לפני כמה ימים היה איזשהו דיון, בצד הברסאי, שהתחיל (אם אני זוכר נכון) מעוד תלונה על פרנקי, המשיך להשוואה בינו לבין שחקן עבר בברצלונה ומשם התפתח לסוג של מה אנחנו זוכרים מהשחקן הזה ואיך תופסים אותו היום - ביחס לעצמו, בתוך הקבוצה ששיחק בה, ביחס לשחקנים אחרים באותה קבוצה וכו’.
אז באווירת הקומבייה ששוררת היום בפורום, ובמסגרת השיעמום הפוקד אותי בימי הריענון ללא היכולת לטוס לאנשהו, אמרתי שאולי שווה לנסות להעלות פה מדי פעם שחקנים מהעבר, ולקרוא מה יש לאנשים להגיד עליהם היום, כמה שנים אחרי שהם כבר לא על הדשא, וכשהרגש כבר משחק הרבה פחות תפקיד.
אז הראשון, וה..אמממ…חביב? הוא גיבור הדיון שהתחיל הכל -
אז מה דעתכם על החייזר?
השתחלות במזל וללא הצדקה לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה? לא הוערך כראוי בזמנו? שחקן שמילא את תפקידו בצורה מושלמת? דחק את יאיא טורה החוצה שלא בצדק? גנב דקות לאינייסטה? החזיק קלטות על פפ?
אני חושב שהשטות הכי גדולה שאמרתי בפורום אייסוקר לדורותיו הייתה על סיידו קייטה, הייתי אז נדמה לי בן 17 והוא שיחק הרי קודם לכן בסביליה שבכל שנה הייתה תופרת אותנו בפיחואן והיה בלתי אפשרי לנצח שם מבחינת ריאל מדריד. אמרתי שהוא יותר טוב מיא-יא טורה ואני חושב שאני צריך להתנצל. נדמה לי שהוא ומאקסוול היו משחקים בקלאסיקוס בסנטיאגו ברנבאו פה ושם בבחירה של פפ גווארדיולה להרכב קצת יותר מאוזן. שחקן שלא ממש מתאים לסגנון הברסאי והיה לו מזל להגיע. מתאים בול לסביליה שהייתה אז אחלה קבוצה.
בדקתי את מספר ההופעות שלו וזה היה הרבה פחות “שחקן סגל” ממה שחשבתי, המון משחקים.
מנסה לחשוב על קונטרה מריאל מדריד שאני יכול לתת מאותו פרק זמן פחות או יותר, לא יודע למה כי זה לא אותו הפז"ם ולא אותה עמדה וכמובן לא אותה הצלחה ו\חשיבות, עולה לי לראש דווקא גבריאל היינצה.
בהתייחסות לגיבור האירוע הלוא הוא קייטה, כבר אז בזמן אמת לא חשבתי שהוא כזהההההה גרוע כמו שהציגו אותו מעולם, ידע לתפוס את מקומו ולתת את חלקו, היה חלק מקבוצה ענקית שיכלה להצליח כמובן באותה מידה גם בלעדיו אבל הוא גם לא הרס.
במבט עתידי לאחור ולראייה של כל מי שעוד הגיעו אחריו והיו פי 26 יותר גרועים ממנו בתפקיד או שהגיעו בכלל
הייתי צריך לנסות ולהיזכר מי זה, אז קשה לי להגיד מה דעתי. מצד שני זה גם אומר משהו, השחקנים הגדולים באמת ששיחקו באותה תקופה אצלכם עולים לי בסיוטים. אם בכל זאת אני צריך להגדיר אותו איכשהו אז אגיד שהוא למלם. לא זכור לטובה או לרעה. בעיקר לא זכור.
שחקן טיפש וגרוע ששוטט על המגרש בלי מטרה. קיבל הרבה פעמים דקות על חשבון יאיא, שזה היה הזוי אז כמו שזה היום.
היה החילוף ההגנתי שנועד לשמירה על התוצאה וגרם לא פעם לספיגה.
מזלו הגדול היה היותו חלק מהקבוצה אולי הכי גדולה בהיסטוריה, ולכן הנזק שהוא גרם היה נשלט רוב הזמן. זו גם הסיבה שקל להרבה אנשים להגיד שהוא בעצם לא היה כזה גרוע.
אחלה שחקן שהחוויר בצורה מאוד קיצונית לצד הפפ טים מטעמים ברורים. לצד כל הגמדים הוא הביא לאותה קבוצה מימד שהיה חסר לה במשחקים מסוימים וגם בדקות מסוימות בתוך משחק. המחאה על העדפתו על פני טורה היא במקום אבל בדיעבד (ואגב גם לא בדיעבד, לפחות מבחינתי) אפשר כבר להבין את השיקול של פפ - טורה אמנם שחקן טוב מקייטע בהרבה, אבל הוא לא הפרופיל שפפ אוהב, הוא שחקן “עצלן” שלא עובד ולא מתלכלך יותר מדי, פפ מצא בקייטע משהו אחר והעדיף את הפחות טוב והיותר משלים לדעתו.
עם השנים למדתי להעריך החלטות כאלה, ולראיה מה שקורה היום בריאל עם ויניסיוס - כפי שטיטי כתב לא מזמן בפורום הלבן - הוא שחקן אדיר, אחד הטובים בעולם בתחומו, אבל זה לא מה שריאל צריכה כרגע. עדיף שחקן פחות טוב אבל שמתאים יותר לצורך הנוכחי. שחקן שיהיה יותר בסינרגיה עם ג’וד וקיליאן, שידע לעשות תנועות עומק חכמות, שיידע לעבוד קשה באגף גם מבחינה הגנתית.
באופן טבעי כשמתבגרים מבינים יותר על כדורגל, אז כתוצאה מזה מעריכים הרבה יותר שחקנים שלא הערכנו.
פתאום לא רק טכניקה וכדורגל יפה שווה הערכה, אלא גם עבודה שחורה. בקיצור, כנראה שיש מי שהבין בכדורגל וראה בו יותר מאיתנו כילדים.
היום אני מעריך הרבה יותר שחקנים שעושים את העבודה מאחור.
היכולת שלנו לנתק רגש ולהבין מה שחקן יכול לתרום ומה החלק שלו בפאזל הסופר מורכב של ניהול קבוצת שחקנים טובים יותר וטובים פחות לכדי מכונה המסוגלת לספוג פציעות והשעיות של שחקנים ועדיין להמשיך לתפקד באותה היעילות - מאפשרת את הדיון לגבי קייטע.
הוא היה השחקן הפחות כשרוני בחבורת הגאונים הזו שהייתה לנו, ועדיין המחליף הראשון של פפ. אולי ביחסים בינלאומיים פפ הוט דביל וזונה קטארית, אבל בכדורגל הוא מבין.
קייטע היה האחד שידע את מקומו, קולה בנשמה שלא התלונן לרגע, ביצע את המשימות של פפ בדיוק כירורגי גם אם המשימות היו מותאמות לרמת הכישרון ולמצב במגרש (בדר"כ לשמור על תוצאה ולחלק עומסים תוך כדי משחק פעיל). רק בגלל שהיינו יותר צעירים ורצינו שחקנים צעירים יותר (שלום טיאגו הבן של מאזיניו) ו/או כשרוניים ומוכחים יותר (יא יא) לא אומר שהוא לא היה השחקן הכי נכון לעמדה ובאותו הזמן הכי אפור בקבוצת מלאת כוכבים וכשרון.
מאוד סקסי לרצות מלא רונאלדיניו, אבל לכל טייס כזה צריך צוות קרקע והדינמיקה בקבוצת כדורגל כמו גם ההיררכיה חשובה מאוד לאיזון העדין במהלך המשחק הפעיל, קייטה היה שחקן מעולה שידע להיות בבקאפ ולתרום בשקט גם אם זה אומר מסאז’ על הספסל.
בחייאת אהוד, פפ לא ידע מי זה קייטה עד שהגיע לאמן בבארסה. הוא נתן לו לשחק כי זה מה שהיה בסגל והקבוצה לא הצליחה למצוא פתרונות בשוק.
סבבה, הוא הביא משהו שונה.
סבבה, לפעמים זה עבד.
סבבה, פפ אומר שהוא אחלה בן אדם, ניחא.
אחרי כל זה הוא שחקן בינוני במקרה הטוב, ואחרי כל זה לכתוב את ההיסטוריה מחדש כאילו פפ היה מאוהב בקייטה בגלל שהוא היה שחקן אפור זה לעג לרש. קייטה היה הסרג’י רוברטו של השנתיים הראשונות של פפ. הוא קיבל דקות משחק מרובות בגלל שהמועדון נכשל לגבות את הסגל בקישור, ברגע שכבר הצליחו, הוא עזב.
בשום שלב לא ראינו את פפ מחתים לבאיירן או סיטי שחקן בינוני ש’‘ידע את מקומו’'. תמיד את הקרם דה לה קרם. אתה יודע, כמו מסצ’ראנו ופברגאס.
אני אוסיף את השנקל שלי לגבי קייטה בגלל שאני טענתי שדה יונג זה קייטה עם יחסי ציבור.
קייטה היה בין הפייבוריטים של פפ. פפ מאוד האמין בו, נתן לו לפתוח בהרבה משחקים וגם תמיד הכניס אותו במשחקים על מנת לשמור על התוצאה. במבחן התוצאה אגב זה נכשל רוב הפעמים, זכור לי במיוחד המשחק נגד ארסנל בחוץ שהובלנו ופפ הכניס אותו וארסנל פשוט גמרו אותנו.
אני חושב שמבחינת יכולות אין מה להשוות בינו לבין טורה. זאת רמה אחרת לגמריי. ההוכחה לכך היא שברגע שטורה עזב את ברצלונה לסיטי הוא היה הקשר טופ 3 בעולם וקטף הכרה והישגים מטורפים. פפ טעה עם טורה אבל אין לי ספק שזה לא בגלל שהוא לא הכיר ביכולותיו הטכניות. הוא פשוט חשב שהוא שחקן עצלן שלא מחויב לשיטה וחבל כי לדעתי פספסנו קשר היסטורי.
פפ מאוד אהב את החייזר ובכלל שחקנים ״שלו״ שהיו מחויבים לשיטה והיו חיילים שלו. הוא הגן עליהם בתקשורת בלי סוף-קייטה, מסצ׳רנו, פדרו. שחקנים אחרים הוא גמר כמו חלאב שהיה כשרוני בטירוף שהגיע מארסנל או טורה.
מי שאי אפשר לקחת מקייטה זה את המקצוענות שלו והמחויבות לקבוצה. סיפור בולט זה שפפ סיפר שהוא רצה לפתוח עם קייטה בתור מגן בגמר נגד מנצ׳סטר ב2009 בגלל שהיו לנו פצועים ומורחקים. הוא רצה לפתוח איתו במקום סילביניו שכבר היה זקן. קייטה, בצורה אצילית ומקצועית אמר לו שהוא לא מרגיש מוכן לעמדה הזאת והוא לא רוצה לגרום נזק לקבוצה. הוא העדיף לא לשחק בגמר מאשר לפגוע בקבוצה. זה ראוי להערצה.
ועוד דבר שאהבתי בקייטה-הוא שנא את ריאל מדריד בכל חלק בגוף שלו. זכור לי שארבלואה, שהיה שחקן מאוד מלוכלך, עשה חסימה מכוערת לפדרו ללא כדור במשחק ליגה. קייטה התייצב מולו, התעמת איתו ועם פפה ואמר לארבלואה ״siempre tu! Siempre!”.
עם פפה בכלל היו לו מאבקים. אפילו ברומא כשהיה משחק ידידות לדעתי הוא סרב ללחוץ לו יד וגם זרק עליו בקבוק.
בקיצור-אחלה בנאדם, ספורטאי למופת, אבל הסט עדויות שלו לא התאים לבארסה בכלל. הוא היה שחקן של מאמן פשוט. בקיצור-דה יונג לעניים.
הכוונה שלי שלא כל רכש(במיוחד בקיץ המעבר) הגיע בגלל/בזכות פפ.
פיקה למשל הוחתם בהמלצה של טיטו, כשפפ הודה בפניו בשיחה הראשונה ביניהם שהוא לא כל-כך מכיר אותו. צ’יקי סיפר שקייטה היה במעקב של בארסה עוד מצרפת.
אחר-כך כשלא הצליחו לשדרג את הסגל, אז לא היו שחקנים שיורידו את כמות הדקות של האפריקאי.
‘‘זה מה שהיה בסגל’’.
קייטה היה נגר סביר בסיטואציה שהסגל לרוב היה קצר.
הוא לא הוחתם ע’'י פפ במלאכת מחשבת על איך בונים דינמיקה נכונה לסגל.
ואם כבר ביא יא טורא עסקינן, ת’אמת שפפ אהב אותו בעמדת ה 50/50, והאמת הוא יותר טוב שם מאשר בתור קשר אחורי, רק על עמדת מנהל המשחק היה מישהו כבר שבא יחסית לפניו והיה ספרדי…. זה ועוד כמה סיבות.
אני חושב שריאל מדריד חיפשה קשר מרכזי טוב ב-2010, ז’וזה מוריניו ידע שאהובו ווסלי סניידר בלתי אפשרי, כמובן שגם פרנק למפארד ושחקני טופ אז הלכנו על שחקן ביניים כמו סמי קדירה שהיה בשטוטגארט. הוא הוציא מהקריירה שלו 300% לדעתי ואחרי שדעך בריאל מדריד עוד שיחק מספר שנים ביובנטוס. יש לו מונדיאל, יש לו צ’מפיונס, יש לו כמה עונות בטופ של הכדורגל. הוא היה שחקן חכם מאוד, הצטרפות טובה מקו שני, יכולת תיקול לא רעה וגם קצת עם הכדור, אבל גם כל הכוכבים הסתדרו לו. זה נוח בגרמניה להיות ליד מסוט אוזיל וטוני קרוס ובסטיאן שוונשטיינגר וגם בריאל מדריד הוא היה מוקף יפה.
הוא יכול להוות דוגמא ומופת לילדים שהם לא מוכשרים ונוצצים אבל יש להם מוסר עבודה והם עובדים על ביטחון עצמי גבוה.
אגב, הוא אחראי על הגול האייקוני של ריאל ב-1:2 בקאמפ נואו, ריאל השוותה את שיא שערי הליגה של 1989-90 עם שער הנגיחה שלו שגם כן היה מהלך של נחישות.
