אם זה היה איזה ז’ולן לופטגי או רפא בניטס אז כולם היו מחכים כבר עם החרבות שלופות והוא לא היה מקבל גם מאה ימים של חסד. אבל כשמדובר במאמן שהוא כוח עולה בכדורגל ובשחקן עבר גדול, “מאמן מהבית”, עם איך שהקבוצה סיימה את העונה - אני חושב שכמובן סבלנות אולי לא תהיה בריאל מדריד אף פעם אבל כן ינשמו ויספרו עד עשר.
אני כאילו באמת חושב לעצמי “כמה זה קשה כבר - גם עם הסגל בלי שינויים - וברור שיהיו - לשחק קצת פחות גרוע מהעונה שעברה?”
הקבוצה השנה סבלה מבעיות מקצועיות רבות, פציעות ובעיקר משובע שאפף את כולם והופתעתי לרעה. אני עדיין חושב אגב שקיליאן אמבפה מסוגל לשחק את החלוץ ברוב הזמן וכמובן לעתים לברוח לכנף, ו-ויניסיוס ג’וניור המעצבן כן יכול להצליח לפעמים במרכז, בעיקר אם ימסרו לו בזמן ויבוא לו לעשות תנועת עומק [בדימיון אני רואה את הגול נגד באיירן מינכן עם הפס של טוני קרוס].
לגבי הבעייתיים בסגל - אני חושב שיותר קל להזכיר לג’וד בלינגהאם מה הקבוצה צריכה ממנו ולראות מחויבות שבהחלט הייתה חסרה העונה מאשר “לעצב” את ויניסיוס שיחזור להיות ילד מתלהב כמו לפני שעלה לו.
כבר כתבתי שהציפיות שלי הן די צנועות כי אני מסתכל על הקילומטר - קבוצה שרצה, שעובדת, שלוחצת גבוה כי יש לנו את הכלים, ומנסה לשחק בסגנון משחק מסוים ולא “קחו כדור - שחקו”.
אגב צריך להחליט אם הדיון הזה לא מתנגש עם דיון “מה עושים כדי להוציא את הקבוצה מהבוץ” שבכלל גם נוגע לדעתי קצת בדיון הפנטזיות. נהיה לי סלט, כמו הקבוצה.