ההצלחה של פליק, הכישלון של צ’אבי, הקיבעון של אנצ’לוטי, סימן השאלה מעל ואלוורדה ולואיס אנריקה, המיצוי של סימאונה ועכשיו גם הפיטורין של טן האח.
לצד כל אלה אני חושב הרבה זמן הרבה דברים על תפקיד המאמן בכללותו.
נקודה ראשונה למחשבה: כמה קל זה להיות מאמן? אבי נמני, אייטור קראנקה, פפ גוארדיולה וגיא לוזון חולקים\חלקו אותו מקצוע.
אז עכשיו כשהבנו שיש כמה סוגים של מאמנים, אני אנסה לציין מה הם:
-
הסוג הגרוע ביותר, זה שאין לו באמת מושג, אולי רק מינימלי, והם קיבלו את התפקיד בזכות הקשרים שלהם.
-
המאמן שיש לו הרבה מושג, אחד שעבר דבר או שניים בכדורגל וכשחקן למד הרבה על טקטיקה. אבל הוא לא טוב ביותר מזה, זאת אומרת - כל מה שקשור לכושר גופני, רוטציות וכל מה שמעבר לרעיון כללי, הוא לא מספיק טוב.
זאת אומרת, לתת למאמן כמו צ’אבי סמכויות מעבר ליכולותיו, היתה טעות פטאלית שגם היתה אחת הסיבות שהרחיקו מברצלונה מנהל מקצועי מוכשר כמו מטאו אלמאן. עליו ועל כמותו אני אדבר בהמשך.
מאמן כמו צ’אבי לזקוק לסביבה תומכת, פרויקט מתפקד עם אנשים שעובדים איתו שמנהלים בעצמם עניינים חשובים בקבוצת כדורגל, כמו כושר גופני, רפואי, בחירת שחקני סגל (רכישות או שחקני נוער), שיסייעו לו ליישם את רעיון המשחק שלו כמה שיותר טוב ולהוריד ממנו אחריות לא לו.
כזה הוא מיצ’ל מג’ירונה, שבתחילת הקריירה שלו הוקפץ מהנוער של ראיו וייקאנו כדי להעלות אותה לליגה הבכירה, אבל לא הסתגל ופוטר, ואותו הדבר חזר על עצמו בהואסקה. עד שהגיע לג’ירונה, שם הכל התחבר לו כמו פאזל, כי מדובר במועדון בריא עם ניהול מקצועי, סקאוטינג, כושר, רפואי, פסיכולוגי - הכל שם עובד נהדר. מי שרוצה, ראיון מורחב ומעניין עם אחד מאנשי ההנהלה.
-
הפילוסוף שיודע בדיוק איך הכל אמור להיות, עד הפרט הקטן. משמע, בניגוד לצ’אבי, פפ מההתחלה חשב לעומק על כל הפרטים, ונעזר במומחים גדולים ממנו בנושאים הללו (רופאים, פסיכולוגים, מאמני כושר). הוא היה הפרוייקטור. כן חשוב לציין שעבדו איתו בהנהלה הספורטיבית אנשים שהיה לו איתם תיאום מושלם, ידעו לספק לו את השחקנים מהפרופיל שהוא רצה.
-
גם כן פפ נכנס, אבל גם למשל צ’אבי אלונסו, ובניגוד גמור אליהם, צ’אבי וטן האח - אלה שיודעים לאיזה מועדון כן ללכת, ומאיפה להתרחק. יש סיבה שצ’אבי אלונסו הגיע ללברקוזן וגם לא פחד להישאר שנה נוספת.
יש סיבה שפפ בכל הקריירה עבד בסך הכל עם שתי הנהלות מקצועיות. בברצלונה, עם צ’יקי וסוריאנו, בבאיירן מינכן, ואחר כך בחר בסיטי כי ידע עם מי הוא עובד. יש סיבה שהוא לא הלך ליונייטד, שם היו יכולים להבטיח לו גם הרבה כסף.
לטעמי ההצלחה של פפ בסיטי היא בעיקר בזכות שיתוף הפעולה הנוח עם האנשים איתם עבד. לא מפתיע שעכשיו אחרי שצ’יקי עזב, הוא גם יעזוב את סיטי.
לא מפתיע אותי שצ’אבי מועמד להחליף את טן האח, הרי טן האח הצליח באייאקס בזכות הסביבה התומכת, והוא הלך למקום הכי לא בריא שיש והיה מדובר בכישלון ממבט ראשון. אחת הביקורות שטן האח ספג היתה רכש מאוד לא יצירתי, פשוט דרש שחקנים שהוא אימן, בלי קשר האם הם מתאימים פיזית לדרישות או מעבר לזה. אני כן חושב שהוא יכול להצליח במועדון בריא. לא אתפלא אם הוא יחליף בעתיד, לדוגמה, את מיצ’ל בג’ירונה או אלגואסיל בריאל סוסיאדד. אבל שידע את מקומו.
אגב, אין הרבה שחקנים כאלה. ממפיס דפאי פעם עבר לליון אחרי ששכר סקאוטים שיבחנו לאן הכי כדאי לו לעבור. אבל יש מועדונים שתמיד ימצאו את המאמן שיחתום על החוזה הנוח גם אם הוא לא יודע לאמן. קומאן לצורך העניין.
- הפרוייקטורים. אלה שכמעט מנהלים את המועדון, אבל הם אחראיים רק על קבוצת הכדורגל הראשית. עושים זאת, בשיתוף פעולה כושל למדי, סימאונה ואנשי המקצוע באתלטיקו, שלא משנה כמה נוצץ יהיה הרכש שיביאו לו, זה אף פעם לא יתאים באמת לשיטה.
מונצ’י עם אונאי אמרי זה שילוב מושלם שעשה פלאים בסביליה, ועכשיו באסטון וילה. מטאו אלמאן שאם היה מקבל יותר מושכות וכח לקבל החלטות מלאפורטה (שעם כל הכבוד, הוא לא מנהל מקצועי), היה יכול לעשות דברים נפלאים.
ותרשמו מה אני אומר, פפ גוארדיולה אחרי סיטי יהיה מנהל מקצועי, אם לא יחזור לקווים.
-
פה נכנס מאמן ברצלונה, זה שמגיע עם האנשים שלו. זה כשל עם צ’אבי, זה מצליח בגדול עם פליק ואנשי הכושר שלו. מה שכן, חשוב לציין שבסוף הקדנציה של צ’אבי הונחתו עליו מאמני כושר שעושים עבודה מדהימה בשת"פ עם אלה של פליק.
פליק מנוסה יותר מצ’אבי, הוא בניגוד אליו יודע בדיוק מה החשיבות של כושר גופני, יודע גם להקריב משחקים אם צריך כדי לא לחרוג מכמות המאמץ של השחקנים. אלה למשל הוראות של אנשי הכושר, אבל זו הגדולה של פליק, לדעת ליישם את שיתוף הפעולה הזה בצורה מבריקה עם שיטת משחק וטקטיקות שמבוססות על לחץ. זכרו, בלי כושר פיזי מתאים אי אפשר ליישם רעיונות, וראינו את זה אצל צ’אבי.
-
אנשי מערכת. אנצ’לוטי, שעליו כבר כתבתי לפני כמה שבועות. הוא מאמן שצורכי המערכת יונחתו עליו והוא זה שיצטרך לבצע שינויים. זכרו שמאמן הכושר הוא כבר אישיות בפני עצמה והתכניות שלו מאפשרות באופן מדהים לקבוצה להיות בשיאה ברגעי ההכרעה, בזמן המדויק, בפינצטה, כשהיריבה נשחקת.
תפקיד המאמן הוא לאפשר לכל השחקנים לכל הפחות להצליח לבטא את היכולת האישית שלהם בצורה המושלמת ביותר. הרעיונות הטקטיים הם לא פילוסופיים, אבל כל שינוי קטן, כמו עזיבה של קרוס או הגעה של גלאקטיקו כאמבפה, מערערת את הפאזל.
זה מביא את הקבוצה מצד אחד, עדיין להשיג ניצחונות בשיניים (סלטה ויגו), להתעלות ברגעי ההכרעה (דורטמונד), אבל לקרוס כשמגיעה יריבה שעולה על היתרונות ומנטרלת אותם (ליל, ברצלונה).
-
ואלוורדה ולואיס אנריקה הם מאמנים שיצליחו רק בסביבה תומכת. אם לאתלטיק בילבאו תכניסו שחקנים ממנצ’סטר יונייטד למשל, יכול מאוד להיות שהקבוצה תחת ואלוורדה תייצר יציבות הרבה יותר גבוהה, בזכות יכולות אתלטיות שמביאות אותם לרמות הגבוהות ביותר.
ואלוורדה מצליח בבילבאו להעלות לרמה פיזית גבוהה ברגעי הכרעה גם שחקנים צעירים ששיחקו זה עתה בליגה השלישית, ושחקנים כמו ניקו וויליאמס או אויאן סאנסט שיציגו יכולת גבוהה. למה זה לא עבד לו בברצלונה? טוב, בכללי לא היתה מדובר בהנהלה בריאה, וייתכן שהוא לא קיבל חצי מהדרישות שלו למעטפת (כולל כח וגב מול הכוכבים).
מצד שני, היו דברים שאמרו על אונאי אמרי שלא הצליח בארסנל המקולקלת של אחרי ארסן ונגר ועל פריס סן ז’רמן המזויפת (שבה על כל מאמן או מנהל מקצועי, הקטרים ינחיתו כוכבים לפיהם יישק דבר). ברגע שהוא עובד עם מנהלים מקצועיים איכותיים ומעטפת בריאה (ויאריאל, סביליה, אסטון וילה), הוא מוביל את הספינה להצלחות מסחררות.
טוב, אחרי שנפלה עלי המוזה לכתוב משהו, ואני בטוח ששכחתי דברים שעלו לי לראש, אני אסכם בכך שלכל מאמן יש אחריות בסיסית שאפשר לבקר, ואחריויות שונות שלא בטוח שכדאי שיקחו אותן עליהם.
יאללה תורכם.