כמה נקודות, בלי סדר מסויים:
- אלונסו. אני לא יודע איך תיגמר העונה הזאת או אפילו איך תיראה מרביתה, אבל במעט שעוד הספקנו לראות - הוא מוכיח לחלוטין את צדקת התלונה הקבועה שלנו בשנים האחרונות, ומראה שזה פשוט היה פשע לתת לכל הכישרון שהיה בקבוצה שלנו להתבזבז על מאמן מיושן ומשמים כמו אנצ’לוטי, ואני מדגיש - כולל בנצחונות ובתארים.
גם הוויכוח הקבוע על מידת ההשפעה של מאמן בכדורגל רחוק מלהיות מוכרע כאן, כמובן, אבל אפילו לשיטת אלה שסבורים שמידת ההשפעה של מאמן קטנה יחסית, ומתמצה בעיקר בבחירת ההרכבים והחילופים - אז כבר ההעלאה של גונזאלו גארסיה בהרכב לבדה לא מובנת מאליה כלל, ומשפיעה המון על המשחק שלנו. - אפרופו גארסיה - כמובן שברור לכולנו שהוא לא יצליח להחזיק ממוצע של שער למשחק לאורך זמן, וגם שיגיעו משחקי נפל מוחלטים שבהם הוא לא יורגש בכלל, עד כדי שיחרב אותם ממש. אבל כבר עכשיו, מעבר לעצם היותו השחקן היחידי בסגל שמביא לנו איכויות של ‘חלוץ 9’ אמיתי - הוא מראה מספר סימנים מעודדים ביותר: יכולת משחק עם גב לשער, קור רוח אדיר (גם מול קבוצות ברמות הגבוהות ביותר), טאץ’ ראשון עדין ומדוייק (מכל הסוגים - ברגל, בראש, תוך כדי כדרור על הקרקע או נגיעה ראשונה מהאוויר וכו’), תנועה מצויינת, יכולת להבקיע ולהשפיע גם במשחק פחות מוצלח, יכולת התמודדות והשתחררות משחקני הגנה חזקים, ועוד. לא ברור אם הוא שווה הרכב באופן קבוע בקבוצה כמו ריאל מדריד (הסיכויים אומרים שלא, כמו 99.9% מהשחקנים בעולם), אבל בהחלט מדובר בנכס אדיר.
- בהמשך לזה - חלק גדול מהפריחה של גארסיה, נובע מכמות השחקנים שיש לנו בסגל בכלל (ובהרכב בפרט), עם רגל מדוייקת במיוחד - אה-לה-בקהאם. הויסן, גולר, טרנט - כולם עם יכולת פנומנלית של לשים את הכדור בדיוק על הראש/הרגל של שחקן המטרה, בצורה שגורמת לנו האוהדים ללקק את האצבעות, והופכת את החיים לקלים בהרבה. זה ניכר בעיקר במצבים הנייחים, שם בכל כדור חופשי יש לא רק שחקן אחד ליד הכדור, אלא שניים לפחות שיכולים להרים את הכדור בצורה מדוייקת, ולהפוך את המצב למסוכן באמת. איפה זה ואיפה הבזבוזים האינסופיים של מצבים של קרוס, “אמן הכדורים הנייחים” עאלק.
הרבה מההצלחה שלנו השנה, תהיה תלוייה ביכולת שלנו לעזור לשחקנים האלה - שלצד האיכויות שלהם, לא ממש מצטיינים במהירות ו/או אתלטיות גבוהה (באופן מעניין למדיי, בדומה לאיכויות של המאמן שלהם כשחקן) - להצליח להתפנות למספיק זמן כדי להוציא את הכדורים המדוייקים האלה מהרגל. את זה נשיג באמצעות תרגילים ותנועה נכונה, שתעזור לבודד אותם כמו שצריך - וזה קודם כל על אלונסו. אני סומך עליו.
מה שכן - לצד השחקנים הללו, יש לנו מספיק אתלטים בסגל ובהרכב, כדי לתת גם את הפן השני של זה. ובניגוד לשנים הקודמות, אז אולי הייתה לנו הישענות גדולה מידיי על אתלטיות ועל מהירות, ופחות מידיי גיוון “יצירתי”/“תחכומי” - אני אוהב את השילוב ואת האיזון שמסתמן השנה בסגל. - בהקשר הזה, ובהקשר של השיטה המתפתחת של אלונסו וההתאמה של כוכבי ההתקפה שלנו לשיטה הזו - לאמבפה אני הרבה פחות דואג. בגדול, הוא לא שחקן שכופה את עצמו, הוא יודע להשתלב במשחק מסירות, והאיכויות שלו מספיק מגוונות כדי להתאים גם למשחק קבוצתי בהרבה מזה שראינו בשנה שעברה, לדוגמה.
- וויניסיוס זה כבר סיפור אחר. הוא אוהב את הכדור אצלו, רוב האיכויות והיתרונות שלו הם מנקודת המוצא הזו, והוא היה המרוויח הראשי משיטת ה’אין-שיטה’ והכאוס של קרלו. אני אהמר בזהירות שמועמד ראשי לכדור הזהב הוא כבר לא יהיה בריאל מדריד הנוכחית (מה שטוב יותר עבורנו כקבוצה, גם אם ויני אישית ייפגע מזה), אבל כן אפשר וצריך לראות איך משלבים אותו בשיטה הכוללת - אולי בעמדת החלוץ השני המדוברת בהקשרים של אנדריק, לדוגמה.
חוץ מזה, אני בטוח שבכל זאת יהיו לו מספיק הזדמנויות כן להשתמש באיכויות שלו ולעזור לנו במגוון הזדמנויות, כשהדברים תקועים והשיטות “מהבית” לא מצליחות - אם זה בקרבות חפירות נגד חטאפה למיניהן, ואם זה במשחקים צמודים בצ’מפיונס שצריך שם לפעמים את המהלך שובר השיוויון. כל זה בתנאי שהוא יתרכז קודם כל בכדורגל, כמובן. - אי אפשר בלי מילה על טשואמני, שבאמת נראה כמו שחקן אחר במשחקים האחרונים. מעבר לקרדיט הברור לאלונסו על זה, בשל השיטה שהוא התחיל להטמיע בקבוצה, שיטה שמיטיבה במיוחד עם טשואמני (שלא לדבר על עצם קיום של ‘שיטה’ כלשהי..), אני רוצה להחמיא גם לטשואמני עצמו על השינוי הזה - גם על היכולת הלא מובנת מאליה להבין וליישם את רעיונות השיטה של אלונסו, אבל גם על השינוי העמוק בגישה, שניצנים שלו ראינו כבר בסוף העונה הקודמת. שאפו, שרק ימשיך כך.
- על הרקע הזה, יהיה מאוד מעניין לראות את קמאבינגה תחת אלונסו, למרות שהפערים שלו מראש היו אחרים מאלה של טשואמני (מה גם שבגלל שהוא עלול להיפגע ולא להיכנס לעניינים כמו צ’ומא, בגלל שהוא מפספס את “קדם העונה”).
