכת המשיכה לעבוד גם כשמכרו כל שחקן טוב שלהם. גז’ארדו שיחק את התפקיד שלו, רואים שבהיעדרו קיים פער עם דמיקליס, אבל היא לא הפכה להיות קבוצה רעה.

  • עם כל ההערכה לסקאלוני (ויש לי המון) חלק מהשינוי הגדול היה בין היתר החלפת כמעט כל הסגל התומך בנבחרת הבוגרת וקרדיט מלא מההתאחדות לתת לסקאלוני לבחור בעצמו את כל השחקנים.

  • גם פפ מאוד מוערך בעיני, והוא תמיד יגיע למקום בו הוא יצליח לשנות את המעטפת שלו (שהיא הגיעה מוכנה במידה מסויימת אליו כמו בסיטי), אבל גם ההצלחה שלו בברצלונה לא הגיעה בואקום. ברצלונה התחילה בתחילת שנות ה 90 לקדם את הלה מאסיה והרעיון בו הקבוצות הצעירות מתחילות ללמוד את הכדורגל אותו משחקים בקבוצה הראשונה תחת קרויף הביאה לפפ (שהוא עצמו היה מאמן בבארסה ב’ והבין איך הרעיון עובד) יכלו להביא לו את השחקנים הכי טובים, מכל שנתון שכבר מוכנים עבורו ליישום מהיר של הרעיונות אותם הוא כבר התחיל לבנות בלה מאסיה. בסיטי זוביזארטה כבר הקדים אותו והבטיח לו את כל התנאים אותם יצטרך אחרי שהשניים עבדו יחד בברצלונה.

  • בריאל מדריד היו שני מאמנים בולטים בעשור האחרון: זידאן ואנצ’לוטי. שניהם יודעים לעבוד עם הסגל שלהם ולנצח משחקים, ושניהם נתנו את חלקם בצורה מופלאה בתוך מערכת יפה והיררכית שבנה פלורנטינו. הם לא צריכים להתעקש על שחקנים, “לבנות קבוצה בצלמם” או לנסות לבנות תשתית רחבה. שניהם מתפעלים את חלקם כמאמנים והם לא צריכים יותר מזה.

  • ההצלחה של אינטר או אפילו היציבות היחסית שלה לעומת היריבות שלה היא משהו שכיום מייחסים יוצר למארוטה לעומת רכבת המאמנים שעברה שם. תמיד ניצבת שם קבוצה טובה ותחרותית, אבל זה לא בזכות סימאונה אינזאגי, אם כי האיטלקי כנראה האדם הנכון להמשיך לדחוף את הפרויקט של הנראזורי קדימה.

  • מוריניו אוהב שכל קבוצה נבנית בצלמו במקום בו הוא דורך. השינויים שלו תמיד מאוד מהירים ומיידיים בין אם זה בשינוי צוות תומך, שחקנים וסגנון משחק. זה נצפה בריאל, אינטר, צ’לסי ופורטו.

  • קלופ להבנתי עשה מספר שינויים בליברפול, אבל הוא נתפס בתור מאמן שלא צריך תשתית ייחודית להצליח, אלא הוציא מה שאפשר מסגל קיים (פלוס רכש ספציפי).

ראיתי מה קורה לאותם מאמנים כשהם לא מסתדרים אל מול המערכת אליהם הם נכנסים:

  • מוריניו לא מסתדר בכל מקום שמגבילים את היכולות שלו.

  • אנצ’לוטי בצ’לסי ונאפולי היה רחוק מהישגיות שאפיינה אותו במילאן או ריאל.

  • פפ הפך למאוד מוגבל במקום שבכנות הסתדר בלעדיו כמו באיירן מינכן ולא הצליח לייצר שינוי מהותי.

  • גז’ארדו כשל כישלון חרוץ בסעודיה ופוטר אחרי עונה אחת.

ההתאמה הזאת בין יצירת מעטפת לבין להיות רק “המאמן” היא טריקית וצריך לדעת איך זה יכול לעבוד עבור כל פרוייקט. אני לא יודע אם זה הוגן להכניס את כל המאמנים תחת הקטגוריה של פפ. לא כל מאמן צריך לדעת לבנות את כל הסביבה שלו (ואפשר להתווכח על החלק שלו בברצלונה ובאיירן, וזאת למרות שלדעתי הוא כנראה המאמן הטוב בעולם), וההוכחה לכך היא מאמנים כמו אנצ’לוטי. השאלה היא מה הוא הצורך בכל מועדון. מוריניו היה בעיקר עושה נזק בריאל הנוכחית לדוגמא.

דוגמא הפוכה היא מאמן כמו ביילסה. ככל הנראה אחד הטובים בהיסטוריה ביצירת תשתית (סקאוטינג, צוות רפואי, אנליסטים, מאמני כושר וכ’ו), אבל אפשר להתווכח עד כמה הוא יצליח לאורך זמן להוציא את המקסימום מהקבוצה שלו.

אם אצליח לסכם את ההודעה הלא קוהרנטית שלי. כל המאמר (שכתוב טוב, וכל הכבוד) נראה שבגדול מהלל את פפ ומדבר יותר על מה פפ עושה בשביל להצליח מאשר נוגע בשאלה היותר רחבה של מה הופך מאמן או פרוייקט למצליח.

8 לייקים

תודה.

אני חושב שזו נקודה חשובה מאוד.

אני מסכים. הרבה פעמים אנחנו רואים מאמנים אחרים, שמנסים בכוח להתאים את השיטה והמערך לסגל שלהם, כדי שיוכלו לפתוח עם האחד עשר הכי טובים. אבל זו טעות.

זו נקודה שחזרה הרבה בהקשר של פפ וגם בהקשר של קרויף.
כל השחקנים שהתאמנו תחת כל אחד מהם, ציין עד כמה הם ידעו לנבא במדויק את מה שעומד לקרות. את זה משיגים בזכות למידה אובססיבית של היריבות.

זה נכון, אבל זה טריוויאלי. השאלה הנשאלת היא, מה מבדיל בין מאמן שמביא קבלות למאמן שלא מביא קבלות.

אני מסכים. זה לוקח אותי למה שקרה לזלאטן בברצלונה, שסיפר שכשהגיע למועדון הוא התאכזב מזה שפפ אסר עליו להגיע עם מכונית היוקרה שלו לאימונים. כנראה שפפ התחיל לאבד אותו כבר באימון הראשון. האמת שמעניין אם פפ עדיין מאמין ומיישם את המדיניות הזאת.

קודם כל תודה רבה. כנראה שלא ניסחתי מספיק טוב את ההודעה הראשונה שלי. מטרת המאמר לא הייתה לענות על השאלה מה הופך מאמן למאמן מצליח, אלא באמת להבין מה פפ עושה שגורם לו להצליח ואיך אפשר להשליך את זה לתחומים אחרים. השאלה היותר רחבה עלתה לי במהלך כתיבת המאמר והיא באמת דורשת מחקר מעמיק וכתיבת מאמר נפרד.

אתה מתכוון לצ׳יקי, אבל אתה צודק. בסיטי הוא קיבל את כל התנאים להצליח והוא תמיד דאג לציין את זה. זו הסיבה שפפ בחר בפרויקט הזה וזו גם הסיבה שוה אבחר כל פעם להאריך את החוזה מחדש, משהו שלא קרה בשני הפרויקטים הקודמים שלו.
אתה גם כמובן צודק לגבי חשיבות המעטפת, תביא את פפ להפועל ת״א והוא כנראה יכשל (אלא אם כן יתנו לו סמכות בלתי מוגבלת), מהסיבה הפשוטה כי המועדון מתנהל גרוע.

העלת נקודה מעניית שגם בה אפשר להמשיך לדון, מה גורם למאמנים מעולים ומוכחים, לרדת מגדולתם ולהפוך לעוד מאמנים? הרי על פניו מאמנים, להבדיל משחקנים, רק אמורים ללכת ולהשתפר עם השנים, בזכות הנסיון אותו צוברים לאורך הדרך.
האם מישהו לפני עשור דמיין שמוריניו יחתום בטורקיה? אני בטוח שלא הוא דמיין את זה ולא אף אחד מאוהדי הכדורגל, כולל אלו שפחות החזיקו ממנו.
האמת שפחות עקבתי אחריו מקרוב, מאז שעזב את מדריד, אבל קשה לי להאמין שמדובר רק בבחירות רעות.

לייק 1

השיח היומי על כדורגל נהיה רק על שחקנים ומאמן. על מאמן, זה רק באיזה מערך הוא עולה, איך הוא מעמיד את השחקנים והאם הכדורגל מהנה או לא. על שחקנים, זה מה השחקנים מסוגלים לעשות, כמה הם עלו או מי יותר טוב.

אז ברור שבדיונים על פפ בעד או נגד הטיעונים יסתכמו בעיקר באיכות הכדורגל או בכמה כסף השחקנים ש"הוא קונה".

אני כתבתי פה לא מזמן על זה שאני חושב שאם לדוגמה היה מאמן את אסטון וילה (מועדון יציב מקצועית, ניהולית, פוליטית, כלכלית) הוא היה מצליח שם.

אני גם טענתי שפפ לא באמת מחליט באופן שמי איזה שחקנים להביא, והוא יותר מציין פרופילים של שחקנים שהוא צריך, והאנשים שעובדים איתו (מנהל מקצועי, סקאוטים) מניחים אפשרויות ומנתחים אותן ביחד.

בסיטי זה מוגזם מדי בגלל היכולת להביא כמעט כל שחקן. אבל כמו שבמקומות הקודמים הוא קיבל גם שחקנים בפרופיל נמוך יותר (או, זולים יותר), ככה אני מאמין שזה פחות העניין של הכסף, למרות שזה די מאוס לראות אותו מצליח עם התקציבים הבלתי נגמרים האלה.

יש מאמנים שהתנאי מספר אחד שלהם זה לא התקציב, אלא המעטפת. אני למשל בטוח שצ’אבי אלונסו לא היה מגיע ללברקוזן סתם ככה בכל מחיר ומצליח ככה בכל מצב.
כמו שידע להצליח גם עם ריאל סוסיאדד ב’ (העלה אותה לליגה השנייה בספרד).

יש מאמנים שאכזבו אותי, כמו למשל פבלו מצ’ין שהביא את ג’ירונה מתחתית הליגה השנייה עד לצמרת בליגה הבכירה (בפעם הראשונה), ממש נחשב לאחד ממאמני העתיד בספרד, עבר לסביליה לא יציבה, ופוטר בחודש מרץ, ומאז נע בין קבוצות תחתית מנוהלות רע למפרץ, ונראה שאפילו לא מחפש כבר קבוצה קטנה להרים, אלא רק חוזים טובים.

פימי עזב את לאס פאלמס (בעיקר בגלל ההנהלה) ועבר לסביליה, מועדון רקוב עוד יותר. אני לא אופטימי לגביו העונה.

2 לייקים

כן כן, אליו התכוונתי. טעות שלי.

אני לא בהכרח מדבר על מעטפת טובה מול רעה, אלא מאמן שצריך ורוצה לייצר לעצמו את המעטפת ולבנות את כל הסביבה בריאות עיניו, כמו פפ או ביילסה. מנגד, מאמנים שמרגישים בנוח למלא את התפקיד שלהם בלבד באימונים ובמגרש כמו אנצ’לוטי או גז’ארדו שיסתדרו לא משנה מה העיקר שהמעטפת עובדת.

זה לא בהכרח טוב או לא טוב, זה באמת עיניין של גישה. כל אותם מועדונים הינם גדולים.

אני מניח שזה מאוד משתנה ותלוי פרופיל מאמן. הדוגמאות שאור נתן טובות כי הן מציגות מאמנים שמצד אחד היו מדהימים כשהגיעו כהפתעות ואנדרדוגים אבל התקשו לייצר לעצמם מעמד של מאמנים רציניים עם עקביות בכמה פרוייקטים. אולי עוד נשמע עליהם ואולי הם נכוו כל כך שהם מיצו. שם כזה שאכזב אותי מאוד זה סמפאולי שמאז הפיאסקו עם ארגנטינה הוא לא אותו מאמן.

הרבה יותר מורכב. יש פה עיניין של דפוס אופי שלם, וסגנון מסויים של אדם שמה שמגן עליו ועל חלק מההתנהלויות שמאפיינות אותו אלו התוצאות. כשאין תוצאות טובות שיגנו עליו, הסביבה בכל מועדון מאבדת אליו סבלנות.

אני מאמין שזה נכון לגבי הרוב המוחלט של המאמנים.

אם תבדוק כמה סיטי ביזבזה מאז שהוא הגיע (בקיזוז הכנסות ממכירות), אני בטוח שתגלה שסיטי לא במקום הראשון ויש מצב שגם לא במקום השני, בטבלת הבזבוזים האנגלית.
האמת שסיטי גם לא הביאה אף סופרסטאר ממועדון על. השחקנים היחידים שהגיעו מקבוצות מהדרג השני הם: האלנד ואקנג׳י (דורטמונד), רודרי (אתלטיקו) וווקר (טוטנהאם). כל שאר השחקנים הגיעו מקבוצות דרג שלישי - רביעי.

אני מסכים ואותי באופן אישי היה מעניין לראות אותו לוקח קבוצה כמו ברנלי, בדומה למה שקומפאני עשה, מעשה אותה ליגה ומצליח להשאיר אותה.

לייק 1

אפרופו הדיון שעלה פה, מעניין איך הוא היה מגיב אם ברצלונה הייתה יכולה להחתים שחקנים במיליארדים, להעיף שחקני על במאות מיליוני יורו ולקנות שחקנים במאות מיליוני יורו - הכל לפי טעמו של פפ.

2 לייקים

האמת? לא מפתיע בכלל, במיוחד שלושת הראשונים וקלופ הענק.
אני טועה או שאת הרוב המוחלט של הכסף הזה פפ בזבז בשיטי?

לצערי כנראה הפלסטיק לא יפסידו במשפט והפרסה הזאת תמשיך לעוד המון זמן.

3 לייקים

ברור פפ הוא מאמן מעולה, אחד הטובים בהסטוריה ואולי המאמן הטוב בזמנינו.
אבל, בטוח שמה שעושה אותו טוב זה לא ההגיגים שהוא מרבה לפלוט על סכסוכים בעולם והאמירות הלא רלבנטיות שלו לכלום (יש כאן מלחמה כי אנחנו חושבים שאנחנו יותר טובים). למה בכלל הוא נכנס לפינות שלא רלבנטיות לו - חכם יודע לא ליפול לבור שפיקח יודע לצאת ממנו, ומאוד מעניין מה דעתו על דעותיה של הבת האנטישמית שלו- לבטח זה משפר את הקשר המצוין עם הבוסים והבעלים של מקום עבודתו.

לייק 1

תשמע אני מעדיף את “מראה העיניים” על הטבלאות האלה. פפ גווארדיולה מאמן מיוחד לא רק בגלל מבול התארים אלא באמת שיטת המשחק. נוח יותר לעשות את זה עם כסף ויורגן קלופ גורם לפפ להיראות קצת פחות גדול, ועדיין. “הבעיה” היא שפפ הוא גם מהדור הנוכחי וגם מהדור הקודם, המחירים משתנים. זינדין זידאן בריאל מדריד לא ביזבז הרבה כסף יחסית וזכה בשבעה תארים. אפס כמו אדן הזאר עלה מאה מיליון יורו, לוקה יוביץ’ עלה 60 מיליון.

סתם דוגמא אני רואה את רפא בניטס בטבלה, בוולנסיה נחשב לאחד המאמנים הגדולים בעולם, גם בליברפול ואז לא היה רלוונטי. ליברפול בשנים מסוימות הוציאה כספים אבל זה היה נחשב לא הרבה ביחס לצ’לסי או מנצ’סטר יונייטד וכן הלאה.

ההצלחה של פליק, הכישלון של צ’אבי, הקיבעון של אנצ’לוטי, סימן השאלה מעל ואלוורדה ולואיס אנריקה, המיצוי של סימאונה ועכשיו גם הפיטורין של טן האח.

לצד כל אלה אני חושב הרבה זמן הרבה דברים על תפקיד המאמן בכללותו.

נקודה ראשונה למחשבה: כמה קל זה להיות מאמן? אבי נמני, אייטור קראנקה, פפ גוארדיולה וגיא לוזון חולקים\חלקו אותו מקצוע.

אז עכשיו כשהבנו שיש כמה סוגים של מאמנים, אני אנסה לציין מה הם:

  • הסוג הגרוע ביותר, זה שאין לו באמת מושג, אולי רק מינימלי, והם קיבלו את התפקיד בזכות הקשרים שלהם.

  • המאמן שיש לו הרבה מושג, אחד שעבר דבר או שניים בכדורגל וכשחקן למד הרבה על טקטיקה. אבל הוא לא טוב ביותר מזה, זאת אומרת - כל מה שקשור לכושר גופני, רוטציות וכל מה שמעבר לרעיון כללי, הוא לא מספיק טוב.

זאת אומרת, לתת למאמן כמו צ’אבי סמכויות מעבר ליכולותיו, היתה טעות פטאלית שגם היתה אחת הסיבות שהרחיקו מברצלונה מנהל מקצועי מוכשר כמו מטאו אלמאן. עליו ועל כמותו אני אדבר בהמשך.

מאמן כמו צ’אבי לזקוק לסביבה תומכת, פרויקט מתפקד עם אנשים שעובדים איתו שמנהלים בעצמם עניינים חשובים בקבוצת כדורגל, כמו כושר גופני, רפואי, בחירת שחקני סגל (רכישות או שחקני נוער), שיסייעו לו ליישם את רעיון המשחק שלו כמה שיותר טוב ולהוריד ממנו אחריות לא לו.

כזה הוא מיצ’ל מג’ירונה, שבתחילת הקריירה שלו הוקפץ מהנוער של ראיו וייקאנו כדי להעלות אותה לליגה הבכירה, אבל לא הסתגל ופוטר, ואותו הדבר חזר על עצמו בהואסקה. עד שהגיע לג’ירונה, שם הכל התחבר לו כמו פאזל, כי מדובר במועדון בריא עם ניהול מקצועי, סקאוטינג, כושר, רפואי, פסיכולוגי - הכל שם עובד נהדר. מי שרוצה, ראיון מורחב ומעניין עם אחד מאנשי ההנהלה.

  • הפילוסוף שיודע בדיוק איך הכל אמור להיות, עד הפרט הקטן. משמע, בניגוד לצ’אבי, פפ מההתחלה חשב לעומק על כל הפרטים, ונעזר במומחים גדולים ממנו בנושאים הללו (רופאים, פסיכולוגים, מאמני כושר). הוא היה הפרוייקטור. כן חשוב לציין שעבדו איתו בהנהלה הספורטיבית אנשים שהיה לו איתם תיאום מושלם, ידעו לספק לו את השחקנים מהפרופיל שהוא רצה.

  • גם כן פפ נכנס, אבל גם למשל צ’אבי אלונסו, ובניגוד גמור אליהם, צ’אבי וטן האח - אלה שיודעים לאיזה מועדון כן ללכת, ומאיפה להתרחק. יש סיבה שצ’אבי אלונסו הגיע ללברקוזן וגם לא פחד להישאר שנה נוספת.
    יש סיבה שפפ בכל הקריירה עבד בסך הכל עם שתי הנהלות מקצועיות. בברצלונה, עם צ’יקי וסוריאנו, בבאיירן מינכן, ואחר כך בחר בסיטי כי ידע עם מי הוא עובד. יש סיבה שהוא לא הלך ליונייטד, שם היו יכולים להבטיח לו גם הרבה כסף.
    לטעמי ההצלחה של פפ בסיטי היא בעיקר בזכות שיתוף הפעולה הנוח עם האנשים איתם עבד. לא מפתיע שעכשיו אחרי שצ’יקי עזב, הוא גם יעזוב את סיטי.

לא מפתיע אותי שצ’אבי מועמד להחליף את טן האח, הרי טן האח הצליח באייאקס בזכות הסביבה התומכת, והוא הלך למקום הכי לא בריא שיש והיה מדובר בכישלון ממבט ראשון. אחת הביקורות שטן האח ספג היתה רכש מאוד לא יצירתי, פשוט דרש שחקנים שהוא אימן, בלי קשר האם הם מתאימים פיזית לדרישות או מעבר לזה. אני כן חושב שהוא יכול להצליח במועדון בריא. לא אתפלא אם הוא יחליף בעתיד, לדוגמה, את מיצ’ל בג’ירונה או אלגואסיל בריאל סוסיאדד. אבל שידע את מקומו.

אגב, אין הרבה שחקנים כאלה. ממפיס דפאי פעם עבר לליון אחרי ששכר סקאוטים שיבחנו לאן הכי כדאי לו לעבור. אבל יש מועדונים שתמיד ימצאו את המאמן שיחתום על החוזה הנוח גם אם הוא לא יודע לאמן. קומאן לצורך העניין.

  • הפרוייקטורים. אלה שכמעט מנהלים את המועדון, אבל הם אחראיים רק על קבוצת הכדורגל הראשית. עושים זאת, בשיתוף פעולה כושל למדי, סימאונה ואנשי המקצוע באתלטיקו, שלא משנה כמה נוצץ יהיה הרכש שיביאו לו, זה אף פעם לא יתאים באמת לשיטה.

מונצ’י עם אונאי אמרי זה שילוב מושלם שעשה פלאים בסביליה, ועכשיו באסטון וילה. מטאו אלמאן שאם היה מקבל יותר מושכות וכח לקבל החלטות מלאפורטה (שעם כל הכבוד, הוא לא מנהל מקצועי), היה יכול לעשות דברים נפלאים.

ותרשמו מה אני אומר, פפ גוארדיולה אחרי סיטי יהיה מנהל מקצועי, אם לא יחזור לקווים.

  • פה נכנס מאמן ברצלונה, זה שמגיע עם האנשים שלו. זה כשל עם צ’אבי, זה מצליח בגדול עם פליק ואנשי הכושר שלו. מה שכן, חשוב לציין שבסוף הקדנציה של צ’אבי הונחתו עליו מאמני כושר שעושים עבודה מדהימה בשת"פ עם אלה של פליק.
    פליק מנוסה יותר מצ’אבי, הוא בניגוד אליו יודע בדיוק מה החשיבות של כושר גופני, יודע גם להקריב משחקים אם צריך כדי לא לחרוג מכמות המאמץ של השחקנים. אלה למשל הוראות של אנשי הכושר, אבל זו הגדולה של פליק, לדעת ליישם את שיתוף הפעולה הזה בצורה מבריקה עם שיטת משחק וטקטיקות שמבוססות על לחץ. זכרו, בלי כושר פיזי מתאים אי אפשר ליישם רעיונות, וראינו את זה אצל צ’אבי.

  • אנשי מערכת. אנצ’לוטי, שעליו כבר כתבתי לפני כמה שבועות. הוא מאמן שצורכי המערכת יונחתו עליו והוא זה שיצטרך לבצע שינויים. זכרו שמאמן הכושר הוא כבר אישיות בפני עצמה והתכניות שלו מאפשרות באופן מדהים לקבוצה להיות בשיאה ברגעי ההכרעה, בזמן המדויק, בפינצטה, כשהיריבה נשחקת.
    תפקיד המאמן הוא לאפשר לכל השחקנים לכל הפחות להצליח לבטא את היכולת האישית שלהם בצורה המושלמת ביותר. הרעיונות הטקטיים הם לא פילוסופיים, אבל כל שינוי קטן, כמו עזיבה של קרוס או הגעה של גלאקטיקו כאמבפה, מערערת את הפאזל.
    זה מביא את הקבוצה מצד אחד, עדיין להשיג ניצחונות בשיניים (סלטה ויגו), להתעלות ברגעי ההכרעה (דורטמונד), אבל לקרוס כשמגיעה יריבה שעולה על היתרונות ומנטרלת אותם (ליל, ברצלונה).

  • ואלוורדה ולואיס אנריקה הם מאמנים שיצליחו רק בסביבה תומכת. אם לאתלטיק בילבאו תכניסו שחקנים ממנצ’סטר יונייטד למשל, יכול מאוד להיות שהקבוצה תחת ואלוורדה תייצר יציבות הרבה יותר גבוהה, בזכות יכולות אתלטיות שמביאות אותם לרמות הגבוהות ביותר.

ואלוורדה מצליח בבילבאו להעלות לרמה פיזית גבוהה ברגעי הכרעה גם שחקנים צעירים ששיחקו זה עתה בליגה השלישית, ושחקנים כמו ניקו וויליאמס או אויאן סאנסט שיציגו יכולת גבוהה. למה זה לא עבד לו בברצלונה? טוב, בכללי לא היתה מדובר בהנהלה בריאה, וייתכן שהוא לא קיבל חצי מהדרישות שלו למעטפת (כולל כח וגב מול הכוכבים).

מצד שני, היו דברים שאמרו על אונאי אמרי שלא הצליח בארסנל המקולקלת של אחרי ארסן ונגר ועל פריס סן ז’רמן המזויפת (שבה על כל מאמן או מנהל מקצועי, הקטרים ינחיתו כוכבים לפיהם יישק דבר). ברגע שהוא עובד עם מנהלים מקצועיים איכותיים ומעטפת בריאה (ויאריאל, סביליה, אסטון וילה), הוא מוביל את הספינה להצלחות מסחררות.

טוב, אחרי שנפלה עלי המוזה לכתוב משהו, ואני בטוח ששכחתי דברים שעלו לי לראש, אני אסכם בכך שלכל מאמן יש אחריות בסיסית שאפשר לבקר, ואחריויות שונות שלא בטוח שכדאי שיקחו אותן עליהם.

יאללה תורכם.

15 לייקים

אני ממהר לאכול אז לא קראתי הכל. הלייק על ההשקעה שלך.

אניד יגיד שמבחינתי יש שתי סוגים של מאמנים מצליחים. מאמן מסוגו של קרלו. שהוא אחד שעובד בעיקר על התחום המנטלי ויודע לחבר בין אגו בחדר הלבשה ויש מסוגם של פפ קלופ ופליק הגדול שהם יותר עובדים על טקטיקה .

אישית אני חושב שאם פליק היה מגיע לריאל מדריד הוא היה מתקשה לאמן שם בהצלחה, לא חושב שבטוח הוא היה נכשל, אבל זה היה קשה לו להתמודד עם האגו של השחקנים ולהתמודד עם פלורנטינו והקהל הלוחץ…

אותו דבר קרלו, הוא ולא משנה הכישלון שלו השנה, הצליח בעבר בריאל ובשאר הקבוצות שהוא אימן בגלל שהוא ידע להסתדר עם האגו והנשיאים הכוחנים שהיו בקבוצות שהוא אימן וידע לחבר בין השחקנים (בגלל זה הוא מאמן מאוד אהוב אצל השחקנים שלו). אבל שהוא עבר לקבוצות עם פחות כוכבים וסופרסטארים שמה הוא נכשל. כי שם צריך לתת דגש יותר טל טקטיקה ולעבוד עם שחקנים צעירים.

לכן לדעתי אם קרלו יעבור לברצלונה הוא בסיכוי גבוה יותר יכשל, לא בגלל שהוא מאמן רע אלא בגלל שאצלנו הוא יצטרך לעשות קסמים על הסגל. מה שפליק עושה. וההפך אני חושב שאם פליק יעבור לריאל הסיכוי להצלחה שלו יהיה קטן יותר בגלל הסיבות שכתבתי.

מקווה שהסברתי את עצמי נכון.

קצת קשה לי עם הדבר הזה.
אתה בעצם אומר שצ’אבי צריך שיקחו ממנו את כל הסמכויות בשביל שהוא יצליח. מצד שני, הוא בעצמו לא היה מעוניין בכך כשבבארסה ניסו לגרום לו להבין שהצוות שמקיף אותו לא מספיק טוב.

בסוף יש מועדונים עם דרישות מסוימות ויש מאמנים עם איכויות מסוימות, ולרוב מה שאנחנו רואים זה את החפיפה בין הדברים האלה.
אני לא כל-כך בטוח שאפשר לסמן את המאמנים בהכרח לאיזה תיאור מסויים של איש מקצוע, אלא לסמן את האיכויות שלו ואת הדרישות של המועדון מעמדת המאמן שלהם.

אור אתה מתעלם שאף אחד לא כפה את הצוות המקצועי והרופאי על צאבי. כל הצוות הרפואי והסביבה המקצועית זה היה דרישה של צאבי. זה עוד דבר שרק עליו. הוא לא הסכים אפילו להיפרד מאחיו שדקו דרש ממנו את זה.

לייק 1