הקבוצה שמנצחת בשלב הבתים מקבלת פרס - משחק הגומלין ב-1/8 גמר הצ’מפיונס ייערך אצלה בבית. מי כמו ריאל מדריד יודעת את המשמעות. “90 דק’ בברנבאו הן הרבה מאוד זמן” אמר פעם חואניטו הגדול במשפט שנהפך למיתוס. הריטואל ידוע - ריאל מדריד לא באמת מופיעה למשחק החוץ שלה בשנות ה-80(יש היגידו שמאז זה לא השתנה יותר מדי), לעתים היא הייתה מובסת(אינטר, סלטיק ועוד ועוד) - אבל על אדי הטירוף של הברנבאו, ההיסטוריה ועוד ועוד - מבצעת מהפך, רמונטדה מארץ הרמונטדות, ומעפילה לשלב הבא.
יצא לי לחשוב על הנקודה הזו לא פעם ודעתי השתנתה לאורך השנים. האם עדיף לארח את משחק הגומלין או דווקא לא? עד כמה זה משנה אם הקבוצה הספציפית היא פייבוריטית או אנדרדוג או שמדובר ב-50\50?
כביכול אם המשחק הראשון בבית, ‘נעשה את העבודה’ - ננצח, ובמשחק החוץ נשחק יותר מבוקר, היריבה תצטרך לעשות התאמות ויהיה בסדר, אני מניח.
את הנקודה הבנתם, וכדי לדון בסוגיה אוסיף מספר מקרים שחרוטים לי בזיכרון. ‘נתקן בבית’\ ‘בבית זה יהיה סיפור אחר’. ומה קורה למשל אם המשחק הראשון הוא בבית והתוצאה מחורבנת? הנה: ריאל מדריד אחרי תיקו מאופס ולא טוב בברנבאו נגד מנצ’סטר יונייטד - משלימה את המשימה ברבע הגמר ב-1999/00 נגד הטרבליסטית הגאה דווקא באולד-טראפורד עם ניצחון 3:2.
אתמול, לצורך העניין, פאריס, אם הייתה מאמינה בעצמה - כן הייתה יכולה לנצח 2:0 ולהדיח את ריאל מדריד גם בלי ניימאר. הגומלין היה אצלה כמובן, אבל מצד שני התוצאה הרעה מהמשחק הראשון הייתה מאלצת אותה לשחק די פתוח וריאל מדריד הייתה יכולה להיות סבלנית ואז לטוס קדימה להתקפות המתפרצות. כמובן שהתוצאה מהמשחק הראשון משפיעה משמעותית. מעבר לכך, הרבה אמרו שפאריס פירקה את בארסה 4:0 כשניימאר היה אצלה(ברצלונה). אבל זה היה במשחק הראשון, עם לחץ נמוך יותר מאשר הצורך לעשות מהפך נגד ריאל (אתמול).
ב-2013/14 הגרלנו את המפלצת באיירן מינכן, הטרבליסטית הגאה - בחצי גמר הצ’מפיונס. הייתי מבסוט שהמשחק הראשון בברנבאו מה שיצמצם את פערי הרמות. השגנו 1:0 והמשחק במינכן היה טירוף מוחלט. עוד חיזוקים לתזה הזו - במשך שנים ריאל מדריד לא הצליחה לבצע מהפך דרוש. מ-2002, הרמונטדה נגד באיירן, ועד לקאמבק נגד וולפסבורג(הפסד 2:0 בגרמניה תוקן באדיבות כריסטיאנו עם שלושער ברבע הגמר ב-2016) - לא היה כלום. דוגמאות על קצה המזלג: רומא ב-2007/08(הפסד 2:1), ליון ב-2009/10(רק תיקו), אפילו באיירן מינכן ב-2011/12 וההדחה בפנדלים.
אני מרגיש יותר בנוח כשהקבוצה שלי משחקת את הגומלין בחוץ (ובכלל בקלאסיקו מבחינתי הקאמפ נואו הוא הבית).
והסיבה היא תמריץ שערי החוץ + קבוצה שלא רועדות לה הביצים לשחקן בחוץ. קבוצה שמנצחת בבית, מחזיקה את היריבה בביצים בגומלין בחוץ. כל שער חוץ הוא פאטאלי. היריבה במלכוד, מצד אחד צריכה לצאת קדימה לנצח, מצד שני פינגפונג רב שערים יהיה לרעתה בגלל שערי החוץ.
בקיצור, מרגיש לי שיש יתרון אסטרטגי אפילו לקבוצת החוץ בגומלין המכריע (אם מדובר בקבוצה רצינית). במשחק הראשון לרוב יש גישושים וקבוצת החוץ תנצל פחות את התמריץ (נניח ברצלונה הסתפקה יפה ב1-1).
אגב, בעבר התעצבנתי על תמריץ שערי החוץ (כשנכוונו מהדחה על שערי חוץ בלבד) , אין ספק שזה חוק לא הוגן ספורטיבית, אבל הוא משפר את המשחקים וזה אחלה.
ואז בא מוריניו ומגיע לסביליה לסחוט 0-0…
מי שבא להוציא תוצאה טובה במשחק החוץ כשהוא מודע לנחיתות עיוורת במשחק חוץ (מוריניו בפיחואן, בחייאת), רק מנציח את השקר הזה. אם תבוא לנצח במשחק החוץ, זה לא משנה אם הוא המשחק הראשון או השני. אם אתה משחק בבית במשחק הראשון, תשחק בידיעה שמצפה לך גומלין בחוץ, עם אפשרות לשער חוץ.
2018 ועדיין משחקים על תוצאה בצורה מוגזמת כזאת כמו מוריניו…
לא חושב שזו בדיוק מערכת השיקולים. יותר משהו בסגנון של: להעביר את ההכרעה למשחק אחד בבית, בו אני סומך על הקבוצה שלי שתהיה טובה יותר, ומנגד סיכון של תיקו רב שערים שישאיר את הקבוצה בחוץ.להפוך את המפגש הכפול למשחק ביתי אחד. עם הגישה אפשר להסכים, גם אם מוריניו בפיחואן הפך עכבר להר, אבל אני חושב שיונייטד קבוצה הרבה יותר מדי מוגבלת בשביל לסמוך על עצמה לנצח במשחק פתוח בפיחואן (הם מתקשים מול קבוצות חלשות יותר בליגה בחוץ). כמובן שלמוריניו יש חלק גם בזה, אבל כמאמן הוא צריך להתנהל בהתאם לנסיבות הנוכחיות.
אני תמיד טענתי שנגד יריבה נחותה אני מעדיף לארח את הגומלין בבית כדי לתקן אם קרה פאנצ’ר במשחק הראשון, ונגד יריבה ראויה אני מעדיף לארח את המשחק הראשון בבית מהסיבה הפשוטה שאנחנו קבוצה פחות טובה כשאנו צריכים לרדוף אחרי אחרים, ועל כן אני מעדיף שהם ירדפו אחרינו בבית שלהם מאשר אנחנו אחריהם בבית שלנו.
לאורך כל השנים האחרונות, בגדול, במקרה של ריאל מדריד אני חושב שמה שכתבתי לעיל הוכיח את עצמו לא פעם ולא פעמיים. נגד יריבות חזקות אנחנו טובים יותר כשאנו מארחים את המשחק הראשון. בכל מקרה אני חושב שבאופן כללי זה לא יותר מדי משנה והעניין הזה עם החשיבות של אירוח הגומלין הוא אגדה מחורטטת שאין לי מושג מי המציא אותה.
מוריניו נכשל טקטית בפיחואן לדעתי, כי המטרה של משחק הגנתי הוא להמנע ממצבים קורצים, לא לשמור על 0 בשורת התוצאה. המזל הוא שדה חאה שוער ענק, אבל מי מבטיח לו שהוא הודף את המצבים ששחקני סביליה הגיעו אליהם?
לא מי, אלא מה - היכולת של דה חאה כבר 4 שנים בערך. זאת מניה בטוחה כמעט כמו נסטה ומלדיני
וברצינות: זה נושא חוזר לאורך כל העונה - למרות שמוריניו ביונייטד כבר לא מעט זמן, ההגנה לא ממושמעת ויונייטד עושה המון טעויות של חוסר סדר וטעויות טקטיות. זה מאד לא אופייני לקבוצות של מוריניו ואפשר להסתכל על זה ככישלון שלו, בהחלט. אני חושב שהמסקנות בקיץ יהיו פשוט להחליף חלק משמעותי מאד מההגנה - זו לא תגלית מרעישה, החבר’ה של יונייטד פה מדברים כל העונה על להחליף את המגנים, ובלי באיי יש להם בלם וחצי.
בכל מקרה, באותה מידה שקשה לסמוך על יונייטד שתסתגר בצורה טובה מול סביליה, אין לה את האיכויות בקישור כדי להיות בטוחה שתצליח לתקוף מולה ולצאת עם תוצאה טובה.
האמת שסביליה הגיעה למצב טוב אחד, זה שדה חאה הציל בדקה האחרונה של המחצית הראשונה. כל השאר היו בעיטות דרדלה מ-20 מטר, שמוריניו כינה בצדק ‘בעיטות סטטיסטיקה’. כשמדובר בדה חאה, אתה יכול בשקט לסמוך על הצלה משוגעת אחת שלו כחלק מתכנית המשחק. זה דומה ללסמוך על כך שלא יעברו בלם מצוין ב1 על 1.
לעומת זאת, דוגמא טובה לכשלון הגנתי, שהוא למעשה כשלון של הקישור, הייתה המשחק מול ארסנל באמירויות. שם דה חאה נתן תצוגה חריגה אפילו במונחים ההזויים שלו (כל כך חריגה שאלכסיס אמר פאק איט אני עובר אליהם). ארסנל ישבה לנו על השער 70 דקות, מה-2-0, ולנו לא הייתה תשובה הגנתית. אבל שוב, זה היה כשלון של קישור דליל של מאטיץ’ ופוגבה בלבד, ולשמחתנו מוריניו למד לקח והתחיל להעלות את מקטומיניי לצד השניים האלו.
ההגנה שלנו חסרה שחקנים ברמה גבוהה, כשאפילו אלו שיש לא כשירים. ג’ונס, באיי ורוחו פצועים כמעט חצי עונה (באיי ורוחו יותר מחצי עונה). בנוסף, אין לנו מגן שמאלי שאשכרה יודע להגן, והוינגריות של אשלי יאנג עלתה לנו בשער או שניים העונה. עדיין, יש לנו את ההגנה השנייה בטיבה בפרמייר ליג, ואם אני לא טועה גם השנייה בטיבה בליגת האלופות (ברצלונה ראשונה לדעתי). במשחקי בית בליגה, ספגנו רק 6 שערים העונה, מתוך 22, בארבעה משחקים בלבד.
אם זה המצב כשמוריניו נכשל, מה יקרה כשישתפר קצת?
הרקורד של מוריניו באולד טראפורד כמאמן יונייטד מדהים. יונייטד הפסידה תחתיו בבית פעמיים בלבד אם אני לא טועה, ושתיהן לסיטי. סביליה בהחלט יכולה להוציא תיקו, תוצאה שהייתה שכיחה מאוד בעונה שעברה, אך הבעיה שלה היא שיונייטד כבשה בכל משחק בית העונה למעט אחד, מה שאומר שהיא ככל הנראה תהיה חייבת לכבוש. כאמור, להבקיע ליונייטד באולד טראפורד זו לא משימה קלה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנוק אאוט של ליגת האלופות ומוריניו לובש את חליפת הציניות שלו בגאווה.
