אני מקווה שאנשים לא ירימו גבה ואני בהחלט חושב שקצת מגיע לו, העונה האחרונה הזו - בה גם כן נתן כמו תמיד את כל-כולו - עשתה ללוקאס ואסקס שירות די רע בזיכרון הקולקטיבי. לוקאס היה ככה וגם נפרד ככה - “תמיד בצד” כמו בשיר של כנסיית השכל, אבל הדבק בחדר ההלבשה ומרגש מאוד.
דיון פרידה מלוקאס ואסקס
בקיץ 2015 הוא חזר לקבוצה, בהוראת רפא בניטס, במיליון יורו, כשדניס צ’רישב המושאל בכלל עשה עונה טובה יותר וחשבו שהוא יקח לו את דקות המשחק. כשעלה מהספסל בדרבי נגד אתלטיקו מדריד במקום קארים בנזמה אוהדים לא ידעו מה לעשות עם עצמם - איזה בונקריסט בניטס.
לוקאס ואסקס מבחינתי הוא אגדת מועדון. לא כל אגדה הוא כמו סופרמן. יש אגדות אחרות. יש עוד דמויות, דמויות משנה. מי האמין שהגליסיאני יסגור עשור במועדון הגדול בעולם (כל כך הרבה ‘יצאו’ החוצה ולא הצליחו לחזור, ובטח לא לשרוד כל כך הרבה זמן), עם חמש זכיות בליגת האלופות, 400 משחקים, הבועט הראשון שלנו בגמר האונדסימה - משחק עם הכדור על האצבע. אחלה מחליף שבעולם, שחקן 13-14 שהגיע לשיא הופעות בעונת 2017-18, שחקן כנף לא רע בכלל, וכאמור מאז הקלאסיקו ב-2020-21 בו דני קרבחאל היה פצוע כמובן וגם נאצ’ו לא שרד - הקריירה שלו השתנתה מקצה לקצה. הוציא מהקריירה שלו מאתיים אחוז גם עם הופעות בנבחרת ספרד.
שחקן בית “בלי אף פרצוף רע” כמו שאומרים עליו, מנטור לצעירים, שחקן שיילחם על כדור אבוד במגרש הבוצי נגד חטאפה גם כשכולם רוצים לברוח הביתה ולהתנצל באינסטגרם. מספיק לראות את הודעות הפרידה להן זכה (אם כי תמיד מפארים במקרים האלה) מצד השחקנים בסגל הנוכחי ואגדות ענק. שחקן שכאשר לא יהיה תעריכו אותו יותר.
בשלוש העונות האלה של הזכיות הרצופות בין 2015 ל-2018 לוקאס היה המבשל המצטיין באותו פרק זמן עם 40 בישולים. לא כריסטיאנו רונאלדו, לא קארים בנזמה, לא גארת’ בייל, לא טוני קרוס, לא מרסלו ולא איסקו. אשתו אפילו פרסמה את הנתון הזה בסטורי, כך אומרים.
בשנה שעברה הוא היה המצטיין של הקלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו עם סחיטת הפנדל, השער שעשה 2:2 כשהסתנן נפלא מאחורי ז’ואאו קאנסלו ובעט מכל הלב לרשת בגלישה, הוא זה שסיפק את כדור הרוחב בדרך ל-2:3 הדרמטי של ג’וד בלינגהאם. כמה אני שמח שהייתי בר מזל לכתוב עליו ל-‘וואלה ספורט!’. יודעים מה, אפילו קלאסיקו קצת אחורה. עונת 2021/22, ריאל מדריד תנצח 1:2. ביתרון 0:1 מישהו בעט לשער, נדמה לי מרקו אסנסיו ושחקן ההגנה של ברצלונה היה הרבה יותר קרוב לכדור. לוקאס זרק את עצמו, “התאבד”, הצליח להגיע לפניו עם שיא הנחישות וכבש. זה היה חשוב כי קון אגווארו צימק אחר כך.
בעונות טובות יותר הוא היה אחלה שחקן סגל, לא רק “אחלה גבר” והרוח של ריאל מדריד וכדומה וכדומה. לדעתי כאשר לוקה מודריץ’ עוזב ודני קרבחאל לא ברור כמה ישחק - אנחנו מאבדים עוד אבן מיתולוגית, פיגורה, שחקן שיש לו את המנהיגות שלו, שריד מהקבוצה שהשתלטה על אירופה, אבל ניחא.
אולי יותר קל לי להתחבר לשחקנים מסוג, מעבר לכך ששחקן בית זה משהו נדיר בריאל מדריד. כשאני עולה לשחק על כר הדשא יש לי בעיקר רגליים ולב ונשמה. יותר קל לי להיות נאצ’ו מאשר סרחיו ראמוס - זה שמנצח את החלוצים בקלות ומבקיע בנגיחה את השער הכי חשוב. יותר קל לי להיות לוקאס ואסקס מאשר מרסלו. כאוהד בחיים-בחיים-בחיים לא הייתי שורק לו בוז גם אם התעצבנתי השנה בקלאסיקוס.
לדעתי העונה בשל הכאוס הכללי וחוסר היציבות, עומס דקות משחק וכמובן שהיו לו את השגיאות שלו - הוא גם לא ממש הצליח להיות דומיננטי בחלק הקדמי בשל חוסר ביטחון וייסורים עצמיים. מה שכן אני נשאר עם המשחק נגד בורוסיה דורטמונד כשלוקאס שגה אבל היה זה שעשה את ה-2:3 (נגמר 2:5) ואני חושב שבמחצית כתבתי: “הוא עוד יוכיח לכם”. רוצה לומר, אני חושב בהחלט שזה הזמן להיפרד - רק צר לי שלא תהיה פרידה מכובדת גם אם ברור שהוא לא בלבל של לוקה או קרלו אנצ’לוטי - אבל חשוב לי לא לזלזל בו ולהגיד תודה על מה שעשה.
