ראיתי עכשיו סרט מעולה (הכלאה בין התפוז המכני, 1984 ופסיכו) והגעתי למסקנה שראוי לפתוח דיון סרטים ושהדיון ייפתח בסרט טוב רגע לפני שתשימו פה את ההמלצות לסרטים הגרועים שלכם 
ראיתי לא מזמן “פלא” עם האישה. ממש סרט טוב, שווה בילוי בקולנוע. אם למישהו יש ילדים-זה יותר ממומלץ. זה חובה.
שנה חיכיתי לסרט. הייתי אמור ללכת עם אשתי אבל התקשנו למצוא סידור לילדות. לאט לאט שעות ההקרנה החלו לרדת והגעתי למסקנה שזה עכשיו או לעולם לא. החלטתי ללכת לבד. הייתי משוכנע שאני אשב לבד באולם הקולנוע. בכל זאת סרט של פול תומאס אנדרסן. ויש הרבה סרטים עם הייפ גדול. זה היה ביום שלישי. ישיבה שהתבטלה וסיימתי לעבוד מוקדם.
מסתבר ששלישי בשלייקעס זה דבר שקיים וכך מצאתי את עצמי לבד בבית קולנוע מלא בזקנים.
אחרי בוגי נייטס מגנוליה וזה ייגמר בדם הכנתי את עצמי לאכזבה. המאסטר ומידות רעות לא עשו לי את זה.
ואז התחיל הסרט. מוזיקה של ג’וני גרינווד, צילום ענק (ואני לא מאלה ששמים לב בד"כ), שני שחקנים ראשיים אדירים. דניאל דיי לואיס בסרטו האחרון הזכיר לי את רונאלדיניו כשהוא מפנה את הפוקוס לשחקנית המדהימה והאלמונית שלצידו שפשוט גונבת לו את הפריים עד כמה שזה בכלל אפשרי.
אממם המאסטר פיס הזה לא יזכה בהרבה אוסקרים אומרים אבל אם מישהו אוהב קולנוע אז הסרט הזה הוא קולנוע מזן חדש שעוד לא נראה כמותו. פשוט שלמות!
אני די מיואש מעולם הקולנוע באופן כללי.
המון זמן לא נהניתי באמת מסרט, צפיתי באיזשהו קיטץ’ הונגרי בשם גוף ונפש והתחושה שלי היתה שמכניסים סצינות גרפיות להחריד סתם בשביל הקטע. גם אם היה איזשהו סגנון מעניין או דמות עם פוטנציאל העלילה נמרחה לאיטה והרגשתי שאני מנסה לחפש בכח נקודות חיוביות.
כן אוסקר, לא אוסקר… אני מוצא את עצמי מתלהב רק מסדרות טלוויזיה (מראה שחורה או ווסטוורלד). אולי זה אני, ואולי סרטים זה קטע של הניינטיז בדיוק כמו השאלות המתישות של המנחים בערוץ הילדים (חיים בסבבה?).
לייק 1
היתרון של הקולנוע זה שהוא נותן לך שקט מוחלט ומבודד דבר שקשה מאוד להשיג בבית. החיסרון זה שהוא קצר מידיי וכשסרט טוב נגמר אני מתבאס שאין עוד 30 פרקים. המאסטרים האמיתיים עדיין נמצאים בקולנוע.
הימורים על תוך כמה זמן יוצא סרט הוליוודי מרגש וקורע לב על הנערים התאילנדים במערה?
שנה וחצי, ומשנים את העלילה לנערים אמריקאים בטיול מורשת. צפו להרבה שוטים פטריוטים בשקיעה ו/או זריחה.
או בקיצור - מייקל ביי.