המחזור ה-31 בליגה הספרדית יתאפיין בחולצות רטרו, הזדמנות טובה לפתוח תרד לחולצות כדורגל (אוקיי, לא רק כדורגל, עוד מעט יתחילו להעלות לי פה את החולצות של דטרויט, יוסטון ומינסוטה משנות התשעים). חלק מהקבוצות עשו עבודה לא רעה בכלל.
כמה מהיציאות היותר טובות:
אלבסטה (טוב, גם בגלל הדוגמן)
סראגוסה
אני אישית לא כל כך מאלה שלובשים חולצות כדורגל ביומיום אבל שמח שזה מנורמל כאקט אופנתי.
תופעה אמריקאית מוזרה מאד. נחמד, בעיקר סגנונות הרטרו
סוף סוף תרד כמו שצריך!!
אז אני פריק של אספנות חולצות, בסםירה האחרונה שלי התקרבתי ל-80 חולצות, רובן חיקוי טוב מעט יאוד מקוריות.
כמובן שרובן של ארגנטינה, ריבר ובארסה שהן הקבוצות שלי אבל לא רק, יש לי מסורת להביא חולצה מכל מקום שביקרתי בו ולכן אפשר למצוא אצלח חולצה גם של ורונה, נבחרת טנזניה או קולומביה.
אצלם את האוסף כשאהיה בבית.
את חלקן אני לובש בסופשים חלקם נשמרות בארון כקודש קודשים.
יש שני סוגי אנשים.
סוג ראשון זה אמריקאי עם כובע מצחיה הפוך שיושב על כסאות כשהבטן שלו לגב הכסא תוך שהוא ממלמל משפטים שכוללים את המילה awesome. אלה יצורים שצריך להדביר גם במחיר של שימוש בנשק חם.
הסוג השני הוא כמובן צעיר אירופאי/גר דרומית לבוגרשוב עם שפם, לדוגמה:
יש גם את הסוג של אנשים נורמלים שהולכים לשחק כדורגל עם חולצות כדורגל, כמובן.
וואו איזה נושא. כמות החולצות שיש לי זה הזוי. רובן כמובן זיוף.
בין החולצות המיוחדות-
אוליגר שנת 2007-2008.
מנדייטה (כל הקבוצות-מידלסבורו, ולנסיה, ברצלונה, ספרד)
צ׳אבי בעונתו הראשונה כמספר 26. כל שחקני ברצלונה שבאו עם הנבחרת הצעירה לארץ חתמו לי. ביניהם תיאגו ובארטרה.
איניסטה חולצת חוץ 24 מעונת 03-04 לדעתי.
מסי מספר 30, ומספר 18 בנבחרת.
לארסון 04-05.
דקו חוץ צהובה 04-05.
יש באמת מלא, בלי סוף. וייה, בויאן, פויול, פיקה, רונלדיניו, רומריו, סטויצ׳קוב, ניימאר, ריבלדו, לואיס הנריקה, צ׳אבי, איניסטה (חוץ צהובה 08-09). ויש עוד אחת של איזה אפס זבל שבזבלים בשם פפ גורדיולה, אני רוצה לשרוף אותה ולעלות לרשת.
בלי קשר לברצלונה יש לי עוד מלא חולצות-
בוקה של גאגו וטבז.
ראסינג קלוב של מרטין בו, מיליטו ולופז.
הנבחרת כמובן-פאבון (!), די מאריה, מסי, מסצ׳רנו.
טוטי ברומא.
תיאגו מוטה בפריז.
יש עוד מלא אני פשוט לא זוכר כנראה. אני חייב לדלל לזרוק.
יש לי מלא חולצות חתומות-פויול חתם לי, רונלדיניו, פפ הזבל חתם לי, תיאגו ועוד.
החולצות שאני רוצה-ריקלמה בנבחרת, איסקו בספרד, מיכאל אוחנה חיפה, רפא מארקס ברצלונה, רומרו בנבחרת…יש תמיד עוד.
תמיד אהבתי חולצות כדורגל ואני חושב שכבר שנים בקושי החלפתי את הביגוד “היפה” שלי כלומר ג’ינסים ומכופתרות או חולצות ‘יציאה’, לעומת האוסף שהולך וגדל כל הזמן. זה קצת מחזיר אותנו לילדות, אני בכלל אספן גדול של ריאל מדריד.
חולצת הכדורגל הראשונה שלי הייתה כזו מזויפת של רונאלדו-פנומנו באינטר, כחולה-שחורה יפהפיה, בן דוד שלי טס והביא לי כשלא אהבתי כדורגל בכלל. יחד איתה זכינו באליפות בית ספר בתל נורדאו בכיתה ו’ ובכינו מאושר כמו ילדים מפגרים.
החולצה הראשונה של ריאל מדריד הייתה כזו של ראול שנקנתה על ידי חבר של אבא שלי שגר במלאגה, מקורית במאה יורו, למעשה תלבושת עם סימן של שנת המאה של המועדון וחולצה של 2002/03 וביום בו ראול עזב את ריאל מדריד והלכתי למפגש אייסוקר - היא הייתה קטנה עליי בפעם הראשונה, זה קוסמי.
תמיד הייתי פריק של כמות ולא איכות, אהבתי כילד לקנות גם מזויפות בשוק בטורקיה, ועכשיו אני קונה רפליקות ואחת לתקופה מקבל את הקריזה החיובית ומזמין 4-5 במחיר לא רע בכלל. האחרונות למשל מהעונה: פדה ואלוורדה כחולה, דני קרבחאל בית וגם של קיליאן אמבפה, ותמיד של ליגת האלופות.
בעבר היה קצת קשה יותר להשיג חולצות ישנות והיית צריך להתבסס על מזל ועל Eaby אבל היום לא חסרים מוכרים אז בשנים האחרונות מצאתי את עצמי ממש ממלא את האוסף שלי וקונה עוד ועוד חולצות של ראול למשל וכדומה.
אני משתדל בכל פרק של פוד קלאסיקו להגיע עם חולצה אחרת, מתישהו כבר נגמרו לי יחסית האפשרויות, או לפחות חולצה אקטואלית. פפה היה בן 40 לפני 3-4 ימים? אגיע לפרק עם חולצה שלו. השבוע לפני…כריסטיאנו רונאלדו הפך לגדול המבקיעים של ריאל מדריד? אז אגיע עם חולצה של כריסטיאנו.
כשהייתי ילד אז פחות דווקא אבל בערך מכיתה ז’ שהייתי הולך בצהריים לשחק עם החברים כדורגל בשכונה אז תמיד הייתי מגיע עם חולצת כדורגל ולעתים דווקא מפתיע ולא עם כאלו של ריאל מדריד (של ברצלונה אין לי אף אחת גם לא של אתלטיקו מדריד. את מנצ’סטר יונייטד ויובנטוס אף פעם לא אהבתי אבל הערכתי וכן יש לי חולצות של אגדות כמו דיוויד בקהאם, אלסנדרו דל פיירו).
הייתי שנים רבות מדריך קייטנות וגם מגיע עם חולצות של שחקנים לקייטנות כדורגל ולא רק וזה היה מדרבן את הילדים שהייתי המדריך שלהם. כמאמן בחוג כדורגל בבית הספר כבר כמה שנים האמת שאני בכל אימון (ראשון-שלישי-חמישי) מגיע עם חולצה של ריאל מדריד גם בניצחונות וגם בהפסדים. יש לי שתי קטגורויות יחסית: יש את החולצות שהן לצפייה במשחקים בלבד, כי אני פרנואיד ברמת הלכלוך והכביסה וכבר נכוויתי. ויש את הקטגוריה השנייה שמותר ללכלך אותה ולאמן איתה כלומר לא קורה כלום אם יעוף עליה חול או בוץ וכדומה.
לדעתי היום החולצות הרבה יותר נגישות ולכל ילד צעיר יש חליפת לאמין ימאל או קיליאן אמבפה אפילו משוק הכרמל.
החולצה הכי מיותרת שיש לי היא של רוביניו (בגלל מה שקרה בהמשך הקריירה שלו וההאשמה באונס), ושל ווסלי סניידר שהיה כישלון חרוץ אצלינו. גם חסה רודריגס לא הצליח וכמובן אדן הזאר.
חולצות “שאר העולם” שיש לי: תיירי הנרי, אשלי קול, אוליבר קאן, מיכאל באלאק, פרנק ריברי, חאבייר זאנטי, רונאלדו-פנומנו (אינטר), כריסטיאנו רונאלדו (מנצ’סטר יונייטד), זלאטן איברהימוביץ’, פרנצ’סקו טוטי, אלסנדרו דל-פיירו, סטיבן ג’רארד, מייקל אואן (ליברפול) אריאן רובן (צ’לסי), קאקה (מילאן), מירוסלב קלוסה (ברמן) | נבחרות: לואיס פיגו, זינדין זידאן, רונאלדו, לוקה טוני (רציתי “טוטי” ואמא קנתה לי טוני).
חולצות ריאל מדריד: ראול (בסביבות ה-20), כריסטיאנו רונאלדו, סרחיו ראמוס [יותר מאחת לכולם], איקר קסיאס, לואיס פיגו, זינדין זידאן, רונאלדו-פנומנו, רוברטו קרלוס, פרננדו היירו, גוטי, פרננדו רדונדו, דיוויד בקהאם, לוקה מודריץ’, קלוד מקאללה, טוני קרוס, מרסלו, פפה, גארת’ בייל, רפאל ואראן, אנטוניו רודיגר, לוקאס ואסקס, קיליאן אמבפה, ג’וד בלינגהאם, ויניסיוס ג’וניור, צ’אבי אלונסו, קארים בנזמה, איסקו, דני קרבחאל, נאצ’ו, חסה רודריגס, ווסלי סניידר, רוביניו, אדן הזאר, פאביו קנבארו.
*חולצות של הפועל תל אביב: שתיים של דאבל 2009-10, שתיים של דאבל 1999-00, אחת של הגביע ב-1998-99, חולצה של עונת 2007-08, חולצת קאפה של 2003-04, חולצה של 2000-01, חולצת ליגת האלופות מזויפת (דגלאס דה סילבה) וחולצות של 2022-23, של העונה שעברה ושל העונה.
*חולצות של נבחרת ספרד - בעיקר ראול: יורו 2000, שתיים ‘רגילות’ של הנבחרת, אחת של מונדיאל 2002, אחת של יורו 2004 ואחת בלי מספר של מונדיאל 2010..
דור, עשית פה פעם מצעד חולצות של ריאל מדריד, לא?
כתבתי כאן פעם את כל החולצות שהיו לי אבל ממש מזמן, לדעתי הכפלתי את האוסף מאז, וגם דירגתי את 4-5 החולצות הכי יפות של ריאל מדריד לדעתי. וזו המנצחת:
החולצה של עונת 2002/03. יש את האפקט הזה של הילדות כמובן, ריאל מדריד שגדלתי עליה והשחקנים האלה, ראול והגלאקטיקוס. אבל אני חושב שזה היה משהו טהור ונקי למרות הספונסר של סימנס שהוא גדול. הכיתוב הזה בצד שמאל של מאה שנה לריאל מדריד 1902-2002 היה נפלא. כמובן שאלה גם הצבעים שלנו, בלי המצאות, תלבושת בית לבנה, תלבושת חוץ שחורה (והייתה אחת סגולה נסבלת). לדעתי זו העונה בה אני הכי קרוב למלא הרכב עם חולצות השחקנים: פרננדו היירו, רוברטו קרלוס, קלוד מקאללה, לואיס פיגו, זינדין זידאן, ראול ורונאלדו.
עוד חולצות שאני זוכר שאהבתי ממש:
-חולצת הזהב של עונת 2011/12 ואליפות השיאים.
-הפונט הכחול העדין של 2017/18 [תלבושת חוץ שחורה, והתלבושת בכחול-ירוק עם משחקים אייקונים כמו המספרת של כריסטיאנו נגד יובנטוס והסופרקופה נגד ברצלונה]
-החולצה של עונת הדסימה גם כן נהדרת
-עונה כושלת ממש אבל החולצה של 2008/09 גם יפה.
אני לא יודע אם זה רק בקבוצה שלנו אבל בדרך כלל אחרי עונה אחת של ‘וואו’ ברמת החולצות - מגיעה חולצה ממש מכוערת.
עד היום היו לי רק 3 חולצות, כצעיר רונאלדו(פנומנו, שלא יהיו אי הבנות) וזידאן, כמבוגר מודריץ’ 
לובש רק כשמשחק כדורגל עם החבר’ה.
רונאלדו-פנומנו במדי ריאל מדריד אבל? כי גם החולצה שלו באינטר אייקונית, החולצות של אמצע\סוף שנות ה-90 היו יותר קלילות כאלה, משהו בבד ובצורה, לא יודע להסביר. אני לא אשכח שכשהיינו ילדים והיה נדיר יחסית להשיג את החולצה המקוריות, חבר טוב מהשכבה קנה את הסט של רונאלדו 2002-03 ואשכרה הלך עם זה לבריכת גורדון, אמרתי לעצמי לעזאזל - חוסר כבוד לחולצה.
דבר נוסף, דווקא לעת זקנה לפני שנה הבאתי חולצה של רונאלדו ממונדיאל 2002 ההיסטורי, ואני לא הייתי אוהד ברזיל מעולם, אבל זה סמלי, וכל העולם בערך שמח עבורו ועבורם. עוד יותר בעייתי עבורי אגב ללבוש את החולצה הזו - אני אוהד הפועל ת"א הרי וצהוב זה פסול.
דור, אני מאד אהבתי את 09/10 ו- 23/24 - אולי הכי יפה
מבחינת השנים של teka ו- simens - עוד לא החלטתי מה מהן אני יותר אוהב
ברור, 9 של פנומנו ו ה 5 של זידאן
אני לא רוצה לדרדר את הדיון הנפלא ולהיות קטנוני אבל קח בחשבון שרונאלדו בעונת הבכורה אצלינו (אליפות ראשונה שלו בקריירה!) היה מספר 11 בשביל הכבוד לפרננדו מוריינטס שנשאר בקבוצה, אז החולצה שלך עם ה-9 היא כנראה מ-2003/04 ואילך. בשתי העונות הראשונות אצלינו הוא היה גדול.
אורי - יש לי חולצה מזויפת כזו של ראול של עונת 2000/01, חולצת ליגה שהייתה תלויה בחדר אחרי שכבר שנים רבות היא קטנה. חולצה חביבה אבל לא בטופ מבחינתי.
אני כנראה לא מצליח לעשות את הניתוק המוחלט בין כמה החולצה באמת יפה בעיניי לבין עד כמה היא מזוהה עם הצלחות. החולצה של 2023/24 בהחלט סבבה, לא בטופ מבחינתי. זה פחות זהב אלא יותר כתום וגם הרגיש לי לפחות כחול כהה - צבעים שהם פחות שלנו. ואז אתה רואה את הכיתוב המרגש 14 בחולצה ומתרגש.
יש לי יחסית הרבה של העונה הקסומה הזו: נאצ’ו (לבנה - לבשתי אותה במפגש צפייה בגמר ליגת האלופות), ויניסיוס ג’וניור (חולצה ראשונה שלו), לוקאס ואסקס (חולצה ראשונה שלו), ג’וד בלינגהאם (שחורה), דני קרבחאל (שחורה), אנטוניו רודיגר (שחורה), ופדה ואלוורדה (שחורה).
האמת שגם החולצה של אותה עונה היא הפעם הראשונה בה לא התביישתי להדפיס חולצה עם השם שלי - ROMANO7 וללכת לשחק איתה בשכונה (שחורה).
סיכוי טוב (אם כי אני לא זוכר כ”כ) שהחולצה הזו היא אחת הסיבות שגרמה לי לאהוד את ריאל מלכתחילה.
